העליון התרחב והפך לרבים לצורך יחסים. יחסים טהורים, יחסי אהבה, הם העיקרון הרוחני העליון, גם מקור האושר העליון. העליון הינו אחד, אך לצורך יחסים הוא הפך לרבים. בתור אחד אחדותי, אין ביכולת העליון לחוות יחסים ואהבה. יחסים מעצם הגדרתם הם דואליסטים. לכן העליון, או האלוהים, האישיות העליונה, הפריד בינו ובין האנרגיות שלו. לאל שלוש אנרגיות-אנרגיה רוחנית (בעלת תודעה), אנרגיה חומרית (משוללת תודעה), ואנרגיה גבולית. אנרגיה גבולית זו מהווה את מכלול הנשמות. הנשמות נקראות אנרגיה גבולית משום שבאפשרותן לנהוג על פי טבען הרוחני, המודע, או שבאפשרותן להתכסות על-ידי האנרגיה החומרית, המשוללת תודעה, וכך להיראות כבעלות טבע חומרי, בעלות תודעה מצומצמת.

אלוהים ברא את הנשמות כדי ליהנות איתן מיחסי אהבה. בכך הנשמות מגשימות את טבען. בהגשימן את טבען – לאהוב ולשרת את האל-הן חשות שלמות ומאושרות. בעולמו של האל הנשמות מבלות איתו, כול אחת לפי טבעה המיוחד, במערכות יחסים שונות-אחדות מתרועעות איתו ביחסים פסיביים, אחדות ביחסי שרות, אחדות ביחסי חברות, אחדות ביחסי הורות, ואחדות ביחסי נאהבים. לכול נשמה גוף ומנטאליות רוחניים המתאימים לטבע היחסים שלה עם האל; לאחדות גוף נשי, לאחדות גוף גברי. אחדות קשורות אליו כהורה לבן וכו'. ואלוהים מופיע להן בהתאם ליחסיהן עמו-כבן מושלם, כחבר מושלם, כמאהב המושלם וכו'. בדרך זו הוא נהנה עימן ממגוון אינסופי של יחסים. משום אלוהותו אין הוא מוגבל וביכולתו להתרחב לאינסוף גופים שונים בו זמנית, וכך להתרועע עם אינסוף הנשמות באופן אישי ותמידי. כיוון שהמישור הרוחני הוא מוחלט, וכיוון שהזמן במישור הרוחני אינו ליניארי כבעולמנו אלא הווה מתמשך, ביכולתו להיות כרבים למרות שהוא תמיד אחד.

במישור הרוחני העליון אלוהים נקרא קרישנה. קרישנה משמע זה ששובה את ליבנו. קרישנה הינו שובה הלב העליון. הוא היפה מכול, העליז, השובב, החכם, החזק-הוא כול יכול, יודע כול ונמצא בכול בו זמנית. יש בו את כול התכונות הנפלאות ביותר. באופן טבעי הוא שובה את ליבן של כול הנשמות בעולם הרוחני בכול סוגי היחסים, כמו את כול הנשמות בעולם החומרי שהתעוררו ליחסיהן הנצחיים עם האל.

הנשמות תמיד כפופות לאל. הוא תמיד האדון והן תמיד המשרתות. אך ביחסי האהבה שלהן אין אדון ואין משרת. למעשה כולם, אף האל עצמו, אושרם הוא לשרת את זולתם ולשמח אותם. באופן זה כולם משרתים את כולם כאשר האל הוא במרכז, תוך הרמוניה מושלמת.

למה נפלנו מהעולם הרוחני?
כדי שיחסי האהבה בין האל לנשמות יהיו בעלי משמעות, הנשמות הינן בהכרח בעלות תודעה שמאפשרת להן להיות ספונטאניות ביחסיהן עם האל, כולל גם לבחור אם לאהוב או לא לאהוב אותו. בלי יכולת בחירה זו אין משמעות ליחסי האהבה, גם טעמם נפגם.

אחדות מהנשמות בעולמו של האל בחרו שלא לאהוב אותו[1] לא לאהוב את האל משמעו לאהוב את עצמן באופן אנוכי. האל הוא המרכז של כול הקיים ושל כול מערכות היחסים. האלטרנטיבה שעומדת בפני נשמה שבוחרת לא לאהוב את האל היא לראות את עצמה במרכז. נשמה זו כמו אומרת "למה שרק הוא יהיה העליון? גם אני רוצה להתנסות בעליונות". כמובן שרצון זה מפר את טבע ההרמוניה בעולם האלוהי. נשמה שרוצה במנטאליות כזאת מפירה את ההרמוניה שבין האל ושאר הנשמות, גם אין באפשרותה להגשים רצון זה שם.

האל לא שמח שנשמה כזאת מפנה את גבה אליו, אך בהיותו מחויב לחופש הבחירה שהעניק לה, וברצונו שבסופו של דבר היא תשוב אליו בלב שלם, הוא בורא עבורה עולם ומלואו-את העולם החומרי. מתפקידו של העולם החומרי זה להשכיח מהנשמה את קיומו של האל וכך לתת לה אפשרות "לפנטז" שהיא העליונה ושהעולם נועד לתענוגה. מכול מקום, זו לא מטרתו האמיתית של העולם החומרי. מטרתו האמיתית היא לשכנע את הנשמה לשוב ליחסי אהבתה עם האל. הנשמה באשלייתה מאמינה שאם היא תגשים את נטיותיה האנוכיות, היא תהיה מאושרת. אך דבר זה בלתי אפשרי. זה נוגד את טבעה המקורי. רק כאשר היא מגשימה את אהבתה לאל ביכולתה להיות מאושרת. תהליך היוגה נועד לשחרר אותנו מאשליית האנוכיות ולהחזיר אותנו למקורנו-להחיות את יחסי האהבה שלנו עם האל.

עולם חומרי-עולם רוחני
העולם החומרי הוא השתקפות הפוכה של העולם הרוחני. ההבדל בין העולם החומרי לעולם הרוחני הוא שבעולם הרוחני האל הוא המרכז לכול, וכאן, עקב היותנו נתונים לתפיסה כוזבת של העצמי, אנו מדמים ושואפים להיות המרכז. העולם הרוחני הוא סַת-צ'ית-אַנַנְדַה-נצחי, מודע ומלא חדווה. אך בעולם החומרי אנו שרויים במציאות הפוכה שבה אנו מזדהים עם גופנו החולף, חסר המודעות והנתון לסבל, וחושבים אותו לעצמנו, וכך אנו חווים את המציאות כאַ-סַת, אַ-צ'ית וניר-אַנַנְדַה-חולפת, משוללת תודעה, ומלאה מכאובים וסבל. כול ההיפוך הזה נגרם וקיים בגלל ההיפוך בתודעתנו. במציאות הרוחנית אנו חווים עצמנו כמשרתים, ובעולם החומרי אנו משתוקקים להיות אדונים. בעולם הרוחני, אפילו אלוהים, ולא רק הנשמות, מוצאים את עינוגם וסיפוקם בשרות אוהב. אך כאן בעולם החומרי הנגוע בתודעה אנוכית, הנשמה המושלית מאמינה שאם ישרתו אותה, יהללו אותה ויענגו את חושיה, היא תהיה מאושרת. אך זה לא עובד. טבע הנשמה ואושרה זה לעשות טוב ולשרת את האחר. במסגרת שרות טהור זה יש נתינה וקבלה, אך אין לקיחה-אין לקיחה של ערך מהאחר, אין התענגות על האחר, אין בניית אגו מהאחר.

העולם הרוחני הוא מקומנו האמיתי. שם חיינו ללא סבל חומרי. שם נחייה באושר ויחסים מושלמים. אך ניתן להפוך גם עולם חומרי זה לעולם הרוחני, לא בהכרח דרך שינוי העולם הזה, אלא על-ידי שינוי התודעה שלנו, מאנוכית לאוהבת. מרגע זה והלאה אפילו הסבל והכאב הגדולים ביותר לא ייתפסו כסבל, אלא כשיעור חיובי בצמיחה הרוחנית.

——————————

[1] נפילת הנשמה מהעולם הרוחני נחשבת בספרות הוֵדית כבלתי נתפסת. זאת משום שמטבעה, באישיות יש אלמנטים ספונטאניים בלתי ניתנים להסבר. מכול מקום, הספרות הוֵדית מציעה הסברים המקרבים אותנו להבנת המכניזם של הנפילה מהעולם הרוחני.

הנשמה דומה לאל מבחינת טבעו, אך קטנה ממנו כמותית. כמו ביחסי הורים, האב גדול וחזק והבן כפוף לו. אך משום שהבן דומה לאביו בתחומים מסוימים, לפעמים הוא ירצה לחקות את האב, וכמו לשחק באבא ואימא ולהיות גדול. הילד כמו אומר: אבי הוא העליון, אני כפוף לו, אך גם אני רוצה לטעום את טעם העליונות. כך גם הנשמה, על-אף ההרמוניה והאהבה בינה ובין האל, משום שהאל טבעו להיות עליון, יתכן שגם הנשמה תרצה זאת, למרות מעמדה האונטולוגי הכפוף. הנשמה, משום קטנותה אינה קוראת את כלל המציאות, ולכן מרשה לעצמה לרצות דבר הנוגד את מעמדה והבלתי אפשרי עבורה. כי לא קיימת מציאות שאינה כפופה לאל. אך האל מבין את רצונה הכמוס, וברצונו לשמור על הטבע האישי החופשי שלה, הוא מגשים את רצונה על-ידי שהוא יוצר עבורה מציאות וירטואלית בה היא יכולה לדמיין שהיא המרכז. אין האל רוצה בכך, ביודעו שהנשמה אך תסבול בסיטואציה הזו, אך הוא מעדיף לא לכפות עצמו עליה, כי הוא מחויב לחופש הבחירה שלה, ושהנשמה תגיע בעצמה למסקנה שרצונה להיות העליון ובמרכז אינה לגיטימית ומביאה לה אך סבל, וכך בסופו של דבר תחזור אליו מטוהרת מרצונות ספרטיסטיים.

מאמרים נוספים מאת גוּנָאוַתַר דָאס

• אמונה באלוהים
• מדיטציה
• שנה טוב לכוּוּוּוּלם
• יום הולדת לקרישנה
• חיי משפחה רוחניים
• צמחונות, אי אלימות וחיים רוחניים
• מדריך לבחירות 2015
• חיים רוחניים ויתושים
• הסיפור האלוהי – האחד הפך לרבים לצורך יחסים
• עוד...