סיפורי קרישנה: פרק 12 – הריגת הדמון אַגְהָאסוּרַה

עם העגלים בראשם, הם צעדו אל היער

עם העגלים בראשם, הם צעדו אל היער

פעם, השכם בבוקר, רצה קרישנה ללכת עם חבריו הרועים אל היער, לאכול שם את ארוחתם יחדיו. מיד כשקם ממיטתו, הוא תקע בקרן התאו שלו והזמין את כל ידידיו להתקבץ. עם העגלים בראשם, הם צעדו אל היער. אלפי ילדים התקבצו, וכל אחד נשא מקל, חליל, קרן ושקית מזון, וכל אחד השגיח על אלפי עגלים. כולם היו עליזים מאד בטיול, אם כי דרוכים, לשמור כל אחד על עגליו. הילדים היו מקושטים בעדיי זהב רבים, ומתוך משחק, ליקטו ביער פרחים, עלים, ענפים, נוצות טווס וחימר אדום והתקשטו באלה בשלל צורות. ביער, אחד הילדים גנב פתאום את שקית האוכל מחבר, והעביר אותה לאחר. כשזה נודע לבעל השקית, הוא ניסה לחטוף אותה בחזרה. אלא שאז השליכו אותה הלאה. וכך השתעשעו להם במשחקי ילדות.

אם קרישנה התרחק, כדי לראות מראה מיוחד, היו הילדים מאחוריו רצים ומנסים לתפוס אותו ראשונים; והתחרות היתה גדולה. ילד אחד אמר, ״אני אגע ראשון בקרישנה.״ ואחר אמר, ״לא, אל תלך לשם, אני אגע ראשון.״ היו ילדים שניגנו בחלילים או בשופרים מקרן תאו. היו שעקבו בגיל אחר הטווסים, או שחיקו את קריאת הקוקיה. הם רדפו אחר צל מעופן של הציפורים שבשמים וניסו לרוץ במסלולן המדויק. או שהתגנבו בחשאי אל הקופים והתיישבו לידם, או חיקו את מחול הטווסים. היו ילדים שתפסו בזנבות הקופים ושיחקו איתם, וכאשר אלה קפצו לעצים, קפצו הילדים בעקבותיהם. כאשר עיוותו הקופים את פניהם וחשפו שיניים, גם הילדים חשפו שיניהם לקופים. היו ילדים ששיחקו עם הצפרדעים שלגדות היַמוּנָא, וכאשר אלה זינקו מפחד למים, צללו הילדים אחריהן, ואז יצאו מן המים, ולמראה צילם, היו מחקים אותו בצורות נלעגות וצוחקים. או שניגשו לבאר ריקה וצעקו לתוכה, ולמשמע ההד החוזר, קראו לו בשמות גנאי, וצחקו.

אישיות אלוה העילאי אומר בעצמו בבהגווד-גיטה שהחותרים לנשגב – בהתאם לנטייתם האישית – מבינים אותו בשלושה היבטים: ברהמן, פַּרַמָאתְמָא ואישיות אלוה. וכאישוש לכך, קרישנה, שמעניק לאימפרסונליסט את הבנת הברהמן, או זוהר גופו – מענג כאן בעצמו, כאישיות אלוה, את דבקיו. יש שבתעתועי האנרגיה החיצונית, מָאיָא, חושבים אותו בסך הכול לילד יפה, אלא שאותם ילדי רועים ששיחקו איתו, חוו בחדווה רוחנית מלאה. הם זכו להתרועע עמו באופן אישי שכזה רק לאחר שצברו לזכותם מעשי חסד לאינספור. מי מסוגל להעריך את מזלם הנשגב של תושבי ורינדאוון? הם ראו את האל פנים אל פנים, בעוד שיוגִים רבים, גם לאחר סיגופים קשים, אינם מסוגלים לראותו למרות שיושב הוא בליבם. זה מאושש בבְּרַהְמַה-סַמְּהיתָא. ניתן אמנם לחפש את קרישנה, אישיות אלוה, בין דפי הוודות והאוּפַּנישָׁאדים, אולם מי שזכה להתרועע עם דבק, יכול לראות את האל פנים אל פנים. עתה, לאחר תקופות חיים רבות של מעשי חסד, ראו אותו הילדים ושיחקו איתו כחברים. הם לא הבינו אפילו שהוא אישיות אלוה העילאי, אולם שיחקו איתו, היו ידידיו הקרובים ואהבו אותו בכל מאודם.

הילדים חייכו וצעדו ישר לתוך פיו של הנחש הענקי

הילדים חייכו וצעדו ישר לתוך פיו של הנחש הענקי

בשעה שקרישנה השתעשע כך במשחקי ילדות עם חבריו, היה דמון אחד, אַגְהָאסוּרַה, שאיבד את סבלנותו; הוא תיעב את משחקם, והופיע בפני הילדים, במטרה להרוג אותם. אַגְהָאסוּרַה זה, היה מסוכן כל כך, שאפילו תושבי עדן פחדו ממנו. הם לגמו מדי יום את משקה הנקטר כדי להאריך את חייהם, ואף-על-פי-כן חששו מן הדמון ותמהו, ״מתי הוא ימות?״ תושבי עדן שותים את הנקטר כדי להפוך לבני אלמוות, אלא שלא בטחו בנצחיותם. בעוד הילדים ששיחקו עם קרישנה, לא פחדו בכלל. הם היו ממש משוללי כל פחד. מכאן, שלא ניתן לבטוח לגמרי באמצעי הגנה חומריים, אך מי שמודע לקרישנה, נצחיותו מובטחת.

אַגְהָאסוּרַה, הופיע לפני קרישנה והילדים. הוא היה אחיהם הצעיר של פּוּתַנָא ובַּקָאסוּרַה, וחשב, ״קרישנה הרג את אחי ואחותי. עכשיו אהרוג אותו ואת כל חבריו, גם את העגלים.״ לכן היה אַגְהָאסוּרַה, שנשלח על-ידי קַמְּסַה, נחוש במשימתו. הוא חשב גם, שכאשר יעלה מינחת מים ודגנים לזכר אחיו, ויהרוג את קרישנה והילדים, גם כל תושבי ורינדאוון ימותו. עבור איש משפחה הילדים הם עצם חייו וכוח נשימתו, ואם ימותו, ימותו גם ההורים האוהבים מצער.

אַגְהָאסוּרַה, שביקש להרוג את כל תושבי ורינדאוון, הרחיב עתה את גופו למימדי ענק בכוח השלמות היוגית שנקראת מַהימָא. הדמונים מומחים כמעט בכל צורות הכשפים. אחת מן השלמויות שמושגת באמצעות שיטת היוגה נקראת מַהימַה-סידְדְהי, או היכולת לגדול כפי שרוצים. כך, הפך אַגְהָאסוּרַה את עצמו לנחש ענק ושמן שהשתרע על שלושה עשר קילומטרים, ופער את לועו כמו מערה גדולה. הוא השתרע על השביל, במטרה לבלוע את הילדים כולם, וגם את קרישנה.

הדמון בצורת נחש שמן גדל-מימדים, פער את פיו משמים לארץ; שפתו התחתונה נגעה באדמה, והעליונה נשקה לעננים. לסתותיו נראו כמו מערה גדולה בהר, משתרעת לאינסוף, ושיניו נראו כמו פסגותיו של הר. לשונו נראתה כמו כביש רחב ידיים, ונשימתו, כמו רוח משתוללת. להבות אש פרצו מעיניו. תחילה חשבו הילדים שזהו פסל, אולם לאחר שבחנו, הוא דמה יותר לנחש גדול פעור פה, שרוע על הדרך. הם שוחחו ביניהם, ״דמות זו נראית כמו חיה גדולה שמוכנה לבלוע את כולנו. ראו, האין זה נחש גדול שפוער לועו כדי לאכול אותנו?״ אחד מהם אמר, ״כן, נכון. השפה העליונה של החיה נראית כמו שמש, ושפתה התחתונה נראית כמו השתקפותה האדומה של השמש על האדמה. ידידי, ראו את פיה משתרע מימין לשמאל. זה נראה ממש כמו מערה גדולה בהר. וגובהה, לא ניתן אפילו לאמוד אותו. גם סנטרה מתרומם כמו פסגת הר, והכביש הארוך זה בטח לשונה. בתוך פיה, אפל וחשוך כמו בתוך מערה. הרוח החמה שנושבת בפראות זו נשימתה, וסירחון הדגים שעולה מפיה, זהו ריח קרביה.״

הם התייעצו ביניהם: ״אם ניכנס כולנו בבת אחת אל פיו של הנחש, כיצד יוכל לבלוע אותנו? וגם אם יבלע אותנו, לא יוכל לבלוע את קרישנה. קרישנה יהרוג אותו מיד, כמו שהרג את בַּקָאסוּרַה.״ ואז, הביטו הילדים בפניו היפיפיות דמויות הלוטוס של קרישנה ומחאו כפיים, חייכו וצעדו ישר לתוך פיו של הנחש הענקי.

קרישנה, נשמת-העל בלב כול, ידע כמובן, שהדמות הדוממת הזו היא דמון מרושע. אולם בשעה שתכנן כיצד לגונן על חבריו האהובים, אלה כבר נכנסו לתוך פיו של הנחש, עם כל הפרות והעגלים. רק הוא עצמו לא נכנס. הדמון חיכה לו וחשב, ״כולם נכנסו חוץ מקרישנה, שהרג את אחי ואחותי.״

קרישנה הינו למעשה, הערובה העליונה לבטחון. אך לרגע, כמו נבעת לנוכח חבריו שיצאו מטווח ידו והיו שרועים עתה בבטנו של נחש גדול. הוא נדהם גם מפעולתו המופלאה של האון החיצוני. הוא שקל כיצד יהרוג את הדמון ויציל את הילדים והעגלים. הוא חשב כך, אף שלא דאג באמת. לבסוף החליט להיכנס ללוע הדמון. האלים-למחצה ממעל שהתאספו, מסתתרים מאחורי העננים כדי לצפות במחזה, נחרדו כליל עם כניסתו, וקראו באימה, ״אווי! אווי!״ בעוד חבריו של אַגְהָאסוּרַה, וקַמְּסַה במיוחד – כולם אוכלי בשר ודם – עלצו.

אַגְהָאסוּרַה ניסה למחוץ את קרישנה ואת שאר בני לוויתו, אלא שקרישנה, ששמע את זעקת האלים, מיהר והתרחב בתוך גרונו. למרות גופו האדיר, הוא נשנק מיד. עיניו הגדולות נעו בפראות, והוא נחנק. אויר חייו, שלא מצא לו כל פירצה אחרת, פרץ לבסוף מן הנקב שבקצה גולגלתו, והדמון צנח ומת. ואז קרישנה, במבטו הנשגב, השיב להכרתם את הילדים והעגלים, ויצא איתם מחוץ ללוע. בכל מקום, עוד כאשר שהה בלועו של אַגְהָאסוּרַה, פרצה נשמתו של הדמון ויצאה כמו אור בוהק שהאיר לכל עבר, והמתינה בשמים. עתה, מיד כאשר יצא קרישנה, ניטמע האור הזוהר הזה בגופו, לעיניהם של כל האלים-למחצה.

האלים, מלאי שמחה, השליכו פרחים על אישיות אלוה וסגדו לו. תושבי עדן חוללו בחדווה, ותושבי גַנְדְהַרְוַלוקַה שוררו תפילות שונות. המתופפים הכו בתופיהם בעליצות, הבְּרָאהַמַנּים זימרו מזמורים וֵדיים, והדבקים כולם קראו, ״גַ'יַה! גַ'יַה! הלל הלל לאישיות אלוה העילאי!״

גם ברהמה, למישמע הצלילים המבורכים הללו שפשטו במערכת הכוכבים העליונה כולה, מיהר לבוא והביט במתרחש. הוא ראה את הדמון ההרוג, ונפעם כולו ממעשיו המופלאים של האל. לועו של הנחש נשאר פעור עוד ימים רבים, עד שהתייבש בהדרגה; והוא הפך לאתר משחקים לכל ילדי הרועים.

הריגת אַגְהָאסוּרַה אירעה עוד לפני שקרישנה וחבריו היו בני חמש. עד גיל חמש נקראים הילדים קומָארַה. מעל לגיל חמש ועד גיל עשר הם נקראים פַּוּגַנְּדַּה. מעשר ועד חמש עשרה הם נקראים קַיְשׂורַה, ואחרי חמש עשרה הם נקראים בחורים. במשך שנה שלמה לא דנו בכפר וְרַגַ'ה בתקרית של אַגְהָאסוּרַה. רק כאשר היו הילדים בני שש הם סיפרו להוריהם על התקרית המופלאה. הסיבה לכך תובהר בפרק הבא.

שְׂרִי קרישנה, אישיות אלוה העילאי, הינו נעלה לאין ערוך מאלים-למחצה כמו ברהמה. מכאן שבכוחו להעניק למישהו את היכולת להיטמע בגופו הנצחי, והוא העניק זאת לאַגְהָאסוּרַה. אין ספק שהלה היה מרושע מאד, וחוטא אינו יכול להיטמע בקיומה של האמת המוחלטת. אלא שבמקרה זה, כיוון שקרישנה נכנס לגופו, התנקה הדמון מכל תגובה נפשעת. די להגות תמיד בדמותו הנצחית של האל בדמות המוּרְתי שלו שבמקדש, או לצייר את דמותו במחשב, כדי לזכות ולהיכנס לממלכתו, ולהתרועע עמו. דמו איפוא, את מעמדו הנעלה של אַגְהָאסוּרַה: קרישנה, אישיות אלוה, נכנס בעצמו לתוך גופו. קדושים דגולים, מתרגלי הגות ודבקים –הוגים תמיד בדמותו של קרישנה שבלבם, או צופים בדמותו שבמקדש; כך הם מתנקים מן הלכלוך החומרי, ועם קץ גופם נכנסים לממלכת אלוהים. די אם כן, לשמור את דמותו של האל במחשבנו, כדי לזכות בשלמות שכזו. אולם במקרהו של אַגְהָאסוּרַה, אישיות אלוה נכנס בעצמו לגופו. מכאן שמעמדו של אַגְהָאסוּרַה נעלה ממעמדו של דבק רגיל או מזה של גדול היוגִים.

מַהָארָאגַ'ה פַּרִיקְשׁית ששמע אודות עלילותיו הנשגבות של קרישנה (שהציל אותו בשעה שעוד היה ברחם אמו), נמלא עתה עניין הולך וגובר. הוא שאל אז את החכם שׂוּקַדֵוַה גוסְוָאמִי, שסיפר לו את השׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם.

המלך נדהם לדעת ששנה שלמה חלפה עד שסיפרו על הריגת אַגְהָאסוּרַה – רק אחרי שהילדים נכנסו כבר לגיל הפַּוּגַנְּדַּה. הוא היה סקרן מאד, כי היה בטוח שאוניו השונים של קרישנה מעורבים בזה.

הקְשַׁתְרייות, או אנשי המנהל, טרודים לרוב בענייני המדינה וסיכוייהם קלושים ביותר לשמוע אודות עלילותיו הנשגבות של קרישנה. עתה, למשמע העלילות הללו, חשב עצמו מַהָארָאגַ'ה פַּרִיקְשׁית לבר מזל, שהרי האזין לשׂוּקַדֵוַה גוסְוָאמִי, שהיה גדול בני הסמכא בשׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם. לשאלתו של פַּרִיקְשׁית, המשיך הגוסְוָאמִי לגולל את עלילותיו הנשגבות של קרישנה, ופיאר את דמותו, מעלותיו, תהילתו ובני לוויתו.



מאמרים נוספים מאת ספרי בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר