סיפורי קרישנה: פרק 7 – גאולת תְרּינָּאוַרְתַה

שמיעה מהווה הזדמנות להתרועע עם האל

שמיעה מהווה הזדמנות להתרועע עם האל

קרישנה, אישיות אלוה העילאי, ניחן תמיד בששת השפעים במלואם – עושר מושלם, כוח מושלם, פרסום, ידע, יופי ופרישות מושלמת. האל מתגלה בדמויות נצחיות שונות, שהן כולן מושלמות. בזכות מעשיו הנשגבים שמבצעות התגלויותיו השונות, יכולה הנשמה המותנית להרבות ולשמוע אודותיו. בבהגווד-גיטה נאמר, גַ'נְמַה קארמה צַ'ה מֵא דיוְיַם; עלילותיו ומעשיו של אלוהים אינם ארציים, הם מעבר לתפיסה החומרית. אולם שמיעה אודות מעשים בלתי רגילים שכאלה, בכוחה לרומם את הנשמה המותנית. שמיעה מהווה הזדמנות להתרועע עם האל; שמיעה אודות מעשיו היא כשלעצמה כבר התעלות לטבע הנשגב. הנשמה המותנית נמשכת מטבעה לשמוע אודות נשמות אחרות, בין אם ברומנים, ובין אם בהצגות או בסיפורי בדים. נטייה זו לשמוע אודות אחרים ניתן לכוון לשמיעת עלילותיו של אלוהים, שהרי אז מתעלים לטבע הנשגב. עלילות אלה, בנוסף ליופיין, גם מספקות מאד את המֵחְשָב.

שמיעת עלילותיו של האל, בכוחה לנקות מיד את אבק הטומאה החומרית שהצטבר בלב בגלל התרועעות ממושכת עם הטבע החומרי. גם שְׂרִי צ'איטניה הורה ששמיעת שמו הקדוש של קרישנה יכולה לנקות את הלב מכל לכלוך חומרי. אף שישנם תהליכים שונים להגשמה עצמית, כל נשמה מותנית שתיפנה לתהליך השירות המסור – שהשמיעה היא היבטו החשוב ביותר – תתנקה מיד מכל טומאה חומרית ותבין את זהותה האמיתית. חיים מותנים מתחילים עם טומאה זו, וכאשר היא מתנקה, רק טבעי שתפקודה הרדום של ישות החיים – השירות המסור לאל – נעור. מי שפיתח את יחסיו הנצחיים עם קרישנה, זכאי להתידד עם דבקיו. מַהָארָאגַ'ה פַּרִיקְשׁית ממליץ לכול, על בסיס התנסות מעשית, לנסות ולשמוע אודות עלילותיו הנשגבות של אישיות אלוה. הספר סיפורי קרישנה נועד לכך, ומן הראוי שידע הקורא לנצל אותו להתקדמות לעבר מטרת החיים העליונה.

אלוהים מופיע בעולם החומרי מתוך חסד נטול סיבה, ומציג את מעשיו כמו היה אדם רגיל. למרבה הצער, ישויות כופרות, או אנשים משוללי אמונה, סוברים שקרישנה הוא אדם כמותם, וממעיטים בערכו. בבהגווד-גיטה קרישנה מגנה זאת בעצמו ואומר, ״אַוַגָ'אנַנְתי מָאםּ מֻוּדְּהָאהּ״. המֻוּדְּהות, או השפלים, חושבים אותו לאדם רגיל, אולי חזק במקצת מאחרים; לרוע מזלם, הם אינם מסוגלים לקבל אותו כאל עליון. לעיתים חסרי מזל כאלה מציגים את עצמם כהתגלויות של קרישנה, מבלי להתבסס בכלל על כתובים מוסמכים.

כאשר קרישנה גדל מעט, הוא החל מתהפך על בטנו ולא שכב כבר רק על גבו. אמא יַשׂודָא ונַנְדַה מַהָארָאגַ'ה חגגו אז אירוע נוסף: יום הולדתו הראשון של קרישנה. מי שמקיימים את העקרונות הוֵדיים חוגגים גם כיום אירוע זה. (ההינדים בהודו, על שלל כתותיהם, כולם חוגגים את יום הולדתו של קרישנה.) רועי הבקר ונשותיהם הוזמנו להשתתף, וכולם הגיעו בשמחה. תזמורת הנעימה בנגינותיה, להנאתם של הנאספים. כל הבְּרָאהְמַנּים המלומדים הוזמנו וזימרו לקרישנה מזמורים וֵדיים מביאי ברכה. בשעה שאלה זימרו מזמוריהם והתזמורות ניגנו, רחצה אמא יַשׂודָא את הילד. טקס רחצה זה נקרא אַבְּהישֵׁקַה, ונחוג גם כיום במקדשי ורינדאוון ביום הגַ'נְמָאשְׁטַמִי – הוא יום הולדתו של קרישנה.

קרישנה הפעוט פגע במקרה באופן העגלה, וזו התמוטטה

קרישנה הפעוט פגע במקרה באופן העגלה, וזו התמוטטה

לרגל המאורע הורתה אמא יַשׂודָא לחלק דגנים לרוב, ופרות מעולות מעוטרות בתכשיטי זהב ניתנו לבְּרָאהְמַנּים מלומדים ומכובדים. יַשׂודָא התרחצה בעצמה, התלבשה בבגד נאה, ועם קרישנה הפעוט בחיקה, רחוץ ומלובש, התיישבה להאזין למזמורי הבְּרָאהְמַנּים. נראה כי הילד נרדם בעודה מקשיבה, ומשום כך הניחה אותו חרש בעריסה. היא פנתה אז לקבל את פני ידידיה וקרוביה וכל תושבי ורינדאוון שבאו לרגל המאורע הקדוש, ושכחה להניק את הילד. אף שהתינוק הרעב פרץ בבכי, לא יכלה אמא יַשׂודָא לשמוע אותו, בגלל ההמולה הרבה. ואז, רעב ונרגז על הזנחת אמו, הרים קרישנה את רגליו והחל לנפנף אותן ולבעוט, ממש כמו ילד רגיל. קרישנה הפעוט הונח תחת עגלת יד וכשנפנף את רגליו דמויות הלוטוס, הוא פגע במקרה באופן העגלה, וזו התמוטטה. כלי מטבח שונים וכלי פליז ומתכת שנערמו על העגלה, כולם נפלו בחבטה גדולה. אופן העגלה התפרק מצירו וחישוריו נשברו והתפזרו לכל עבר. אמא יַשׂודָא והגופִּיות, גם נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה ורועי הפרות, תמהו כיצד קרסה העגלה מעצמה. כל הגברים והנשים באי החג, התקהלו סביב ופתחו בניחושים. איש לא מצא את הסיבה, אולם כמה ילדים קטנים שהתבקשו לשחק עם קרישנה, דיווחו שהיה זה קרישנה שבעט באופן. הם אמרו שראו במו עיניהם ועמדו על כך בתוקף. היו שהאמינו לדבריהם, אולם אחרים אמרו, ״כיצד אפשר להאמין לדבריהם של ילדים?״ נבצר מבינתם של רועי הבקר והנשים, שאישיות אלוה הכל יכול שרוע עתה לפניהם כתינוק פעוט חסר ישע. האפשרי והבלתי אפשרי שניהם מצויים בכוחו.

הם שוחחו כך ביניהם, והילד בכה. אמא יַשׂודָא מיהרה אז ללא תוכחות, הרימה את הילד אל חיקה וקראה לבְּרָאהְמַנּים מלומדים לזמר מזמורים וֵדיים קדושים, כדי לסלק את הרוחות הרעות. היא גם הניחה לילד לינוק משדיה. ילד שיונק כראוי מחזה אמו, פירושו של דבר שיצא מכלל סכנה. החזקים שבגברים תיקנו אז את העגלה השבורה ושבו וסידרו עליה את החפצים שהתפזרו. הבְּרָאהְמַנּים החלו להעלות מינחות יוגורט, חמאה, עשב קוּשַׂה ומים לאש הקרבן. הם סגדו לאישיות אלוה למען עתידו המבורך של הילד.

כל הבְּרָאהְמַנּים שנכחו שם היו משוללי קנאה

כל הבְּרָאהְמַנּים שנכחו שם היו משוללי קנאה

כל הבְּרָאהְמַנּים שנכחו שם היו משוללי קנאה; הם נהגו תמיד ביושר, בהגינות וגם לא היו גאוותנים; לא אלימים, ולא ביקשו אחר יוקרה כוזבת. מכאן שהיו בְּרָאהְמַנּים אמיתיים ולא היה מקום לחשש שבִרכתם תהיה לשווא. מתוך אמונה מלאה שכזו, לקח נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה את ילדו בזרועותיו ורחץ אותו במים מעורבבים בעשבים שונים בשעה שהבְּרָאהְמַנּים זימרו מן הוודות רּיג, יַג'וּר וסָאמַה.

נאמר שרק מי שניחן בכישוריו של בְּרָאהְמַנַּה רשאי לזמר את המַנְתְרות הוֵדיות. מכאן, שאותם בְּרָאהְמַנּים שביצעו את הטקסים שם, אכן ניחנו בכל המעלות הבְּרַהְמיניות. גם נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה האמין בהם לחלוטין. ישנן הקרבות שונות ולכל אחת מומלצות מַנְתְרות שונות, אולם בכל מקרה צריכים מזמרי המַנְתְרות להיות בְּרָאהְמַנּים מיומנים. מכל מקום, בתקופה זו של קַלי אין עוד בְּרָאהְמַנּים מיומנים שכאלה, ולכן אסורים כיום טקסי הקרבן הוֵדיים. אולם ישנו סוג הקרבה אחר ששְׂרִי צ'איטניה מַהָאפְּרַבְּהוּ המליץ לתקופה הנוכחית – סַנְקִירְתַנַה-יַגְ'נַה, או זימרת המַהָא-מנטרה: הרא קרישנה, הרא קרישנה, קרישנה קרישנה, הרא הרא/ הרא ראמה, הרא ראמה, ראמה ראמה, הרא הרא.

פעם שניה זימרו הבְּרָאהְמַנּים את המזמורים הוֵדיים וביצעו את טקסי הקרבן, ונַנְדַה מַהָארָאגַ'ה שב וחילק להם דגנים ופרות לרוב. כל הפרות היו מכוסות בכסות רקומה זהב וקרניהן היו מעוטרות בטבעות זהב; פרסותיהן כוסו בשכבת כסף והן ענדו זרי פרחים. למען שלום ילדו המופלא, נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה חילק המוני פרות כאלה, והבְּרָאהְמַנּים כתמורה, בירכו אותו בכל לב. ברכותיהם של בְּרָאהְמַנּים רבי כישורים אינן מכזיבות לעולם.

תְרּינָּאוַרְתַה, שנשא את קרישנה הפעוט על כתפיו, התרומם אל על לשמיים

תְרּינָּאוַרְתַה, שנשא את קרישנה הפעוט על כתפיו, התרומם אל על לשמיים

יום אחד, זמן קצר אחרי הטקס, כאשר אמא יַשׂודָא ישבה עם התינוק בחיקה, קרישנה הפך עצמו לפתע לכבד מכדי לשאת אותו. בלית ברירה נאלצה יַשׂודָא להניחו על הארץ, וכעבור זמן מה פנתה לעיסוקי הבית. ואז, לפקודתו של קַמְּסַה, הופיע במקום תְרּינָּאוַרְתַה, ממשרתיו של הרשע, בצורת מערבולת אוויר. הוא הרים את הפעוט על כתפיו וחולל סופת חול נוראה בכל ורינדאוון. בתוך כמה רגעים כוסו עיני כול ועלטה כבדה השתררה, איש לא ראה עוד את עצמו, ולא את זולתו. יַשׂודָא, שלא יכלה למצוא בחשכה הנוראה את בנה הקטן שנחטף, פרצה בבכי תמרורים. היא צנחה לקרקע, ממש כמו פרה שאיבדה את עגלהּ. נשות הרועים ששמעו את בִכיה מיהרו לבוא והחלו לחפש את הילד. אולם למרבה אכזבתן, לא מצאו אותו. הדמון תְרּינָּאוַרְתַה, שנשא את קרישנה הפעוט על כתפיו, התרומם אל על לשמיים, אולם אז הפך התינוק כבד כל כך, עד כי נאלץ הדמון לעצור ולהפסיק את מערבולת האוויר. עתה, כשהוא מעיק על תְרּינָּאוַרְתַה בכובדו הרב, תפס קרישנה ולפת גם את צוארו. תְרּינָּאוַרְתַה חש כאילו היה התינוק הר גדול והוא ניסה להיחלץ מאחיזתו, אולם ללא הצלחה. עיניו פרצו מחוריהן ובזעקה מרה צנח על אדמת ורינדאוון ומת, ממש כמו תְריפּוּרָאסוּרַה, שנפגע מחיצו של שיווה. הוא נפל על האדמה הסלעית, אבריו התרסקו, וגופו נגלה לכל תושבי הכפר.

הגופִּיות ראו את הדמון המת ואת קרישנה משתעשע בחדווה על גופו, ומיהרו להרים את הילד באהבה. רועי הבקר והנשים, ששבו ומצאו את ילדם האהוב, נמלאו שמחה רבה. הם שוחחו ואמרו שזהו נס גדול; כי הדמון, אף שחטף את הילד במטרה לחסל אותו, לא הצליח במשימתו, ובעצמו נפל לארץ מת. היו שהסבירו שזה קרה בצדק: ״חוטאים גדולים מתים מהתגובות לחטאיהם, והילד קרישנה תם ונקי מחטא; משום כך הוא ניצל מהפורענויות כולן. גם אנו, כנראה, ביצענו הקרבות גדולות בחיינו הקודמים, סגדנו לאישיות אלוה, תרמנו תרומות גדולות, והרבינו במעשי צדקה לטובת כלל הציבור ולכן בזכות מעשים חסודים אלו ניצל עתה הילד מכל סכנה.״

הגופִּיות ראו את הדמון המת ואת קרישנה משתעשע בחדווה על גופו, ומיהרו להרים את הילד באהבה

הגופִּיות ראו את הדמון המת ואת קרישנה משתעשע בחדווה על גופו, ומיהרו להרים את הילד באהבה

הגופִּיות שנאספו שם שוחחו ביניהן: ״באילו סיגופים עמדנו בחיינו הקודמים?! בודאי סגדנו לאלוהים, ערכנו טקסי קרבן שונים, תרמנו תרומות, ועסקנו בפעילות רווחה ציבורית כגון נטיעת עצי בַּנְיאן וחפירת בארות, ובזכות מעשי צדקה אלה, שב אלינו ילדנו ממש ממוות על מנת להפיח בכולנו חיים.״ אירועים מופלאים אלו החזירו את נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה שוב ושוב למילותיו של וַסוּדֵוַה.

פעם אחרת, לאחר תקרית זו, החזיקה אמא יַשׂודָא את ילדהּ בזרועותיה וטיפלה בו באהבה. ברוב אהבתה החל חלב ניגר בשפע משדיה. היא פתחה את פי הפעוט עם אצבעה, אולם לפתע ראתה בפיו את היקום כולו. היא ראתה בפה את כל השמים והמאורות, גם את הכוכבים שבכל עבר, את השמש, הירח, אש, אוויר, ימים, איים, הרים, נהרות, יערות, ואת כל הישויות הנעות והנייחות. לבה הלם בחוזקה והיא מלמלה לעצמה, ״כמה מופלא!״ יותר מזה לא אמרה, רק עצמה את עיניה ושקעה במחשבות מופלאות. קרישנה, שוכב בזרועות אמו, הציג את דמות היקום האלוהית; זו ההוכחה שאלוהים הוא אלוהים תמיד, בין אם מופיע כתינוק בחיק אמו, ובין אם כרכב בשדה הקרב בקוּרוּקְשֵׁתְרַה. עובדה זו גם מפריכה את טענתו של האימפרסונליסט, שניתן להפוך לאלוהים באמצעות הגות או תרגול חומרי כלשהו. אלוהים הוא אלוהים תמיד ובכל מצב, וישויות החיים הן תמיד חלקיקים שלו. לעולם אלה לא יִשוו לכוחו הבלתי נתפס ולעוצמתו העל-טבעית.



מאמרים נוספים מאת ספרי בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר