הציפור בכלוב

יוגה של אהבההיה היתה פעם אשה מגונדרת,

או כמו שנהוג כאן לקרוא לה – גברת.

לגברת הזאת היה כסף רב,

היא היתה עשירה, גם היה לה זהב.

היה לה בית גדול, חפצים וכלים,

שטיחים, כורסאות, קישוטים, אהילים,

גינה ענקית, עם פרחים ובריכות,

ואפילו הרבה משרתים ומשרתות.

גם המון תכשיטים היו לה, לגברת,

הן אמרנו שהיא היתה מגונדרת.

כל בוקר, מייד כשהיתה מתעוררת,

היתה היא את כל חפציה סופרת,

בודקת שהם נמצאים במקומם,

ושגם מבריקים ונקיים הם כולם.

רק לקראת הצהריים היא היתה מסיימת,

כי רבים הם היו, חפציה של הגברת.

וכשסיימה, היתה קוראת לאחת המשרתות,

ויחד לטייל בעיר הן היו יוצאות.

כל יום הלכה הגברת לטייל ברחובות.

היא אהבה במיוחד את רחוב החנויות.

שם היתה שעות שולחת מבטים של אהבה,

אל עבר כל החנויות, אל חלונות הראווה.

מסתכלת ובוחנת במבטים מתפעלים,

יצירות של אמנות, ציורים, תמונות, פסלים,

גם בגדים וכובעים, נעליים, טבעות,

עד שראשה היה סחרחר מכל מאות החנויות.

באותו היום, לפתע, משהו ניצנץ ברחוב.

היא מיהרה לשם מייד, כדי לראותו יותר קרוב.

ברחבה של אחת החנויות היא ראתה

כלוב זהב מקסים, ובתוכו ציפור קטנה.

"זה הכלוב הכי יפה שראיתי בחיי!

הוא כל כך נוצץ עד כדי כך שמסנוור הוא את עיני!

פיתוחיו הם מרשימים והוא מלא חן והדר,

הוא מושלם בצורתו, והוא מדהים ומפואר!

הוא את לבי מייד שבה, מתאים כל כך הוא בשבילי!

אני רוצה אותו לקנות, רוצה שהוא יהיה שלי!!!"

שאלה אז הגברת מה המחיר של זה הכלוב,

אולם מייד הוסיפה- "זה בעצם לא חשוב.

אתן הכל כדי שהכלוב הזה יהיה שלי.

הן כבר אמרתי, הוא מתאים לי, הוא בדיוק בשבילי."

הוציאה ארנקה, ושילמה אז הגברת,

ונראתה כל כך שמחה, אמרה- "אני כה מאושרת!"

היא שלחה את המשרתת- "לכי חפשי כרית קטיפה,

מרופדת ורכה, וכמובן- יפה יפה,

כדי שעליה את הכלוב נניח, שיהיה לו טוב,

לא כך, על הרצפה, כמו שהיה ברחוב."

הלכה המשרתת. ובינתיים, הציפור,

אשר בתוך הכלוב, חייכה חיוך רחב עם המקור.

חשבה היא- "איזה יום נפלא! אני כה מאושרת,

הנה קנתה אותי היום גברת מגונדרת!

היא בטח לי תדאג, וגם תקשיב לשירתי,

היא תאכיל, תשקה, וכמובן- תאהב אותי!

היא נראית די נחמדה, אחראית ומסורה,

אז לא אכפת לי אם אצלה בכלוב אהיה לאסירה."

חזרה אז המשרתת, עם כרית קטיפה יפה,

ואת הכלוב בזהירות הרימה מן הרצפה.

את הכרית הניחה מתחתיו בעדינות,

ולאט לאט החלו השתיים מתרחקות מן החנות.

הן צעדו בדרך אל הבית חזרה,

בהליכה איטית, שקולה מאוד וזהירה.

"אדאג לו טוב, לכלוב שלי, שלא יקרה לו שום דבר,

יש לשאתו בעדינות רבה, כי הוא כה נהדר!"

וכשהגיעו אל הבית, שנראה קצת כמו ארמון,

פינתה הגברת לו מקום באמצע הסלון.

מייד אמרה למשרתת- "בואי והביאי סמרטוטים,

ואת אבק הרחוב נוריד מהכלוב שלי המקסים".

אז יחד הן הבריקו ומרקו את פיתוחיו,

עד שהבהיק בזוהר ונצץ מרוב זהב.

והציפור היתה כה מרוצה, כי היא חשבה-

"הרי זה מעשה כל כך נחמד של אהבה,

הגברת כבר מהתחלה דואגת שביתי,

יהיה נקי לי ומבריק ונעים למחייתי.

בוודאי כשתסיים את מעשה הנקיון,

היא תדאג לי לשתייה ואחר כך למזון."

הגברת והמשרתת סיימו אז לנקות,

והלכו לנוח, כי היו כל כך כבר עייפות.

הציפור הקטנטנה כמובן התאכזבה,

אבל לא מאוד, וגם עוד לא התעצבה.

"יום ארוך עבר על הגברת'לה שלי,

הן כל היום עמדה ברחוב רק כדי לקנות אותי.

כשתקום ממנוחתה, היא בוודאי תדאג,

ותתן לי ארוחה גדולה, סעודה של חג!"

אחרי שעה או שעתיים, חזרה הגברת לסלון,

עמדה היא מול הכלוב, כחכחה קצת בגרון,

ולפתע היא בשיר נתנה אז את קולה,

ושרה שיר הלל יפה לכבוד הכלוב שלה:

"הו, כלוב זהב שלי, כמה אתה מקסים!

אתה כולך זהב, מעוטר בפיתוחים,

אתה הכלוב הכי יפה בכל היקומים,

ולי אתה שייך, אתה שלי לעולמים!"

היא שרה כך, והציפור, עמדה והתפלאה-

אולי הגברת לא זוכרת שהיא עדיין לא אכלה?

אולי היא כלל לא ראתה שיש ציפור בכלוב?

הציפור קצת נבהלה, היה לה קצת עצוב.

"אולי אני אשיר, וכך, הגברת החביבה,

תראה אותי, וגם תבין, שאני קצת רעבה."

אז שרה הציפור, מאוד ערב היה קולַה,

אבל הגברת עסוקה היתה בכלל בשיר שלה!

היא לא שמעה את הציפור, מבין הסורגים,

צועקת- "גברת! כאן אני! יש כאן ציפור בפנים!"

הגברת שוב לקחה סמרטוט, קראה למשרתת,

ושוב את כל הכלוב היא החלה ממרקת,

מנקה ומבריקה, תולה פרחים וקישוטים,

ולא רואה ולא שומעת את הציפור אשר בפנים.

כך כל הערב והליל, השתיים לא פסקו,

לקשט ולהבריק, כל רגע את הכלוב ניקו.

אז הציפור חשבה- "אותי הן כלל אינן רואות,

וכפי שכבר הבנתי, את שירתי אינן שומעות.

אני כה רעבה, וגם צמאה ועייפה,

אולי אתפוס במקורי את יד הגברת היפה!"

אז הציפור ניסתה לתפוס מהר עם המקור,

את השרוול של החולצה, וגם את הכפתור,

אבל הגברת לא הרגישה ולא שמה לב,

ולבה של הציפור כמעט נשבר מרוב כאב.

"הי גברת! מה זה? איך את כלל לא מרגישה?

איך את לא רואה אותי? איך אין לך כל תחושה?

אני כאן! אני כאן! אל נא תתעלמי!

אני ציפור בתוך הכלוב! הכלוב הזה סתמי!

הי גברת, הי גברת, כאן אני, ציפור…"

ושוב ניסתה את חולצתה לתפוס עם המקור.

אך הגברת כלום לא חשה. ואחר כך לישון שכבה.

והציפור, גם היא הלכה לישון, די רעבה.

וכל הלילה היא חלמה, שכשהשמש שוב תזרח,

תבוא הגברת, ותבחין בה, תאכיל, תשקה, תשמח.

אבל הבוקר בא, ואחריו הצהריים,

והגברת, והמשרתת, לא הבחינו בה, השתיים.

הן שוב כל היום צחצחו את הכלוב,

והציפור שוב זימרה- "מצבי כה עלוב!

אולי רק אפשר מעט לחם, או מים?

אני כה רעבה, לא אכלתי יומיים!"

הציפור כבר מאוד נחלשה ועייפה,

היא אפילו כמעט ממש התעלפה.

* נוסח מבוגריםJ

הגברת כה שמחה בכלובה המוזהב,

ושום דבר אחר כבר לא עניין אותה עכשיו.

והיא כלל לא הבחינה, וכלל לא ראתה,

שיש יצור חי ונושם בכלוב שהיא קנתה.

הגברת כל הזמן הבריקה וניקתה את כלובה,

והציפור בכתה, בכתה, עד שאת הגוף, עזבה.

באותו היום בו מתה הציפור הקטנטנה,

הגיעה אל הגברת לבקר ילדה, שכנה.

מייד כשנכנסה לבית, הראתה לה הגברת,

את הכלוב היפהפה, וגם החלה מתפארת.

הילדה אמרה- "אכן, זה כלוב יפה ונהדר.

כולו זהב וקישוטים, זהו כלוב כה מהודר.

אך מה זה בתוכו? בפנים? יש שם דבר מה קטן,

האם ראית? האם הבחנת? מי שוכב לו כאן?"

הגברת התפלאה: "בפנים? לא, אין שם שום דבר,

זה רק החוץ, הפיתוחים, והזהב הנהדר…"

"אבל הביטי! הנה, כאן!" קראה אז הילדה,

ואת הדלת של הכלוב היא במהרה פתחה.

את כף ידה הושיטה, ובתוך הכלוב מצאה,

ציפור קטנה חסרת חיים, שנשמתה יצאה.

הילדה, בלי מילים, שלחה מבט כואב,

אל הגברת ההמומה, שאפילו לה, נשבר הלב.

"הן לא שמעתי… לא ראיתי… הייתי עסוקה…"

אך הילדה, בעצב רב, החוצה התרחקה.

לכולנו, כמו לגברת, יש בכלוב ציפור קטנה.

לכולם, בתוך הגוף, בלב, יש נשמה.

עמוק בתוך הלב, היא כמו ציפור קטנה נצחית,

היא האני האמיתי, זו הנשמה הרוחנית.

גם היא זקוקה למים, למזון, להקשבה,

שנתייחס אל כל צרכיה, וניתן לה אהבה.

הגוף הוא רק הכלוב שלה, לכן לא משנה,

אם מהודר הוא, או מוזהב, ואם בכלל הוא יפהפה.

כי אין בכלוב שום צורך, וגם אין לו משמעות,

אם לא תפרח בו נשמה, אם הציפור שבו, תמות.



מאמרים נוספים מאת אפרת

פעילה בעמותת "יוגה של אהבה".

3 תגובות לפוסט "הציפור בכלוב"

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר