לחיות כחלק מן המערכת האקולוגית

לחיות כחלק מן המערכת האקולוגיתחקלאים רבים מתחילים לתהות אם בכלל משתלם לעבוד בחקלאות. עם מחירי התשומות – חומרי דישון, הדברת חרקים ועשבים – שרק עולים, וכוחות שוק שדוחפים את מחירי התוצרת למטה יותר ויותר, שנה אחר שנה, נדמה שאפשר לראות רווח רק בסבסוד ממשלתי.

אבל הטבע מאז ומתמיד הציע פתרון, וחלק מרכזי ממנו טמון בעבודה עם שוורים.

הפתרון? חקלאות בתוך המערכת האקולוגית הטבעית – האקו-סיסטם (eco-system).

אקו-סיסטם היא מקבץ של צמחים, חיות, ומיקרובים שנמצאים ביחסי גומלין אחד עם השני ועם סביבתם באופן שמקיים ומזין את המקבץ כולו.

מערכת אקולוגית היא מעצם הגדרתה בת-קיימא. מעין מעגל שפועל על אנרגית השמש: כל יצור חי במערכת זו צורך מזון ומייצר תוצרי לוואי שאינם נחוצים לו, אשר הופכים למזונו של היצור הבא בשרשרת ההזנה האקולוגית. באופן זה, חומרי ההזנה נעים דרך אוכלוסיה גדולה ומגוונת של יונקים, חרקים, חיידקים, צמחים ואחרים, עד שהם חוזרים לנקודת מוצאם ומתחילים מחדש.

החקלאי התעשייתי מוצא את עצמו תלוי באספקה קבועה של תשומות חקלאיות. הפוריות מבוססת החנקן שלו, לדוגמא, מגיעה במחיר גבוה ממפעל פטרוכימיקלים מרוחק שמשנע את תוצריו ברחבי המדינה בעזרת מערכת תחבורה בדרישת אנרגיה אינטנסיבית.

אותו חנקן יכול היה להיות מיוצר בחסכון וללא מאמץ, בעזרת בקטריה בשורשיה של קטנית. אולם, מפאת שעבודו לחקלאות-רווחים לשיווק ("cash crops"), החקלאי מתקשה להשאיר חלקת אדמה פנויה לשלב בה קטניות.

בחקלאות שיווקית, בד"כ נמצא או מונוקולטורה או רוטציה מאד מוגבלת של גידולים. שוורים, לעומת זאת, מכריחים את החקלאי לחיות כחלק מן המערכת האקולוגית, משום שהם זקוקים למחזור זרעים מגוון שיניב גרעינים ושחתות מסוגים שונים לצד עשב ירוק – מגוון ששומר על פוריות הקרקע ביעילות רבה יותר מאשר חזרה על אותו גידול שנה אחר שנה על פני כל השטח.

מכיוון שצמחים ממשפחות שונות חולקים פחות מזיקים, הסיכון לבניית אוכלוסיות מזיקים פוחת, מכיוון שמקורות המזון שלהם מצומצמים. בעזרת ידע חקלאי מתאים, ניתן לסיים שימוש בחומרי הדברה ולעבור לאמצעי הדברה ביולוגיים ושימוש בטורפי מזיקים, המעניקים יציבות אקולוגית נוספת.

ביסוס המגוון, שילובי צמחים מועילים, ועיבוד ודישון קבועים של הקרקע מקטינים צמיחת עשבים. באופן זה, ניתן לוותר גם על קוטלי עשבים, עוד תשומה יקרה.

התכנון והיישום הקפדני של מחזור שתילה קבוע, ומיחזור חומרי ההזנה שבחווה בעזרת שימוש בגללי פרות ושוורים שעברו קומפוסטציה, יכולים להפחית או להחליף את השימוש בחומרי דישון מלאכותיים.

כשגללי פרות חוזרים אל הקרקע לאחר קומפוסטציה, תכולת החנקן הגבוהה שבהם הופכת אותם למדשנים מעולים. אם הם לא חוזרים לקרקע – אלא למשל, למי שתייה – הרבה מן החנקן הופך לאמוניה רעילה ולניטראטים

הזרמת זבל פרות למאגרי מים – כשל ידוע ברפתות מסחריות – יכולה לזהם מי תהום ואפילו מאגרי מים עירוניים בניטראטים. צריכת ניטראטים עלולה להיות מסוכנת, ולהוביל לסרטן ונזקים בריאותיים חמורים נוספים.

זבל פרות הוא אחד מחומרי הדישון ומייצבי מבנה הקרקע הטבעיים הטובים ביותר. ניסוי Hoosefield שנערך בהרתפורדשייר, אנגליה, הראה שדישון מסורתי בזבל פרות למשך עשרים שנה (1852-1871) הוביל ליותר הומוס בקרקע ותנובת שעורה גבוהה יותר אפילו חמישים שנה (!) לאחר הפסקת הדישון.

ברונר וג'אניק (1974) למדו 154 חוות אוסטריות שגידלו סלק סוכר. ב-65 החוות בהן היו פרות, תכולת ההומוס בקרקע הייתה גבוהה יותר ב-20.2%, היו 21% יותר חומצות הומיות, ומבנה הקרקע היה יציב יותר בכ-13%.

חוות עם פרות הזדקקו ל-53% פחות תשומות דישון על בסיס חנקן, 39% פחות על בסיס זרחן, ו-32% אחוז פחות על בסיס אשלגן.

ניתן לאחסן גם גללי פרות במיכלים ולייצר גז מתאן לבישול ולחימום, ולהשתמש בשארית כחומר דישון. אך החברה התעשייתית של היום חוצה מרחקים כבירים כדי לייבא דלק מבוסס-נפט, ובו בזמן מתייחסת למקורות האנרגיה המקומיים שלה כמזהמים, ומזרימה אותם לתוך נחלים ומי השתיה של אזרחיה.

שימושים לנפט
גיליון (1989) Draught Animal News #11, אשר פורסם בידי המרכז לרפואה וטרינרית טרופית באוניברסיטת אדינבורו, סקוטלנד, מציע מידע נוסף על החשיבות האקונומית והאקולוגית שבעבודת שוורים:
"עגלת המשא הנישאת בידי שוורים אינה רק ה"קמע" של הקהילה ההודית החקלאית, אלא גם עמוד השדרה שלה. עבודת כל אחת מ-84 מיליון בהמות המשא שוות ערך להספק חשמלי של כ-30 קילו-וואט, ואלו מספקות את האנרגיה לעיבוד 100 מיליון הקטאר (ביליון דונם) של אדמה ולנשיאת כ-30,000 מיליון טון-ק"מ מטען ב-15 מיליון עגלות משא. בהמות משא אלו חוסכות שש מיליון טון דלק בשנה, המוערך ב-24,000 מיליון רופיות במחירי ייבוא".

הובלת מטען בידי שוורים מפחיתה גם את הצורך בחומרי אריזה. מכיוון שהתוצרת המקומית עוברת מרחקים קצרים, היא מגיעה טרייה, ולא זקוקה לחומרי שימור רעילים.
חרישה עם שור לא דוחסת את האדמה ופוגעת באוורור ובניקוז שלה, כפי שפוגע הציוד החקלאי הכבד. חרישה עם שור היא פשוטה, ולא דורשת תעשייה עצומה לייצור, תיקון והחלפת חלקים. ניתן לקיים קבוצת שוורים בפחות מרבע מעלות הקיום של קבוצת סוסים.

בטיחות חקלאית
גם בטיחות העבודה החקלאית נפגעה. דויל קונור, הממונה לשעבר על מחלקת החקלאות ושירות הצרכנים של פלורידה, ציין שב-1989, חקלאות עקפה כריית פחם כאחד מן המקצועות המסוכנים ביותר בארה"ב. שיעור המוות בתאונה של כ-48 מתוך 100,000 עובדים חקלאיים הוא פי חמש מהממוצע לעובדי תעשיות. ציוד חקלאי כבד, גזים רעילים, כימיקלים, אבק ורעש הפכו עבודה חקלאית לרבת סיכונים. ומכיוון שחקלאות נעשית בשטחים פתוחים, דליפת חומרים תוך כדי עבודה או הובלה מסכנת גם את הסביבה.

לדוגמה, דו"ח שפורסם ב-2011 בידי "הקואליציה לבריאות הציבור" בישראל טוען כי בעת דליפת ברום מאחת המיכליות המשנעות חומרים מסוכנים במפרץ חיפה, צפויים להיפגע באזור חיפה כ-6,500 איש, והמספר אף עלול לטפס ולהגיע עד 350 אלף. הנזקים הכספיים מאירוע ברום נעים בין 5.7 מיליארד דולר ועד ל-14.2 מיליארד דולר. ישראל נמצאת במקום הראשון בעולם בשימוש לנפש במתיל-ברומיד – נגזרת רעילה של ברום המשמשת להדברה וחיטוי קרקעות. למרות שפרוטוקול מונטריאול אסר על השימוש במתיל ברומיד החל מ-2005 ב-183 מדינות, לרבות ישראל, בשנת 2008 ישראל נמצאה שנייה בגודלה בעולם בצריכת החומר, עם צריכה העומדת על כ-600 טון לשנה. זאת לעומת טון אחד באוסטרליה, ו-7 טון בקנדה.
עבודה עם שוורים פוטרת את החקלאי מתלות בציוד חקלאי כבד ומסוכן, ושמה סוף לשימוש בחומרי הדברה רעילים. זאת משום ששורים משתפים פעולה עם המערכת האקולוגית הטבעית. חקלאי שעובד עם שוורים נמנע מאדי רעל וזיהומי רעש ואוויר ממנועים.

לא רק ההודים מכירים את היתרונות שבעבודה עם שוורים. ישנן בארה"ב מאות חוות שעובדות עם חיות משא, וחקלאים אלו לועגים לאירוניה שבמערכת ההזנה הממורכזת שלנו, המבוססת על נפט וייצור מעבר לכל פרופורציה וצורך.

http://www.youtube.com/watch?v=7Sk5Ixy-rqE

אך מצד שני, אלו לא דואגים לתנאי העבודה והפנסיה של העובדים שלהם, ובסופו של דבר מוכרים או שוחטים אותם באכזריות בזקנתם.

שרילה פרבהופאדה, מייסד תנועת הרא קרישנה, מסביר:

"מכיוון שאפילו השתן והגללים של פרות הם בעלי חשיבות, אנחנו רק יכולים לדמיין איזו חשיבות יש לבעל החיים הזה עבור החברה האנושית. לכן אלוהים, קרישנה, מעודד באופן ישיר גוֹ-רַקְשְׁיַה, הגנה על פרות. אנשים מתורבתים… שעוסקים בחקלאות ומסחר, מוכרחים להעניק הגנה לפרות. לרוע המזל, האנשים בתקופה הנוכחית (קַלִי-יוּגַה) הם מַנְדָאהּ, רעים, ו-סוּמַנְדַה-מַתַיַהּ, מוטעים בידי תפיסות חיים שגויות. הם רוצחים פרות באלפים. לכן הם אומללים, ללא תודעה רוחנית, ומוטרדים בידי הטבע בדרכים כה רבות, במיוחד על-ידי מחלות סופניות כסרטן, ומלחמות תכופות בין מדינות. כל עוד החברה האנושית ממשיכה לאפשר רציחה של פרות בבתי מטבחיים, אין שום שאלה של שלום ושגשוג".
(שְׁרימַד-בְּהָאגַוַתַם 8.8.1, התעמקות)

הפתרון המלא, אם כן, הוא ללמוד כיצד לחיות כחלק הרמוני במערכת האקולוגית, ללמוד כיצד להבריא את יחסי-הגומלין שלה, והחשוב ביותר, ללמוד כיצד לפתח אהבה לאלוהים, המקור והתכלית שלה.



מאמרים נוספים מאת יוגה של אהבה

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר