טבעונות, חלב פרה ותרבות היוגה

יוגה של אהבהבתרבות ההודית העתיקה כמעט בכל חצר ניתן היה לראות פרה/פרות ועגלותיהן, המגודלות באהבה רבה ע"י בני הבית. החלב של פרה שכזאת נחשב לא רק לבריא, אלא גם חיוני להתפתחות שכלית נאות של ילדים, גם בחברתה גדלו הילדים להיות אנשים טובים יותר – רכי לב ונאמנים. הפרה נחשבת לאחת מ-7 האמהות של האדם, וכשם שעל הבנים להגן על אמם, כך הגנו בהודו על הפרה. תרבות זאת של הגנה על פרות הולכת ונעלמת אף בהודו.

המציאות האכזרית היא שפרות כיום גורלן להיסחט ולהישחט – זכותן לחיים ומוות נגזר רק משיקולים כלכליים. מתוך רצון לא להזדהות עם מציאות זאת, רבים וטובים נמנעים כיום משתיית חלב. ישנם כיום גם שיקולים נוספים להימנעות משתיית חלב, כמו שיקולים בריאותיים (בגלל שבחקלאות המודרנית מזינים את הפרה בכל-כך הרבה אנטיביוטיקה והורמונים). מכל מקום, במאמר זה ברצוני לדון בעיקר בשיקולים הנובעים מחמלה ומוסר המתייחסים לשתיית חלב.

צריכת חלב ומוצריו נתפסת כיום כמתן לגיטימציה לאכזריות כלפי פרות. שתיית חלב שנלקח מהפרה באלימות כזאת ללא ספק גוררת קארמה קשה. קארמה משעבדת את האדם לחיים חומריים; מכאן מתבקש שאדם מוסרי וחרד מקארמה יחדל מצריכת מוצרי חלב. הימנעות מצריכת מוצרי חלב אמורה גם לפגוע, כלכלית, במערכת שכה מתאכזרת לפרות.

אולם, האם בכך שאנו נמנעים מצריכת מוצרי חלב תרמנו לשיפור גורלה של הפרה? לא. כול עוד השיקול היחידי להחזקה של פרה הוא כלכלי, לא יחול שיפור במצבה. ראשית כול, אם כל העולם היה מפסיק לצרוך מוצרי חלב ולשחוט את הפרות המסכנות בעבור בשרן, היה גזע הפרות נכחד. גם אם חלק מהעולם היה חדל לצרוך מוצרי חלב ולשחוט את הפרות, החקלאים היו מצמצמים את עדריהם בהתאם, אך לא חדלים מלהתאכזר לפרות. הם לא מסוגלים אחרת. כיוון שכיום האפשרות והשיקול היחידי להחזיק פרה הוא כלכלי, אם החזקת פרה אינה כלכלית, אין לה יכולת להתקיים. יש הטוענים שצריך לשחרר את הפרות ליער. אולם הפרה לא מסוגלת להתקיים ללא הגנת האדם. אם לא יתקיים קשר סימביוטי, של תועלת משותפת בין האדם לפרה, לא תהיה סיבה כלכלית להגן על הפרות, וכך גורלן נחרץ.

יש הטוענים שחלב הפרה נועד לילדיה, לעגלים, ואל לו לאדם לצרוך חלב זה, גם זה לא בריא לו. אָיוּר וֵדַה, הרפואה העתיקה בעולם, טוענת שחלב פרה יכול להועיל ביותר לאדם בגדילה שלו ובהתפתחות השכלית של הילד. כמובן שטענה זו מתייחסת לחלב אמיתי, שנלקח מפרות שגודלו באהבה. בנוסף, הניסיון בהודו מלמד שעגל זקוק לחלב אמו רק בימים הראשונים להיוולדו, ולאחר כשבוע יכול לגדול על עשב ולהסתפק אך במעט מחלב אמו.

אם אנו רוצים להציל את הפרות מגורלן המר ולא רק לשפר את הקארמה שלנו בהימנעות מצריכת חלב (ולהרגיש כך נוח עם המצפון שלנו), עלינו ליצור מציאות שבה משתלם לגדל פרות ללא אלימות. ממש כשם שקונים רבים מעדיפים כיום לקנות ירקות אורגניים, ולכן יש יותר ויותר חקלאים שמגדלים יבולים כאלה, ואף מקפידים לגדל זנים שלא עברו הנדסה גנטית, כך גם הדגשת הנכונות לצרוך חלב בריא שלא כרוך באלימות כלפי הפרה, תהפוך גידול לא אלים של פרות למציאותי מבחינה כלכלית. זו הדרך היחידה לשפר את מצבה של הפרה מנקודת מבט כלכלית. בנוסף, אם נלחץ לתקן חוקים שמאלצים את החקלאים להימנע מאכזריות כלפי הפרות (כמו שקיימים חוקים הומאניים כלפי כלבים וחתולים), זו תהיה תרומה אמיתית לפרות.

אכזריות כלפי הפרות היא אך סימפטום בולט של התייחסות כללית של האדם כלפי הסובב אותו. אכזריות היא תולדה של אנוכיות. ככול שהאנוכיות גוברת בחיינו, כך זו תתבטא לא רק באכזריות, אלא גם בעיוותים נוספים – אלימות במשפחה, גזענות, הרס עצמי באמצעות סמים, וכו'. מה הפיתרון?

בתרבות ההודית העתיקה, התרבות שהצמיחה את תרבות היוגה, היחס לפרה היה חלק ממערכת שנועדה לצמצם את האנוכיות שבאדם, או אף יותר מזאת, לנקות את האדם כליל מאנוכיות ע"י חיבורו ליוגה, לחיים של סיפוק פנימי הנובע מקשר של אהבה לאלוהים. ללא התמודדות מעמיקה עם יצר האנוכיות שבאדם, כל ניסיונותינו להילחם אך בסימפטומים המכוערים של האנוכיות, יעלו בתוהו. תרבות היוגה כרוכה בצריכה של מוצרי חלב. כל מי שמכיר את התרבות ההודית, או למד על אהבתו העצומה של קרישנה לפרות ולחלבן, מודע להיבט תרבותי זה. שמירה על פרות, או כפי שהוזכר בתחילת המאמר – התייחסות לפרה כאל אמא ולשור כאל אבא, נובעים מתרבות היוגה. רק תרבות שכזו יכולה לשפר באמת את מצב הפרות, ולא רק את מצב הפרות, גם את מצבם של כלל בעלי החיים והצומח, שנתונים לניצול כה אכזרי כיום.

תנועת הרא קרישנה פותחת חוות באזורים שונים בעולם, מתוך אתגר לגדל פרות באופן לא אלים. חלבן של פרות אלו כה מזין ובריא, והמוצרים שמכינים מחלב זה כה טעימים, שרבים הפכו לצמחונים מעצם התנסותם באלטרנטיבה כה טעימה. בנוסף, חברי התנועה מלמדים כיצד ניתן להפוך את המזון הזה לרוחני, וכך להתנקות מכל שיירי הקארמה. מכל מקום, קיימת התלבטות קשה בקרב אנשי התנועה האם להמשיך ולצרוך מוצרי חלב שמקורם כיום באכזריות כה רבה, זאת כדי לשמור על מרכיביה של התרבות הרוחנית שהולידה את היחס לפרה כאל אמא, או לחדול לחלוטין מצריכת מוצרי חלב, כל עוד שאין בנמצא חלב נטול אלימות.



מאמרים נוספים מאת גוּנָאוַתַר דָאס

מורה לבהקטי יוגה ולפילוסופיה של היוגה.

8 תגובות לפוסט "טבעונות, חלב פרה ותרבות היוגה"

  • לא מסכימה בקשר לצריכת חלב בישראל

    אסור לצרוך חלב של פרות שגודלו ברפתות הקימות בישראל. אם תהיה רפת אחרת בתנאים אחרים, נדבר, אבל כרגע זו פשוט לא אופציה מוסרית לאדם שחש חמלה כלפי בעלי חיים. אם יהיה פחות ביקוש, יהיו פחות הרבעות ופחות המלטות של עגלות ועגלים שנולדו לחיי ייסורים.
    ואני תוהה מה הפתרון המוצע ברפת ההומנית שלכם כלפי הזכרים שנולדים? כי בכל דירי העיזים בארץ, גם המתחשבים ביותר, לא מצאו לכך פתרון חוץ ממכירתם לשחיטה.

    • גוּנָאוַתַר דָאס:

      שלום ענת.
      אנחנו מעריכים את נקודת המבט שלך. אנחנו רוצים את אותו הדבר – את טובתן של הפרות – אלא שבטקטיקה שונה. אנחנו מאמינים שמתן דגש לחשיבות החלב, ומתוך זה הצורך העליון בהגנה על הפרות, יביא לפתרון שלם יותר. הזמן יראה מה הפתרון הטוב ביותר.
      בחוות שלנו אין שאלה של לשלוח את הזכרים לשחיטה. אנחנו עמלים למצוא דרכים להעסיק אותם בצורה שתתרום לכלכלה, כמו ייצור דשנים אורגניים מהזבל של הזכרים והפרות הזקנות.

  • milk as it is

    ראם:

    הרא קרישנה, תודה על תגובתך.

    נכון מאד, חלב עלול להיות כך – אם הוא לא חלק מתרבות רוחנית.

    חשוב להבין את ההבדל בין תרבות בריאה לתרבות חולה. כל אדם שמתרגל בכנות את התרבות הרוחנית של עולם היוגה מתנגד לעינוי ורצח הפרות שקיים בתרבות החולי המודרנית. השאלה המרכזית היא כיצד מעודדים החלמה. ההיסטוריה מלמדת אותנו ששינויים חיוביים קורים לא על ידי הימנעות, אלא כאשר לוקחים בהם חלק פעיל.

    כדי להבהיר את הנקודה הזאת, נתבונן בסקאלת שלוש מידות הטבע החומרי שמתוארת בספרות היוגה. על פי ספרות זו, כל פעולה או עשייה שמתבצעת בעולם יכולה להתבטא בשלוש צורות, או איכויות ראשיות: טובות (sattva), להיטות (rajas) ובערות (tamas). אלו יוצרות שילובי ביניים נוספים, אך בגדול ניתן לומר שבמידת הטובות אדם מטיב עימו ועם סביבתו, במידת הלהיטות יש ניסיון להשיג הטבה אישית במחיר הרעת תנאי הזולת, ובמידת הבערות אדם פוגע גם בסביבתו וגם בעצמו.

    אדם במידת הבערות רוצח פרות למאכל. אדם במידת הלהיטות מגדל פרות ועושה שימוש בחלבן, אך לבסוף רוצח אותן למאכל. אדם במידת הטובות מגדל פרות ועושה שימוש בחלבן, ובמיוחד מגן עליהן מרצח.

    לא קיימת היום בעולם מסגרת שמאפשרת לפרות פשוט לחיות בטבע ללא הגנה אנושית. אפילו בהודו המתמערבת אנו רואים שפרות נחטפות באישון ליל להישחט בבתי מטבחיים.

    אמר כבר הוגה הדעות האירי אדמונד בורק שכל מה שנדרש לניצחון הרשע הוא אי פעולתם של אנשים טובים. אדם שמדמיין שהוא מחוץ לסקאלת מידות הטבע ע"י הימנעות מצריכת חלב בעצם מטה את הכף ממידת הלהיטות לכיוון מידת הבערות. אם לפרות יש שני שימושים עיקריים: בשר וחלב, וויתרת על אחד: חלב, נשארת עם: בשר. רצית להימנע מהבעיה, אך בסופו של דבר רק נמנעת מהפתרון.

    בחברה האגוצנטרית הנוכחית, חלב שומר על פרות בחיים. ברגע שמבינים את הנקודה הזאת, אפשר להתייחס לתנאי הגידול שלהן.

    הצבעת על כך שגם רפת אורגנית שולחת פרות לשחיטה. זה מכיוון שהיא חסרה ראייה רוחנית. בבהגוד-גיתא (5.18) נאמר:

    "בזכותו של ידע אמיתי, רואים החכמים הענווים בעין שווה בראהמנה מלומד ונעים הליכות, פרה, פיל, כלב, כמו גם את אוכל הכלבים."

    ראייה רוחנית פירושה ההבנה העמוקה שבכל גוף חומרי ישנה נשמה ייחודית נצחית מאיכות רוחנית שווה.

    זאת היא גדולתו הרוחנית העצומה של שרילה פרבהופאדה, אשר הביא ידע זה למערב. פרבהופאדה הקים והדריך מרכזים וחוות להגנה על פרות בכל רחבי העולם. אלו מסייעים לאנשי התקופה הנוכחית להתעלות מעל לשלוש המידות, ולהתעורר לאהבת אלוהים דרך תרגול רוחני. בתרגול כזה כל עשייה הופכת ליוגה, לחיבור לאלוהי, ובהדרגה יוצרת עולם טוב יותר, ואנוכי פחות, עבור האדם, בעלי החיים, והטבע.

    העודף היחיד בעולם הוא לא בפרות או באנשים, אלא באנוכיות. זו מבקשת לבסס ניצול מכלה וחסר אלוהים של משאבי הטבע. מחובתנו המוסרית והרוחנית לגלות אחריות בנושא.

    על חוות הרא קרישנה בפאתי לונדון אפשר לקרוא כאן.

  • milk can be as meat

    Tarun Krishna dasa:

    Srila Prabhupada the founder acarya of the Hare Krishna movemenmet said that the cow get sukriti if her milk is being offered to Krishna. also my Srila Gurudeva said confirmed what Srila Prabhupada said that the cow does get some benefit by offering her milk to Krishnna but he also mentioned that milk that comes from a cow which is being mistreated is like eating meat.
    we can say that consuming organic is a first step toward a better world. but even that is not enough. let us not forget that even those cows are being sent to slaughter houses for organic meat.currently we do see some projects that try to create a farm with Vedic ideas, so all organic an no cows are being sent to slaughter houses (i know of one in North London and can send the link to them if any interest)
    personally i try to reduce the milk consumption to minimum and to consume organic as i can.

    i must confess that i find it terrible to think that if we stop consuming milk than all cows will die. it is simply illogical. cows will keep existing adn they will be in the amount they SHOULD be in this world and not over populated as they are now.

    chant and be happy
    Tarun Krishna dasa

  • האם החלב בריא או לא בריא לאדם?

    גופּא:

    לפי הרפואה הוֵדית האָיוּרְוֵדַה, כל דבר בטבע, אפילו רעל, בשימוש נכון ניתן להפיק ממנו נקטר.
    אני לא נגד צריכת חלב ואפילו אני לא נגד צריכת שמן, חיטה, סוכר, מלח ודבש
    במהותם ובצריכה נכונה הם מזון ואפילו תרופה שיכולה לשמש ולרפא את האדם
    החלב הוא מוצר של הירח. פנינים והחלב יש להם אותה האנרגיה הזורמת משניהם. עד עכשיו בהודו מבשלים פנינים בחלב מה שמעניק לפנינים את צבעם הלבן הבוהק. החלב קשור בירח. ויש בחלב כוח האוג"אס.
    מה זה אוג'אס? אוג'אס זו האנרגיה אשר מצטברת בגוף בלילה. אנחנו מרגישים בבוקר רעננות, קלילות. זה אומר שאגרנו את אנרגיית הירח, אוג'אס. זו אנרגיה שחסרה היום לכולנו.
    לכן מומלץ באָיוּרְוֵדַה לאנשים חמי דם ומזג כמונו ללכת על דשא קר באור הירח, לענוד פנינים וכסף, לבשל את האוכל שלהם בגהיי או חמאת חלב פרה מזוככת, שהיא בעצם שמן החלב הטהור שאין בה לקטוז ולא נשרפת בבישול. הגהי מעודד את אש העיכול ובו זמנית מרענן ומשרה סַתְתְוַה (טובות) בנפש.
    חלב הוא המזון המלא היחיד שיש בבריאה, הוא נחשב לארוחה שלמה. מסופר שהקדושים בעבר היו ניגשים לכפריים שגידלו והגנו על פרות, וביקשו מהם תרומה של כוס חלב טרי, שנחשב מלא באהבת הפרה האמהית. החלב הוא בעצם טרנספורמציה של הדם שלה, אבל חליבתה באהבה עושה את המזון הזה נטול אלימות (לעומת אכילת הבשר שלה ושתיית דמה שזה נחשב לשיא הפשע האנושי כלפי חיה אמהית ורכה זו, חברתו הנאמנה של האדם). תושבי הכפר היו נענים לבקשתם של הקדושים והיו נותנים את התרומה הזו בשמחה וכך קדושים אלו יכלו להתקיים על שתית חלב זה בלי שום צורך במזון אחר.
    לפי מסורת הרפואה העתיקה של הודו, סוגי חלב שונים התאימו לאנשים שונים.
    למשל העז פעילה, מטפסת ומתרוצצת ממקום למקום, היא מאד תנועתית, לכן החלב שלה נחשב רַגַ'סי, מעורר, או בעל אלמנט של האוויר והתנועה. הוא קל ולכן מתאים לאנשים שסובלים מכבדות ועודף משקל.
    לעומת זאת חלב בופאלו מומלץ לאלה שהם אווריריים וכל הזמן חייבים לנוע ולא מסוגלים לישון עמוק. הם יכולים לתקופה מסוימת לצרוך חלב בופאלו שנחשב כבד במהותו.
    פרה שנודדת במרעה ומלחכת את העשב הרענן, החלב שלה נחשב סַתְתְוי ומשרה טובוּת.
    חלב פרה מלא הוא עשיר באלמנט האדמה ומים, הוא בונה, מזין ומקרקע.
    אדם השותה חלב זה מפתח קרומים עדינים של המוח ועוזר לו להתעלות לחשיבה נעלה.
    בהרבה אַשְׁרַמים הנזירים שדואגים לפרות מקבלים המון אהבה אמהית בחזרה מהפרות וכך יכולים להתנקות מתאווה מינית ולדבוק בשבועת הנזירות שלהם לזמן ארוך.
    ידוע שהשאיפה האנושית לחיי קהילה אקולוגיים ואורגניים יכולה להתקיים על ידי שיתוף פעולה ויחס טוב ונכון בין האדם לפרה.
    הרבה קהילות של כפרים בהודו של העבר התקיימו במשך דורות בגלל כבוד והגנה על פרות.
    ברפואה האלטרנטיבית החלב נחשב לבעל סגולות רפואיות.
    כוס קטנה, למשל, של חלב חם עם קצת הל ואגוז מוסקט לפני שינה, היא כלי עזר מצויין לנדודי שינה ומבטיחה שינה עמוקה.
    חלב חם המבושל עם ג'ינג'ר טרי בזמן שסובלים משיעול ליחתי מצוין לחימום הריאות ועוזר לכייח את הליחה הדבוקה לדפנות מערכת הנשימה אל מחוץ לגוף.
    שתיית חלב בלי כמויות גדולות של ממתיק או סוכר מאפשרת ספיגה של הסידן לגוף.

    מתי החלב לא בריא
    חלב חם ניתן להוסיף לו קצת כורכום ואז הוא פחות ליחתי, אבל חשוב שעה לפני ושעה אחרי ששותים חלב חם להקפיד לא לאכול דברים חמוצים, חריפים ומלוחים, כי אז זה טבעי שהוא יתקלקל ויגרום לקלקול קיבה ועודף ליחה.
    תעשיית המזון היום פגעה באיכותם של הרבה מוצרים איכותיים וגזלה מערכם התזונתי.
    אם אין ברשותנו חלב מלא, אם גם אין ברשותנו חיטה לא מהונדסת, וגם אם אין לנו דבש טהור, שהם הבסיס לבריאות, בכל זאת ניתן להפיק רווח מסוים מהמזון הגרוע שעומד לרשות האדם המודרני, ולהתקיים עם מה שיש ברשותנו לפני שממהרים לדחות את זה.
    בכל מקרה, עדיין ניתן להפיק כיום תועלת ממזונותינו, אך נצטרך לצרוך אותם במינון ובזמן הנכון.
    "ויהיו מזונותיך תרופותיך"

  • עודד, אתה טועה ומטעה

    ראם:

    שלום עודד.

    אנא קרא שוב, והפעם שים לב שמה שכתבת מתייחס לתעשיית החלב המודרנית, בעוד שהמאמר מדבר על תרבות היוגה — הבדל של שמיים וארץ. זאת ההמלצה שלי עבור כותבים שנוטים לעשות ברדק מהעבר וההווה.

    בתרבות ההודית העתיקה, המשתרעת על פני אלפי שנים אחורה, פרות לא קיבלו אנטיביוטיקה, מהסיבה הפשוטה שזו התגלתה לראשונה בצורת פניצילין רק בסוף המאה ה-19. כך הדבר גם לגבי הורמונים להגברת החלב, וקל וחומר לגבי התעללות ואכזריות — הפרה היא החיה האהובה והמוערכת ביותר בתרבות ההודית. האם זה שווה? כן, שווה ביותר. במיוחד לעומת האלטרנטיבה שאתה מציע לפרות, שהיא בעצם, כלום.

    למרבה הצער אתה לא רק רץ לדלת פתוחה, ומתעלם מההבדל התהומי בין התרבויות, אתה גם מפגין בורות בנוגע לתעשייה המודרנית. האם, ככותב נלהב ומלא בטחון עצמי, הקדשת ולו יום אחד מחייך להכיר רפת באופן אישי? האם אתה מודע מקרוב, לא בוידאו אלא בחיים, לסטרס מפיק הרעלים ולסבל שהפרות האלה עוברות?

    אם הפתרון היחידי ש*אתה* משאיר להן הוא להתנדף — מה הופך אותך ליותר טוב מהתעשייה? כי אתה מציע להן מוות אנושי יותר? מה אנושי בזה?

    עובדתית, גורמים רבים בחליבה מכנית מגדילים את סיכויי הפרה ללקות בדלקת עטין. בעטין יש ארבעה רבעים נפרדים, משמע שאחד יכול להיות חולה בעוד שהשאר בריאים. קודם כל, לא כל דלקת עטין מתבטאת במוגלה, רק דלקת עטין קלינית. הרפתות המודרניות עובדות עם מערכת ממוחשבת שלרוב מאפשרת זיהוי והפרדה של חלב דלקתי. בכל מקרה, זהו המצב המודרני.

    לגבי רגישות ללקטוז, במחילה מד"ר אבני וחבר מרעיו המשכנעים בעיקר את עצמם, שנים טענו שמרבית אוכלוסיית סין היא רגישה ללקטוז, והנה שוק החלב הסיני נמצא היום בצמיחה אדירה (וכך גם ברזיל כחלק ממדינות ה-BRIC). העובדה היא, שייצור האנזים לקטאז (המפרק את סוכר החלב, לקטוז) פוחת אם מופסקת צריכת החלב (בילדות), וגובר הדרגתית עם חידוש הצריכה. אגב, רוב הרגישים ללקטוז מסוגלים לשתות כוס חלב ביום.

    על פי הרפואה ההודית העתיקה (האיור-וודה), ה"ליחה המטורפת" עליה אתה מדבר קשורה לאופן השגוי של צריכת החלב בתרבות המודרנית (קר, ללא תיבלון והמתקה, וביחד עם דברים אחרים), שלא לדבר על הזבל המתועש שאיתו צורכים היום חלב (כקפאין ובשר), הגורם המרכזי למחלות כלי הדם. הרתחתו של החלב מסייעת בפירוק הלקטוז וחלבוני החלב.

    לגבי תרכיז אלרגנים — אולי אתה חושב על חלב סויה? סויה היא ממחוללי האלרגיה הנפוצים ביותר בדיאטה המודרנית, בנוסף להנדסה הגנטית המרובה שהיא עוברת, והשפעותיה ההורמונליות המסוכנות. גם חלב פרות עלול לגרום לחלק מהאוכלוסייה לאלרגיה, אך יש להבחין בין אי-סבילות ללקטוז (סוכר החלב), לבין אלרגיה לחלבון החלב העיקרי (קזאין), שמופיעה אצל 6%-2% מהילדים בשנות הינקות והילדות המוקדמות, ואצל רובם חולפת עד גיל 5 שנים. בנוסף, שכיחות האלרגיה לחלבון חלב במבוגרים היא 0.5%-0.1% בלבד. לא "עוצמתית", כפי שכתבת, אלא יותר לכיוון האפסית.

    "אין בחלב פרה שום דבר שלא ניתן להשיג במקורות תזונתיים אחרים" — אולי, אך אם היית קורא את המאמר בעיון היית רואה שישנם שיקולים נוספים לסימביוזה מלבד שיקולי תזונה אנוכיים.

    עלייה ברמות אוסטאופרוזיס קשורה גם היא לצריכת ג'אנק פוד מתועש ומעובד, לצריכת בשר, ולחומציות הדם הנגרמת מתזונה לקויה כזו בכל אישה רביעית, או אפילו ראשונה. זוהי נקודה משמעותית ביותר. ככל שהדם חומצי יותר, כך "יברח" אליו יותר סידן על מנת לאזנו. מחקרים שבוחנים צפיפות עצם בחברות מסורתיות ומודרניות כאילו ההבדל היחיד בתזונתן הוא צריכת חלב הם מחקרים אשר לוקים בחסר, במיוחד אם הם מתעלמים מן הנתונים שצוינו לעיל.

    לא ברור על איזה אחו אוטופי אתה מדבר, ואיפה בעולם חיות היום פרות באחו ללא שחיטה, או איזה מקום מחייה מוגן אתה מייעד להן בדיוק, אם בכלל. הטענה שלך, שמבוססת על הנחות מודרניות, אינטרסים אנוכיים והשערות גאוותניות, היא שהפרה אינה תלויה באדם למחייתה, ושאינה יכולה לתרום לבריאות בשום צורה. הטענה של התרבות ההודית עתיקת היומין, שבמשך אלפי שנים סיפקה שלום ורווחה לאדם ולבעלי החיים, היא שיש סימביוזה בין האדם לפרה, סימביוזה שמעשירה את שניהם בריאותית, תרבותית ומחשבתית.

    הפתרון שאתה מציע, במישירין או בעקיפין, הוא מוות. הפתרון של עולם היוגה הוא חיים. חיים של אחריות וחמלה.

    אתה רשאי לשרת את צרכייך התזונתיים כפי שתבחר, ולהאמין במה שתבחר.

    עודד, גם אם עכשיו אתה אולי "לא מסכים עם אף מילה", מקווה שיום אחד כן תוכל להעריך ולכבד את בחירתם של אחרים בחיים של אחריות וחמלה כלפי בעלי חיים, ואת הניסיון להעניק לפרות חיים טובים ומאושרים יותר מאלו שיש להם כרגע בתעשיית החלב האכזרית.

  • לא מסכים עם אף מילה

    עודד:

    חלב פרה הוא ללא ערך בריאותי לאדם. הפרה אינה תלויה באדם למחייתה, אלא הפכה כזו ברבות השנים.
    יכולותיה הבסיסיות אבדו לה ולכן עכשיו קשה יהיה לה לקיים חיים באחו. החלב של הפרה במיוחד ולמעשה כל חלב מן החי, הוא תרכיז אלרגנים עוצמתי, שמפריע לעיכול, לנשימה וזה בדחילו ורחימו.
    אין בחלב פרה שום דבר שלא ניתן להשיג במקורות תזונתיים אחרים.נהפוכו, חלבונים ושומנים מן החי, שמהווים עוד דבק סמיך שמצטבר על דפנות כלי הדם.

    גם הסידן שנחשב קלף המיקוח של המצדדים בחלב, אמנם מצוי בחלב בכמות גדולה כשבודקים זאת מעבדתית, בפועל, ככל שצריכת הסידן ממוצרי חלב הולכת וגדלה, ככל שנעשים יותר קמפיינים תקשורתיים עבור צריכת חלב, כך גדל אחוז התחלואה באוסטאופרוזיס וצפיפות עצם. קופות החולים, מתפקעות מנשים שסובלות מבריחת סידן וכל אישה רביעית נוטלת סידן בכדורים.

    תינוקות ומבוגרים רגישים ללקטוז ואחרים סתם מגינים בליחה מטורפת שבדרך נס נעלמת אם עושים הפסקה של שבוע או שבועיים. החלב התעשייתי (לאלו מאיתנו שלא מגדלים כרגע פרה מניבה בחצר) מכיל עובדתית
    מוגלה כתוצר של דלקת בעטינים הנובעת מגירוי יתר בלתי פוסק של הרפתנים והמכונות החולבות. לא פיסטור ולא שום דבר מונעים מן החלב בשווקים להכיל מוגלה.

    ומה עם האנטיביוטיקה שהחיות מקבלות, תרופות, הורמונים להגברת החלב, ההתעללות, האכזריות. האם זה שווה ?

    • גוּנָאוַתַר דָאס:

      נחלק את תשובתנו לשנים. האם חלב הוא בריא? יש מחקרים רבים שמראים כמה חלב מתועש לא בריא. אז בוא נגמור את הפרק הזה. אתה מתפרץ לדלת פתוחה. מכל מקום, הרפואה הוֵדית מורה שחלב של פרה שגודלה באהבה, וגורלה לא להישחט לאחר עונתה, הוא בריא וחיוני להתפתחות השכלית של כלל האוכלוסייה. גם פרה שכזו מעניקה בשמחה את חלבה לאיכר שחולב אותה באהבה ושומר עליה מכל פגע. את זה ראיתי פעמים רבות בהודו. בנוסף, ביקשתי מחבר שלי שמתמחה ברפואה ההודית, להתייחס לנושא זה.
      מכל מקום, המאמר שלי לא עוסק בענייני בריאות, כי אם בגורלה של הפרה, ומעבר לזה, ביצירת תרבות שמטרתה היא פתרון כל העוולות של החברה שלנו, ושהפרה וחלבה הם יסודות חשובים ביותר בה. כל השיקולים של בריאות, מנקודת מבטי, הם בטלים בשישים, גם השיקולים המוסריים בטלים בשישים, אם בתמורה נצליח לפתח תרבות שעוקרת מהשורש את תרבות האגו. תרבות האגו, או תרבות ששמה בראש מעייניה איך לנצל את האחר, כולל הפרות, בלי כל שיקול של אהבה וחמלה, היא זאת שאחראית כיום לגורלה הנורא של הפרה, והיא זאת שאחראית לכיעור שבדת, לכיעור של גזענות, להרס הסביבה, המזון והאוויר, להרס המשפחה, ובקיצור – לכל הכיעור של העולם.
      אתה אומר "הפרה אינה תלויה באדם למחייתה, אלא הפכה כזו ברבות השנים." האם אתה שם לב שהלך מחשבתך יביא שואה על הפרות? כיום לפרה אין קיום נפרד מהאדם, בין אם זו הפכה כזו ברבות השנים, או תמיד הייתה. האם מסקנתך היא לסלקה מחברה אנושית ליער, ושם להפוך לבשר של אנשים אטומי ולב ואנוכיים או חיות טרף? זו לא חמלה. זו לא אהבה לפרות. הפרה בהחלט תלויה למחייתה באדם. מכל מקום, אנשים שלא אוכלים את בשרה (נחמד!), אך מתעבים את חלבה, כל שנותר להם, זה להרוג את הפרה לא בבית מטבחיים, אלא ביער, באופן "טבעי". בתרבות ההודית הפרה היא כאמא, שאף לאחר שסיימה לגדל את ילדיה, ילדיה שומרים עליה ומקיימים אותה. זו תרבות שמחנכת לאהבה וחמלה אמיתית לפרות. בתרבות הוֵדית, לא רק הפרה היא אמא – גם האדמה היא אמא, גם על כל הגברים לראות את כל הנשים (מלבד האשה שלהם) כאמא, כמושא של אהבה, ולהגן עליהן מכל פגע עד סוף חייהן. זו תרבות שפותרת את כל האנומליות של האדם, ובמיוחד, מחברת את האדם לאהבה לאלוהים, חיבור שנחשב להישג האנושי הגבוה ביותר. בריאות בטלה בשישים, כי ברגע המוות, הבריאות נעלמת. אין לה ערך נצחי. אך ברגע המוות, אדם שפיתח את תודעתו הרוחנית ואהבתו לאלוהים, יעדו יהיה שונה מהיעד של אדם שקשור מדי לחומר ולמוסר וצדקנות חומרית. בתרבות היוֹגַה העתיקה, אהבה לאלוהים ואהבה לפרות הלכו יד ביד. ואהבה לחלב ומוצריו היוו חלק בלתי נפרד מאהבת אלוהים. מטרת מאמרי היא לא להצדיק את שתיית החלב ולהתעלם מהסבל של הפרות, אלא לפתור את הסבל של הפרות במסגרת של תרבות רוחנית אמיתית, שיכולה להתגבר על כל האנומאליות של האנושות. זוהי תרבות הבְּהַקְתי, כפי שאתר זה מלמד.

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר