אמונה באלוהים
מאת: 
למה אנשים מדברים על אלוהים, קרישנה, כמושא לאמונה? ראשית, כי יש צורך להאמין. זה טבעי. ממש כמו שלילד יש צורך בהורים, כך לנשמה יש צורך ביחסים עם אלוהים – המקור, או האבא הרוחני לנשמה. בבהגווד-גיטה (14.4) אלוהים אומר: "הו בן קוּנְתִי, דע כי כל מיני החיים נולדים מהטבע החומרי, ואני הוא האב נותן הזרע." אלוהים הוא כה מרכזי בחיים, עד כי כולם מתייחסים אליו – העולם מתחלק לאלה המאמינים באלוהים ולאלה שאינם מאמינים בו.
לפי הפילוסופיה של היוגה, הנשמה באה לעולם החומרי כדי להתנסות בלהיות "אלוהים" תוך דחיית יחסיה עימו. הרצון להיות אלוהים מתבטא ב"אני" ו"שלי" – אני כמה להיות הכי הכי, אני רוצה להיות מוקד להערכה ואף הערצה של כול הסובבים אותי, ואני רוצה שכמה שיותר עולם יהיה שלי, כדי שאוכל להתענג עליו ללא מעצורים, כאוות נפשי. ככה נשמה מטריאליסטית חושבת בעמקי נפשה. במנטאליות זאת, אך טבעי שנחשוב על אלוהים כמקור לאיום על עליונותנו. לכן, במנטאליות כזאת, יש המעדיפים להאמין באי-קיומו.
מטריאליסט מאמין
אך יש מטריאליסטים שכן מאמינים בקרישנה. יש הפונים לאלוהים כדי שיספק להם את מחסורם ויגן עליהם. מטרתם גם היא "אני" ו"שלי", אך הם מאמינים שיעשו זאת בעזרתו של אלוהים. הם הופכים אותו כך למשרת שלהם. מבחינה מסוימת מעמדם עדיף על הלא מאמינים – הם מקבלים שיש כוח עליון שעליהם להיות כפופים לו. מנטאליות כזאת יכולה להוות את תחילת הדרך הרוחנית. אך לרוב, אין הם כפופים לאלוהים מתוך אהבה, אלא מתוך אינטרסנטיות. לרוב נמצא שאם הם יגיעו למסקנה שאלוהים לא מספק להם את ה"סחורה", הם יחדלו להאמין בו.
אמונה באל משולל אישיות
שונה לגמרי מעמדם של אלו הפונים לאלוהים לאחר שהשתחררו מהאשליה שהם יכולים להיות אדוני העולם החומרי. בין אלו הפונים לאל מאחר שקצו באשליה החומרית, אחדים פונים אליו ומאמינים שהוא העיקרון המופשט העליון. אמונה שכזו נולדת בליבם של אותם מאמינים משכילים שנכשלו בניסיונם לשלוט ולהתענג על העולם, והם תולים את כישלונם במוגבלות העולם החומרי וברוע האנושי. לכן עבורם הפתרון למצוקתם זה אמונה באלוהים שמעבר לכל גבול ומשולל כל תואר או אישיות. יש גם שאיבדו את האמונה שיוכלו לשלוט ולהתענג על העולם, אך הרצון לשלוט ולהתענג עדיין רוחש בליבם. במצב זה הם יימשכו אחר תורות אזוטריות המלמדות שהאדם הוא אלוהים, או אחד עימו. באמצעות מדיטציה וסיגופים הם מקווים "להיזכר" באלוהות שלהם או להתמזג איתו תוך איבוד זהותם האינדיבידואלית.
פנייה אוהבת לאל – בהקטי יוגה
אך יש הפונים לאלוהים כמושא האהבה העליון. גם הם חוו את העולם של מנצלים ומנוצלים ורוחם קצה בו, אך הם לא איבדו את התקווה שבאהבה. כאשר אלו פוגשים, בחסדו של האל, באותן נשמות דגולות שבליבן אהבה לאל, אלו פונים לבהקטי יוגה. בהקטי יוגה זו הדרך לפתח אהבה לאלוהים. דרך זו לא קצרה ולא קלה. הנחת היסוד של דרך זו היא שאלוהים הוא מושא האהבה העליון, ולאהוב אותו זו מטרת החיים העליונה, גם השלמות הגבוהה ביותר. הנחה נוספת היא שסיבתו האמיתית של הסבל בחיים זה לא העולם הרע. הסבל היחידי הקיים הוא פועל יוצא של שכחת היחסים עם האל והלכלוכים בלב. כדי לחוות זאת ולטעום את האהבה לאל, על הבהקטי יוגי להשתחרר מכול ה"אני" ו"שלי" האשלייתיים (ולהתחבר מחדש לאני ושלי האמיתיים). עליו להשתחרר מכול האנוכיות והשקרים שהוא אוחז בהם, כמו שקר התאווה והבצע, שקר הלאום והדתיות הארצית, ולשוב ולפתח את רוח השירות והאהבה שלו לקרישנה ולכול אינספור בניו ובנותיו על כול צורותיהם, צרותיהם ואמונותיהם.
אדם שהולך בדרך זו, אלוהים אינו עוד מושא לאמונה עבורו. אין הוא יותר העיקרון המופשט העליון, המשולל כל תואר ומעבר לכל מגע. נהפוך הוא, עבורו אלוהים הוא מישהו הנפלא מכול, כליל המעלות ושובה הלב העליון, שאומנם הוא המקור לכול ובורא העולם, אך היבט זה של בורא עולם הוא אך משני עבורו, ממש כמו ילד שאביו הוא קודם כל אבא שלו, ורק אחר-כך ראש ממשלה. במהלך עבודתו הרוחנית והשירות אליו הוא מופיע לפניו בכול חינו האינסופי עד שליבו נמס ושוקע באהבה עצומה אליו. בשלב זה אין אלוהים יותר מושא לאמונה; הוא חווה אותו בפגישה של פנים אל פנים. במצב זה, לא העולם הוא המציאות עבורו, אלא יחסיו איתו. הוא עבורו המציאות הנצחית, השלמה והמתוקה מכל.
מאמרים נוספים מאת גוּנָאוַתַר דָאס
 |
מורה לבהקטי יוגה ולפילוסופיה של היוגה.
|
שייך לקטגוריות 
תגים: 5 תגובות לפוסט "אמונה באלוהים"
כתיבת תגובה
|
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב |
|
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי |
|
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה |
לכלוכים בלב
האם ויתור על הלכלוכים בלב יכול להפיג את מצוקות הקיום? ויתרה מכך – האין מפגש עם הלכלוך הכרחי כדי להפכו לדשן עבור הצמיחה? סטרליזיציה של המאוויים תברא לב שומם, בדרך בה אני רואה זאת. ישנו מתכון להפוך כל חשיבה שלילית לחיובית – ובדומה – תאווה לאהבה. אך הדבר, אם אינני טועה, דורש לראות את עצמנו כפי שהיינו במראה, ולהבין כיצד אותה אנוכיות שדבקה בנו מטבעת הנחות, תשמש זרז להתחזקות – ומכאן – לחזק אחרים. זאת על ידי הכרה באובדן שהיא גורמת, ובחירה בדבר ההפוך – בנגטיב החיובי שלה (יש לעתים יותר מנגטיב אחד, אגב).
על ידי הכרה ברגש הגלום במחשבה, אני יכול להפוך את כיוון המחשבה: "כמה הוא פוגע בי" – "כמה הוא ראוי לחמלה, או לפחות למרווח נשימה". "אני לא מסופק מה שיש בחיי" – "אני אנסה לראות את הטוב שבהם". וכו'. אך אם אשמיד את המחשבות ואעצור את פעילות התודעה, ללא היפוך כזה, יהפוך לבי לריק ואז אסבול מחוסר הנאה בחיים.
האם?
לא ניתן לוותר על ה"ליכלוכים" בלב ללא התנסות בטעם גבוה יותר. הוויתור הוא לא שכלי, אלא תוצר של חסד. ה"לכלוכים" הם אספקטים שונים של אנוכיות. כן, מי שחופשי מאנוכיות ופיתח אהבה לאלוהים, פתור מכל מצוקות הקיום.
יחסים עם האל
היחסים שלנו עם אלוהים נקבעים לפי מצב הלב שלנו. אם אנו מוכנים לוותר על "אַהַם מַמֵתי", או על התפיסה האגואיסטית של "אני ושלי" או "אני העליון, ואני רוצה שהעולם הזה יהיה שלי כדי להתענג עליו כאלוהים", אם אנו מוכנים לפתח יחסים עם האל בעקבות אלו שכבר פיתחו אהבה לאל – מצב תודעתי שכזה יבסס את יחסינו איתו במהרה.
כתבי היוֹגַה, כמו בְּהַגַוַד-גִיתָא, שְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם וצַ'יְתַנְיַה-צַ'ריתָאמְרִתַה, מבססים לעומק את טיב היחסים שלנו עם האל. המורים המתקדמים ביוגה, שחיים על-פי כתבים אלו וחווים את יחסיהם עימו, יכולים להורות לך על מהות יחסיך עימו ובאיזה שלב של יחסים אתה שרוי עם האל. בסופו של דבר, המפגש עם האל זה המפגש המדהים ביותר בחיים; מי שנחשף למפגש שכזה, ולו אף ראשוני ביותר, ברור לו לחלוטין את מי פגש, במיוחד אם הוא מוודא את טבע המפגש עם המורה שלו ומעדויות על מפגשים של דבקים אחרים עם האל, כמתואר בספרי היוֹגַה.
מה קובע את היחסים שלנו עם אלוהים? כיצד אנו יודעים שיש לנו יחסים עימו?
יש לנו יחסים נצחיים עם האל, מעצם הווייתנו. אלו יחסים שטבועים בנו לעד. מי שהחייה את יחסיו עם האל משולל זהות כוזבת ושב לטבעו הרוחני המקורי. ניתן לדעת אודות יחסינו עם אלוהים באמצעות כתבים כמו בהגווד-גיתא ושרימד-בהאגותם.