סיפורי קרישנה: פרק 8 – מראה דמות היקום

גַרְגַמוּני ערך את טקס מתן השם בחשאי, ברפת של נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה

גַרְגַמוּני ערך את טקס מתן השם בחשאי, ברפת של נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה

אחרי האירוע בו קרישנה הציג בפני אמא יַשׂודָא את מראה כל היקום בפיו, ביקש וַסוּדֵוַה מגַרְגַמוּני, כוהן משפחתו, לבקר אצל נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה ולערוך תחזית אסטרולוגית לעתידו של קרישנה. גַרְגַמוּני היה איש קדוש וחכם שביצע סיגופים רבים והתמנה לכוהן שושלת היַדוּ. על כן רבה היתה שמחתו של נַנְדַה כאשר הלה הגיע לביתו. הוא מיד נעמד והשתחווה לפניו בידיים צמודות, ובכך קיבל את פניו וסגד לו כמו היה הוא האל העליון עצמו. הוא הציע לו מושב נאה, ואחרי שהתיישב, פנה אליו בנועם: ״בְּרָאהְמַנַּה יקר, אתה מופיע בבתיהם של אנשי משפחה רק כדי להאיר אותם בידע. טרודים בחובות הבית, אנחנו שוכחים את חובתנו האמיתית – הגשמה רוחנית. עתה באת כדי לעורר אותנו לחיים רוחניים שכן זוהי סיבתך היחידה לבקר אנשים כמותנו.״ ואכן, אין זה מעניינו של איש קדוש לבקר בבתיהם של אנשי משפחה שחייהם סובבים כליל סביב כסף. ואם נשאל, ״מדוע אלה אינם פונים בעצמם לקדושים לצורך הארה?״ התשובה היא שלבם הפך דל וקטנוני. רוב בעלי המשפחות בטוחים שהדאגה לענייני המשפחה היא חובתם הראשונית, וכי זו קודמת להגשמה עצמית או להארה בידע רוחני. רק מתוך חמלה מבקרים איפוא, הבְּרָאהְמַנּים בבתיהם.

נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה פנה אל הכוהן כאל אחד מהמוסמכים הגדולים במדע האסטרולוגיה. התחזיות שעל-פי מדע זה, כגון מועד התרחשותם של ליקוי חמה או ירח, כרוכות בחישובים מורכבים. על-פי תחשיבים אלה ניתן לצפות את העתיד בבהירות רבה. גַרְגַמוּני היה בקי ומיומן מאד במדע זה. מדע האסטרולוגיה מגלה גם את מעשיו של האדם בחייו הקודמים, שמכתיבים את הנאותיו או סבלותיו בחיים אלה.

נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה כינה אותו אז הטוב שבבְּרָאהְמַנּים. בְּרָאהְמַנַּה הוא מי שיודע את העליון. ומבלי לדעת את האמת העליונה, אל לו לאיש להיקרא כך. המילה שמופיעה כאן היא בְּרַהְמַוידָאם, או מי שמיטיבים לדעת את העליון. בְּרָאהְמַנַּה מיומן אמור לערוך טקסי טהרה לבני מעמדות הביניים, כלומר לקְשַׁתְרייות ולוַיְשְׂיות, ולכן נחשב למורה הרוחני או לכוהן הדת שלהם. שׂוּדְרות, לעומתם אינם מקיימים טקסים שכאלה. נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה היה וַיְשְׂיַה, והחשיב את גַרְגַמוּני לבְּרָאהְמַנַּה מעולה. לפיכך ביקש אותו שיטהר את שני בניו המאומצים – קרישנה ובַּלַראמה. הוא הדגיש גם שכמו שני אלה, צריך כל בן אנוש לקבל מיד עם היוולדו בְּרָאהְמַנַּה מיומן כמורה רוחני.

עתה, בתשובה לבקשתו, אמר גַרְגַמוּני: ״וַסוּדֵוַה שלח אותי לבצע את טקסי הטהרה לשני הבנים, ובמיוחד לקרישנה. אני כוהן הדת שלו ובדרך כלשהי נראה לי שקרישנה הוא בנה של דֵוַקִי.״ מתחשיביו האסטרולוגיים התחוור לו שקרישנה נולד לדֵוַקִי ואחר כך נמסר להשגחתו של נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה, כל זה ללא ידיעתו של נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה. בעקיפין הוא אמר עתה שקרישנה ובַּלַראמה שניהם בניו של וַסוּדֵוַה. על בַּלַראמה נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה ידע כבר, שהרי אמו, רוהינִּי, התגוררה אצלו, אולם לא ידע כי גם קרישנה הוא בנו של וַסוּדֵוַה. עתה גַרְגַמוּני חשף בעקיפין עובדה זו. הוא גם הזהיר שאם בעצמו יבצע את טקס הטהרה, מיד יבין קַמְּסַה החוטא שקרישנה הוא בנם של דֵוַקִי ווַסוּדֵוַה. החישובים האסטרולוגיים הראו שילדהּ השמיני של דֵוַקִי לא היה בת, כפי שהכול חשבו עד אז. הוא רמז למעשה, שהבת נולדה ליַשׂודָא, ושקרישנה, בנה של דֵוַקִי, הוחלף איתה. אותה ילדה, דוּרְגָא, גם הודיעה לקַמְּסַה שהילד שיהרוג אותו כבר נולד במקום כלשהו. לכן אמר גַרְגַמוּני, ״אם אעניק לבנך שם, וילד זה אמור להגשים את נבואתה של האלה, עלול לבוא הדמון המרושע ולנסות להרוג אותו אחרי הטקס ואני איני רוצה להיות אחראי לפורענות שכזו.״

נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה השיב: ״אם נשקפת סכנה, עדיף לא לערוך את טקס מתן השם בפאר. מוטב אולי רק לזמר את המיזמורים הוֵדיים ולבצע את תהליך הטהרה. אנו משתייכים למעמד כפולי-הלידה, ובואך לכאן הוא הזדמנות נפלאה. ערוך נא טקס פשוט.״ נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה העדיף לערוך את הטקס בצנעה, ובלבד שגַרְגַמוּני יבצע אותו.

כך, להפצרותיו, ערך גַרְגַמוּני את טקס מתן השם בחשאי, ברפת של נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה. הוא אמר לנַנְדַה מַהָארָאגַ'ה שבַּלַראמה, בנה של רוהינִּי, יהווה מקור שמחה לבני משפחתו ולקרוביו, ויקרא משום כך ראמה. הוא יהיה גם חזק מאד ויקרא לכן, בַּלַראמה. כמו כן אמר ״שמו יהיה גם סַנְקַרְשַׁנַּה; בגלל הקשר העז והמשיכה שבין משפחתך למשפחת היַדוּ.״ גַרְגַמוּני נתן אם כן, לבנה של רוהינִּי שלושה שמות – בַּלַראמה, סַנְקַרְשַׁנַּה ובַּלַדֵוַה. מכל מקום, הוא הקפיד שלא לגלות את העובדה שגם בַּלַראמה הופיע ברחמה של דֵוַקִי והועבר משם לרחמה של רוהינִּי. קרישנה ובַּלַראמה שניהם במקורם בניה של דֵוַקִי, ומכאן שהם אחים אמיתיים.

״באשר לילד השני,״ אמר גַרְגַמוּני, ״ילד זה נולד ביוּגות (עידנים) שונות בצבעים שונים. תחילה היה גופו לבן, אחר כך אדום, לאחר מכן צהוב, ועתה הוא הופיע בשחור. מאחר שהיה קודם בנו של וַסוּדֵוַה, יהיה שמו וָאסוּדֵוַה, כמו גם קרישנה. יהיו שיקראו לו וָאסוּדֵוַה, ויהיו שיקראו לו קרישנה. אולם דע כי עוד רבים עד מאוד שמותיו, בהתאם למעשיו השונים ועלילותיו.

גַרְגַמוּני גם רמז שהילד יקרא גירידְהַרִי, בגלל המעשה המופלא של הרמת גבעת גווַרְדְהַנַה. הוא יכול היה לדעת עבר ועתיד ולכן הוסיף, ״אני יודע הכול אודות מעשיו של הילד ושמותיו, אך אין איש זולתי שיודע. ילד זה יהיה מקור שמחה לרועי הבקר ולפרות, ויהיה אהוב מאד בוורינדאוון. הוא יביא לכם ברכה רבה, ובזכות נוכחותו תגברו על פורענויות חומריות רבות, למרות גורמים עוינים.

גַרְגַמוּני המשיך: ״מלך וְרַגַ'ה, בלידותיו הקודמות הירבה ילד זה לגונן על צדיקים מפניהם של חומסים וגנבים, כל אימת שהשלטון התערער. בגלל כוחו הרב, כל מי שיהפוך לדבקו, לא יסבול מאויבים לעולם. נָארָאיַנַּה יגונן על דבקיו של ילדך, ממש כמו שהאלים-למחצה מוגנים תמיד בידי וישנו. כאשר יגדל, ישווה בכל – בכוחו, ביופיו ובשיפעתו, לנָארָאיַנַּה. עצתי איפוא, שתקפיד ותגונן על התבגרותו התקינה.״

גַרְגַמוּני הסביר לנַנְדַה מַהָארָאגַ'ה שבגלל מסירותו הרבה לנָארָאיַנַּה, העניק לו האל בן ששווה לו בכול. אולם גם ציין, ״דמונים רבים יבואו להטריד אותו; היה זהיר ודרוך!״ כך שיכנע גַרְגַמוּני את נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה שנָארָאיַנַּה עצמו הפך לבנו. בסיום הטקס ולאחר שפיאר ושיבח את מעלותיו הנשגבות, הוא שב לביתו. ואילו נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה חשב עצמו למבורך באדם, והיה מאושר על מזלו.

קרישנה ובַּלַראמה מוצאים את הכדים בחשיכה בגלל זוהר התכשיטים שלגופם

קרישנה ובַּלַראמה מוצאים את הכדים בחשיכה בגלל זוהר התכשיטים שלגופם

זמן קצר אחרי הטקס התחילו קרישנה ובַּלַראמה לזחול על ברכיהם, ובזחילתם שימחו מאד את אמהותיהם. הם נעו סביב בחן, מפיקים צלילים קסומים מהפעמונים שעל מותניהם וקרסוליהם. לפעמים, ממש כמו ילדים רגילים, היו נבהלים מאנשים זרים, וממהרים אז לאמהותיהם. לפעמים גם היו נופלים ומתלכלכים באדמה או בבוץ של ורינדאוון, ושבים הביתה מרוחים כליל בבוץ ובזעפרן. רוהינִּי ויַשׂודָא כאמהות מסורות משחו אותם בזעפרן ובמשחת עץ סנדל, אולם אחרי שזחלו באדמה הבוצית, הם היו מרוחים גם בעפר. כאשר היו מגיעים אל אמהותיהם, אלה מיהרו להרים אותם אל חיקן ולהניק אותם, מכסות אותם בחלקו התחתון של הסארי. בשעה שהתינוקות ינקו משדיהן, הן הבחינו בשיניים קטנות מבצבצות וסימני גדילה כאלה עוד העצימו את שמחתן. לעיתים היו הפעוטים השובבים זוחלים לרפת, תופסים בזנבו של עגל, ונעמדים. העגלים המוטרדים, היו פותחים במרוצה, והילדים נגררים אחריהם בתוך הבוץ והגללים. יַשׂודָא ורוהינִּי היו אז מזמינות את כל חברותיהן הגופִּיות שבשכנות לראות את המחזה המבדח, ולמראה שעשועי ילדות שכאלה, היו כולן נמלאות חדווה נשגבת, נהנות וצוחקות בקול.

קרישנה ובַּלַראמה היו חסרי מנוחה, ואמהותיהם, למרות חובות הבית, היו טרודות כל הזמן בניסיון לגונן עליהם מפני פרות, שוורים, קופים, מים, אש וציפורים. בגלל החרדה המתמדת למלא את חובות הבית ולגונן על הילדים, הן לא ידעו שלווה. בתוך זמן קצר קרישנה ובַּלַראמה נעמדו והתחילו לנוע קצת על רגליהם. כאשר התחילו ללכת, הצטרפו אליהם ילדים בני גילם, ויחדיו הם הסבו את העונג הנשגב מכול, לגופִּיות, ובמיוחד לאמא יַשׂודָא ולרוהינִּי.

"קרישנה ובַּלַראמה שלך גם נהנים מאד לגנוב את מלאי היוגורט והחמאה שלנו"

"קרישנה ובַּלַראמה שלך גם נהנים מאד לגנוב את מלאי היוגורט והחמאה שלנו"

הגופִּיות, ידידותיהן של יַשׂודָא ורוהינִּי, כולן נהנו ממשובות הילדות ותעלולי השניים בוורינדאוון. כדי להעצים את חדוותן, הן התאספו יחדיו, והלכו להתלונן בפני אמא יַשׂודָא על ילדיה השובבים. קרישנה ישב שם עם אמו, וכדי שישמע, הן התלוננו בקול: ״יַשׂודָא יקרה, מדוע אינך מחמירה עם קרישנה השובב הזה. כל בוקר וערב הוא בא עם בַּלַראמה לבתינו, וממש לפני החליבה הוא משחרר את העגלים. אלה שותים אז את כל החלב מהפרות, וכאשר אנחנו באות לחלוב, אין כבר חלב ועלינו לשוב עם כדים ריקים. כאשר אנו גוערות בהם, הם רק מביטים בחיוך מקסים, ואיננו יכולות לעשות להם כלום. קרישנה ובַּלַראמה שלך גם נהנים מאד לגנוב את מלאי היוגורט והחמאה שלנו, אפילו כאשר הם מוחבאים. כשאנחנו תופסות אותם, הם אומרים 'למה אתן מאשימות אותנו בגניבה? כאילו שחסר לנו חמאה או יוגורט בבית'. לפעמים הם גונבים חמאה, חלב ויוגורט ומחלקים זאת לקופים, ואחרי שהקופים כבר שבעים ולא אוכלים יותר, מתלוננים הילדים שהחלב, החמאה והיוגורט האלה אינם טובים ואפילו הקופים לא רוצים אותם. הם מנפצים את הכדים ומשליכים אותם לכל עבר. גם כאשר אנחנו מחביאות את החמאה והחלב במקום חשוך ומבודד, שני אלה מוצאים את הכדים בחשיכה, בגלל זוהר התכשיטים שלגופם. ואם במקרה אינם מוצאים, הם ניגשים אל ילדינו הקטנים, צובטים אותם עד שאלה צווחים ומסתלקים. גם אם אנו שומרות את היוגורט והחמאה גבוה, תלויים בנדנדה על התקרה מחוץ להישג ידם, הם עורמים כל מיני תיבות עץ על מטחנת הקמח ומגיעים. וכאשר אינם יכולים להגיע, הם עושים חור בכד. לכן מוטב אולי שתסירי מהם את כל התכשיטים ואת אבני החן.״

בתגובה לתלונות אמא יַשׂודָא השיבה: ״בסדר, אסיר מקרישנה את תכשיטיו כדי שלא יוכל לראות עוד את החמאה שמוחבאת בחושך.״ אלא שהנשים היו ממהרות לחזור בהן: ״לא, לא, אל תעשי זאת. מה תועיל הסרת התכשיטים? שניים אלה, איננו יודעות איזה מן ילדים הם. אפילו ללא תכשיטים הם מפיצים מן אור שמסלק את החשיכה.״ אמא יַשׂודָא היתה אומרת, ״אם כן, שימרו היטב על מוצריכן, כדי שלא יגיעו אליהם.״ והגופִּיות היו אומרות, ״למעשה, אנו עושות זאת, אולם לפעמים אנו טרודות בעבודות הבית, ואז שובבים אלה נכנסים בדרך כלשהי לבתינו ומשחיתים הכול. ולעיתים, כאשר אינם מצליחים לגנוב, הם מטילים ברוב כעס מימיהם על הרצפה הנקייה, ולפעמים יורקים עליה. ראי עכשיו את בנך כיצד הוא מאזין לתלונותינו. כל היום הם רק מתכננים תחבולות לגנוב חמאה ויוגורט, ועכשיו הם יושבים שקטים כמו ילדים טובים. ראי את פניו.״ ואמא יַשׂודָא, למרות שהתכוונה לגעור בבנה, למראה פניו המסכנות, לא היתה עושה דבר.

אמא יַשׂודָא ראתה בפיו של קרישנה את מלוא שיפעתה של הבריאה

אמא יַשׂודָא ראתה בפיו של קרישנה את מלוא שיפעתה של הבריאה

יום אחד, בשעה שקרישנה ובַּלַראמה שיחקו עם חבריהם, פנו כל הילדים, עם בַּלַראמה, אל אמא יַשׂודָא וסיפרו שקרישנה אכל עפר. אמא יַשׂודָא תפסה בידו של קרישנה ואמרה, ״קרישנה שלי, מדוע אכלת עפר בהחבא? ראה, כל חבריך ובַּלַראמה מתלוננים עליך.״ קרישנה, חושש מאמו, השיב, ״אמא יקרה, הילדים האלה, ואפילו אחי בַּלַראמה, כולם משקרים. מעולם לא אכלתי עפר. כאשר שיחקנו היום, בַּלַראמה התרגז עלי, ולכן הלך עם כל הילדים להתלונן עלי. הם כולם רצו שתתרגזי ותנזפי בי. אם את מאמינה להם, אז תסתכלי ותבדקי בתוך פי.״ אמו השיבה, ״אם באמת לא אכלת עפר, פתח את פיך ותראה לי.״ לפקודת אמו, פער אישיות אלוה את פיו, ממש כמו ילד רגיל, אלא שבפיו ראתה אמא יַשׂודָא את מלוא שיפעתה של הבריאה. היא ראתה את החלל החיצון שבכל עבר מקיף הרים, איים, ימים, כוכבים, אויר, אש וירח. ובלווית הירח והכוכבים היא ראתה גם את כלל היסודות, מים, שמים ואת הקיום האֶתֶרי אשר פושט בכול. גם את כלל העצמיות, את התפיסה החושית ואברי החישה, את שליטי החושים – האלים למחצה, את מושאי החושים כגון צליל וריח, ואת שלוש מידות הטבע החומרי. בתוך פיו של קרישנה  היא גם הבחינה בכלל ישויות החיים, בזמן הנצחי, בטבע החומרי, בטבע הרוחני, בפעילות, בתודעה ובצורותיה השונות של הבריאה. היא מצאה בפי הילד את כל אשר קיים בבריאה החומרית, ואף את עצמה, אוחזת את קרישנה בחיקה ומניקה אותו משדיה. מוכת הלם ותדהמה ונפעמת מן המראה, היא תהתה האם זה רק חלום או מציאות מופלאה. היא הסיקה שהיא חולמת, או חוזה במשחק אונו המתעתע של האל וחשבה שדעתה נטרפת והיא מאבדת את שפיותה. אולם אז חשבה, ״אפשר שילדי ניחן בכוח כישוף פלאי שמבלבל אותי וגורם לי לראות מראה מוזר שכזה בפיו. הבה ואשתחווה לאישיות אלוה, שבהשפעת אונו אנו חושבים את גופנו לעצמנו וקניינים חומריים לשלנו.״ ואז הוסיפה, ״הינני משתחווה לפניו, שבהשפעת אונו המתעתע אני חושבת את נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה לבעלי ואת קרישנה לילדי; אני סבורה שנכסיו של נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה כולם שייכים לי ורועי הבקר ונשותיהם הם כולם נתיני. אך מקור כל הרעיונות המוטעים הללו הוא באון המשלה של האל. לכן הריני מתפללת שיגונן עלי תמיד.״

ובעודה מתעמקת ברעיונות גבוהים כאלה, שב קרישנה ופרש עליה את אונו הפנימי, כדי שתשוב ותוצף ברגשות אמהיים. מיד אמא יַשׂודָא שכחה את מחשבותיה הגבוהות והתמקדה רק במחשבותיה על קרישנה כבנה. היא אימצה אותו אל חיקה ברגש חם. למראה היקום בפיו היא הבינה: ״כלל האנשים, באמצעות תהליך הידע הרגיל, אינם מסוגלים להבין את קרישנה. אולי ניתן להבין אותו באמצעות האוּפַּנישַׁדים והוֵדָאנְתַה, או על-ידי שיטת היוגַה המיסטית ופילוסופית הסַנְקְהְיַה.״ אך ברצונו פשוט חשבה אותו לילדהּ, פרי בטנה.

אין ספק שאמא יַשׂודָא ביצעה מעשי צדקה וחסד לאינספור עד שזכתה באמת המוחלטת, אישיות אלוה, כבן שיונק מחלב שדיה. גם מעשיו הטובים של נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה והקרבותיו, הם מן הסתם רבים מספור, כי זכה שאלוהים יהיה לבנו ויקרא לו אבא. עולה התהייה מדוע וַסוּדֵוַה ודֵוַקִי לא זכו ליהנות מן החדווה הנשגבת שבעלילות ילדות שכאלה, למרות שקרישנה היה בנם האמיתי. עד היום מהללים הקדושים והחכמים את עלילות הילדות של קרישנה ובַּלַראמה אולם וַסוּדֵוַה ודֵוַקִי לא זכו ליהנות מהן בעצמם. שׂוּקַדֵוַה גוסְוָאמִי הסביר את הסיבה למַהָארָאגַ'ה פַּרִיקְשׁית.

כאשר ברהמה ציוה על הטוב בוַסוּים, דְרונַּה, ועל אשתו, דְהַרָא, להגדיל את האוכלוסיה, הם אמרו לו: ״אב יקר, אנו מבקשים את ברכתך.״ הברכה שקיבלו היתה שבעתיד, כאשר יוולדו ביקום זה, קרישנה, האל העליון, ישבּה את לבבם כליל בדמותו המצודדת מכול – דמות ילדותו. יחסיהם עמו יהיו רבי עוצמה, ודי יהיה לשמוע אודותם כדי לגבור על בערות הלידה והמוות. לברכתו של ברהמה, אותו דְרונַּה הופיע עתה כנַנְדַה מַהָארָאגַ'ה בוורינדאוון, ודְהַרָא הופיעה כאמא יַשׂודָא, אשתו.

עתה, כאשר הופיע האל כבנם, היתה מסירותם לו עזה וטהורה. גם שאר הגופִּיות ורועי הפרות פיתחו, כל אחד, את יחסי אהבתם הטבעיים לקרישנה

קרישנה הופיע איפוא, כדי למלא את ברכתו של ברהמה. הוא הופיע עם התרחבותו המוחלטת, בַּלַראמה, וביצע משובות ילדות רבות כדי להעצים את חדוותם הנשגבת של תושבי ורינדאוון.



מאמרים נוספים מאת ספרי בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר