אחד מטיעוניו העיקריים של ארג'ונה נגד מלחמה היה שבמלחמה ימותו ראשי משפחה רבים, שאחראים לשימור ערכיה הרוחניים-דתיים של התרבות. לפי התרבות הוֵדית על האדם לעבור בחייו טקסי טהרה, או סַמְסְקָארות, שנמשכים מלידה עד מוות. תפקידם של הטקסים הללו ליצור באדם אווירה מתאימה להתפתחות נפשית בריאה, ולקשר את מעברי החיים השונים לתכנים רוחניים. אלה הטבעות חיוביות על נפשו של האדם שנועדו למנוע התפתחותם של רגשות שליליים-הורסניים. כלומר, פסיכולוגיה מונעת.

זקני המשפחה הם משמרי המסורת, על טקסיה השונים, ובהעדרם, אובדת המסורת, ואיתה גם, ערכי החיים והיציבות החברתית.

"עם חורבן השושלת, אובדת המסורת המשפחתית הנצחית, ושארית המשפחה מידרדרת אז לחיי כפירה. שעה שרוח כפירה שוררת במשפחה, הו קרישנה, נשות המשפחה מאבדות את תומתן, וכאשר מתדרדרות הנשים, הו בן לבית וְרישְׁני, נולדים צאצאים בלתי רצויים." (ב.ג. 1.39,40)

הורות ללא אנוכיות = פסיכולוגיה מונעת
אהבה ללא תנאי הינה המצרך החיוני ביותר להתפתחותו של הילד. היא בונה בילד תחושת ערך עמוקה שאינה תלויה בדבר – אני אהוב וחשוב בגלל מי שאני ולא בגלל מה שאני. ילד שמקבל אהבה כזו לא יתמכר ליבוא ערך חיצוני מן העולם ולא יפתח תלותיות. הוא גם לא יצטרך לשקר את חייו כדי לחפות על חוסר אהבה, דבר שעומד בשורש הבעיות הפסיכולוגיות כולן.

אהבה ללא תנאי פירושה אהבה ללא כל אנוכיות, כיוון שביכולתנו לאהוב ולהיות בשביל האחר עד גבולות האנוכיות שלנו. ומדוע אהבה ללא תנאי הינה הכרחית כל כך? לפי האַיוּר-וֵדה, הקבלה העצמית העמוקה שהיא יוצרת בילד, בונה בו תחושת זהות עצמית יציבה ושלמה (ללא פרצות של חסכים ואי קבלה עצמית), שאחראית על מערכת חיסון תקינה בגוף (כאשר תחושת העצמי פגועה ופרוצה, המסר שמועבר לכל תא ותא בגוף הוא מסר מעורער, שהופך את המערכת הגופנית כולה פרוצה וחשופה למחלות).

לקבלה עצמית חשיבות נוספת: היא מקלה מאד על המסע הרוחני. ההשתחררות מאגו כוזב, או מתפיסה עצמית כוזבת, תולדת ההזדהות עם הגוף והנפש העכשוויים שלנו, מהווה בסיס התרגול הרוחני. מי שנאלץ להאבק ולייבא כל הזמן ערך מבחוץ (לבנות את האגו שלו), קשה לו מאד לוותר על ההתמכרות הזו, שהפכה לקיומית עבורו והופכת אותו למרוכז בעצמו, ולכן קשה לו יותר להשתחרר מאגו מאשר למי שהחוויה העצמית שלו הינה טבעית ובריאה, בזכותן של אהבה וקבלה.

טקסי הסַמְסְקָארַה
טקס הסַמְסְקָארַה הראשון נערך לכן עוד בעת התכוננותם של בני הזוג להבאת הילד ונועד לטהר את לב ההורים מאנוכיות כדי להכשירם לתת אהבה ללא תנאי לילדם. שני ההורים מכינים את תודעתם ומנסים לטהר אותה מאנוכיות דרך תירגול רוחני ואווירת קדושה. ישנם הורים שמתכוננים להבאת ילד חודשים ואף שנים.

למעשה, איש אינו נולד ואיש אינו מת; הנשמה הרי נצחית היא, ולכן הבאת ילד לעולם אינה מתן חיים אלא מתן גוף, או מתן הזדמנות לנשמה מסוימת לבוא ולשכון בחסותם של הורים מסויימים. הורה יוגי חושב, "נשמה זו הופקדה בידי כדי שאוכל לסייע לה בצמיחתה הרוחנית. מחובתי לכן להעניק לה את כל הדרוש להתפתחותה הבריאה". ומאחר שאהבה הינה המצרך החיוני ביותר לילד, הרי שהורה אחראי יחוש מחוייב לנסות ולהשתחרר מאנוכיות. אגב, לפי הוודות הנשמה נכנסת לגוף העובר מיד ברגע ההתעברות. מוסבר גם שהיא מודעת תמיד וחווה במלואם את רגשות הוריה כלפיה, אפילו כעובר, ובגיל שבעה חודשים ברחם הינה כבר במלוא הכרתה וכשירה ללמידה.

במהלך ההריון מתבצעים לכן טקסים נוספים שמחזקים את תחושת הבטחון והקבלה של הילד, ולאחר הלידה מתבצעים כמובן, עוד טקסים.

בתפיסה ארצית כל אחד רוצה להיות אדון, בעוד שבתודעה רוחנית כל אחד חושב את עצמו למשרת ומוצא עונג במימוש טבעו הרוחני האוהב והנותן. הורים אוהבים ללא תנאי רואים את עצמם כמשרתים של ילדם, דבר שנוטע ביטחון רב בילד ומלמד אותו בתורו, להיות משרתם של אחרים.

האֵם במיוחד נחשבת לגורו, או למורה הראשון של הילד; היא משפיעה עליו כבר בשהותו ברחם. לכן חשוב כל כך שהיא תחוש את עצמה בטוחה ומוגנת, כדי שתוכל להעניק לו ללא גבול וללא תנאי.

קל להבין כיצד התערערות המסגרת המשפחתית פוגעת ביכולת הנתינה של ההורים, והתוצאה היא ילדים פגועים מבחינה רגשית. ילדים כאלה, שאינם מרגישים בטוחים, אהובים ומסופקים, נקראים בשפת הגיטה וַרְנַה-סַנְקַרַה, או צאצאים בלתי רצויים. לאו דווקא משום שהוריהם לא רצו אותם, אלא שחברה שמורכבת מאנשים בלתי מסופקים הופכת לבלתי בריאה ולבלתי יציבה. אגב, כבר כיום המחלה שהופכת לנפוצה ולמסוכנת ביותר בעולם זה דיכאון. גם רמת הפשיעה בעליה מתמדת, גם צריכת הסמים, האלימות במשפחה ואלימות בכלל, הניצול המיני, גילוי עריות, ושאר ההתמכרויות למיניהן – שמאפיינים כל כך את החברה המודרנית – אלה כולם הינם סימניה של חברה חולה.

נזכרות בפסוק המילים כפירה ואיבוד התום – מילים אלה כולן נועדו להצביע על אורח חיים אנוכי-חומרני חסר אחריות, ללא כל הבנה רוחנית, וללא התקדשות לתירגולים רוחניים מטהרים – עד כמה זה דומה למה שקורה כיום…

חברה ניכרת באיכות חבריה, לכן בתרבות הוֵדית הבאת ילד לעולם נחשבה לאקט ציבורי הכרוך באחריות ציבורית, ומחייב את המעורבים בו לאחריות מירבית; מאחר שהילד אינו שלי או נועד בשבילי, אלא הופקד בידי כדי לסייע לו בצמיחתו, ומאחר שמימושי העצמי, הרוחני, מתבטא בשירותי לילד זה, ובמיוחד, מאחר שלכל אדם ואדם השפעה על העולם – לטוב ולרע – חשוב כל כך שאעשה כמיטב יכולתי לעזור לילדי להיות אדם טוב ובריא.

ישנו פסוק בוודות שאומר שמי שאינו מסוגל לסייע למי שתלוי בו לצעוד לעבר שלמות רוחנית, אל לו להיות בעל, אשה, אב, אם, מורה, מלך – כלומר, אל לו לקחת תפקיד של נותן חסות. או באופן חיובי יותר, עליו להתכונן במלוא האחריות לתפקיד שכזה.

תרבות מהי?
התרבות הוֵדית נשענת על הנחות יסוד רוחניות. כלומר, אני לא הגוף הזה אלא נשמה נצחית, סבל מקורו בהתקשרות אנוכית לחולף, אהבה ונתינה הינם טבעו האמיתי של העצמי, מטרת חיי אדם הינה הגשמה עצמית, וכו'. ומאחר שצמיחה רוחנית הינה מטרתה ולא רק סיפוק צרכי הגוף, הרי שזו תרבות של לקיחת אחריות מלאה (איש איש כלפי עצמו וכלפי זולתו), ולא תרבות של התמכרות רגעית לחולף.

למרבה הצער, בגלל אנוכיות, מרוכזות עצמית, וחומרנות עזה, ובמיוחד, בגלל האמונה שאנחנו הגוף הזה ושיש לנו לכן שנות אושר מוגבלות שצריך לנצלן כמירב האפשר, קשה לנו כיום להזדהות עם תרבות בעלת תביעות אנושיות גבוהות כל כך, ובמיוחד קשה לנו לשים את טובתם האמיתית של ילדינו – ובעקיפין, של החברה כולה – בראש מעיינינו, על הוויתור וההקרבה שכרוכים בזה, והמחיר שאנחנו משלמים הינו כבד מאד.

מאמרים נוספים מאת וָארְשַׁבְּהָאנַוי‎

• על אגו וקנאה
• טבע הפעולה – מבוא לבהגווד גיטה
• התרבות הוֵדית ופסיכולוגיה מונעת
• הליכה בנתיבים זרים מסוכנת
• פרק 15 של הבהגווד גיטה
• שלוש מידות הטבע
• תקציר הבהגווד גיטה
• הבנת הפרק ה-13 של הבהגווד גיטה
• המורה והתלמיד
• עוד...