סיפורי קרישנה: פרק 14 – תפילותיו של ברהמה לקרישנה

"אלי היקר, הינני משתחווה לפניך בענווה ומתפלל שאוכל לרַצות אותך"

"אלי היקר, הינני משתחווה לפניך בענווה ומתפלל שאוכל לרַצות אותך"

ברהמה התפלל, ״אלי היקר, הו אל עליון, אתה הינך מושא הסגידה היחיד; משום כך הינני משתחווה לפניך בענווה ומתפלל שאוכל לרַצות אותך. גוון גופך הוא כצבעו של ענן עמוס מים, ומלבושיך הצהובים זוהרים בהילת אור כסופה.״

״הינני מתפלל אליך, בנו של נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה, שעומד עתה לפני עם קונכיה, עגילים ונוצת טווס לראשך. פניך יפיפיות; עם קסדה לראשך וזר פרחים לצוארך, אתה עומד עכשיו עם מאכל כלשהו בידך. מקושט במקל ובשופר, ואוחז בקרן תאו ובחליל, אתה עומד לפני עם שתי כפות רגליים זעירות דמויות פרח לוטוס.״

״אלי, יש אומרים שאני הוא אדון כל הידע הוֵדי, בורא היקום הזה, אלא שעתה כבר הוכח שאיני מסוגל להבין את אישיותך, אפילו שאתה ניצב לפני כמו ילד. אתה משחק עם חבריך ועם עגלים ופרות, כמו ילד חסר חינוך. אתה נראה ממש כמו בן כפר, שנושא שקית מזון בידו ומחפש את עגליו. ואף-על-פי-כן גופך שונה כל כך משלי, עד כי איני מסוגל אפילו לאמוד את עוצמתו. או כפי שכבר אמרתי בבְּרַהְמַה-סַמְּהיתָא, גופך אינו חומרי.״

בבְּרַהְמַה-סַמְּהיתָא נאמר שגופו של האל רוחני כולו; גופו אינו שונה מעצמיותו, וכל אחד מאיבריו יכול לבצע את תפקודי שאר האיברים. האל יכול לראות בידיו, לשמוע בעיניו, לקבל מנחות ברגליו ולברוא בפיו.

ברהמה המשיך: ״הופעת כילד רועים למען דבקיך. ואף שעברתי עבירה נגד כפות רגלי הלוטוס שלך וגנבתי את חבריך ואת העגלים והפרות, נראה שאתה נוטה לי חסד. זוהי מעלתך הנשגבת. אתה אוהב עד מאד את דבקיך. אולם למרות אהבתך אלי, איני מסוגל לאמוד את עוצמת פעילותך הגופנית. ואם אני, ברהמה, האישיות העליונה ביקום זה, איני מסוגל להבין את גופו דמוי הילד של אלוהים, קל וחומר האחרים. איני מסוגל להבין את גופך דמוי הילד, גם איני מסוגל להבין את מעשיך הנשגבים.״

״בבהגווד-גיטה נאמר שמי שמבין ולוּ מעט אודות מעשיו הנשגבים של האל, הופעתו והעלמותו – זכאי להיכנס לממלכת אלוהים לאחר נטישת גופו. זה מאושש גם בוודות, שם נאמר שמי שמבין את אישיות אלוה – משתחרר משרשרת הלידות והמיתות החוזרות ונשנות. מכאן שאל להם לאנשים לנסות ולהבין אותך באמצעות הניתוח השכלתני הארצי שלהם.״

״למעשה, עדיף לוותר כליל על התהליך השכלתני, ולנסות לשמוע בענווה אודותיך ממך עצמך, בדבריך בבהגווד-גיטה ובספרות וֵדית דומה, או מדבקים שחוו בָאמת וחוסים כליל בכפות רגלי הלוטוס שלך. השמיעה מדבק צריכה גם להיות פטורה מכל פרשנות אישית. אין אפילו צורך לשנות את המעמד החומרי; בכל מעמד, די לו לאדם לשמוע אודותיך. כי למרות שאינך מובן באמצעות החושים החומריים, השמיעה אודותיך מסלקת בהדרגה כל בערות ואי הבנה. אתה מתגלה לדבק בחסדך שלך, שהרי דבר לא יכול להכניע אותך. מכאן שהנסיון לחפש אותך בדרך שכלתנית, המשוללת שירות מסור, אינו אלא בזבוז זמן לריק. חשיבותו של השירות המסור לעומת זאת, שדי בנסיון קטן בו כדי להתעלות למישור השלמות העליון. לכן, מי יתעלם מתהליך מבורך שכזה ויבחר בתהליך השכלתני? באמצעות הלימוד השכלתני ניתן אולי לדעת משהו אודות בריאתך החומרית, אולם לא ניתן להבין אותך, המקור לכול. לכן מאמצם של הלמדנים השכלתנים הינו בסך הכול עבודה בטלה, ממש כמו הנסיון להפיק משהו משיבולים ריקות. כאשר מכים בשיבולי אורז, נפרדים זרעי האורז מקליפתם, אלא שאם ממשיכים ומכים בקליפות – זו בסך הכול עבודה לבטלה, ללא ברכה בצידה.״

״אלי, רבות הדוגמאות בתולדות העולם לאנשים שנכשלו תחילה בחתירתם לנשגב, אולם אחר כך פנו לעסוק בשירותך המסור בגופם, במֵחְשָבם ובמילותיהם, והשיגו את השלמות העליונה ונכנסו למשכנך. הנסיון להבין אותך באמצעות לימוד שכלתני או באמצעות הגות מיסטית הוא חסר תועלת ללא שירות מסור. לכן מוטב לכולם לעסוק בשירותך המסור אפילו תוך כדי פעילותם הארצית. עליהם גם להישאר תמיד קרובים אליך על-ידי שמיעה וזימרה אודות תפארתך הנשגבת. כי מי שנקשר לשמיעה ולזימרה שכזו – יתעלה למישור השלמות העליון ויכנס לממלכתך. מי שדובק בך תמיד ושומע ומזמר את תהילותיך, גם מציע לך את תוצאות מעשיו – בקלות ובשמחה הוא יכנס למשכנך העילאי. רק מי שלבו התנקה מכל לכלוך יכול להבין אותך. וניקוי הלב אפשרי על-ידי זימרה ושמיעה אודותיך.״

האל שורה בכול, או כפי שנאמר בבהגווד-גיטה, ״אני מקיים הכול, ובו-זמנית איני בכול.״ מאחר שהוא מצוי בכול, הרי שדבר אינו מחוץ לתחומי ידיעתו. ישות החיים לעומת זאת, ניחנת בידע מוגבל ואינה מסוגלת להכיל את מלוא טבעו השורה בכול של האל. מכל מקום, מי שבמֵחְשָב יציב ממקד את הגותו בכפות רגלי הלוטוס שלו – יכול להבין אותו במידה כלשהי. המֵחְשָב עסוק תמיד בחיפוש אחר עינוג החושים. מכאן שמבלי להעסיק את החושים בשירותו של האל, לא ניתן לשלוט במֵחְשָב ולמקד אותו בכפות רגלי הלוטוס שלו. התמקדות שכזו בכפות רגלי הלוטוס של האל נקראת סַמָאדְהי. מבלי להתעלות לשלב הסַמָאדְהי, או טראנס, לא ניתן להבין את טבעו של אלוהים. הוגי הדעות ואנשי המדע אולי יוכלו יום אחד ללמוד את הטבע החומרי, אטום לאטום. אפשר אפילו שיצליחו לספור את כלל האטומים שבחלל הקוסמי, או למנות את הכוכבים שבשמים או אפילו, לספור את חלקיקיה הזעירים של השמש או של מאורות נוספים בשמים – אך לא ניתן למנות את מעלותיו של אישיות אלוה העילאי.

בראשית הוֵדָאנְתַה-סוּתְרַה מתואר האל העליון כמאגר התכונות כולן. הוא נקרא לרוב נירְגוּנַּה, או ללא תכונות. גוּנַּה פירושה תכונה, וניר – ללא. האימפרסונליסטים מבינים את המילה נירְגוּנַּה כ'מי שאינו ניחן בשום תכונה'. הם מסיקים שהאל משולל תכונות כיוון שאינם מסוגלים לתפוס את קיומו הנשגב, על שלל תכונותיו הנשגבות. אלא שלמעשה, האל הוא מקור התכונות כולן. ואלה נובעות ממנו ללא הפסק. כיצד מסוגל איפוא, האדם המוגבל למנות את מעלותיו? גם אם ניתן היה לאמוד את תכונותיו ברגע מסוים, ברגע הבא הן כבר מתעצמות לאין ערוך; מכאן שלא ניתן לערוך אומדן שכזה, ולכן הוא נירְגוּנַּה, או מי שתכונותיו אינן ברות מדידה.

"אלי, בהתגלות זו הוכחת שאתה שליטה העליון של מָאיָא. הבריאה כולה מצויה בך, והנה אתה מצוי גם בתוכה"

"אלי, בהתגלות זו הוכחת שאתה שליטה העליון של מָאיָא. הבריאה כולה מצויה בך, והנה אתה מצוי גם בתוכה"

מיותר לכן, לאמץ וליגע את מוחנו בנסיון לאמוד את תכונותיו של האל. מיותר גם התרגול הגופני בנסיון להשיג את שלמות היוגַה המיסטית. צריך רק להבין שהשמחה והצער שבגוף זה נגזרים מראש; הנסיון להימנע ממצוקה גופנית או החתירה לאושר גופני באמצעות תרגילי התעמלות שונים – גם אלה מיותרים. נדרש רק להתמסר לאישיות אלוה בגוף, במֵחְשָב ובמילים ולעסוק בשירותו תמיד. כל נסיון אחר להבנת האמת המוחלטת, לבד מפעילות נשגבת שכזו, מועד לכישלון. הנבון לא ינסה איפוא, להבין את האישיות העליונה, האמת המוחלטת, בכוח שכלו הספקולטיבי או באמצעות כוח מיסטי כלשהו; תלוי כליל באל, הוא יבחר בדרך השירות המסור, יודע שכל מה שקורה לגופו, אינו אלא תגובות למעשיו בעבר. מי שחי חיי מסירות פשוטים כאלה, זכאי, מאליו לבוא למשכנו הנשגב של האל. למעשה, כל ישות חיים היא חלקיק של האל, או בת של אלוהים. רק טבעי, שכל אחת זכאית גם ליטול חלק בהנאותיו הנשגבות. אלא שבגלל המגע עם חומר, ישות החיים המותנית כמו נושלה מזכותה הטבעית. מכל מקום, על-ידי העיסוק הפשוט בשירות מסור, היא שבה ומשתחררת מההתניה החומרית וזכאית להתעלות למעמד הנשגב, לחברתו של האל.

ברהמה הציג את עצמו כיהיר וכחצוף ביצורים, שכן ניסה לבחון את כוחו המופלא של קרישנה. הוא גנב את חבריו ועגליו, כדי לראות מה יעשה. אולם עתה, לאחר שביצע את תחבולתו, ברהמה מודה שהיה זה נסיון חצוף מאין כמוהו: הפגנת אונו שלו בפני אדון האון המקורי. אף ששאר ישויות החיים שבעולם החומרי כולן חושבות אותו ליצור רב כוח, עתה, לאחר שהתעשת, הוא נוכח שכוחו בטל כליל בפני אונו של אישיות אלוה. מדעני העולם החומרי גילו תגלית מופלאה – נשק גרעיני. כאשר מנסים אותו על עיר כלשהי או על מקום חסר חשיבות בכדור הארץ, נוצר מעין חורבן. אך מה בכוחו של נשק כזה לעשות לשמש? השפעתו לא קיימת. דומה לזה מעשה הגניבה של ברהמה. הוא נראה אולי מעשה כשפים מופלא, אלא שלעומת כוחו של קרישנה, שהתרחב לעגלים ולילדים כה רבים וקיים אותם ללא כל מאמץ, ברהמה הבין שכוחו שלו הינו אפסי ממש.

ברהמה כינה את קרישנה אַצְ'יוּתַה, או מי שאינו שוכח גם שירות פעוט שביצע דבקו. באהבתו הרבה לדבקים, הוא מחשיב אפילו את השירות המזערי ביותר שלהם. אין ספק שברהמה ביצע שירות רב; כמי שעומד בראש היקום הזה, אין ספק שהוא משרת נאמן של קרישנה, ולכן יוכל לפייס אותו. הוא ביקש שהאל יראה אותו כמשרת שסולחים על שגיאותיו הפעוטות וחוצפתו. הוא הודה שהתייהר על מעמדו הרם, אולם בהיותו אדון מידת הלהיטות בעולם החומרי, רק טבעי שישגה. הוא ביקש מקרישנה שיחוס על נתינו ויסלח על שגיאתו הגסה.

ברהמה הבין את מעמדו האמיתי. אין ספק שהוא המורה העליון ביקום זה, אחראי ליצירת הטבע החומרי שמורכב מזהות כוזבת, שמים, אויר, אש, מים ואדמה. אף שהיקום נראה אדיר מימדים, ניתן למדוד אותו, ממש כשם שגופנו נאמד בשבע אמות. מידת גופו של כל אחד היא לרוב שבע אמות ידו. גם היקום האדיר הזה אינו אלא שבע אמות ידו של ברהמה. ומחוץ ליקום הזה יש עוד יקומים רבים לאינספור, שהם מחוץ לשליטתו של ברהמה הזה. מליוני וטריליוני היקומים נובעים כזרעים מנקבוביות גופו של מַהָא-וישנו, ממש כמו אינספור החלקיקים הזעירים שעוברים מבעד לחורי הרשת בחלון. מַהָא-וישנו זה אינו אלא חלק של התרחבות מוחלטת של קרישנה. מה איפוא חשיבותו של ברהמה, אף שהוא היצור העליון ביקום הזה, לעומת קרישנה?

ברהמה משום כך, השווה את עצמו לעובר ברחם אמו. לעיתים העובר משחק עם ידיו ורגליו, ובועט תוך כדי כך באמו. האם היא נפגעת? כמובן שלא. כמותו גם ברהמה הגדול, וכל הקיים – הכול מצוי ברחם אלוהים. אונו של האל שורה בכול; אין מקום בבריאה שהוא מחוץ לתחומי פעולתו. ומאחר שהכול מצוי באונו, הרי שגם ברהמה של היקום הזה, כמו גם הבְּרַהְמות האחרים של שאר מליוני וטריליוני היקומים, כולם מצויים בו. אלוהים נחשב איפוא, לאֵם, וכל מה שמצוי ברחמו נחשב לילד. ואמא טובה אינה נפגעת מעוברהּ, אפילו כשהוא בועט בה ברגליו.

ברהמה הודה אז כי נולד מפרח הלוטוס שצומח מטבורו של נָארָאיַנַה לאחר חורבן שלושת העולמות, או שלוש מערכות הכוכבים – בְּהוּרְלוקַה, בּהווַרְלוקַה וסְוַרְלוקַה. היקום נחלק לשלוש מערכות כוכבים – סְוַרְגַה, מַרְתְיַה ופָּאתָאלַה. בעת החורבן שלוש אלה מוצפות במים. ואז נָארָאיַנַה, שהוא חלק מוחלט של קרישנה, משתרע על המים, ובהדרגה צומח פרח לוטוס מטבורו. ברהמה נולד מלוטוס זה. מכאן שנָארָאיַנַה הינו אמו של ברהמה. הוא נקרא נָארָאיַנַה כיוון שאחרי החורבן הוא משמש מקום מנוחה לכלל ישויות החיים. המילה נַרַה פירושה סך כל ישויות החיים, ואַיַנַה פירושה מקום מנוחה. גַרְבְּהודַקַשָׂאיִי וישנו נקרא לכן, נָארָאיַנַה כיוון שהוא משתרע על המים. הוא גם משמש מקום מנוחה לכלל ישויות החיים. בנוסף לכך, נמצא נָארָאיַנַה גם בלבו של כל אחד, כמאושש בבהגווד-גיטה. גם במובן זה הינו נָארָאיַנַה, כי אַיַנַה פירושו גם מקור הידע; ובגיטה מאושש שזכרונן של ישויות החיים מקורו בנשמת-העל שבלב. אחרי שינוי הגוף, ישות החיים שוכחת את חייה הקודמים כליל, אלא שנָארָאיַנַה, נשמת-העל, מזכיר לה לפעול על-פי מאווייה בעבר.

ברהמה ביקש להוכיח שקרישנה הוא נָארָאיַנַה המקורי, המקור לנָארָאיַנַה, ושנָארָאיַנַה אינו גילוי של האון החיצוני, מָאיָא, אלא התרחבות האון הרוחני. פעילותה של מָאיָא, האון החיצוני, מתחילה אחרי בריאת היקום, בעוד שאונו הרוחני של נָארָאיַנַה פועל כבר קודם לבריאה. מכאן שהתרחבויותיו של נָארָאיַנַה – מקרישנה לגַרְבְּהודַקַשָׂאיִי וישנו, מגַרְבְּהודַקַשָׂאיִי וישנו לקְשׁירודַקַשָׂאיִי וישנו, וממנו ללבו של כל אחד – כולם הם גילויי האון הרוחני, ואינם כפופים לאון החיצוני; מכאן גם שאינם בני חלוף. כל מה שנתון להשפעת האנרגיה החומרית הוא זמני וחולף, בעוד שכל מה שנתון לאנרגיה הרוחנית הינו נצחי.

ברהמה שב ואישש את קביעתו שקרישנה הוא נָארָאיַנַה המקורי. הוא אמר שהגוף היקומי הענק עדיין שרוי על מי הגַרְבְהודַקַה. הוא אמר: ״גוף היקום אדיר המימדים הוא גילוי נוסף של אונך. ובהיותו שרוע על המים, גם הוא נָארָאיַנַה, וכולנו מצויים ברחמו של נָארָאיַנַה זה. אני רואה אותך בכל עבר בדמויות נָארָאיַנַה שונות: רואה אותך על המים, חש אותך בתוך לבי, ועתה אני רואה אותך גם לפני. אתה הינך נָארָאיַנַה המקורי.״

״אלי, בהתגלות זו הוכחת שאתה שליטה העליון של מָאיָא. הבריאה כולה מצויה בך, והנה אתה מצוי גם בתוכה. כבר הוכחת זאת כאשר הראית לאמא יַשׂודָא בתוך פיך את הבריאה החומרית כולה. בכוחך, באמצעות אונך הבלתי נתפס, יוגַמָאיָא, לעשות דברים כאלה ללא כל עזרה חיצונית.״

״קרישנה אלי, הבריאה החומרית שנגלית לעינינו, כולה מצויה בגופך. למרות זאת אני רואה אותך בחוץ, וגם אתה רואה אותי בחוץ. כיצד זה אפשרי, ללא מעורבותו של אונך הבלתי נתפס?״

ברהמה מדגיש כאן שמבלי לקבל שהאל הוא בעל און בלתי נתפס, לא ניתן להסביר את הדברים כמות שהם. הוא המשיך: ״אלי, די במה שהתרחש היום, במה שחזיתי – האין כל זה מעשה אונך הבלתי נתפס? תחילה ראיתי אותך לבדך; אחר כך התרחבת בעצמך לחבריך ולעגלים, ולכל קיומה של ורינדאוון; אחר כך ראיתי אותך ואת כל חבריך בדמויות של וישנו בעלות ארבע ידיים, נסגדות על-ידי כל היסודות והאלים-למחצה, לרבות עצמי; ושוב הפכו כל אלה לילדי רועים, ושוב נשארת לבדך, כמו מקודם. האין זה מוכיח שאתה הינך האל העליון נָארָאיַנַה, המקור לכול, ממך נובע הכול ושב ונכנס אליך, אף שאתה עצמך נשאר כמו מקודם?״

״מי שאינם מודעים לאונך הבלתי נתפס אינם מבינים כיצד אתה מתרחב בעצמך לברהמה הבורא, לווישנו המקיים ולשיווה המחריב. הם אינם מבינים את הדברים כמות שהם וסבורים שאני, ברהמה, הינני הבורא, וישנו הינו המקיים, ושיווה, ההורס. אף שלמעשה אתה הינך הכול – הבורא, המקיים וההורס. אתה גם מתרחב להתגלויות שונות. בקרב האלים-למחצה הופעת כוָאמַנַדֵוַה, בין החכמים הדגולים הופעת כפַּרַשׂוּראמה, בין בני האדם הופעת כמות שאתה, כקרישנה, גם הופעת כראמה. בין בעלי-החיים הופעת כהתגלות חזיר הבר, ובין יצורי המים הופעת כהתגלות הדג. ואף-על-פי-כן אתה אינך נולד; אתה נצחי לעד. אתה מופיע ונעלם באמצעות אונך הפנימי כדי לגונן על הדבקים הנאמנים ולהכחיד את הרשעים. הו אלי, הו אישיות אלוה השורה בכול, הו נשמת-העל, שליט כל כוחות הנסתר, אף אחד לא מסוגל להעריך במלואן את עלילותיך הנשגבות שבתוך שלושת העולמות. איש לא מסוגל להבין איך פרשת את יוגַמָאיָא שלך וכיצד הפצת את התגלויותיך, גם כיצד אתה פועל באמצעות אונך הנשגב. אלי היקר, ההתגלות החומרית דומה כולה להבזק של חלום, שקיומו הארעי משאיר את רישומו הטורדני על המֵחְשָב. והתוצאה היא חרדה אינסופית. חיים בעולם החומרי פירושם בסך הכול סבל ויסורים אין קץ. אף-על-פי-כן נראה הקיום הזמני הזה יקר ומהנה. זאת משום שהוא נובע מגופך, שהינו נצחי ומלא חדווה וידע.״

״מסקנתי לכן, שאתה הינך הנשמה העליונה, האמת המוחלטת והאישיות המקורית; ואף שהתרחבת באמצעות אוניך הנשגבים והבלתי נתפסים לדמויות של וישנו ולישויות חיים ולאונים לאינספור, אתה הינך העליון, האחד והיחיד, נשמת-העל העילאית. ישויות החיים הרבות הן בסך הכול כמו ניצוצות של האש המקורית. ומי שסבור שנשמת-העל משולל אישיות יחודית – שוגה, שהרי אני רואה שאתה הינך האישיות המקורית. בגלל ידע מועט ישנם אולי שחושבים שאינך האישיות המקורית, אלא בן אנוש רגיל, כי נולדת כבנו של נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה. אלה כולם שוגים; אתה האישיות המקורית. זאת מסקנתי. לי אין ספק שאתה האישיות המקורית, למרות שהופעת כבנו של נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה. אתה האמת המוחלטת, ואינך חלק מחשכת החומר. אתה מקור הבְּרַהְמַגְ'יותי הראשוני, כמו גם מקור המאורות הארציים. זוהרך הנשגב אינו אלא אור הבְּרַהְמַגְ'יותי. ובבְּרַהְמַה-סַמְּהיתָא אור זה מתואר כהילה המופצת מגופך. התגלויותיך כווישנו רבות מאד, רבות גם התגלויות תכונותיך השונות, אולם אלה לא כולן זהות ברמתן. אתה הינך המנורה המקורית. שאר ההתגלויות זהות אולי בעוצמתן לנר המקורי, אולם המקורי הוא ראשית כל אור. מאחר שאינך אחד מיצורי העולם החומרי, הרי שתמשיך ותתקיים גם אחרי חורבן העולם.״

"עלילותיך, כבנה של אמא יַשׂודָא או כאדון הגופִּיות, אינן מוכתמות באיכויות חומריות לעולם"

"עלילותיך, כבנה של אמא יַשׂודָא או כאדון הגופִּיות, אינן מוכתמות באיכויות חומריות לעולם"

״אתה הינך האישיות המקורית ולכן אתה מתואר בגופָּאלַה-תָאפַּנִי אוּפַּנישַׁד (ספר וֵדי) כמו גם בבְּרַהְמַה-סַמְּהיתָא כגווינְדַם אָאדי-פּוּרוּשַׁם. גווינְדַה הינו האישיות המקורית, סיבת כל הסיבות. גם בבהגווד-גיטה נאמר שאתה הוא מקור זוהר הברהמן. אל לו לאיש לחשוב את גופך לגוף חומרי רגיל. גופך הוא אַקְשַׁרַה, או בלתי נכחד. גוף חומרי נתון תמיד לשלושת סוגי הסבל, בעוד שגופך הינו סַץ'-צ'יד-אָאנַנְדַה-ויגְרַהַה, כלומר, דמות נצחית מלאה בחדווה וידע. אתה גם נירַנְגַ'נַה. זאת משום שעלילותיך, כבנה של אמא יַשׂודָא או כאדון הגופִּיות, אינן מוכתמות באיכויות חומריות לעולם. למרות שהתרחבת לילדי הרועים, לעגלים ולפרות, עוצמתך הנשגבת אינה נגרעת. אתה מושלם תמיד. בספרות הוֵדית מתואר שגם כאשר מושלם נלקח מן המושלם – האמת המוחלטת העליונה –נשארת האמת המוחלטת בשלמותה. אפילו כשהשלם מתרחב לרבים, הוא נשאר אחד ויחיד. מאחר שעלילותיך כולן רוחניות, הן אינן נגועות במידות הטבע החומרי. כאשר אתה מקבל את מרות הוריך, נַנְדַה ויַשׂודָא, עוצמתך אינה פוחתת; זה בסך הכול ביטוי של אהבתך לדבקיך. אין זהות אחרת מלבדך. רק אדם חסר ידע יסיק שעלילותיך והופעתך הן בתחום ההגדרות החומריות. אתה מעבר לבערות, גם מעבר לידע. זה מאושש בגופָּאלַה-תָאפַּנִי. אתה האַמְרּיתַה המקורי (נקטר הנצחיות) ובלתי נכחד. הדבר מאושש בוודות, אַמְרּיתַםּ שַׂשְׂוַתַםּ בְּרַהְמֵא. ברהמן, שהוא ללא לידה או מוות, הינו המקור הנצחי והעליון לכול.״

״באוּפַּנישַׁדים נאמר שהברהמן העליון זוהר כחמה והוא המקור לכול. מי שמבין אישיות מקורית זו, משתחרר מהתניית החיים החומריים. די להתקשר אליך באמצעות שירות מסור, כדי לדעת את מעמדך האמיתי, לידתך, הופעתך, העלמותך ומעשיך. בבהגווד-גיטה מאושש שדי להבין את אלה כדי להתעלות לממלכה הרוחנית לאחר נטישת הגוף הנוכחי. הנבון, שמבקש לחצות את ים הבערות החומרי, מחפש איפוא מקלט בכפות רגלי הלוטוס שלך ועובר בקלות לעולם הרוחני. רבים מתרגלי ההגות המדומים שאינם יודעים שאתה הינך הנשמה העליונה. בבהגווד-גיטה נאמר שאתה הוא נשמת-העל שנמצא בלב כול. מכאן שלא דרוש מושא הגות אחר זולתך. מי שהוגה תמיד בדמותך המקורית כקרישנה – יחצה בקלות את ים הבערות החומרית. בעוד אלה שאינם יודעים כי אתה הנשמה העליונה – הם ימשיכו וישארו בעולם החומרי, חרף הגותם המדומה. מי שזוכה להתרועע עם דבקך ולומד ממנו שאתה נשמת-העל המקורי, רק הוא יכול לחצות את ים הבערות החומרית. זה דומה לאדם שאינו טועה יותר וחושב את החבל לנחש; מיד כשהוא מבין את טעותו, הוא משתחרר מפחד. כמותו מי שמבין, בין אם דרך מדרשיך שבבהגווד-גיטה או דרך דבקיך הטהורים, מהשרימד בהאגותם וספרות וֵדית דומה, שאתה הינך מטרת כל הבנה – הלה אינו צריך עוד לפחד מן הקיום החומרי.״

״גאולה ושיעבוד – מושגים אלה מאבדים את משמעותם למי שעוסק בשירותך המסור, ממש כשם שמי שיודע שהחבל אינו נחש, אינו מפחד. הדָבֵק יודע שהעולם החומרי שייך לך, ומשום כך הוא מעסיק הכול בשירותך האוהב. כך הוא משתחרר משיעבוד. זריחת השמש ושקיעתה, או מושגים כמו יום ולילה, לא קיימים כאשר נמצאים על כוכב השמש. קרישנה, נאמר גם שאתה משול לשמש, ומָאיָא משולה לחשיכה. ובמקום שבו נמצאת השמש, אין כל חשיכה; כך, לגבי מי שמצויים בחברתך תמיד אין עוד שאלה של שיעבוד או גאולה. הם כבר בני חורין. לעומתם מי שטועים וחושבים את עצמם לבני חורין מבלי למצוא מקלט בכפות רגליך – אלה שבים ונופלים. זאת משום שתבונתם אינה טהורה.״

״משום כך, מי שסבור שנשמת-העל שונה ממך, ויוצא לחפש אחריו ביערות או במערות שבהרי ההימליה – מצבו עגום עד מאד.״

״אתה מורה בבהגווד-גיטה לנטוש כל תהליך אחר להגשמה רוחנית ופשוט להתמסר לך, כי זהו התהליך המושלם. מאחר שאתה עליון לכול, גם מי שמחפשים אחר זוהר הברהמן, מחפשים למעשה אותך, ומי שמבקשים להבין את נשמת-העל מחפשים אותך. בבהגווד-גיטה אתה אומר שנכנסת לתוך ההתגלות החומרית באמצעות ייצוג חלקי שלך, נשמת-העל. אתה מצוי בלב כול, ומכאן שאין צורך לחפש אחר נשמת-העל במקום אחר. ומי שעושה זאת – שרוי בבערות. מכל מקום, השרוי בנשגב יודע שאינך מוגבל; אתה גם בפנים וגם בחוץ. אתה נמצא בכול. הדבק רק ממקד את מֵחְשָבו עליך בתוכו, ואינו מחפש אחר נשמת-העל בשום מקום אחר. למעשה, רק מי שהשתחרר מתפיסת חיים חומרית יכול לחפש אחריך; ולא איש זולתו. דוגמת החבל והנחש מתאימה רק למי שעדין נבער לגביך. כי קיומו של נחש במקום חבל מצוי רק במֵחְשָב. גם מָאיָא קיימת רק במֵחְשָב. מָאיָא אינה אלא חוסר ידיעת אישיותך. כאשר שוכחים את אישיותך, נתונים להתניה של מָאיָא. מכאן שמי שמתמקד בך תמיד מבפנים ומבחוץ, אינו נתון לאשליה.״

״די במעט שירות מסור כדי להבין את תפארתך. ומבלי לפסוע בנתיב המסירות, אפילו מי שחותר להבין את ברהמן או פַּרַמָאתְמָא, לא יוכל להבין את ההיבטים השונים של אישיותך. אפשר שמישהו יהיה מורם הרוחני של אימפרסונליסטים רבים, יתכן גם שיתבודד ביער או במערה בהר ויתרגל הגות במשך שנים רבות, אלא שללא שמץ של שירות מסור, הוא לא יוכל להבין את תהילותיך. וללא מגעו המופלא של שירות כזה, לא ניתן אפילו להבין את הברהמן או הפַּרַמָאתְמָא, גם אם מחפשים אחריהם שנים רבות.״

״אלי היקר, אני מתפלל שבחיים אלה, או אפילו בתקופת חיים אחרת, גם בכל מקום שבו אוולד – אזכה להימנות בין דבקיך. בכל מקום שאהיה, מי ייתן ואוכל לעסוק בשירותך המסור. לא אכפת לי בכלל איזה גוף אקבל בעתיד, שהרי אפילו פרות ועגלים או ילדי רועים זוכים לעסוק בשירותך ולהימצא בחברתך. הלוואי והייתי אחד מאלה, במקום אישיות חשובה כמותי, שבסך הכול מלאה כולה בבערות. מה רב מזלן של הגופִּיות ופרות ורינדאוון! הן זכו להניק אותך מחלבן. מבצעי הקרבות גדולות שמעלים תיישים יקרים למזבח – אלה אינם משיגים שלמות, גם אינם מסוגלים להבין אותך, בעוד שעל-ידי שירות מסור, אותן נשות כפר ופרות תמות משביעות אותך כליל בחלבן. שתית את חלבן לסיפוקך המלא, אף שלעולם אינך מתרצה ממבצעי ההקרבות. מה מופלא מעמדם של מַהָארָאגַ'ה נַנְדַה, אמא יַשׂודָא, רועי הבקר והגופִּיות! אתה, אישיות אלוה העילאי, האמת המוחלטת, חי ביניהם כמושא אהבתם העליון. אלי, לא ניתן אפילו לאמוד את גודל מזלם של תושבי ורינדאוון. אנו, האלים-למחצה, כולנו שולטים בחושים השונים של ישויות החיים ומתגאים מאד על כך, אף שלמעשה, לא ניתן להשוות בכלל בין מעמדנו לזה של תושבי ורינדאוון. שכן בעצם מעשיהם הם נהנים מנוכחותך ומתענגים על חברתך. למרות גאוותנו על יכולת השליטה הזו שלנו בחושים, תושבי ורינדאוון נשגבים לחלוטין, אפילו מעבר לשליטתנו. למעשה, חושיהם מוצאים את עינוגם בשירותך. מה עצום יהיה מזלי לכן, אם אזכה להיוולד על אדמת ורינדאוון באחת מתקופות חיי בעתיד.״

״איני מבקש שיפעה חומרית, גם לא גאולה, אני רק מתפלל בהכנעה לכפות רגליך שתרשה לי להיוולד בצורה כלשהי ביער ורינדאוון. כי אז אוכל לזכות באבק רגליהם של הדבקים שכאן. גם אם אזכה להיוולד כאן כעשב עלוב, אברך מאד על מזלי. אולם אם איני ראוי להיוולד בתוך היער, לפחות תרשה לי להיוולד סמוך לתחומי ורינדאוון, כי כאשר יצאו הדבקים מכפרם, אולי יצעדו עלי. גם לידה שכזו אראה כמפוארת. אני רק מתאווה לאותה לידה שתאפשר לי להתאבק באבק רגליהם של הדבקים.״

״אני רואה שכולם כאן מודעים לך כליל; הם אינם יודעים דבר מלבד מוּקוּנְדַה (קרישנה). וזו הרי תכלית הוודות – לחפש אחר כפות רגלי הלוטוס שלך.״

הדבקים הטהורים מוורינדאוון זוכים, למזלם הרב, לראות את מוּקוּנְדַה ללא הפסק

הדבקים הטהורים מוורינדאוון זוכים, למזלם הרב, לראות את מוּקוּנְדַה ללא הפסק

בבהגווד-גיטה מאושש שהידע הוֵדי נועד כולו למצוא את קרישנה. מכל מקום, בבְּרַהְמַה-סַמְּהיתָא נאמר שקשה מאד למצוא אותו, את אישיות אלוה, על-ידי קריאה שיטתית בספרות הוֵדית, אף שבקלות רבה הוא הופך בר הישג בחסדו של דבקו הטהור. הדבקים הטהורים מוורינדאוון זוכים, למזלם הרב, לראות את מוּקוּנְדַה ללא הפסק. למילה 'מוּקוּנְדַה' שני מובנים: מוּק פירושה גאולה. קרישנה מעניק גאולה וגם חדווה נשגבת. המילה מתייחסת גם לפניו החייכניות, דמויות פרח הקוּנְדַה. מוּקְהַה מציינת גם פנים. מאחר שפרח הקוּנְדַה הינו יפה עד מאד ונראה כמו מחייך, עושים השוואה שכזו.

ההבדל בין הדבקים הטהורים מוורינדאוון לשאר הדבקים הוא שבוורינדאוון לא מבקשים דבר זולת התרועעות עם קרישנה. קרישנה מיטיב מאד עם דבקיו וממלא את מאווייהם; וכיוון שהם רוצים רק את חברתו, נכון האל להעניק אותה להם תמיד. הדבקים שם ניחנים באהבה טבעית לקרישנה, שאינה כפופה לשום תירגול או כללים. הם אינם זקוקים עוד להקפיד ולתרגל כללים שונים, כי פיתחו כבר אהבה ספונטנית לאל. כללי תירגול דרושים למי שלא התעלו עדיין למישור של אהבה נשגבת. ברהמה, גם הוא דבק, אלא שחייב עדיין לציית לכללים. הוא מתפלל איפוא, ללידה בוורינדאוון, כדי לזכות ולהתעלות למישור של אהבה ספונטנית.

ברהמה המשיך: ״אלי, אני תמה לעיתים כיצד תוכל לגמול על שירותם המסור של תושבי ורינדאוון. אתה אמנם מקור כל הברכות, ואף-על-פי-כן אני תמה כיצד תשיב להם על שירותם. כאשר אני נזכר כמה נדיב ומיטיב אתה; כיצד אפילו לפּוּתַנָא, שבאה לרמות אותך והתלבשה כאם אוהבת, הענקת גאולה ומעמד של אֵם, ושאר הזדים בני משפחתה, כמו אַגְהָאסוּרַה ובַּקָאסוּרַה, גם הם זכו בגאולה, אני כולי נדהם. תושבי ורינדאוון נתנו לך הכול – את גופם, את מֵחְשָבם, את בתיהם ואת אהבתם. הם הקדישו למענך הכול. כיצד תוכל לשלם להם את חובך? את עצמך כבר נתת לפּוּתַנָא! אני מנחש שלא תוכל לגמול על שירותם האוהב ותישאר חייב להם לעד. אלי, שירותם הינו יחיד במינו משום שהאינסטינקטים שלהם כולם נוטים באופן טבעי לעסוק בשירותך. נאמר שההתקשרות לחפצים חומריים ולבית, מקורם באשליה שמתנה את ישות החיים לעולם החומרי. אלא שזה נכון רק לגבי מי שאינו מודע לקרישנה. הרי הזיקה לנכסים ולבית אינה מהווה כל מכשול בפני תושבי ורינדאוון. הם הפנו את זיקתם אליך, ואת ביתם הפכו למקדש, שבו אתה מצוי תמיד. וכיוון ששכחו הכול מלבדך, הם אינם מוטרדים מדבר. מכאן שבית ונכסים אינם עוד מכשול בפני מי שמודע לקרישנה, גם אינם אשליה.״

״אני מבין גם שהופעתך כילד רועים פעוט, בנם של רועי פרות, אינה מעשה חומרי. בגלל חובך העצום על אהבתם, באת כדי לאפשר להם בנוכחותך הנשגבת להגביר עוד יותר את שירותם. בוורינדאוון אין הבדל בין חומר לרוח, כי הכול מוקדש לשירותך. אלי, עלילותיך בוורינדאוון נועדו לנסוך חדווה והתלהבות בדבקיך, ומי שסבור שהן חומריות – שוגה. מי שממעיטים בערכך וגורסים שגופך חומרי, כמו בן אנוש רגיל – אלה מתוארים בבהגווד-גיטה כדמוניים משוללי תבונה. אתה נשגב תמיד. הלא-דבקים חושבים אותך ליציר חומרי ומכאן שהם מרומים ומולכי שולל. למעשה, הופעת בגוף הזה, שדומה לגופו של ילד רועים פשוט, רק כדי להעצים את מסירותם וחדוותם הנשגבת של דבקיך.״

״איני יודע לגבי אותם אנשים שמכריזים על עצמם כי הגיעו להגשמה רוחנית או שגילו באמצעות תירגולם שהם אלוהים, כי באשר לי, עלי להודות בכנות שאיני מסוגל להבין אותך באמצעות גופי, מֵחְשָבי או דיבורי. מה ביכולתי לומר אודותיך, וכיצד אוכל להבין אותך בחושי? איני מסוגל אפילו להגות בך בשלמות במֵחְשָבי, שהוא אדון החושים. איש בעולם החומרי אינו מסוגל להבין את מעלותיך, מעשיך או גופך. רק בחסדך שלך אתה מאפשר להבין משהו אודותיך. אלי היקר, אתה האדון העליון של הבריאה כולה, אף שלעיתים אני מתבלבל וחושב את עצמי לאדון העולם. אני אולי אדון היקום הזה, אלא שישנם יקומים לאינספור ובְּרַהְמות לאינספור ששולטים בהם. אולם אתה אדון כולם. אתה נשמת-העל שבלב כולם ויודע הכול. לכן, קבל נא אותי כמשרתך הכנוע. אני מקווה שתסלח על שהפרעתי במשחקך עם חבריך והעגלים. עתה, ברשותך, אפרוש מיד, כדי לא להפריע עוד בנוכחותי למשחקך.״

״קרישנה אלי, עצם שמך מורה שאתה מקסים ושובה לב כול. קסמם של השמש והירח מקורו בך. עם קסמה של השמש יִפית את שושלת היַדוּ, ועם קסמו של הירח אתה מאדיר את עוצמתם של האדמה, האלים-למחצה, הבְּרָאהְמַנּים, הפרות והימים. קסמך העילאי מביא גם לקיצם של דמונים כמו קַמְּסַה ואחרים.

מתוך שיקול דעת מעמיק, אני מסיק איפוא, שאתה הינך מושא הסגידה היחיד בבריאה. הינני משתחווה לפניך עד לקץ העולם. כל עוד זורחת השמש בעולם החומרי, קבל נא את השתחוותי הכנה.״

עתה, לאחר שברהמה, אדונו של היקום הזה, השתחווה בענווה לפני האל והקיף אותו שלוש פעמים, הוא היה מוכן לשוב למשכנו, בְּרַהְמַלוקַה. ואז בתנועה קלה קרישנה סימן לו לעזוב. מיד כאשר עזב האל-למחצה, חזר קרישנה ונראה ממש כפי שנראה ביום ההוא, שבו נעלמו הילדים והפרות.

קרישנה עזב את חבריו בשעת סעודתם על גדות היַמוּנָא, ולמרות שחזר בדיוק שנה לאחר מכן, הם חשבו ששב כעבור שניה. כזו דרכם של אוניו ומעשיו של קרישנה. בבהגווד-גיטה נאמר שקרישנה מצוי בלב כול וגורם לזכרון ולשכחה. כול ישויות החיים נשלטות על-ידי אונו העילאי ולעיתים זוכרות או שוכחות את מעמדן. גם תחת שליטתו, לא הבינו עתה חבריו שבמשך שנה שלמה היו נתונים לכשפיו של ברהמה ונעדרו מגדות היַמוּנָא. הם חשבו, ״קרישנה חזר בתוך דקה.״ הם צחקו כי חשבו שקרישנה לא רצה להפסיד את הארוחה בחברתם. בעליזות, הזמינו אותו, ״הי קרישנה, חזרת כל כך מהר! ממש עוד לא התחלנו לאכול. לא נגענו אפילו בפירור. בוא, הצטרף לארוחה.״ קרישנה קיבל בחיוך את הזמנתם ובילה כך בנעימים בחברתם. ובשעה שאכל חשב, ״ילדים אלה מאמינים שהשתהיתי רק לרגע. הם אינם יודעים שבמשך שנה שלמה הייתי מעורב בכשפיו של ברהמה.״

אחרי שסיימו את ארוחתם, פנו כולם לשוב לוְרַגַ'בְּהֻוּמי. בדרכם, נהנו לחזות בגופתו של אַגַהָאסוּרַה, הנחש הגדול. עם כניסתם לכפר, כול תושבי ורינדאוון צפו בהם. קרישנה ענד נוצת טווס לכתרו, שהיה מקושט כולו בפרחי יער. הוא ענד גם זר פרחים והיה מעוטר בצבעים שונים, שלוקטו במערות בגבעת גווַרְדְהַנַה. גבעת גווַרְדְהַנַה מפורסמת בצבעיה האדומים הטבעיים, וקרישנה וחבריו נהגו לעטר באלה את גופם. כל אחד מהם נשא שופר מקרן תאו, מקל וחליל, וכל אחד קרא לעגליו בשמותיהם. גאים על מעלליו המופלאים של קרישנה, הם זימרו עתה את תפארתו. גם הגופִּיות של ורינדאוון צפו בקרישנה היפיפה. הילדים חיברו שירים יפים שתיארו כיצד הציל אותם מבליעתו של הנחש הגדול, וכיצד הרג את הנחש. היו שתיארו את קרישנה כבנה של יַשׂודָא, היו שתיארו אותו כבנו של נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה. ״הוא נפלא כל כך! הוא הציל אותנו ממלתעותיו של נחש אדיר וגם הרג אותו,״ הם אמרו. אולם לא ידעו ששנה שלמה חלפה מאז שזה קרה.

מַהָארָאגַ'ה פַּרִיקְשׁית שאל אז את שׂוּקַדֵוַה גוסְוָאמִי כיצד פיתחו פתאום תושבי ורינדאוון אהבה עזה שכזו אל קרישנה, אף שלא היה אפילו בן משפחתם. הוא שאל, ״מדוע כאשר נעדרו הילדים המקוריים וקרישנה התרחב אליהם, אהבו אותם הוריהם יותר מאשר את ילדיהם שלהם? ומדוע אהבו הפרות את העגלים יותר מאשר את עגליהן שלהן?״

שׂוּקַדֵוַה גוסְוָאמִי הסביר שכל ישות חיה קשורה יותר מכל לעצמה. שאר הדברים, כגון בית, משפחה, ידידים, ארץ, חברה, נכסים, שיפעה, פרסום וכו' – כל הדברים החיצוניים הללו הם בסך הכול מקור שמחה משני. הם מסבים שמחה רק משום שמענגים את העצמי. לכן, כל אחד רואה את עצמו במרכז וקשור לגופו ולעצמו יותר מאשר לקרובים כגון, אשה, ילדים וידידים. בשעת סכנה, הוא קודם כל ידאג לעצמו, ואחר כך לזולתו. זה טבעי. פירושו של דבר שאת עצמו הוא אוהב יותר מכול. מושא האהבה השני בחשיבותו, אחרי העצמי, זה הגוף החומרי. אדם ללא מידע אודות הנשמה הרוחנית נקשר מאד לגופו, ואפילו לעת זקנה ינסה לשמר אותו בדרכים מלאכותיות; הוא סבור שניתן להציל גוף זקן ורצוץ שכזה. הכול עומלים ומתייגעים יומם וליל בחיפוש אחר אושר לעצמם, בין אם זה במישור החומרי ובין אם ברוחני. אנו נקשרים לקניינים חומריים בגלל שאלה מענגים את החושים או את הגוף. הזיקה הזו לגוף היא כיוון שאני, הנשמה הרוחנית, מצויה בתוכו. מכל מקום, מי שמתקדם יותר יודע שהנשמה הרוחנית היא המקור לעונג בהיותה חלקיק של קרישנה. מכאן, שבסופו של דבר, קרישנה הוא מקור כל עונג ושובה לב כול. הוא נשמת-העל שבכול. קרישנה יורד בעצמו ומלמד אותנו שהוא עצמו המרכז, מוקד כל משיכה. דבר אינו יכול להיות יפה או קסום אם אינו נובע ממנו.

כל היפה בעולם הזה מקורו בקרישנה, ומכאן שהוא מקור כל עונג. הוא העקרון הפעיל בכול, ואנשים מתקדמים בנשגב רואים את הכול מתקשר אליו. בצ'איטניה-צַ'ריתָאמְרּיתַה נאמר שהמַהָאבְּהָאגַוַתַה, או הדבק המתקדם, רואה את קרישנה כעקרון הפעיל שבכל הישויות הנעות והדוממות. הוא רואה את הכול בבריאה קשור אליו. אותו בר מזל שמוצא מקלטו בקרישנה ורואה בו הכול – כבר שרוי בגאולה. הוא אינו מצוי עוד בעולם החומרי. זה מאושש גם בבהגווד-גיטה. מי שעוסק בשירות מסור, מצוי בבְּרַהְמַה-בְּהוּתַה, או במישור הרוחני. עצם השם קרישנה מורה על דתיות וגאולה. ומי שמוצא מקלט בכפות רגלי הלוטוס שלו, כמו עולה על הספינה שחוצה את ים הבערות. עבורו הופכת הבריאה החומרית אדירת המימדים לחסרת משמעות ממש כמו הגומה הקטנה שחורץ עגל עם טלפיו באדמה. קרישנה הוא מוקד ומרכז לכל הנשמות הדגולות, הוא גם מקלט העולמות החומריים כולם.

מי ששרוי בתודעת קרישנה – וַיְקוּנְּטְהַה, או העולם הרוחני, אינו רחוק עוד עבורו. הוא אינו חי בעולם החומרי, שבו אורבות הסכנות על כל צעד ושעל.

כך הסביר שׂוּקַדֵוַה גוסְוָאמִי למַהָארָאגַ'ה פַּרִיקְשׁית מהי תודעת קרישנה, וכך הגיד לו את תפילותיו של ברהמה. עלילותיו של קרישנה עם חבריו הרועים, סעודתו איתם על גדות היַמוּנָא, ותפילותיו של ברהמה – כולם נושאים נשגבים. ומי ששומע, מספר או מזמר אותם, אין ספק שמאווייו הרוחניים כולם יתגשמו. כך תוארו מראות הילדות של קרישנה ומשובותיו עם בַּלַראמה בוורינדאוון.



מאמרים נוספים מאת ספרי בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר