מחשבות על השבת

מחשבות על השבת

שבת – יום זה הינו תרומה נפלאה של היהדות להעלאת תודעתו הרוחנית של האדם. על הכול להיות מודעים לכך שחיים ללא מטרה רוחנית הינם חסרי משמעות ומלאי סבל. אולם אם נוסיף לחיינו מימד רוחני, יתכן ונוכל להגשים את חיינו באופן מוצלח. הבה ונראה אם ניתן להוסיף לשבת משמעות חדשה שהינה מעשית לחיים המודרניים ויכולה לרומם את תודעתנו הרוחנית.

אנסה עתה להתבונן על תכני השבת מבעד למספר פסוקים מעניינים מספר הבהגווד-גיטה.

בבהגווד-גיטה נאמר:

"מי שרואה אי פעולה (אַקַרמה) בפעולה (קַרמה) ופעולה באי פעולה, הינו החכם באדם. למרות מעורבותו בפעילויות שונות, הריהו שרוי בנשגב. מי שמאמציו כולם משוללים תשוקה לעינוג חושים, נחשב לבעל ידע מלא. החכמים אומרים עליו שהינו פועל שהתגובות למעשיו נשרפו כולן באש הידע המושלם. מאחר שנטש כל זיקה לתוצאות מעשיו, והינו שבע רצון ובלתי תלוי תמיד, הרי שאינו מבצע עוד פעולות אנוכיות, אף שממשיך ועוסק בפעילויות שונות." (ב.ג. 4.18-20)

ופסוק מעניין נוסף:

"מי שאינו קשור לפירות מעשיו ופועל מתוך חובה, הינו בשלב הנזירות והוא היוגי האמיתי, ולא מי שאינו מצית אש ואינו ממלא כל חובה." (ב.ג. 6.1)

השבת נועדה לאפשר לנו להקדיש חלק מזמננו לחיים רוחניים; ששה ימי חול ויום אחד קודש, או ששה ימי מלאכה ויום אחד עבודת קודש.

הבה ונבחן את הפסוקים הנ"ל ונראה כיצד ליישמם בהגשמת מטרת השבת.

קארמה מוגדרת בבהגווד-גיטה כפעולה שיוצרת תגובה הכובלת את האדם לתודעה חומרית. המטרה היא להשתחרר מתודעה חומרית ולפתח תודעה רוחנית, זאת על ידי הפסקת פעילות קַרמתית, או פעילות בעלת מניעים חומריים-אנוכיים.

ישנם שלושה סוגים של קארמה:

  • פעולה (קארמה), שנעשית במסגרת מעשים דתיים טובים וגוררת תגובות חיוביות.
  • פעולה אסורה (וי-קארמה), שנעשית בניגוד להמלצת הכתובים, וגוררת תגובות שליליות.
  • אי פעולה (א-קארמה), זו פעילות שאינה גוררת תגובה, או הימנעות מעשייה כדי להשתחרר מתגובה.

ישנם אם כן, שני סוגים של א-קארמה:

  • ניסיון לצמצם את רמת הפעילות למינימום.
  • הקדשת העשייה כולה לרצונו של האל ולמען סיפוקו, ללא כל מניע אנוכי. ("פעולה שנעשית כמנחה לאלוהים – יש לבצע. אלמלא כן, משעבדת הפעולה לעולם החומרי. בצע לכן את החובות המוטלות עליך במטרה לספקו, ובדרך זו תהיה חופשי תמיד משעבוד." [ב.ג. 3.9])

הבהגווד-גיטה מעודדת את ההגדרה השניה של א-קארמה. זאת משום ש"התנזרות מפעילות לבדה, מבלי לעסוק בשירות מסור לאל, אינה גורמת לאושר, בעוד שאדם מעמיק, שעוסק בשירות מסור, יכול להגיע לעליון ללא דיחוי." (ב.ג. 5.6)

הקריטריון העיקרי לקביעת סוגי הקארמה השונים מבוסס על השפעת הפעולה על תודעתו של האדם. נאמר שפעילות חומרנית שיוצרת תודעה חומרנית, או רוח של נהנתנות, היא סיבת ירידתה של התודעה, כלומר, סיבת ההתרחקות מאלוהים. בעוד שפעילות רוחנית, או אותן פעילויות שמקרבות אותנו לאלוהים, הן אלו שמביאות לשחרור ומטהרות את תודעתנו.

נסתכל עתה על תפיסת השבת לאור ההסברים הללו: אדם שעושה את מלאכתו בימות השבוע ומקדיש את מלאכתו לתענוגו של האל, עבודתו, או מלאכתו, הינה עבודת קודש – עבודה ללא קארמה, או עבודה שאינה כובלת לתודעה חומרית. מכל מקום, אם בשעה של 'עבודת קודש' בשבת, מתפלל האדם או לומד במטרה להגשים את תשוקותיו החומריות, או שעושה דבר שאינו מסב עונג לאל, ואפילו זה בדיבור או רק במחשבה, או אז, למרות שהוא שובת, הריהו עושה מלאכה, או קארמה (פעולה הגוררת תגובה).

ישנו יישום נוסף, גבוה יותר, של תפיסת הקארמה. השימוש למשל, בטלפון בשבת, או אפילו ברכב, או פעילויות דומות שכאלה, אם עושים זאת למען תענוגו של אלוהים, ללא כל מניע אנוכי אחר – כמו למשל, לשמוע באמצעות הטלפון אודות האל או נסיעה למקום מרוחק שם מתכנסים אנשים לביצוע עבודת קודש – גם אלה נחשבות, על פי עקרון גבוה זה ל'עבודת קודש', שהרי אלה עשיות רוחניות טהורות, ופעילות שכזו הינה נעלה מעקרון 'אי העשייה' שבבסיס הבנת השבת כפי שמיושמת כיום.

ויתר על כן, אם מישהו מסוגל להקדיש את מעשיו לאלוהים במאת האחוזים (כל מעשיו לשם שמיים), או במלים אחרות, אם מישהו מסוגל להפוך את מעשיו היומיומיים למעשים רוחניים – על ידי הקדשת המעשים לסיפוקו של האל – עבורו שבעת ימי השבוע הם כמו שבת, כיוון שבכולם הוא עושה רק עבודת קודש. זה האידיאל, זוהי שלמות – "והגית בו יומם וליל."

על פי הבהגווד-גיטה, מטרת החיים העליונה היא להשיג אהבה טהורה לאל. כל עוד לא חותר האדם למטרה זו של אהבה לאל, הבהגווד גיטה ממליצה לו לפעול במישור של חובה. חובה זאת מתמצת במצוות עשה ולא תעשה. אידיאלי שיעשה את חובתו ללא צפייה לגמול חומרי. מכל מקום, יש לשפוט בסופו של דבר את ערך המצוות לאור ההתקרבות או ההתרחקות מהאל. כפי שנאמר בוודות: "יש לזכור את אלוהים תמיד ולעולם לא לשכוח אותו. מצוות עשה ולא תעשה שבכתובים כולן צריכות להיות כפופות לשני כללים אלה." כמובן, מי שאינו חדור באהבת אלוהים, צריך לקיים את המצוות כהלכתן. אך מי שחותר בכל מאודו לאהבת אלוהים, תחת הדרכתו של אדם שמתקדם באהבת האל, אפשר שיקיים או שלא יקיים את המצוות, בכפוף לתרומתן להתקרבותו או התרחקותו ממטרתו. כל זה בתנאי כמובן, שהוא פועל תחת הדרכה מתאימה, כי אלמלא כן, החלטה עצמאית אם לקיים או לאו את המצוות מאפשרת כניסתן של מוטיבציות אנוכיות ושיקולים זרים שעלולים להרחיקו מן הדרך הרוחנית.

ניתן לשאול, האם זה אפשרי לזכור את האל תמיד ולאהבו? התשובה היא חיובית, אם מבינים את האל כמישהו (בעל אישיות, בעל תארים חיוביים) ולא משהו. רק אז ניתן ליישם את ההוראה הנעלה של התורה: "ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך, בכל נפשך, ובכל מאודך". ניתן ליישם זאת תחת הדרכה של אדם הדבוק כבר באהבה לאל. כאשר אדם אוהב מישהו, רק טבעי שיקדיש הכול – את מחשבותיו, מילותיו ומעשיו – למען שמחתו וסיפוקו של אהובו. כיצד לפתח אהבה לאל ולדעתו בדרך הקלה ביותר? על זה אמר הרמב"ם: "כי בי חשק ואפלטהו אשגבהו כי ידע שמי, וכבר ביארנו בפרקים קודמים שעניין ידיעת שמו היא השגתו". יש להלל, באהבה, את שם אלוהים, לשאת שמו יומם ולילה.

אם מבינים את אלוהים כמופשט ובלתי אישי, כישות שאפשר להבינה רק על דרך השלילה, קשה מאד לחשוב עליו במונחים של 'להסב לו עונג או לשמחו', אך אם מבינים אותו כאל פרסונאלי, ומעריכים אותו ברוח "שיר השירים", טבעי אז לפתח אהבה אליו ורצון לספקו. והאין זה אלוהים הראוי יותר מכל לאהבתנו?



מאמרים נוספים מאת גוּנָאוַתַר דָאס - ידע מעמיק

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר