על-פי המנהג הוֵדי, צריכים בני המשפחה הצעירים להציע מדי בוקר כבוד למבוגרים. זה נכון במיוחד בין ילדים להוריהם או בין תלמידים למורה הרוחני. וכך, גם קרישנה ובַּלַראמה נהגו לבוא מדי בוקר ולהשתחוות לפני אביהם, וַסוּדֵוַה, ונשותיו.

יום אחד, אחרי שובם מן ההקרבות בקוּרוּקְשֵׁתְרַה, בשעה שקרישנה ובַּלַראמה השתחוו לפני וַסוּדֵוַה, הלה ניצל את ההזדמנות כדי לפאר את מעמדם הרם של שני בניו. מעמדם התחוור לו מן החכמים שנכחו בהקרבה; הוא גם נוכח בעצמו פעמים רבות שהשניים אינם אנשים רגילים, ונטה לכן, להאמין לדברי החכמים שהם למעשה, אלוהים.

חדור באמונה שכזו, הוא פנה אליהם: ״קרישנה יקירי, אתה הינך אישיות אלוה סַץ'-צ'יד-אָאנַנְדַה-ויגְרַהַה, ובַּלַראמה שלי, אתה הינך סַנְקַרְשַׁנַּה, אדון כל כוחות הנסתר. אני מבין עתה ששניכם נצחיים ונשגבים לעולם התופעות, ואפילו לסיבתו—מהא-וישנו. אתה השליט העליון. עולם התופעות כולו נח בך; אתה מי שבורא אותו, ואתה גם יסודות הבריאה. אתה אדון עולם התופעות, וזה נברא למעשה, לשעשועיך בלבד.״

״גם התקופות החומריות השונות, מראשית היקום עד אחריתו, שמתגלות בחלוקות זמן שונות, הינן אתה. זאת משום שאתה הינך סיבת הבריאה הזו וגם תוצאתה. שני היבטיו של העולם—שליט ונשלט—גם הם אתה, ואתה גם השליט הנשגב שמעבר להם. משום כך הינך מעבר לתפיסה החושית. אתה הנשמה העילאית, הבלתי נולדת והבלתי משתנה. אינך מושפע משש התמורות שפוקדות כל גוף חומרי. רב-גוניותו המופלאה של העולם החומרי, גם היא נוצרה בידך, וכנשמת-העל נכנסת בכל ישות חיה, ואפילו בתוך כל אטום. אתה הוא מקיים הכול.״

״אותו כוח חיות שפועל כעקרון החיים בכול, וכוח היצירה שנובע ממנו—אלה אינם פועלים באופן עצמאי, אלא תלויים בך, האישיות העליונה שמאחורי כל הכוחות הללו. ללא רצונך, אלה חסרי כל כושר פעולה. האנרגיה החומרית הינה משוללת תודעה, ומכאן שבעצמה אינה פועלת, אלא בהפעלתך שלך. ומשום שהטבע החומרי תלוי בך, יכולות ישויות החיים רק לנסות לפעול, כי ללא אישורך אלה אינן מסוגלות לבצע דבר, גם לא להשיג את תוצאות מאווייהן.״

״האון הראשוני מקורו בך. אתה הוא אור הירח, חום האש, קרני השמש, ניצנוץ הכוכבים, והברק המאיר אדיר העוצמה. גם כובד ההרים, אנרגית האדמה ואיכות טעמיה—גם אלה הינם גילויים שונים שלך, כמו גם טעמם הטהור של המים וכוח החיות שמקיים את החיים כולם.״

״אלי, תפקודי החושים, התפקוד הנפשי בתחומי החשיבה הרגש והרצון, חוסנו של הגוף, תנועותיו וצמיחתו—נראה שאלה מתבצעים באמצעות תנועות האוירים השונים שבגוף, אף שלמעשה, אלה בסופו של דבר הינם גילויי אונך. החלל החיצון הפושט למרחבים נח כולו בך. תנודות השמים וקול הרעם, הצליל העילאי אומְקָארַה, וסידורי המילים השונות כדי להבחין דבר מדבר—גם אלה בסך הכול מיצגים שלך. החושים, שליטיהם, כלומר האלים-למחצה, גם השגת ידע, שמהווה תכליתם של תפקודי החושים, ומושא הידע—אלה כולם אתה. אתה גם יכולת ההבחנה של התבונה והזכרון החד בישויות החיים. אתה העקרון האנוכי בבערות שמהווה סיבת העולם החומרי, אתה גם העקרון האנוכי בלהיטות שיוצר את החושים, והעקרון האנוכי בטובות, שהינו מקור שליטיו השונים של העולם החומרי. אתה גם האנרגיה המשלה, מָאיָא, שמנציחה את התגלגלותה של ישות החיים מגוף לגוף.״

״אישיות אלוה, אתה הינך סיבת כל הסיבות, ממש כשם שאדמה הינה מקור לשלל עצים וצמחים ושאר תופעות שכאלה. וממש כשם שאדמה מצויה בכול, אתה מצוי כנשמת-העל בעולם התופעות החומרי כולו. אתה הסיבה העילאית לכול, העקרון הנצחי. הכול הינו בסך הכול גילוי של און אחד שלך. שלוש מידות הטבע החומרי—סַתְתְוַה, רַגַ'ס ותַמַס—ותוצאות פעילותן ההדדית, הינן קשורות אליך באמצעות יוגַמָאיָא שלך. הן נראות כמו עצמאיות, אך למעשה האנרגיה החומרית כולה תלויה בך, כנשמת-העל. ומאחר שאתה הסיבה הראשונית, הרי שהתמורות החומריות—לידה, קיום, צמיחה, השתנות, קמילה וכליון—אינן חלות עליך. פעילות אונך העילאי, יוגַמָאיָא, מתגלית בצורות לאינספור, אולם כיוון שזהו אונך שלך, הרי שלמעשה, אתה הוא שמצוי בכול.״

בפרק התשיעי של הבהגווד-גיטה, קרישנה מסביר יפה מאד את העובדה הזו: ״אני פושט באנרגיה החומרית כולה באמצעות היבטי המופשט; הכול מצוי בי, אולם אני עצמי איני שם.״ וַסוּדֵוַה מסביר עתה אותו דבר ממש. לומר שהוא אינו מצוי בכול פירושו של דבר שהוא נבדל מהכול, אף שאונו פועל בכול. ניתן להבין את זה באמצעות דוגמה מעולם זה: בעסק גדול, אונו או כוח אירגונו של המנהל מורגש בכל פינות העסק. אף שהוא עצמו אולי אפילו לא נמצא שם, העובד חש את נוכחותו בכל מחלקה ובאוירה כולה; זהו אונו שפועל, או שררתו שמצויה בכול. וכך, היבטו השורה בכול של הריבון ניכר בפעולת אוניו. זה מאשש את פילוסופית האחדות והשוני הבלתי נתפסים, כלומר שהכול זהה לריבון ושונה ממנו בו-זמנית. האל הינו אחד, אולם אוניו רבים.

וַסוּדֵוַה המשיך: ״העולם החומרי משול לנהר גדול, שגליו הינם שלוש מידות הטבע—טובות, להיטות ובערות. הגוף החומרי, גם החושים, תפקודי החשיבה, הרגש והרצון, ומצבי שמחה, צער, התקשרות ותאוה—כל אלה הינם תוצרי שלוש המידות. אותו סכל שאינו מבין את זהותך הנשגבת שמעבר לתגובות החומריות—זה ממשיך ומסתבך בפעילות נושאת גמול ונקשר לעד למחזוריות הלידה והמוות, ללא סיכוי להשתחרר.״

הריבון מאשש את זה בצורה אחרת בפרק הרביעי של הבהגווד-גיטה. הוא אומר שם שמי שיודע את הופעתו ומעשיו, ישתחרר מסבך הקיום החומרי וישוב הביתה לאלוהות. מכאן ששמו של קרישנה, דמותו, מעשיו ומעלותיו הינם נשגבים ואינם תוצרי הטבע החומרי.

״אלי,״ המשיך וַסוּדֵוַה, ״למרות פגמיה הרבים של ישות החיים, אם זו זוכה לבוא במגע עם שירותך המסור, היא מקבלת אז גוף אדם בן תרבות בעל תודעה מפותחת, ויכולה להמשיך ולהתקדם בשירות המסור. אלא שבאשלית האנרגיה החיצונית, האנשים אינם נוטים בדרך כלל לנצל את ההזדמנות הנפלאה הזו, ומחמיצים את הסיכוי לגאולה נצחית, ועוצרים שלא לצורך את ההתקדמות שעשו אחרי אלפי לידות.״

״מי שנתונים לתפיסה גופנית, מתקשרים, בגלל הזדהות כוזבת, לצאצאי גופם ונצמדים ליחסים כוזבים שכאלה ולאהבה כוזבת. העולם כולו נע תחת ההבנה הכוזבת הזו של שיעבוד חומרי. אני יודע ששניכם אינכם בני; אתם השליט והמוליד הראשוני, אישיות אלוה, הידוע כפְּרַדְהָאנַה ופּוּרוּשַׂה. הופעתם עלי-אדמות כדי להפחית את מעמסת העולם. זאת על-ידי הריגת מלכים קְשַׁתְרייות שמגבירים שלא לצורך את כוחם הצבאי. בעבר כבר הודעתם לי על כך. הו אלי, אתם מקלטה של הנשמה המסורה, אתם ידידיו של הצנוע והעניו. משום כך הריני חוסה במקלט כפות רגליכם, כי רק הן בכוחן לגאול מסבך הקיום החומרי.״

״זמן רב חשבתי את גופי לעצמי ולמרות שאתה הינך אישיות אלוה, חשבתי אותך לבני. הו אלי, מרגע הופעתך בכלאו של קַמְּסַה כבר נודע לי שאתה הינך האל, שהופיע כדי לגונן על עקרונות הדת ולהכחיד את חסרי האמונה. למרות שאינך נולד, אתה מופיע בכל עידן כדי לבצע את משימתך. אלי, צורות רבות מופיעות בשמים ונעלמות, וכמותן גם אתה מופיע באינספור דמויות נצחיות. מי מסוגל משום כך, להבין את עלילותיך או את מסתורי הופעתך והיעלמותך? מחובתנו רק לפאר את גדולתך.״

ובשעה שוַסוּדֵוַה פיאר כך את בניו האלוהיים, השניים רק חייכו. בגלל אהבתם הרבה לדבקם, הם קיבלו את מילותיו בנועם וחיוך. קרישנה אישש אז את דבריו: ״אבי היקר, כל מה שאמרת אולי נכון, אולם קודם כל אנחנו בניך. אין ספק שהבעת בדבריך הבנה פילוסופית גבוהה ביותר ואני מסכים עמה כליל.״

וַסוּדֵוַה, כאשר חשב את קרישנה ובַּלַראמה לבניו, היה שרוי כבר בשלמות העליונה. אולם כיוון שהחכמים בקוּרוּקְשֵׁתְרַה אמרו שהם אלוהים וסיבת כל הסיבות, הרי שעתה, מתוך אהבה, הוא חזר על דבריהם. קרישנה לא רצה לפגוע ביחסי אב-ובן שבינו לבין וַסוּדֵוַה, ומשום כך ישר בראשית תשובתו הוא הצביע על כך שהוא בנו הנצחי של וַסוּדֵוַה, ושוַסוּדֵוַה הינו אביו הנצחי. אחר כך הוא הסביר לו על טבען הרוחני של ישויות החיים. הוא המשיך: ״אבי היקר, הכול, לרבות אני עצמי ואחי בַּלַראמה, גם כל אזרחי דְוָארַקָא וכלל עולם התופעות—כולנו בדיוק כפי שהסברת, אולם כולנו בו-זמנית גם זהים באיכותנו.״

קרישנה ביקש ללמד את וַסוּדֵוַה לראות הכול בעיניו של מַהָאבְּהָאגַוַתַה, או דבק ראשון במעלה. דבק כזה רואה את כל ישויות החיים כחלקיקים של הריבון, ורואה את האל מצוי בלבו של כל אחד. למעשה, כל ישות חיים הינה מטבעה בעלת זהות רוחנית. אלא שבגלל המגע עם הטבע החומרי, היא מושפעת מן המידות החומריות. היא מתכסה אז בתפיסת חיים גופנית ושוכחת שכנשמה רוחנית הינה זהה באיכותה לאישיות אלוה. בגלל תפיסה כוזבת שכזו היא חושבת גם את היצורים הרבים לשונים זה מזה בגלל כסותם החומרית השונה; בגלל ההבדלים הגופניים, נראה כאילו גם הנשמה הרוחנית הינה שונה.

שְׂרִי קרישנה נתן אז את דוגמת חמשת היסודות החומריים. אלה, כלומר שמים, אויר, אש, מים ואדמה, מצויים בכל דבר חומרי—בין אם זה כד חרס, ובין אם הר, או עצים או עגילים. חמשת היסודות הללו מצויים בכול במידות ובכמויות שונות. הר למשל, הינו צירוף אדיר מימדים של חמשת היסודות, ואילו כד קטן הינו צירופם של אלה בכמות קטנה יותר. כל דבר חומרי מורכב איפוא, מאותם יסודות, אף שבצורות ובגדלים שונים. וכמו זה גם ישויות החיים—החל בשְׂרִי קרישנה והווישנו-תַתְתְוַה, על מליוני דמויותיו של וישנו, וכלה ביצורים רגילים על צורותיהם השונות—מברהמה ועד לנמלה הזעירה—כולם הינם זהים באיכותם הרוחנית. אחדים אולי גדולים, ואחרים קטנים, אולם מבחינה איכותית, כולם שווים. משום כך מאושש באוּפּנישַׁדים שקרישנה, האל העליון, הינו ישות החיים הראשית, והוא מקיים את שאר הישויות ומספק להן את מחסורן. ומי שמבין את זה, הינו בעל ידע מושלם. הפסוק הוֵדי תַת תְוַם אַסי, ״אתה זהה״, אין פירושו שכל אחד הוא אלוהים, אלא שכל אחד זהה לאל באיכותו.

מרוצה מאד וגם נרגש לשמוע כך את בנו מרצה את הידע הרוחני כולו בצורה כה מתומצתת, וַסוּדֵוַה פשוט שתק. ובינתיים התיישבה דֵוַקִי, אמו של קרישנה, לצד בעלה. היא שמעה כיצד בעבר קרישנה ובַּלַראמה נטו חסד למורם והשיבו לו את בנו המת מידי יַמַרָאגַ'ה, אשר על המתים. מאז ששמעה על התקרית, היא החלה חושבת על בניה שלה שמתו מידיו של קַמְּסַה, ונמלאה חמלה וצער.

בצערה עליהם, היא התחננה עתה אל קרישנה ובַּלַראמה: ״בַּלַראמה יקירי, עצם שמך מרמז שאתה מעניק עוצמה ועונג לאנשים כולם. כוחך הוא אינסופי ומעבר לתפיסת המחשבה והמילים. קרישנה יקר, אתה הינך אדון כל היוגִים אדוני כוחות הנסתר. אני יודעת גם שאתה אדונם של כל הפְּרַגָ'אפַּתים כגון ברהמה ועוזריו, ואתה אישיות אלוה המקורי, נָארָאיַנַּה. גם ידוע לי שהופעת עלי-אדמות כדי לשים קץ לרשעים שסטו מדרך הישר במרוצת הזמן. הם איבדו את השליטה על מֵחְשָבם וחושיהם והידרדרו ממידת הטובות. מתעלמים בזדון מהוראות הכתובים, אלה חיים עתה חיי פריצות ומותרות. אתה באת איפוא, כדי להפחית את מעמסת העולם ולהמית אותם. קרישנה, אני יודעת שמַהָא-וישנו ששרוע בים הסיבה, ראשיתו של עולם התופעות ומקור כל הבריאה, הינו בסך הכול התרחבות של חלקך המוחלט. עם חלק אחד שלך אתה בורא את העולם, מקיים אותו וגם מכחיד. משום כך הריני מחפשת מקלט בך בלבד. שמעתי שכאשר חפצת לגמול למורך, סָאנְדִיפַּני מוּני, הוא ביקש ממך להשיב את בנו המת. ומיד אתה ובַּלַראמה הבאתם את הבן מיַמַרָאגַ'ה, אפילו שמת כבר לפני זמן רב. מן המעשה הזה הסקתי שאתה אדון כל היוגִים העוסקים בנסתר, ומשום כך אני מבקשת שתגשים לי משאלה דומה. השב לי את ילדי שנהרגו בידי קַמְּסַה; כי שובם ימלא את לבי שמחה. די לי אם אראה אותם רק פעם.״

למישמע דברי אמם, מיהרו אז קרישנה ובַּלַראמה ובעזרת יוגַמָאיָא יצאו לעבר מערכת הכוכבים הנחותה, סוּתַלַה. לפנים, בהתגלותו כוָאמַנַה, אישיות אלוה התרצה מבַּלי, מלך הזדים, על שהלה העניק לו את כל שברשותו. הוא נתן אז לבַּלי את כוכב סוּתַלַה כמגורים וממלכה. ועתה, כאשר דבק גדול זה ראה את קרישנה ובַּלַראמה לפניו, הוא הוצף בים של אושר. הוא ובני משפחתו קמו מיד ממושביהם והשתחוו לפני האל. בַּלי מַהָארָאגַ'ה הציע לקרישנה ולבַּלַראמה את הנאה במושבים שברשותו, וכאשר שניהם ישבו בנוחיות, החל לרחוץ את רגליהם, ואת המים התיז אחר כך על ראשו ועל ראש בני משפחתו. מים ששטפו את רגליהם של קרישנה ובַּלַראמה יכולים לטהר אפילו את הגדולים שבאלים-למחצה, כמו ברהמה.

אחר כך בַּלי מַהָארָאגַ'ה הביא להם בגדים יקרי ערך, תכשיטים, משחת עץ סנדל, עלי לעיסה, מנורות, ומגוון מאכלים טעימים, והוא ובני משפחתו סגדו לאל על-פי כל הכללים והציעו לו את גופם ואת רכושם כולו. מרוב חדווה נשגבת, תפס המלך את כפות רגליו של קרישנה ושוב ושוב אימץ אותן אל חיקו; ולעיתים היה גם שם אותן על ראשו, דבר שהעצים את חדוותו. דמעות אהבה זלגו מעיניו ושערותיו כולן סמרו. הוא נשא אז תפילות לאל בקול שנוק וקטוע.

״בַּלַראמה, אתה הוא אַנַנְתַדֵוַה המקורי; אתה אדיר ועצום, שהרי אַנַנְתַה שֵׂשַׁה ועוד דמויות נשגבות נובעות במקורן ממך ומקרישנה. אתה אישיות אלוה המקורי, ודמותך הנצחית מלאה בחדווה ובידע מושלם. אתה בורא העולם, אתה גם מיסד שיטות היוגַה—גְ'נָאנַה-יוגַה ובהקטי-יוגַה. אתה הברהמן העליון, אישיות אלוה, ומשום כך הריני משתחווה לפני שניכם בהוקרה. לא בקלות זוכות ישויות החיים לראות אותכם, אולם הקשה הופך לקל, כאשר אתם נוטים חסד לדבקכם. רק בחסדכם הסכמתם לבוא לכאן ולהתגלות לעינינו, אשר מושפעות ברגיל ממידות הבערות והלהיטות.״

״אלי, אנחנו משתייכים לקהילת הדַיְתְיות, או הזדים. אלה—הגַנְדְהַרְוים, הסידְדְהות, הוידְיָאדְהַרים, הצָ'ארַנּים, היַקְשׁים, הרָאקְשַׁסים, הפּישָׂאצ'ים, רוחות הרפאים והשדים—אינם מסוגלים מטבעם לסגוד לך בכלל או להפוך לדבקיך. אדרבה, הם אפילו מהווים מכשול בנתיב ההתמסרות. ואילו אתה, אישיות אלוה, לעומת זאת, מייצג את כל הוודות ושרוי בטובות טהורה. מעמדך נשגב תמיד. משום כך, כמה מאיתנו, אפילו שנולדנו למידות הלהיטות והבערות, מוצאים מקלט בכפות רגלי הלוטוס שלך והופכים לדבקיך. ישנם בינינו דבקים טהורים, וישנם גם כאלה שסוגדים לך לצורך רווח חומרי.״

״בחסדך נטול הסיבה זכינו, זדים שכמותנו, במגע ישיר איתך. קשר שכזה הינו נדיר אפילו בקרב האלים-למחצה. איש אינו מבין כיצד אתה פועל באמצעות אונך, יוגַמָאיָא. האלים-למחצה אפילו אינם מסוגלים לאמוד את היקף פעולותו של אונך הפנימי, וקל וחומר ישויות כמונו. משום כך הריני שוטח תפילתי לך: הייה נא רחום עמי כיוון שאני מסור לך כליל, והענק לי את החסד לזכור את כפות רגליך לידה אחר לידה. שאיפתי היחידה היא לחיות לבדי כמו הפַּרַמַהַמְּסות ולתור בעולם מתוך שלווה פנימית, תלוי כליל בך. ואם עלי להתרועע עם מישהו, מי יתן ויהיו אלה דבקיך הטהורים בלבד, כי דבקים שכאלה הינם ידידיהן של ישויות החיים כולן.״

״אלי, אתה הינך אדון כל העולם ומי שמכוון אותו. אנא, העסק אותי בשירותך ועזור לי להשתחרר מכל טומאה חומרית. בכוחך לעשות זאת, שהרי עצם העיסוק בשירותך האוהב, פוטר כבר מכל מיצוות הוודות.״

המילה פַּרַמַהַמְּסַה שנזכרת כאן פירושה ברבור עילאי. נאמר שברבור יכול לדלות חלב ממאגר של מים; הוא לוגם את החלב, ומפריד ודוחה את המים. דומה לו מי שיודע לדלות את הרוחני מן העולם החומרי הזה, ולחיות לבדו, תלוי כליל ברוח העליונה, ולא בדברים חומריים. מי שמתעלה למישור הפַּרַמַהַמְּסַה, אינו כפוף עוד לכללי העשה ואל תעשה שבוודות. אדם כזה מתרועע רק עם דבקים טהורים, ודוחה כל חברה אחרת שחדורה מדי בחומרנות. במילים אחרות, מי שקשורים מדי לחומר, אינם מסוגלים להבין את ערכו של פַּרַמַהַמְּסַה, בעוד שמי שמתקדמים למזלם, בידע רוחני, מוצאים מקלט באיש כזה, וכך מגשימים בהצלחה את משימתם האנושית.

בַּלי מַהָארָאגַ'ה סיים את תפילתו, ואז אמר לו קרישנה: ״מלך הזדים, בעידנו של סְוָאיַמְבְּהוּוַה מַנוּ, הוליד פְּרַגָ'אפַּתי מַרִיצ'י ששה בנים, כולם אלים-למחצה, ברחם אשתו, אֻוּרְנָּא. פעם אחת נישבה ברהמה ביפי בתו והחל לדלוק אחריה שטוף מיניות. בעת ההיא ביקרו ששת האלים האלה את המעשה ופסלו אותו בשאט-נפש, דבר שהיה אסור להם לעשות, ונחשב לעבירה חמורה. משום כך הם קוללו להיוולד כבניו של הרשע הירַנְּיַקַשׂיפּוּ, ואחר כך אותם שישה הושמו ברחמה של דֵוַקִי והומתו בידי קַמְּסַה בזה אחר זה, מיד עם לידתם. עתה דֵוַקִי להוטה לשוב ולראות את ששת בניה המתים; היא מקוננת על מותם בטרם עת. ידוע לי שהם כולם חיים עמך ושמותיהם הם: סַמַרַה, אוּדְגִיתְהַה, פַּרישְׁוַנְגַה, פַּתַנְגַה, קְשׁוּדְרַבְּהְרּית, וגְהְרּינִּי. כדי להרגיע את אמי, החלטתי לקחת אותם איתי, ואחרי ששש הנשמות המותנות הללו יראו את אמי, אלה ישובו ברוב שמחה לכוכבם המקורי, למעמדם הקודם כאלים-למחצה.״

האל סיים דבריו, ובַּלי מַהָארָאגַ'ה, מבין את כוונתו, סגד לו כראוי, ואז שבו קרישנה ובַּלַראמה עם ששת הנשמות המותנות לדְוָארַקָא. שם קרישנה הביא אותם, כפעוטות, בפני אמו, דֵוַקִי. והיא, מה רבה היתה אז שמחתה! בגלל האהבה האמהית שהציפה את לבה, חלב החל ניגר משדיה, והיא הניקה את התינוקות לסיפוקה המלא. מרימה אותם אל חיקה שוב ושוב ומריחה את ראשם, היא חשבה, ״הוא השיב לי את ילדי האבודים!״ עתה, מושפעת כליל מאונו של וישנו, היא נהנתה, ברוב אהבתה, בחברת אותם ילדים שאבדו לה.

חלב שדיה של דֵוַקִי היה כמו נקטר נשגב, שהרי קרישנה ינק מחלב זה, ומשום שחזהּ נגע בגופו של האל, מיד כאשר ינקו ממנו התינוקות, אלה התעלו להגשמה עצמית והחלו משתחוים לפני קרישנה, בַּלַראמה, אביהם וַסוּדֵוַה, ואמם דֵוַקִי. ואז, שבו לכוכביהם שבעדן.

הם עזבו והותירו את דֵוַקִי מוכית תדהמה. כיצד רק שבו לה בניה, וכבר חזרו לכוכביהם? רק המחשבה על עלילותיו של קרישנה עזרה לה להבין את שארע; שהרי אוניו הינם בלתי נתפסים ובכוחם לחולל דברים מופלאים. מבלי לקבל שהאל ניחן באונים בלתי נתפסים ובלתי מוגבלים, לא ניתן להבין כיצד הוא הינו הנשמה העליונה. ובאמצעות אונים בלתי מוגבלים אלו הוא מבצע עלילות בלתי מוגבלות, שאיש לא מסוגל לתאר אותן במלואן או לדעת אותן כולן. סֻוּתַה גוסְוָאמִי שסיפר את השרימד בהאגותם לשַׂוּנַקַה רּישׁי ושאר החכמים בנַיְמישָׁארַנְּיַה, נתן את גירסתו בהקשר זה:

״חכמים דגולים, אנא הבינו שעלילותיו הנשגבות של קרישנה כולן הינן נצחיות. אין אלה סתם אירועים היסטוריים. סיפורים אלה אינם שונים מאלוהים עצמו, ומשום כך, כל מי ששומע אותם משתחרר מיד מטומאת הקיום החומרי. הדבקים הטהורים נהנים מסיפורים כאלה כנקטר הנכנס לאוזניהם.״ אלה הסיפורים שסיפר שׂוּקַדֵוַה גוסְוָאמִי, בנו המהולל של וְיָאסַדֵוַה, וכל מי ששומע אותם, גם כל מי שמספר אותם לאחרים, יהפוך מודע לקרישנה. ורק אדם מודע שכזה הינו זכאי לשוב הביתה לאלוהות.



מאמרים נוספים מאת ספרי בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה

• סיפורי קרישנה: פרק 90 – סיכום עלילותיו של קרישנה
• סיפורי קרישנה: פרק 89 – כוחו המופלא של קרישנה
• סיפורי קרישנה: פרק 88 – הצלתו של שׂיוַה
• סיפורי קרישנה: פרק 87 – תפילותיהם של נציגי הוֵדות
• סיפורי קרישנה: פרק 86 – חטיפת סוּבְּהַדְרָא, וקרישנה מבקר אצל שְׂרוּתַדֵוַה ובַּהוּלָאשְׂוַה
• סיפורי קרישנה: פרק 85 – קרישנה נותן הוראות רוחניות לוַסוּדֵוַה ומשיב את ששת בניה המתים של דֵוַקִי
• סיפורי קרישנה: פרק 84 – וַסוּדֵוַה מבצע טקסי קרבן
• סיפורי קרישנה: פרק 83 – דְרַוּפַּדִי נפגשת עם מלכותיו של קרישנה
• סיפורי קרישנה: פרק 82 – קרישנה ובַּלַרָאמַה פוגשים את תושבי ורינדאוון
• עוד...