סיפורי קרישנה: פרק 16 – הכנעת קָאלייַה

קרישנה שלח אל הילדים והפרות את מבטו החנון וכולם שבו לעשתונותיהם

קרישנה שלח אל הילדים והפרות את מבטו החנון וכולם שבו לעשתונותיהם

קרישנה, שהבין כי הנחש השחור קָאלייַה הרעיל את מי היַמוּנָא, נקט בפעולה נגדו ואילץ אותו לעקור למקום אחר. ואז שבו המים והיטהרו.

ככל שמַהָארָאגַ'ה פַּרִיקְשׁית האזין לדבריו של שׂוּקַדֵוַה גוסְוָאמִי, גבר בו הרצון להוסיף ולשמוע אודות עלילות הילדות של קרישנה. הוא שאל כיצד קרישנה העניש את הנחש, שחי במים במשך שנים רבות. למעשה, התלהבותו לשמוע את העלילות הנשגבות רק גברה כל הזמן והוא שאל את שאלתו בעניין רב.

וכך סיפר שׂוּקַדֵוַה גוסְוָאמִי: בתוך נהר היַמוּנָא היה אגם גדול, שבו חי הנחש השחור קָאלייַה. הלה הרעיל בארס שלו את כול הסביבה, שפלטה אדים רעליים במשך עשרים וארבע שעות ביממה. אם ציפור עברה ממעל, היא היתה צונחת מיד למים ומתה. בגלל האדים הרעילים קמלו גם כל הצמחים והעצים שלגדות היַמוּנָא. קרישנה ראה את תוצאות הארס: הנהר שעבר לפני ורינדאוון היה עתה כולו מורעל.

קרישנה, שהופיע עלי אדמות כדי להדביר את הגורמים השליליים בעולם, מיהר וטיפס על עץ קַדַמְבַּה גדול שצמח על גדות הנהר. פרחיו של עץ זה עגולים וצהובים ומצויים לרוב רק בסביבות ורינדאוון. קרישנה טיפס אל צמרתו של העץ, הידק את חגורתו, נופף בידיו כמתאגרף, וקפץ אל תוך הנהר המורעל. עץ הקַדַמְבַּה שממנו קפץ קרישנה היה העץ היחידי שלא מת. יש מפרשים הגורסים שהעץ שב לחיים ממגע כפות רגלי הלוטוס של האל. אולם בפּוּרָאנות אחרות מסופר שגַרוּדַּה, רִכבו הנצחי של וישנו, ידע את העתיד ומשח את העץ בנקטר, כדי לשמור אותו בחיים. כאשר קרישנה קפץ למים, הם עלו על גדותיהם, כאילו דבר עצום נפל לתוכם. הצגת עוצמה שכזו אינה מפתיעה כמובן, שהרי קרישנה הינו מקור כל און.

קרישנה, כמו פיל גדול ועצום, שחה במים בשאון אדיר, שהגיע לאוזניו של הנחש השחור. הרעש עורר את זעמו, כי הבין שזהו נסיון לתקוף את ביתו. הוא מיהר והופיע לפני קרישנה. ואכן, התרשם קָאלייַה, היה כדאי לצאת ולראות את קרישנה. גופו כה יפה ועדין; צבעו דומה לצבע הענן, ורגליו דומות לפרח לוטוס. הוא השתעשע במים בעוז מעוטר בשְׂרִיוַתְסַה, בעדיים ובמלבושים צהובים, וחיוך נסוך על פניו היפיפיות. אולם למרות יופיו, חש קָאלייַה בזעם גואה בקרבו. הוא תפס אז ולפת את קרישנה בפיתולי גופו האדירים. למראהו של קרישנה, לפוּת כולו בטבעותיו של הנחש, נחרדו הילדים ותושבי ורינדאוון והתאבנו מפחד. הם הקדישו לקרישנה הכול – את חייהם, נכסיהם, אהבתם, מעשיהם – הכול. ועתה לנוכח מצבו, הם נבעתו כליל וצנחו לארץ. גם הפרות, השורים והעגלים התעצבו, ועתה הביטו בו בחרדה. מרוב פחד רק געו בבכי וניצבו דוממים על הגדה, ללא יכולת להושיע את יקירם.

בעת שמחזה זה התחולל על גדות היַמוּנָא, החלו להופיע סימנים מבשרי רע. האדמה רעדה, כוכבים נפלו בשמים, וצמרמורות חלפו בגופם של האנשים. כל אלה, הצביעו על סכנה גדולה. רועי הבקר, לרבות נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה, כולם צפו בסימנים בחרדה. גם נודע להם שקרישנה יצא למרעה ללא אחיו הבכור, בַּלַראמה, והידיעה רק הוסיפה על חרדתם. באהבתם הרבה לקרישנה, לא היו מודעים לעוצמת אוניו, ועתה כמו נטרפה דעתם מרוב דאגה וצער. דבר לא היה יקר להם ממנו; הם הקדישו לו הכול – את חייהם, קנייניהם, אהבתם, מֵחְשָבם ומעשיהם. בגלל זיקתם העזה לקרישנה הם חשבו, ״אין ספק כי היום יבוא קיצו.״

שעתיים תמימות נשאר קרישנה, כמו ילד רגיל, לפות בטבעותיו של קָאלייַה

שעתיים תמימות נשאר קרישנה, כמו ילד רגיל, לפות בטבעותיו של קָאלייַה

תושבי ורינדאוון – ילדים, נערים, זקנים, נשים, חיות הבית, וכל ישויות החיים – כולם יצאו לחפש אחר קרישנה, יודעים שהוא הינו מקור קיומם היחיד. רק בַּלַראמה, אדון כל הידע, פשוט עמד שם וחייך. הוא ידע כמה חזק אחיו הצעיר, הוא גם ידע שאין מקום לחרדה, שכן קרישנה נלחם בסך הכול בנחש ארצי רגיל. לכן, הוא לא היה שותף לדאגה. תושבי ורינדאוון, מכל מקום, מבועתים כליל, יצאו לחיפושים, בעקבות טביעות רגליו של קרישנה באדמה. סימני הדגל, הקשת והקונכיה שעל כפות רגליו נשאו אותם לעבר היַמוּנָא, ולבסוף, כאשר הגיעו אל גדות הנהר, הם ראו את הפרות והילדים כולם מתייפחים, צופים בקרישנה לפות בטבעותיו של נחש שחור. צערם גבר עתה; יגונם היה נורא, כשחשבו כי הקיץ עתה הקץ על קְרּישְנַּה. רק בַּלַראמה חייך. למרות שהם כמעט לא ידעו על קרישנה, הם אהבו אותו, ודבר לא ישווה לאהבתם. המחזה – קרישנה לפות בתוך נהר היַמוּנָא בין טבעות הנחש, והילדים והפרות כולם מוכי יגון – עורר בהם את זכרון ידידותו, פניו החייכניות, מתק מילותיו ויחסיו איתם. בגלל מחשבות כאלה והאמונה שקרישנה לכוד לחלוטין על-ידי הנחש, הם חשו כמו בבת אחת התרוקנו שלושת העולמות והפכו לאיִן. גם שְׂרִי צ'איטניה מַהָאפְּרַבְּהוּ אמר שללא קרישנה, נראים שלושת העולמות כריקים. זהו השלב העליון של תודעת קרישנה. כמעט כל תושבי ורינדאוון היו שקועים באהבה אקסטטית שכזו לקרישנה.

כאשר אמא יַשׂודָא הגיעה, היא רצתה מיד להיכנס למים, וכאשר עצרו בעדה – התעלפה. ידידותיה, למרות שהיו עצובות כמותה והזילו דמעות כמו ממטרי גשם או גלי נהר, ניסו להשיב אותה להכרתה והחלו להשיח בקול אודות עלילותיו הנשגבות של קרישנה. אלא שאמא יַשׂודָא נשארה דוממת, כמו מתה, תודעתה מרותקת לפניו של קרישנה. גם נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה והשאר, שהקדישו לקרישנה הכול, לרבות חייהם, ניסו להיכנס ליַמוּנָא, אלא שבַּלַראמה עצר בעדם, יודע היטב ששום סכנה לא נשקפת.

שעתיים תמימות נשאר קרישנה, כמו ילד רגיל, לפות בטבעותיו של קָאלייַה. אולם אז, משנוכח שתושבי ורינדאוון, לרבות אמו ואביו, הגופִּיות, הילדים והפרות – כולם על סף מוות, ללא גואל ומושיע, הוא מיהר והשתחרר. גופו גדל והתרחב, והנחש, אף שהתאמץ עדיין לאחוז בו, כבר התרופפו טבעותיו, ולבסוף נאלץ לשחרר את אישיות אלוה מלפיתתו. זעמו היה עתה אדיר. ראשיו הענקיים פשטו לכל עבר, הוא נשף אדים ארסיים מנחיריו, עיניו רשפו כאש ולהבות פרצו מפיו. לרגע נשאר הנחש הגדול דומם, מביט בקרישנה. מלקק את שפתותיו בלשונותיו השסועות, הוא שלח מראשיו מבט רווי רעל. ואז זינק עליו קרישנה, כמו גַרוּדַּה שעט על נחש, וקָאלייַה, שהותקף, חיפש עתה הזדמנות להכיש. אלא שקרישנה נע סביבו. שניהם נעו ונעו במעגל, עד שבהדרגה התעייף הנחש ונחלש במידה ניכרת. קרישנה דרך אז על ראשיו וקפץ עליהם. כפות רגלי הלוטוס שלו הפכו אדמדמות מזוהר אבני החן שלראשו של הנחש. ואז, האמן המקורי של כל האמנויות העדינות, כגון מחול, התחיל לחולל על ראשיו של הנחש, אף שאלה נעו כה וכה. תושבי הכוכבים העליונים, שצפו במחזה, המטירו פרחים ממעל, היכו בתופים, נגנו בחלילים שונים ושוררו תפילות ושירים. תושבי עדן כגון הגַנְדְהַרְוים, הסידְדְהים והאלים-למחצה, כולם נמלאו שמחה.

קרישנה התחיל לחולל על ראשיו של הנחש, אף שאלה נעו כה וכה

קרישנה התחיל לחולל על ראשיו של הנחש, אף שאלה נעו כה וכה

קרישנה חולל על ראשי הנחש, וקָאלייַה ניסה לסלק אותו עם ראשים אחרים. אולם אף שהיו לו כמאה ראשים, קרישנה הכניע את כולם. עתה קרישנה התחיל לבעוט בקָאלייַה עם כפות רגלי הלוטוס שלו, וזה היה כבר מעבר ליכולת הסבל של הנחש. בהדרגה הפך מאבקו של קָאלייַה, למלחמה על חייו. הוא הקיא כל מיני פסולת ונשף אש, וכשפלט את חומרי הרעל מתוכו, גם אופיו החוטא היטהר. בחימה אדירה הוא נלחם עתה לקיומו; הוא ניסה להרים את אחד מראשיו ולהרוג את קרישנה. אלא שהאל מיהר ותפס את הראש, הכניע אותו ורקד עליו ובעט בו. היה זה כמו סגידה לווישנו, האל העליון; הארס שפרץ מלועו של הנחש דמה למינחות פרחים. עכשיו החל קָאלייַה להקיא דם במקום ארס; הוא היה תשוש כולו, וגופו רצוץ ושבור מבעיטותיו של האל. מכל מקום, סוף סוף הוא התחיל להבין שקרישנה הינו אישיות אלוה העילאי. הוא הבין שהוא האל העליון, אדון הכול, והחליט להיכנע.

כאשר נוכחו נשותיו של הנחש, הנָאגַפַּתְנִיות, שבעלן נכנע לבעיטותיו של האל, אשר ברחמו מצוי העולם כולו, הן מיהרו לסגוד אליו, למרות שמחפזון, נפרעו מלבושן, שערן ותכשיטיהן. כנועות בפניו הן נשאו לו תפילות. את צאצאיהן הציבו לפניהן ובכוונה רבה השתחוו לפניו אפיים ארצה, על גדות היַמוּנָא. הן ידעו שקרישנה הוא מקלטן של הנשמות הכנועות, וביקשו לכן, לרצות אותו בתפילתן, כדי לפטור את בעלן מן הסכנה שמאיימת עליו.

הנָאגַפַּתְנִיות אמרו: ״הו אל יקר, אתה שווה לכול. אינך מפלה בין בן או ידיד, לאויב. אכן קָאלייַה ראוי בהחלט לעונשו. הופעת עלי אדמות במיוחד כדי להדביר את הגורמים השליליים בעולם. אולם כיוון שהינך האמת המוחלטת, עונש שלך, כמוהו כחסד. נראה לנו שגם הענשת קָאלייַה אינה אלא ברכה. ואכן, אנו מקבלות זאת כחסד גדול, כי עונש שכזה מוחה את התגובות לחטאים כולם. ברור למדי שיצור זה, שהופיע בגוף נחש, הוא גדוש בחטאים; כי אלמלא כן, כיצד זכה בגוף כזה? אלא שריקודך על ראשיו שם קץ לתגובות הנפשעות שצבר בגופו הנפשע. מכאן שכעסך והעונש שהטלת עליו מבורכים מאד. מדהים כיצד התרצית מנחש שכזה; אין ספק שביצע מעשים דתיים רבים בחייו הקודמים. נראה גם שסיפק את כולם בסיגופיו הרבים ונתן צדקה והיטיב עם ישויות החיים כולן.״

הנָאגַפַּתְנִיות מאששות כאן שללא פעילות קודמת בשירות מסור, לא יכול איש לבוא במגע עם קרישנה. שְׂרִי צ'איטניה מורה בשׁיקְשָׂאשְׁטַקַה שלו לבצע שירות שכזה על-ידי זימרת המנטרה הרא קרישנה ברוח ענווה. על הדבק לחשוב את עצמו לנחות מעשב, גם אל לו לצפות לכבוד לעצמו, רק לתת כבוד לזולתו. כמה מדהים שאותו קָאלייַה, שקיבל גוף של נחש בגלל חטאיו הכבדים, זכה בו בזמן לבוא במגע עם האל, וכפות רגלי הלוטוס שלו אפילו נגעו בראשיו. ללא ספק אין זו תוצאת מעשי חסד רגילים. שתי העובדות הסותרות הללו הדהימו את הנָאגַפַּתְנִיות.

הן המשיכו בתפילתן: ״הו אל יקר, מה מדהים שזכה באבק כפות רגליך על ראשו. קדושים גדולים מחפשים מזל שכזה, ואפילו אלת המזל עמדה בסיגופים רבים כדי להתברך באבק הזה. כיצד זכה קָאלייַה בקלות כזו באבק רגליך על ראשו? שמענו ממקורות מוסמכים שמי שהתברך באבק כפות רגליך, אינו מבקש עוד אחר כל מעמד בעולם החומרי, לרבות מעמדו של ברהמה, או מלכות בכוכבי עדן, או שליטה על כוכב זה. אדם כזה גם אינו מתאווה למשול בכוכבים גבוהים מכדור הארץ, כגון סידְדְהַלוקַה; הוא אינו חפץ בכוחות המיסטיים שמקנה שיטת היוגַה. הדבק הטהור אינו שואף אפילו להיגאל ולהיות לאחד עמך. אל יקר, נחש זה זכה בדבר נדיר ביותר, למרות שנולד בגוף נתעב הנתון כליל למידות הטבע הנחותות וחדור תמיד בכעס. ישויות החיים, שנודדות ביקום במיני חיים שונים, זוכות לפעמים, בחסדך, בגדולה שבברכות.״

זה מאושש גם בצ'איטניה-צַ'ריתָאמְרּיתַה. נאמר שם שישויות החיים נודדות ביקום במיני חיים שונים, אולם בחסדם של קרישנה והמורה הרוחני, הן זוכות לעיתים בזרע השירות המסור, שסולל את דרכן לגאולה.

״משום כך היננו משתחוות לפניך,״ המשיכו הנָאגַפַּתְנִיות, ״אל יקר, אתה הינך האישיות העליונה ולכן, חי כנשמת-העל בכל ישות חיה. אף שאתה נשגב לעולם התופעות, הכול גם נח בתוכך. אתה התגלמות הזמן הנצחי, הבלתי נלאה. גורם הזמן כולו מצוי בך, ומכאן שאתה בעצמך כלל הזמן בצורת עבר, הווה, עתיד, חודש, יום, שעה, דקה – הכול. במילים אחרות, בכוחך לצפות בשלמות בכל המעשים שמתרחשים בכל פרקי זמן אלה. אתה הינך דמות היקום, אולם גם שונה מן היקום; אתה זהה לו ושונה ממנו בו-זמנית. לכן הרינו משתחוות לפניך. אתה בעצמך כל היקום, אתה גם בוראו ומי שאחראי עליו ומקיים אותו. אתה הוא סיבתו הראשונית. למרות היותך מצוי בעולם באמצעות שלוש התגלויותיך האיכותיות – ברהמה, וישנו ומַהֵשְׂוַרַה – אתה בעצמך נשגב לבריאה החומרית. אתה מקור הופעתן של כל ישויות החיים, על חושיהן, חייהן, מֵחְשָבן ותבונתן, אך אותך אפשר להבין רק באמצעות אונך הפנימי. הבה ונשתחווה לפניך, הבלתי מוגבל, הנשגב והנסתר מכול, מרכז כל הבריאה והיודע כול. הוגי הדעות למיניהם כולם מחפשים אחריך; אתה המטרה העליונה של מאמציהם הפילוסופיים, ובעצם, כל התורות השונות מתארות בסך הכול אותך. הבה ונשתחווה לפניך, מקור כל כתבי הקודש ומקור כל ידע. אתה שורש כל הוכחה ואתה אלוה עליון שיכול להעניק לנו ידע עליון. אתה סיבת התשוקות כולן, גם מקור כל סיפוק. הוודות מייצגות אותך. לכן היננו משתחוות לפניך.״

״קרישנה, אתה אישיות אלוה העילאי, הנהנה העליון, שהופיע עתה כבנו של וַסוּדֵוַה, המייצג את הטובות הטהורה. אתה גם פְּרַדְיוּמְנַה ואַנירוּדְדְהַה, שליטי המֵחְשָב והתבונה, ואתה אדון כל הוַיְשְׁנַּוים. באמצעות התרחבותך לצַ'תוּרְוְיֻוּהַה – כלומר, לוָאסוּדֵוַה, סַנְקַרְשַנַּה, אַנירוּדְדְהַה ופְּרַדְיוּמְנַה – הינך סיבת התפתחותם של המֵחְשָב והתבונה. זו פעילותך שמכסה את ישויות החיים בשיכחה, או ששבה ומגלה את זהותן האמיתית.״ זה מאושש גם בבהגווד-גיטה (פרק 15): האל יושב כנשמת-העל בלב כול, והוא שמשכיח או מזכיר לישות החיים את זהותה המקורית. ״אנו יודעות אמנם שאתה מצוי בלבנו וצופה במעשינו, אלא שקשה עד מאד לחוש בנוכחותך, אף כי ניתן במידה כלשהי. אתה שליטו העליון של האון החומרי, גם של האון הרוחני. מכאן שאתה המנהיג העליון, ושונה מן ההתגלות החומרית. אתה העד, הבורא ויסוד היקום. לכן הרינו משתחוות לפניך. אל עליון, מעשה בריאת העולם אינו כרוך בשום מאמץ מצדך; באמצעות אוניך השונים – מידת הטובות, מידת הלהיטות ומידת הבערות – אתה בורא, מקיים ומכחיד. הינך שליטו של כלל גורם הזמן. ולכן, די בהעפת מבטך כדי לברוא את היקום, ולהפעיל את כוחות הטבע, על גילוייהם השונים שביצורים השונים. איש לא מסוגל להבין את פועלך בעולם זה. למרות שהתרחבת לשלושת שליטיו הראשיים של העולם – ברהמה, וישנו ושיווה – לצורך בריאה, קיום וחורבן, הופעתך כווישנו נועדה למעשה, להביא ברכה לישויות החיים, ומין הדין שאנשי שלום, המבקשים את השלווה העליונה, יסגדו לך בדמותך השלווה כווישנו. הו אל, אנו שוטחות תפילותינו לפניך. נחש עלוב זה עומד עתה לנטוש את חייו, וכנשים, בעלנו הוא הכול בשבילנו. אנו מתפללות איפוא, שתסלח לו בטובך, כי אם ימות, נהיה אנחנו בקשיים רבים. ולוּ רק למעננו, סלח נא לחוטא גדול זה. כול ישויות החיים הן צאצאיך, ואתה מקיים את כולן. וכמותם, גם נחש זה. סלח לו שחטא כלפיך, מבלי לדעת את עוצמתך. אנא, סלח לו הפעם. אל יקר, אנו פונות אליך במסירות ובאהבה, כי כולנו משרתות נצחיות שלך. עתה, תוכל לצוות עלינו כרצונך, שהרי די לציית לך כדי להשתחרר מכל מצוקה.״

הנָאגַפַּתְנִיות סיימו אז את תפילתן, וקרישנה שיחרר את קָאלייַה מעונשו. קָאלייַה, שהיה מעולף כליל ממכותיו של האל, שב עתה להכרתו, גם כוח חיותו חזר ותיפקודי חושיו. בידיים צמודות הוא פנה בענווה ואמר תפילה לאל: ״קרישנה יקירי, נולדתי בגוף מלא קנאה וזעם ושרוי כליל בחשכת מידת הבערות. אתה מיטיב לדעת כמה קשה להיפטר מתכונות טבעיות, אף שאלה גוררות את ישות החיים מגוף לגוף.״ גם בבהגווד-גיטה מאושש כמה קשה להשתחרר משבי הטבע החומרי. מכל מקום, מי שמתמסר לאישיות אלוה, קרישנה, משתחרר משיעבודן של מידות הטבע. ״אלי היקר,״ קָאלייַה המשיך, ״אתה הבורא המקורי של מידות הטבע, שיוצרות את העולם. אתה גם מקור הלכי הרוח השונים של ישויות החיים, שמקנים להן את גופיהן השונים. אלי, נולדתי כנחש, ומטבעי אני רגזן מאד. כיצד אוכל להיפטר מטבע נרכש זה, ללא חסדך? קשה מאד להשתחרר מאחיזתה של מאיא. היא משעבדת אותנו כליל. סלח נא לי על נטיותי החומריות, כי אלה חזקות ממני. עתה, תוכל להעניש אותי או להצילני, כרצונך.״

אישיות אלוה, ששיחק כילד קטן, הורה אז לנחש: ״עליך לעקור מכאן מיד, אל הים הגדול. עזוב ללא דיחוי. קח עמך את כל צאצאיך, את נשותיך ואת נכסיך כולם, אולם אל תטמא עוד את מי היַמוּנָא, כדי שהפרות והילדים יוכלו לשתות מהם ללא הפרעה.״ האל גם הכריז שיש לחזור על הוראה זו בפני כולם, למען לא יפחד עוד איש.

מי ששומע את סיפורו של הנחש קָאלייַה ועונשו, אינו צריך עוד לפחד מנחשים צרי עין. אישיות אלוה הכריז גם: ״מי שירחץ באגם קָאלייַה, שם רחצנו אני וחברי הרועים, גם מי שיצום יום שלם ויעלה מינחת מים מאגם זה – ישתחרר מכל תגובה נפשעת.״ האל גם הבטיח לקָאלייַה: ״באת לכאן כי פחדת מגַרוּדַּה שרצה לאכול אותך על האדמה היפיפה שליד הים. אולם אל תחשוש עוד. עתה, למראה סימני כפות רגלי על ראשך, הוא לא יטריד אותך יותר.״

אישיות אלוה התרצה מקָאלייַה ומנשותיו. ואז, משסיים הוראותיו, מיהרו הנשים וסגדו לאל במינחות של מלבושים יפים, פרחים, זרים, אבני חן, תכשיטים, משחת עץ סנדל, פרחי לוטוס ופירות נאים. כך הן ריצו את אדונו של גַרוּדַּה, ממנו פחדו עד מאד. וכמצוותו של קרישנה, הם כולם עזבו את האגם שבנהר היַמוּנָא.



מאמרים נוספים מאת ספרי בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר