סיפורי קרישנה: פרק 6 – הריגת פֻּוּתַנָא

פֻּוּתַנָא מתה תוך כדי צווחות, ורעש אדיר נשמע אז משמים וארץ ומכל הכיוונים

פֻּוּתַנָא מתה תוך כדי צווחות, ורעש אדיר נשמע אז משמים וארץ ומכל הכיוונים

בדרך חזרה הביתה, שקל נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה את אזהרתו של וַסוּדֵוַה לגבי הפורענויות בגוקוּלַה. אין ספק שזו היתה עצה ידידותית ומשום כך נכונה, ולכן חשב, ״יש אמת בדבריו.״ בפחדו, פנה לאל. רק טבעי שדבק בסכנה יפנה לחשוב על קרישנה, שהרי אין לו מקלט אחר מלבדו. כמו שילד בסכנה פונה לאמו או לאביו, חוסה הדבק תמיד במקלטו של אלוהים. אולם בשעת סכנה הוא זוכר את האל עוד יותר.

על-פי עצת שריו הדמוניים, הורה קמסה למכשפה פֻּוּתַנָא להרוג את כל הילדים שבערים, בכפרים ובאזורי המרעה. היא היתה בקיאה באמנות הכשפים השחורה וידעה להרוג ילדים קטנים בשיטות אימתניות ונפשעות. מכשפות כאלה מסוגלות להפעיל את כשפיהן רק במקומות שבהם לא מזמרים או שומעים את שמו הקדוש של קרישנה. נאמר שכל הדברים הרעים: מכשפות, רוחות רפאים ואסונות, נעלמים מיד כאשר מתחילים לזמר את השם הקדוש, ולוּ גם בהיסח הדעת. קל וחומר כאשר מזומר השם הקדוש ברצינות רבה – ובמיוחד בוורינדאוון, שם נוכח אישיות אלוה בעצמו. חששותיו של נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה נבעו מאהבתו לקרישנה, כי סכנה ממשית הרי לא נשקפה מפֻּוּתַנָא, חרף כוחותיה הרבים. מכשפות כאלה נקראות קְהֵצַ'רִי, כלומר שביכולתן לעופף בשמים. ישנן עדיין נשים בחלקה הצפון-מערבי המרוחק של הודו שבקיאות במעשי כשפים כאלה. הן עוברות ממקום למקום על ענף מעץ עקור. גם פֻּוּתַנָא ידעה אמנות זו, ולכן היא מתוארת בבְּהָאגַוַתַם כקְהֵצַ'רִי.

פֻּוּתַנָא חדרה ללא רשות אל לבה של גוקוּלַה – מקום מגוריו של נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה. לבושה כאשה יפיפיה, נכנסה לביתה של אמא יַשׂודָא. היא היתה יפה עד מאד עם ירכיה המורמות, שדיה התפוחים, עגיליה והפרחים שבשערה. במיוחד שיוו לה מראה יפיפה מתניה הצרים. היא הביטה בכול במבט מצודד ובפנים חייכניות ששבו כליל את תושבי ורינדאוון. נשות הבוקרים התמימות חשבו אותה לאלת המזל שהופיעה בוורינדאוון עם פרח לוטוס בידה. הן סברו שבאה כדי לראות בעצמה את קרישנה, בעלה. בגלל חינה הרב, לא ניסה איש לעצור בעדה, וכך נכנסה בחופשיות לבית. פֻּוּתַנָא, שהרגה כבר ילדים רבים מאד, מצאה את קרישנה הפעוט שוכב בעריסה קטנה. מיד הבחינה שתינוק זה מסתיר בחובו אונים מופלאים, וחשבה: ״בעוצמתו הרבה, יכול ילד זה להחריב בין-רגע את היקום כולו.״

הבנה זו של פֻּוּתַנָא היא רבת משמעות. אישיות אלוה העילאי, קרישנה, מצוי בלב כול. בבהגווד-גיטה נאמר שהוא זה שמעניק את התבונה הדרושה, כמו גם את השיכחה. פֻּוּתַנָא הבינה מיד כי הילד שמצאה בביתו של נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה הוא אלוה עליון. אף שהיה שרוע שם כעולל פעוט, אין פירושו של דבר שכוחו פחת. אין כל אמת ברעיון החומרני שהסגידה לאלוהים היא צורה של האנשה. שום תרגילי הגות או סיגופים לא יהפכו ישות חיים פשוטה לאלוהים. אלוהים הינו תמיד אלוהים. קרישנה כתינוק פעוט, הוא מושלם כמו במלוא בחרותו. התורה המָאיָאוָאדִית גורסת שישות החיים היתה בראשיתה אלוהים, אולם נפלה תחת השפעתה של מָאיָא. מכאן שעכשיו אינה אלוהים, אולם כאשר תשתחרר מהשפעתה של מָאיָא, היא תשוב ותהיה אלוהים. אלא שהתאוריה הזו לא מתארת נכון את ישות החיים המזערית. ישויות החיים הן חלקיקים מזעריים של האל; חלקיקים קטנטנים או ניצוצות של האש העליונה, אולם אינן האש המקורית, או קרישנה. קרישנה הוא אלוהים כבר מראשית הופעתו בביתם של וַסוּדֵוַה ודוקי.

כטבעו של ילד קטן, עצם קרישנה את עיניו, כמו להימנע מפניה של פֻּוּתַנָא. רבים הדבקים שפירשו ולמדו את פִשרה של עצימת עיניים זו. יש הטוענים שקרישנה עצם את עיניו כדי לא לראות את פניה של פֻּוּתַנָא שהרגה כבר ילדים רבים, ובאה עתה במטרה להרוג גם אותו. יש האומרים שמאחר שהתגלה לה דבר בלתי רגיל, עצימת העיניים נועדה להרגיע אותה ולהסיר את חששה. יש שמסבירים שקרישנה הופיע כדי להרוג את הדמונים ולגונן על הדבקים, כפי שנאמר בבהגווד-גיטה: פַּריתְרָאנָּאיַה סָאדְהַוּנָאםּ וינָאשָׂאיַה צַ'ה דוּשְׁקְרּיתָאם. על-פי הכללים הוֵדיים אסורה הריגתם של אשה, בְּרָאהְמַנַּה, פרה או ילד. אולם הראשונה מן הדמונים שנועדה למות היתה אשה. ולכן למרות האיסור הזה שבשָׂאסְתְרַה הוֵדית, קרישנה היה חייב להרוג אותה, ולא נותר לו אלא לעצום את עיניו. ישנה פרשנות נוספת שלפיה קרישנה עצם את עיניו משום שקיבל את פֻּוּתַנָא כמטפלת שלו. פֻּוּתַנָא באה אל קרישנה כדי להניק אותו משדיה, ואף שידע כי היא מבקשת להרוג אותו, הוא קיבל אותה ברוב חסדו כמטפלת או אם.

הוודות מורות על שבעה סוגי אמהות: האם האמיתית, אשת המורה או המורה הרוחני, אשת המלך, אשתו של בְּרָאהְמַנַּה, פרה, המטפלת ואמא אדמה. מאחר שפֻּוּתַנָא לקחה את קרישנה אל חיקה והניקה אותו בחלב שדיה, החשיב אותה קרישנה כאחת מאמהותיו. זו אם כן, סיבה נוספת לעצימת העיניים: היה עליו להרוג מטפלת או אם. אך כאשר קרישנה הורג מטפלת או אם, אין זה שונה מאהבתו לאמו האמיתית או לאמו המאמצת יַשׂודָא. מן הספרות הוֵדית מסתבר שפֻּוּתַנָא זכתה ליחס של אם, כמו גם לאותם תנאים שלהם זכתה אמא יַשׂודָא. פֻּוּתַנָא נגאלה מן העולם החומרי, בדיוק כמו יַשׂודָא.

לאחר שעצם קרישנה הפעוט את עיניו, הרימה אותו פֻּוּתַנָא אל חיקה, מבלי לדעת שהיא אוחזת בידיה את התגלמות המוות. מי שמתבלבל וחושב נחש לחבל, סופו למות. וכך פֻּוּתַנָא, שלפני פגישתה עם קרישנה כבר הרגה תינוקות רבים, תפסה בנחש שימית אותה.

יַשׂודָא ורוהינִּי נכחו שתיהן בשעה שפֻּוּתַנָא הרימה את הילד אל חיקה, אולם, בגלל יפי מלבושיה והאהבה האמהית שגילתה, הן לא עצרו אותה ממעשיה. כיצד יכולות היו לנחש שהיא כחרב המוסתרת בתיבה מפוארת? פֻּוּתַנָא משחה את פטמות שדיה ברעל קטלני, ולאחר שהרימה את הילד, דחפה פיטמה אחת לפיו. היא קיוותה שמיד כשיתחיל לינוק – ימות. אולם קרישנה הפעוט מיהר לאחוז בפיטמה בכעס, וינק את החלב-הרעל, כמו גם את אוויר חייה של הדמונית. במילים אחרות, עם יניקת החלב, הוא ינק גם את אוויר חייה והמית אותה. קרישנה מלא חסד, וכיוון שפֻּוּתַנָא הציעה לו את חלב שדיה, הוא הגשים את משאלתה וקיבל את הצעתה כמו נעשתה מתוך אהבה אמהית. אולם כדי לשים קץ למעשיה הנפשעים, הוא מיהר גם להרוג אותה. והדמונית, כיוון שהומתה בידי קרישנה, זכתה בגאולה. כך, בעוד קרישנה מוצץ ממנה את אוויר החיים, צנחה פֻּוּתַנָא לארץ פשוטת איברים ופרצה בצעקה: ״הו ילד, עזוב אותי, עזוב אותי!״ היא צרחה בקול והזיעה, עד שגופה נטף כולו.

היא מתה תוך כדי צווחות, ורעש אדיר נשמע אז משמים וארץ ומכל הכיוונים. ״כמו רעמים מתגלגלים,״ חשבו האנשים. כך תם חלום הבלהות של המכשפה פֻּוּתַנָא והיא שבה לדמותה האמיתית, המפלצתית. היא פערה את פיה האימתני, פשטה אבריה לכל עבר, וצנחה לקרקע כמו וְרּיתְרָאסוּרַה שהוכה ממכת הברק של אינְדְרַה. שערה נפרע והתפזר על גופה שהשתרע עתה על עשרים קילומטרים וריסק את כל העצים תחתיו. האנשים כולם נדהמו למראה גוף ענק מימדים שכזה. שיניה נראו כלהבי מחרשה, ונחיריה כמערות ההרים; שדיה דמו לגבעות קטנות, ושערה לשיח עבות אדמוני. ארובות עיניה דמו לבארות נטושות, ירכיה נראו כמו שתי גדות נהר, ידיה כשני גשרים איתנים ובטנה דמתה לאגם חרב. רועי הפרות ונשותיהם צפו בתדהמה וביראה במחזה. מוחם כמו הוכה בהלם, אוזניהם נחרשו מקול החבטה האדיר ולבם הלם בחוזקה.

הגופִּיות הבחינו בקרישנה הפעוט משחק ללא פחד בחיקה של פֻּוּתַנָא, ומיהרו לאסוף אותו. אמא יַשׂודָא, רוהינִּי ושאר הגופִּיות המבוגרות ביצעו אז טקסים מבורכים: הן תפסו בזנב פרה והקיפו איתו את גוף הילד, שטפו אותו כליל בשתן פרה וזרו עליו אבק מטלפי פרה. כל זה נועד לגונן על קרישנה הפעוט מפני תקריות מחרידות נוספות. אירוע זה מלמד בבירור על חשיבותה של הפרה לחיי משפחה, לחברה ולכלל ישויות החיים. גופו הנשגב של קרישנה אינו זקוק לשום הגנה. משיחת גופו בגללי פרה, שטיפתו בשתן פרה והשלכת האבק מטלפיה, מלמדים רק על חשיבותה של הפרה.

לאחר טקסי טהרה אלו, זימרו הגופִּיות, ובראשן אמא יַשׂודָא ורוהינִּי, שנים עשר שמות של וישנו, כדי לגונן על גופו של קרישנה מכל השפעה רעה. הן רחצו ידיהן וכפות רגליהן, ולגמו שלוש לגימות מים, כמקובל לפני זימרת מַנְתְרות. וזימרו: "קרישנה יקר, מי יתן והאל, הידוע גם כמַנּימָאן, יגונן על ירכיך; מי יתן וווישנו, שנקרא גם יַגְ'נַה, יגונן על רגליך; הבה ואַצְ'יוּתַה יגונן על זרועותיך; הַיַגְרִיוַה יגונן על בטנך, קֵשַׂוַה יגן על לבך; וישנו יגונן על זרועותיך; אוּרוּקְרַמַה יגונן על פניך; אִישְׂוַרַה יגן על ראשך; צַ'קְרַדְהַרַה יגן על חזך; גַדָאדְהַרַה יגן על גבך; מַדְהוּסֻוּדַנַה, האוחז בקשת, יגונן על ראייתך; וישנו, נושא הקונכיה, יגן על צדך השמאלי; אוּפֵּנְדְרַה, אישיות אלוה, יגן עליך ממעל; תָארְקְשְׁיַה יגן עליך מתחת לאדמה; הַלַדְהַרַה יגונן עליך מכל הצדדים; אישיות אלוה הְרּישִׁיקֵשַׂה יגונן על חושיך; נָארָאיַנַּה יגונן על נשימתך; אדון שְׂוֵתַדְוִיפַּה, נָארָאיַנַּה, יגן על לבך; יוגֵשְׂוַרַה יגונן על מֵחְשָבך; פְּרּישְׂניגַרְבְּהַה יגונן על תבונתך; ואישיות אלוה העילאי יגונן על נשמתך. בשעת משחקך, מי יתן וגווינְדַה ישמור אותך מכל צד; ובשנתך, מָאדְהַוַה ישמור עליך מסכנות; בשעת עבודה, אדון הוַיְקוּנְּטְהַה יגונן עליך ממעידה; מי יתן ויגונן עליך גם ביושבך; מי יתן ואלוהי ההקרבות יגונן עליך כליל.״

אמא יַשׂודָא זימרה את שמותיו השונים של וישנו כדי להגן על אברי גופו השונים של הילד. היא היתה משוכנעת שמחובתה להגן על ילדה מפני מיני השדים והרוחות הרעות, כגון דָּאקינִים, יָאתוּדְהָאנִים, קוּשְׁמַאנְּדָּאים, יַקְשׁים, רָאקְשַׁסים, וינָאיַקים, קוטַרָא, רֵוַתִי, גְ'יֵשְׁטְהָא, פֻּוּתַנָא, מָאתְרּיקָאים, אוּנְמָאדים ודומיהם, שגורמים לאדם לשכוח את קיומו ומשבשים את פעולת אוויר החיים והחושים. לעיתים אלה מופיעים בחלומות ומטילים אימה רבה ולפעמים מופיעים כנשים זקנות שמוצצות את דמם של תינוקות קטנים. אולם כל השדים והרוחות הללו נעלמים מיד למישמע שמותיו של האל. אמא יַשׂודָא האמינה באמונה שלמה בהוראות הוֵדיות לגבי חשיבותם של הפרות ושמותיו הקדושים של וישנו, ומצאה באלה מקלט למען שלום ילדה. היא חזרה על שמותיו הקדושים של וישנו כדי להבטיח שיגן על בנה. כבר מראשית הבריאה נהגו בתרבות הוֵדית לגדל פרות ולזמר את שמותיו של וישנו. גם כיום אלו שמקיימים תרבות זו, ובמיוחד בעלי משפחות, מגדלים לפחות תריסר פרות וסוגדים לדמותו של וישנו בביתם.

ברוב אהבתן, ביקשו הגופִּיות הבוגרות של ורינדאוון להגן על קרישנה, אף שלא לצורך, שהרי כבר גונן על עצמו. זאת משום שלא הבינו שהוא האל העליון שמשחק כילד. משסיימו את טקסי ההגנה, הרימה אמא יַשׂודָא את קרישנה ונתנה לו לינוק משדיה. לאחר הטקסים, מוגן על-ידי המַנְתְרות של וישנו, חשה אמא יַשׂודָא שהילד בטוח. באותו זמן חזרו הרועים שהלכו לשלם מיסיהם במַתְהוּרָא ונדהמו למראה גופתה הענקית של פֻּוּתַנָא.

נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה נזכר בנבואתו של וַסוּדֵוַה וחשב אותו לאיש קדוש ויוגִי בעל כוחות נסתרים; כי אלמלא כן, כיצד ידע לנבא את התקרית שארעה בהעדרו מוורינדאוון. אחר כך חתכו תושבי וְרַגַ'ה את הגוף הענק לחתיכות וערמו אותן עם עצים למדורה. הגוף עלה בלהבות, והעשן שעלה מן האש הדיף ניחוח נעים, זאת משום שהדמונית הומתה בידי קרישנה. פירושו של דבר שהיא היטהרה עתה כליל מחטאיה וזכתה בגוף שמימי. זוהי דוגמה לכך שאלוהים כולו טוב: פֻּוּתַנָא באה להרוג אותו, אולם כיוון שינק את חלבה, היא היטהרה מיד וגופה המת הפך נשגב באיכותו. פֻּוּתַנָא עסקה בהריגת ילדים קטנים; היא היתה צמאה לדם. אולם למרות שקינאה בקרישנה, זכתה בגאולה, כיוון שנתנה לו את חלבה. קל וחומר, לכן, הוא גורלם של מי שאוהבים את קרישנה כמו אב או אם.

קרישנה הוא אישיות אלוה העילאי ונשמת-העל שבכל ישות חיה. משום כך מבקשים הדבקים הטהורים לשרת אותו באהבה תמיד. מכאן המסקנה שגם מאמץ קטן בשירותו של האל מעניק רווח רוחני עצום. זה מוסבר בבהגווד-גיטה: סְוַלְפַּם אַפְּי אַסיַה דְהַרְמַסְיַה: השירות המסור לקרישנה הוא זך ונשגב, ודי גם בשירות מזערי, ביודעין או שלא ביודעין, כדי לזכות בגדולה שבברכות. גם העלאת מנחת פרחים לאל מביאה ברכה רבה לישות החיים שכלואה בגופו של אותו צמח; העץ שממנו נקטפים הפירות או הפרחים לצורך המנחה מתברך בעקיפין. תהליך האַרְצַ'נָא, או הסגידה, מבורך לכול. אלים-למחצה חשובים כמו ברהמה ושיווה סוגדים לקרישנה, ופֻּוּתַנָא, התמזל מזלה שקרישנה השתעשע כתינוק בחיקה. כפות רגלי הלוטוס שלו, שמהוות מושא סגידתם של קדושים ודבקים דגולים, נחו על גופה. והוא, שאנשים סוגדים לו במנחות מזון, ינק בעצמו מחלבה. לכן מפארים אותו הדבקים בתפילתם: אפילו פֻּוּתַנָא, שהציעה לו מנחה כאויב, זכתה והתברכה. מה עצומה איפוא, הברכה שבסגידה לו באהבה!

על כולם לסגוד לקרישנה, ולקרישנה בלבד, ולוּ רק בגלל הברכה העצומה שצפויה לסוגד. למרות שפֻּוּתַנָא היתה שדה מרושעת, היא התעלתה למעמדה של אם לאישיות אלוה. מובן שגם אותן פרות וגופִּיות בוגרות שהציעו חלבן לקרישנה התעלו למעמד נשגב. ביכולתו של קרישנה להעניק לכל אחד הכול – גאולה, או כל דבר חומרי. מכאן שאין לפקפק בגאולתה של פֻּוּתַנָא, שכן קרישנה ינק זמן מה חלב מגופה. כיצד, אם כן ניתן לפקפק בגאולתן של הגופִּיות שאהבו את קרישנה? אין ספק כי אותם גופִּיות, נערי הבקר והפרות ששרתו את קרישנה בוורינדאוון מתוך אהבה רבה זכו כולם להשתחרר ממצוקת הקיום החומרי.

תושבי ורינדאוון הריחו את הניחוח הנעים שעלה מגופה הבוער של פֻּוּתַנָא ותמהו, ״מהיכן בא הריח?״ משוחחים ביניהם, הם הבינו כי זהו העשן שמופץ מן הגוף הבוער. הם אהבו את קרישנה מאד, ומשהבינו כי הדמונית הומתה בידיו, הם הרעיפו ברכותיהם באהבה על הפעוט. כשכבתה השריפה, נכנס נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה לביתו, הרים את ילדו לחיקו, והחל לרחרח את ראשו, מרוצה שבנו ניצל מאסון גדול. שרילה שׂוּקַדֵוַה גוסְוָאמִי ברך כל מי ששומע את סיפור הריגתה של פֻּוּתַנָא, שיזכה בחסדו של גווינְדַה.



מאמרים נוספים מאת ספרי בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר