סיפורי קרישנה: פרק 29 – מחול הרָאסַה: מבוא

בשרימד בהאגותם נאמר שמחול הרָאסַה חל בליל הירח המלא של עונת השַׂרַת. מן הפרקים הקודמים מסתבר שחגיגת גווַרְדְהַנַה פֻּוּגָ'א נחוגה מיד אחרי ליל חצי-הסהר החשוך שבראשית חודש קָארְתְתיקַה. אחר כך נחוג טקס הבְּהְרָאתְרּידְויתִייַה; ואז כעסו של אינְדְרַה ניתך בצורת סופות גשמים וברד. קרישנה הרים אז את גבעת גווַרְדְהַנַה והחזיק אותה במשך שבעה ימים, עד ליום התשיעי להתמלאות הירח. ביום העשירי תושבי ורינדאוון שוחחו אודות מעשיו המופלאים של קרישנה, ולמחרת חגג נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה את אֵקָאדַשִׂי. בדְוָאדַשִׂי שאחריו, נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה הלך לרחוץ בגנגס ונתפס בידי אנשיו של וַרוּנַּה, וקרישנה בא והציל אותו. אחר כך הראה לו ולכל רועי הבקר את השמים הרוחניים.

מחול הרָאסַה חל בליל הירח המלא של עונת השַׂרַת

מחול הרָאסַה חל בליל הירח המלא של עונת השַׂרַת

כך חלף לו ליל הירח המלא של עונת השַׂרַת. ליל הירח המלא של חודש אָאשְׂוינַה נקרא שָׂארַד-פֻּוּרְנּימָא, ומן השרימד בהאגותם מסתבר שקרישנה המתין שנה שלמה לליל ירח שכזה עד שחולל את מחול הרָאסַה עם הגופִּיות. בגיל שבע הוא הרים את גבעת גווַרְדְהַנַה, מכאן שמחול הרָאסַה חל כשהיה בן שמונה.

הספרות הוֵדית מסבירה שכאשר רקדן אחד רוקד עם רקדניות רבות, מחול קבוצתי כזה נקרא מחול רָאסַה. וכך, כאשר הגיע ליל הירח של עונת השַׂרַת, קרישנה התקשט בפרחי העונה, ובמיוחד בפרחי מַלְליקָא ריחניים. הוא זכר את תפילתן של הגופִּיות לאלה קָאתְיָאיַנִי ובקשתן להינשא לו. הוא חשב שליל הירח המלא של עונת השַׂרַת, מתאים להפליא למחול; כך גם תתגשם תשוקתן של הגופִּיות.

המילים שמופיעות בשרימד בהאגותם בהקשר זה הן בְּהַגַוָאן אַפּי. כלומר, שקרישנה הוא אישיות אלוה העילאי, ומכאן שהוא מלא בששת השפעים כולם ואינו זקוק לדבר. למרות זאת, הוא חפץ ליהנות בחברתן של הגופִּיות. המילים בְּהַגַוָאן אַפּי מרמזות גם שהמחול אינו מחול רגיל בין נערים ונערות. בשרימד בהאגותם מופיעה המילה יוגַמָאיָאם אוּפָּאשְׂריתַהּ, שפירושה, כי המחול הזה עם הגופִּיות התבצע במישור של יוגַמָאיָא, ולא של מַהָאמָאיָא. ריקודם של נערים ונערות בעולם החומרי מתחולל בממלכתה של מַהָאמָאיָא, האנרגיה החיצונית. בצ'איטניה-צַ'ריתָאמְרּיתַה משול ההבדל שבין מישור היוגַמָאיָא לזה של מַהָאמָאיָא, להבדל בין זהב לברזל; הברזל והזהב שניהם נחשבים אמנם למתכות, אלא שאיכותם שונה לגמרי. וכך, אף שמחול הרָאסַה של קרישנה עם הגופִּיות נראה כמו יחסים רגילים בין בנים לבנות, איכותו שונה לחלוטין. וַיְשְׁנַּוים גדולים יודעים להעריך את ההבדל הזה, כיוון שהם מבינים את ההבדל בין אהבה לקרישנה לתאווה.

ריקודים במישור של מַהָאמָאיָא מבוססים על עינוג חושים. ואילו כאשר קרישנה הזמין את הגופִּיות עם צלילי חלילו, הן נחפזו והגיעו למקום מתוך תשוקה נשגבת לספק אותו. קְרּישְׁנַּדָאסַה קַוירָאגַ'ה גוסְוָאמִי, מחבר הצ'איטניה-צַ'ריתָאמְרּיתַה, הסביר שתאווה פירושה עינוג חושים, וגם אהבה פירושה עינוג חושים – עינוג חושיו של קרישנה. במילים אחרות, פעולה שנעשית לצורך עינוג חושים אישי, היא חומרית, וכשנעשית לעינוגו של קרישנה, היא נחשבת לפעילות רוחנית. עקרון עינוג החושים קיים בכל מקרה, אלא שבמישור של פעילות רוחנית, זהו עינוג החושים של קרישנה, אישיות אלוה, ובמישור החומרי המבצע מבקש לענג את עצמו. במישור החומרי, כאשר משרת למשל, משרת את אדונו, הוא אינו מבקש לספק את האדון אלא את חושיו שלו. ללא משכורת, הוא יפסיק מיד את שירותו. מכאן ששירותו נועד למעשה, לספק אותו עצמו. במישור הרוחני לעומת זאת, משרתו של האל משרת אותו ללא תשלום, וממשיך לשרת בכל תנאי. זהו ההבדל בין תודעת קרישנה לבין תודעה חומרית.

מסתבר שקרישנה בילה במחול הרָאסַה עם הגופִּיות כאשר היה בן שמונה. רבות מן הגופִּיות היו כבר נשואות אז, כיוון שבהודו, ובמיוחד באותם ימים, נהגו הילדות להינשא בגיל צעיר מאד, ולפעמים כבר בגיל שתיים עשרה היו יולדות ילד. הגופִּיות שרצו להינשא לקרישנה, היו לכן, נשואות כבר, ואף-על-פי-כן המשיכו לקוות שקרישנה יהיה בעלן. אהבתן אליו היתה ברוח של אהובות, ונקראת משום כך פַּרַקִייַה-רַסַה. כאשר גבר או אשה נשואים משתוקקים לאשה או לגבר מחוץ לנישואיהם, זה נקרא פַּרַקִייַה-רַסַה.

למעשה, קרישנה הוא בעל של כל אחד, שהרי הוא המתענג העליון. כל הגופִּיות רצו להינשא לו, וקרישנה כמובן, לא יכול היה להינשא לכולן. אבל בגלל נטייתן הטבעית לראות בו את בעלן העליון, נקראים היחסים שבין הגופִּיות לקרישנה פַּרַקִייַה-רַסַה. יחסי הפַּרַקִייַה-רַסַה מתקיימים לעד בגולוקַה ורינדאוון שבעולם הרוחני, ושם כמובן, לא יתכן שיהיו נגועים ברוח הניאוף, שמאפיינת יחסים מסוג זה בעולם החומרי. הפַּרַקִייַה-רַסַה בעולם החומרי היא מגונה ונתעבת, בעוד שבעולם הרוחני היא מהווה בסיס ליחסים הנעלים ביותר בין קרישנה לגופִּיות. ישנן מערכות יחסים נוספות עם קרישנה: יחסי משרת ואדון, יחסי ידידות, יחסי הורים לבנם ויחסי נאהבים. אלא שמכל הרַסות הללו, הפַּרַקִייַה-רַסַה נחשבת לעליונה.

העולם החומרי הינו בבואתו המעוּותת של העולם הרוחני; זה משול לבבואת עץ על גדות מים: חלקו העליון של העץ נראה כאילו הוא החלק התחתון. וכך גם הפַּרַקִייַה-רַסַה. כאשר  משתקפת בצורה מעוּותת בעולם החומרי – היא מגונה. אותם אנשים שמנסים לחקות את מחול הרָאסַה של קרישנה עם הגופִּיות, נהנים בסך הכול מבבואה נתעבת של הפַּרַקִייַה-רַסַה הנשגבת. איש בעולם החומרי לא יכול ליהנות מפַּרַקִייַה-רַסַה נשגבת. בשרימד בהאגותם נאמר שאין לנסות ולהתענג אפילו בחלום או בדמיון על יחסים כאלה, ומי שעושה זאת, כמו לוגם רעל קטלני ביותר.

וכך, כאשר קרישנה, המתענג העליון, חפץ ליהנות בחברת הגופִּיות בליל הירח המלא של עונת השַׂרַת, ממש באותו רגע הפציע בשמים הירח, מלך הכוכבים, במלוא הדרו ויופיו. ליל הירח המלא של עונת השַׂרַת הוא הלילה היפה ביותר בשנה. בעיר אַגְרַה שבמחוז אוּתְתַר פְּרַדֵש בהודו, יש מצבת ענק, התאג' מאהאל, שעשויה כולה משיש משובח. בלילה זה באים תיירים רבים לצפות בהשתקפותו היפיפיה של הירח באבן; עד היום מהולל אם כן, יופיו של ליל הירח המלא בעונת השַׂרַת.

כאשר הירח המלא עלה מפאתי מזרח, לבש הכול גוון אדמדם, והשמים נראו כמו נצבעו בקוּנְקוּמַה. כאשר בעל שב הביתה לאחר היעדרות ממושכת, הוא מקשט את פני אשתו בקוּנְקוּמַה אדומה. כמותו, לאחר ציפיה ממושכת לבואו, צבע עתה הירח הזוהר של עונת השַׂרַת את שמי מזרח.

הירח שעלה, הגביר את תשוקתו של קרישנה לרקוד עם הגופִּיות. היער ליבלב בשלל פרחים ריחניים, והאווירה כולה היתה צוננת וחדורה במשובת חג. קרישנה נשף אז בחלילו, והגופִּיות של ורינדאוון כולן נהיו כמכושפות. משיכתן אל הצלילים עוד התעצמה אלפי מונים בגלל ליל הירח המלא, האופק האדום, האווירה השלווה והצוננת, והפרחים המלבלבים. הגופִּיות מטבען כבר נמשכו אל יופיו של קרישנה, ועתה, למשמע צלילי חלילו, הן כמו נמלאו תאווה לספק את חושיו.

מיד הן נטשו כל אחת את עיסוקה, ויצאו לעבר מקומו של קרישנה. במרוצתן, היטלטלו עגיליהן בחוזקה. הן מיהרו לעבר וַמְּשִׂיוַטַה. כמה מהן חלבו בדיוק את הפרות, אולם בשל החפזון, נטשו את החליבה בלתי גמורה. היתה אחת שמילאה בדיוק את סיר החלב ושמה לשפות אותו על התנור, אולם היא מיהרה והלכה אל קרישנה, מבלי לתת עוד דעתה לחלב הגולש. היו גופִּיות שהניקו בדיוק את הפעוטות, והיו שהגישו מזון לבני המשפחה, אך כולן נטשו בחופזה את עיסוקן ואצו לעבר צלילי החליל. היו גופִּיות ששרתו את בעליהן, היו שבדיוק אכלו, אולם מיד עזבו ושכחו כליל את בעליהן או את רעבונן. כמה ניסו אפילו להתקשט לרגל הפגישה עם קרישנה באיפור ובבגדים נאים, אולם ברוב להיטותן, לא הצליחו לסיים את האיפור, גם לא להתלבש כראוי, והאיפור יצא חפוז ואקראי. היו אפילו שלבשו את מלבושן העליון על חלק גופן התחתון ואת התחתון על חלק הגוף העליון.

כל הגופִּיות נחפזו לעזוב את בתיהן, וכאשר נודע יעדן לבעלים, לאחים ולאבות הם הוכו בתדהמה. נערות צעירות מוגנות תמיד בידי בעל, אח בוגר או אב. שומרים בוגרים אלה ניסו עתה לאסור על הגופִּיות ללכת אל קרישנה, אך הן לא שעו לדבריהם. מי שלבו נמשך לקרישנה בתודעת קרישנה מלאה, נכון לזנוח כל חובה ארצית, אפילו היא דחופה ביותר. תודעת קרישנה בכוחה לשחרר מכל פעילות חומרית. שרילה רֻוּפַּה גוסְוָאמִי חיבר פסוק יפיפה שבו מייעצת גופִּי אחת לחברתה, ״ידידתי היקרה, אם את חפצה עדין ליהנות מחברה, מידידות ומאהבה ארצית, אנא, אל תלכי לראות את העלם החייכני גווינְדַה, שעומד לגדות היַמוּנָא ומנגן בחלילו, שפתיו זוהרות לאור הירח המלא.״ שרילה רֻוּפַּה גוסְוָאמִי מורה בעקיפין שמי שנשבה בקסם פניו החייכניות של קרישנה, מאבד כל משיכה להנאות חומריות. זהו המבחן להתקדמות בתודעת קרישנה: עד כמה מאבד האדם עניין בפעילות חומרית ובעינוג חושיו.

היו מכל מקום, כמה גופִּיות שבעליהן נעלו אותן בכוח בחדרן ומנעו מהן ללכת אל קרישנה. אלה עצמו את עיניהן והחלו להגות בדמותו הנשגבת. הן נשאו את דמותו של קרישנה בלבן תמיד, ומכאן שהיו הנעלות שביוגִים. בבהגווד-גיטה נאמר שמי שתמיד הוגה בקרישנה באהבה ובאמונה, הוא היוגִי העליון. למעשה, היוגִי אמור למקד את מֵחְשָבו בדמותו של וישנו; זוהי יוגַה אמיתית. קרישנה הוא מקור כל דמויותיו של וישנו (וישנו תַתְתְוַה). אותן גופִּיות שלא יכלו ללכת אל קרישנה, הגו בו כמו יוגִים מושלמים.

פעילות ישויות החיים במצב המותנה מניבה שני סוגים של תוצאות: ישות חיים מותנית שמעשיה רעים, פוגשת בסבל, וזו שמעשיה טובים, זוכה בהנאה חומרית. אלא שבין אם זה סבל חומרי ובין אם הנאה – הנהנה או הסובל מותנה לטבע החומרי.

קבוצות שונות של גופִּיות נאספו סביב קרישנה, רובן בנות לוויה נצחיות שלו. בבְּרַהְמַה-סַמְּהיתָא נאמר, אָאנַנְדַה-צ'ין-מַיַה-רַסַה-פְּרַתיבְּהָאויתָאבְּהיהּ: בני לוויתו של קרישנה בעולם הרוחני, ובמיוחד הגופִּיות, הם גילויי אנרגית העונג של קרישנה. כולן מתרחבות משְׂרִימַתִי רָאדְהָארָאנִּי. אולם כאשר קרישנה מגלה את עלילותיו הנשגבות בכמה מיקומי העולם החומרי, מצטרפים אליו בנוסף לבני הלוויה הנצחיים גם דבקים מן העולם החומרי שהתעלו לדרגה שכזו. אותן גופִּיות שהצטרפו לעלילותיו של קרישנה בעולם החומרי, היו לפנים בני אנוש רגילים. ואם נותרו עדיין סבוכות מעט בפעילות עברן, הרי שהגותן המתמדת בקרישנה שיחררה אותן כליל מתגובות הקארמה. ערגתן העזה והכאב שבאי יכולתן לראות אותו, שיחררו אותן מכל תגובה נפשעת, ואהבתן האקסטתית והנשגבת, שעוד התעצמה בהעדרו, רוממה אותן מעל לכל התגובות למעשיהן הצדיקים. פעילות צדיקה, כמו פעילות נפשעת, מתנה את ישות החיים ללידה ומוות. אלא שהגופִּיות שהגו בקרישנה, התעלו מעבר לכל תגובה חיובית או שלילית; הן היטהרו והתעלו למעמדן של הגופִּיות שהתרחבו מאנרגית העונג. הגופִּיות שהגו בקרישנה וחשבו אותו למאהבן, היטהרו מתגובות הטבע החומרי. היו אפילו שנטשו מיד את גופן החומרי, תוצר שלוש המידות החומריות.

כאשר קרישנה הזמין את הגופִּיות עם צלילי חלילו, הן נחפזו והגיעו למקום מתוך תשוקה נשגבת לספק אותו

כאשר קרישנה הזמין את הגופִּיות עם צלילי חלילו, הן נחפזו והגיעו למקום מתוך תשוקה נשגבת לספק אותו

מַהָארָאגַ'ה פַּרִיקְשׁית הקשיב להסברו של שׂוּקַדֵוַה גוסְוָאמִי אודות הגופִּיות שנאספו לרקוד עם קרישנה את מחול הרָאסַה. הוא תמה כיצד פשוט על-ידי הגות בקרישנה כמאהב, הן השתחררו מכל טומאה של לידה ומוות חומריים. הוא אמר, ״הגופִּיות לא ידעו שקרישנה הוא אלוהים. הן קיבלו אותו כעלם יפה, וחשבו אותו לאהובן. כיצד יכולה איפוא, המחשבה על אהוב לשחרר מהתניה חומרית?״ ניתן לטעון כאן שקרישנה וישות החיים זהים באיכותם. ישויות החיים הן חלקיקים של קרישנה, ומכאן שגם הן ברהמן, אולם קרישנה הוא העליון – פַּרַברהמן. דבק שהוגה בקרישנה משתחרר מזוהמה חומרית; השאלה לכן, מדוע לא ניתן להפוך לבן חורין על-ידי הגות בכל אחד אחר? מאחר שכל ישויות החיים הינן ברהמן, מדוע לא די להגות בבעל או בבן, או בסתם ישות חיים, כדי להשתחרר מטומאת הטבע החומרי? זו שאלה נבונה מאד, כי אנשים משוללי אמונה נוטים תמיד לחקות את קרישנה. רבים הנוכלים בימינו, בקַלי-יוּגַה, שחושבים את עצמם לגדולים כמו קרישנה ומרמים אחרים ומלמדים שמיקוד המחשבה בהם הינו טוב כמו הגות בקרישנה. מַהָארָאגַ'ה פַּרִיקְשׁית שאל את שאלתו, מודע לסכנה שבהליכה עיוורת אחר חקיינים זדוניים שכאלה. למרבה המזל שאלה זו נרשמה בשרימד בהאגותם, כאזהרה לכל אותם אנשים תמימים שחושבים את ההגות באדם סתמי לזהה להגות בקרישנה.

למעשה, אפילו הגות באלים-למחצה אינה זהה להגות בקרישנה. גם ספר הוַיְשְׁנַּוַה תַנְתְרַה מזהיר שמי שמשווה את וישנו, נָארָאיַנַּה או קרישנה לאלים-למחצה הינו פָּאסַנְּדַּה, או עברין. שׂוּקַדֵוַה גוסְוָאמִי השיב אז לשאלתו של מַהָארָאגַ'ה פַּרִיקְשׁית, ״מלכי היקר, שאלתך כבר הושבה, עוד לפני אירוע זה.״

פַּרִיקְשׁית מַהָארָאגַ'ה ביקש להבהיר את הנקודה, אולם מורו הרוחני השיב לו בחוכמה, ״מדוע אתה שב ושואל שאלה שכבר הוסברה לך? מדוע אתה שכחן כל כך?״ מעמדו של המורה הרוחני תמיד נעלה יותר, וזכותו לנזוף בתלמיד. זאת למרות ששׂוּקַדֵוַה גוסְוָאמִי ידע כי מַהָארָאגַ'ה פַּרִיקְשׁית לא שאל את שאלתו למען הבנתו שלו, אלא כאזהרה לאותם אנשים תמימים בעתיד שיחשבו אחרים לזהים לקרישנה.

שׂוּקַדֵוַה גוסְוָאמִי הזכיר למַהָארָאגַ'ה פַּרִיקְשׁית את סיפור גאולתו של שׂישׂוּפָּאלַה. הלה קינא בקרישנה תמיד, ובגלל קינאתו, נהרג לבסוף בידי קרישנה. מאחר שקרישנה הוא אישיות אלוה העילאי, הרי שדי היה לשׂישׂוּפָּאלַה לראות אותו בכדי לזכות בגאולה. ואם אדם צר עין יכול היה להפוך לבן חורין על-ידי מיקוד מחשבתו בקרישנה, קל וחומר הגופִּיות שיקרות כל כך לקרישנה והוגות בו באהבה תמיד. חייב להיות הבדל כלשהו בין אויבים לידידים. ומאחר שאפילו אויביו של קרישנה זוכים להשתחרר מטומאה חומרית ולהתאחד עם העליון, אין ספק כי גם הגופִּיות, ידידותיו היקרות, הן בנות חורין ומצויות עמו.

בנוסף, בבהגווד-גיטה קרישנה מכונה הְרּישִׁיקֵשַׂה. גם שׂוּקַדֵוַה גוסְוָאמִי מסביר שקרישנה הינו הְרּישִׁיקֵשַׂה, או נשמת-העל, בעוד שאדם רגיל הוא נשמה מותנית שמכוסה בגוף חומרי. מאחר שהינו הְרּישִׁיקֵשַׂה, אין הבדל בין גופו לעצמו, ומי שמבדיל ביניהם, אינו אלא טיפש מטופש. קרישנה הינו הְרּישִׁיקֵשַׂה ואַדְהוקְשַׁגַ'ה. אלה שתי המילים שבהן השתמש מַהָארָאגַ'ה פַּרִיקְשׁית בהקשר זה. הְרּישִׁיקֵשַׂה הוא נשמת-העל, ואַדְהוקְשַׁגַ'ה הינו אישיות אלוה העילאי הנשגב לטבע החומרי. הוא נוטה חסדו לישויות החיים הפשוטות ומופיע כמות שהוא, אלא שלמרבה הצער, ישנם סכלים שטועים וחושבים אותו לסתם אדם ארצי, וסוללים כך את דרכם לגיהנום. שׂוּקַדֵוַה גוסְוָאמִי שב ואישש שקרישנה הינו אישיות אלוה; בלתי נכחד, בלתי מדיד ופטור מכל טומאה חומרית.

שׂוּקַדֵוַה גוסְוָאמִי המשיך והסביר למַהָארָאגַ'ה פַּרִיקְשׁית שקרישנה אינו אדם רגיל. הוא אישיות אלוה העילאי וניחן במלוא המעלות הרוחניות כולן. הוא מופיע בעולם החומרי בחסדו שלו, וכאשר הוא עושה זאת – הריהו מופיע כמות שהוא, ללא שינוי. זה מאושש גם בבהגווד-גיטה, שם האל אומר שהוא מופיע באונו הרוחני. הופעתו אינה נתונה לשליטת האון החומרי; אדרבה, און זה נתון לשליטתו. בבהגווד-גיטה נאמר שהאנרגיה החומרית פועלת תחת השגחתו, וגם בבְּרַהְמַה-סַמְּהיתָא מאושש שאנרגיה זו, כלומר דוּרְגָא, פועלת כמו צל שנע עם תנועת העצם. המסקנה איפוא, שמי שנקשר בדרך כלשהי או נמשך לקרישנה, בין אם בגלל יופיו או בגלל מעלותיו, שפעתו, פרסומו, כוחו, פרישותו או ידיעתו, ואפילו הוא נמשך אליו מתוך תאווה, כעס ופחד, או ידידות ואהבה – גאולתו מזוהמת החומר מובטחת.

בפרק השמונה עשר של הבהגווד-גיטה מכריז האל כי מי שמטיף לתודעת קרישנה יקר לו מאד. לא פעם נתקל הדבק בקשיים רבים במאמצו להטיף לתודעת קרישנה טהורה. הוא נתון לעיתים לפגיעות גופניות, ואפילו מוצא את מותו. אולם משום שהוא נכון לסיגופים שכאלה למען קרישנה, קרישנה מכריז כי הוא יקר לו מאד מאד. מאחר שאפילו אויביו של קרישנה הממקדים בו מֵחְשָבם, זוכים לגאולה, קל וחומר אותם אנשים שיקרים לו כל כך. מכאן שמי שעוסק בהטפת תודעת קרישנה בעולם – גאולתו מובטחת בכל הנסיבות. אולם מטיפים שכאלה אינם שואפים אפילו לגאולה, שהרי עצם העיסוק בתודעת קרישנה, או בשירות מסור, הוא כבר גאולה. שׂוּקַדֵוַה גוסְוָאמִי מבטיח איפוא, למַהָארָאגַ'ה פַּרִיקְשׁית, שמי שנמשך לקרישנה, משתחרר משעבוד חומרי. זאת משום שקרישנה הוא אדונו הנשגב של הכוח המיסטי כולו.

ואז, כאשר התקבצו כל הגופִּיות סביב קרישנה, כמתואר, האל קיבל את פניהן בברכה, אך גם ריפה את ידיהן במילים מתחכמות. קרישנה הינו הדובר העילאי; הוא דיבר את הבהגווד-גיטה, ובכוחו לדון בנעלים וברמים שבנושאים הפילוסופיים, המדיניים והכלכליים – בכול. עתה הוא דיבר אל הגופִּיות שהיו יקרות לו מכול. הוא חפץ להקסים אותן בצחצוחי לשונו, ואמר:

״הו נשות ורּינְדָאוַנַה בנות מזל ויקרות עד מאד! מה נאה שבאתן הלום. אני תקווה שהכול שפיר בורּינְדָאוַנַה. עתה צוו עלי. מה אוכל לעשות למענכן? מה תכלית בואכן לכאן באישון ליל? שבו נא בבקשה ואימרו לי כיצד אוכל לשרתכן?״

הגופִּיות באו כדי ליהנות מחברתו של קרישנה – כדי לרקוד עמו, להתחבק ולהתנשק איתו. לכן הן הופתעו, לנוכח קבלת פנים רשמית שכזו, על-פי כל גינוני הנימוס. קרישנה נהג בהן כמו היו נשות חברה רגילות. הן חייכו זו אל זו והאזינו ברוב קשב לדבריו. והוא, מבחין בחיוכן, אמר, ״ידידותי היקרות, מן הסתם ידוע לכן שהיער בחשכת הליל מסוכן עד מאד. חיות הטרף – הנמרים, הדובים, התנים והזאבים – יוצאים עתה לשחר אחר טרפם. הסכנה רבה, ולא ניתן למצוא עוד מקום בטוח. הם משוטטים בכל מקום ומחפשים טרף. הסתכנתן מאד בבואכן לכאן. שובו נא לבתיכן ללא דיחוי.״

אולם כאשר ראה שהן ממשיכות לחייך, הוא אמר, ״אני מעריך עד מאד את חיטובי גופכן. לכולכן מותניים צרים ונאים.״ הגופִּיות כולן היו יפות תואר. הן מתוארות במילה סוּמַדְהְיַמָא; יופיה של אשה מתואר כסוּמַדְהְיַמָא כאשר מתניה צרים.

קרישנה ביקש להצביע על כך שאינן מבוגרות דיין להשגיח על עצמן. למעשה, הן היו זקוקות להגנה. לכן לא היה זה נבון ביותר לצאת כך בחשכת הליל. הוא גם הסביר שהוא עצמו נער צעיר והן נערות, ו״אין זה נאה לנערים ונערות להתרועע יחדיו באישון ליל.״ אלא שהגופִּיות לא נראו מאושרות ביותר מהצעה זו. עתה החל קרישנה לתקוף את הנושא בדרך שונה.

״ידידותי היקרות, ביכולתי להבין שנטשתן את בתיכן ללא רשות; אין ספק כי האמהות, האבות, האחים הבוגרים, אולי אפילו הילדים, וכמובן גם הבעלים שלכן – כולם חרדים למצוא אתכן. עד שלא תשובו, הם ישארו מודאגים מאד ולא יחדלו מחיפושיהם. אל תתמהמהו וחיזרו מיד להרגיע אותם.״

הגופִּיות שנטרדו ונרגזו כלשהו מהצעה בלתי מתחשבת שכזו, הפנו אז את תשומת לבן אל יפי היער. היער כולו הואר בבוהק זוהרו של הירח; רוח חרישית נשבה וליטפה את הפרחים וניענעה קלות את עלי העצים הירקרקים. קרישנה, שהבחין במבטן, ניצל את ההזדמנות ויעץ, ״נראה שבאתן כדי לחזות ביופיו של יער ורּינְדָאוַנַה בלילה זה. אולם עתה, לאחר שהתמלאה משאלתכן, מהרו בבקשה וחיזרו לבתיכן. לפי הבנתי, כולכן נשים צנועות ונאמנות. עתה, לאחר שצפיתן באוירתו הקסומה של יער ורּינְדָאוַנַה, שובו נא לבתיכן ושרתו בנאמנות את בעליכן. למרות גילכן הצעיר, אחדות מכן השאירו תינוקות פעוטים בבית, ואלה מן הסתם בוכים. שובו מיד להניק אותם בחלבכן. אני מבין גם שכולכן אוהבות אותי מאד, ואהבתכן הנשגבת הניעה אתכן לבוא לכאן, למישמע צלילי חלילי. אהבתכן מבורכת מאד, שהרי אני הינני אישיות אלוה העילאי. ישויות החיים כולן הן חלקיקים שלי, ורק טבעי שיאהבו אותי. אני מכבד את אהבתכן ומברך עליה, ועתה שובו לבתיכן. עלי להסביר גם שלאשה צנועה נחשב השירות הנאמן לבעלה לעקרון הדת העליון. על האשה להיות צנועה ונאמנה לבעלה, גם מוקירה את ידידיו, צייתנית להוריו, ומלאת חיבה כלפי אחיו הצעירים. והחשוב מכול, עליה להשגיח על ילדיה.״

קרישנה הסביר כך את חובות האשה. הוא הדגיש גם את חשיבות השירות לבעל: ״אשה שמתאווה להתעלות לכוכבי עדן לאחר נטישת גופה, אל לה לעזוב את בעלה לעולם; אפילו זה אינו ניחן באופי מעולה, גם אינו עשיר ומצליח, או אפילו הוא זקן, נכה וחולה חשוך מרפא. החברה גם מגנה אשה לא נאמנה שמחפשת לה גבר אחר. התנהגות שכזו לא תרומם אותה לכוכבי עדן אלא תדרדר. עקרונות החיים הוֵדיים אוסרים על אשה נשואה לחפש לה מאהב. וגם אם אתן קשורות אלי מאד וחפצות בחברתי, עצתי שלא תנסו ליהנות עמי באופן אישי. עדיף שתשובו לבתיכן ושם, שוחחו אודותי, חישבו עלי, זיכרו אותי תמיד, וזמרו את שמותי, וכך מובטח שתתעלו למישור הרוחני. אין צורך שתעמדו לידי. חיזרו נא לבתיכן.״

הוראותיו של אישיות אלוה לגופִּיות לא היו אירוניות כלל. כל אשה הגונה צריכה להתייחס לאלה ברצינות רבה. אישיות אלוה מדגיש כאן במיוחד את תומתן של הנשים. ומכאן שכל אשה רצינית שמבקשת להתעלות בחיים, צריכה לקיים עקרון זה. קרישנה הינו מוקד אהבתן של כל ישויות החיים. ומי שפיתח את אהבתו אליו, כבר התעלה מעבר לכללים הוֵדיים כולם. כזה היה מעמדן של הגופִּיות, שראו את קרישנה פנים אל פנים – מעמד שאינו אפשרי לשום אשה המותנית עדיין לחומר. אלא שלמרבה הצער, ישנם נוכלים שמתחזים לקרישנה ומחקים את יחסיו עם הגופִּיות. אלה דוגלים בפילוסופית המוניזם, או האחדות, ובחוסר אחריות מנצלים את הרָאסַה-לִילָא כדי לפתות נשים תמימות ולהדיח אותן בשמה של הגשמה רוחנית. קרישנה מזהיר כאן ומרמז שמה שהיה אפשרי לגופִּיות, אינו אפשרי לשום אשה רגילה. אשה שמבקשת להתעלות ולהתקדם בתודעת קרישנה, אל לה ללכת שולל אחר רמאי שמתחזה לקרישנה. כמומלץ כאן, עליה למקד את מסירותה בזימרה ובהגות אודות קרישנה. אין ללמוד מדוגמתם של הסַהַג'ייות, או הדבקים-לכאורה שמתייחסים אל התירגול הרוחני בזולוּת ובקלות דעת.

דבריו של קרישנה דיכדכו את הגופִּיות והעציבו אותן מאד. הן חששו עתה שתשוקתן ליהנות עם קרישנה במחול הרָאסַה לא תתגשם. הן נמלאו חרדה, ובמצוקתן, החלו מתנשמות בכבדות. הן לא הביטו עוד אל קרישנה, אלא שחו ראשיהן לאדמה והחלו לחרוץ בחול קווים מעוקלים עם אצבעות רגליהן. דמעות רבות זלגו מעיניהן ושטפו עמן את האיפור. הדמעות התערבבו עם הקוּנְקוּמַה שעל חזן והמשיכו וזלגו לארץ. הגופִּיות לא פצו הגה, רק ניצבו שם דוממות. אולם שתיקתן ביטאה את ליבן הפצוע.

הגופִּיות לא היו נשים רגילות. למעשה, במהותן הן במישור של קרישנה. הן בנות לוויתו הנצחיות. בבְּרַהְמַה-סַמְּהיתָא מאושש שהן התרחבויות אנרגית העונג שלו, וכאונו, אינן שונות ממנו. למרות שמילותיו ציערו אותן, הן לא חפצו להשיב לו במילים בוטות; רק רצו לנזוף בו על דבריו הבלתי מתחשבים. לכן פתחו ואמרו לו בקול משתנק. הן לא רצו לפגוע בקרישנה כיוון שהיה יקר להן מכול; הוא היה לבן ונשמתן. רק הוא היה בלבן, והן היו נשמות מסורות לו כליל. רק טבעי שלשמע דבריו הקשים, הן ניסו להשיב, אלא שבניסיונן, מפלי דמעות זלגו מעיניהן. לבסוף הצליחו ואמרו:

״קרישנה, כמה אכזר אתה! אל לך לדבר כך. כולנו נשמות מסורות לך לחלוטין. קבל נא אותנו וחדל מדיבורך האכזרי. נכון שאתה אישיות אלוה העילאי, וביכולתך לעשות כרצונך, אולם אין זה יאה למעמדך לנהוג בנו בצורה אכזרית שכזו. עזבנו הכול ובאנו אליך, כדי למצוא מקלט בכפות רגלי הלוטוס שלך. נכון גם שאתה עצמאי לחלוטין ויכול לנהוג כרצונך, אולם אל נא תדחה אותנו. אנו דבקותיך, ועליך לקבל אותנו כשם שנָארָאיַנַּה מקבל את דבקיו. רבים מדבקיו של נָארָאיַנַּה מתפללים אליו לגאולה, וזו מוענקת להם. והנה אתה, כיצד ביכולתך לדחות אותנו בשעה שאין לנו מקלט אחר מלבדך?״

״הו קרישנה יקר,״ הן המשיכו, ״אתה הינך המורה העליון. אין כל ספק בכך. הוראותיך לנשים להישאר נאמנות לבעלן, לחוס על ילדיהן, לדאוג למשק הבית ולציית לבוגרי המשפחה – אין ספק כי אלה תואמות כליל את עקרונות השָׂאסְתְרַה. אולם אנו יודעות גם שדי לחסות בכפות רגליך כדי לקיים את העקרונות הללו בשלמותם. בעלינו, ידידינו, בני משפחתנו וילדינו כולם יקרים לנו רק בגלל נוכחותך בהם, כנשמת-העל שבכל יצורי החיים. וללא נוכחותך, הם כולם חסרי ערך. כאשר אתה נוטש את הגוף, הוא מת. והשָׂאסְתְרַה מורה להשליך גוף מת שכזה לנהר או לשרוף אותו. מכאן שבסופו של דבר אתה הינך האישיות היקרה בעולם. לכן, כיצד ניוותר ללא בעל, ידידים, בנים או בנות, אם אנו נותנות את אהבתנו לך ושמות בך מיבטחנו? אשה שבוחרת אותך לבעלה העליון, לא תיוותר עוד ללא בעל, כפי שקורה בתפיסה גופנית. מאחר שקיבלנו אותך כבעלנו העליון, איננו צפויות כלל לפירוד, גירושים או התאלמנות. אתה הבעל הנצחי, הבן הנצחי, הידיד הנצחי והאדון הנצחי, ומי שעורר את יחסיו עמך, הינו מאושר לעד. מאחר שהינך מורם של עקרונות הדת, הרי שכפות רגלי הלוטוס שלך הן מושא הסגידה העליון. גם השָׂאסְתְרַה קובעת, אָאצָ'ארְיַה-אוּפָּאסַנָא: הסגידה לכפות רגליך היא העקרון החשוב מכול. ובנוסף, בבהגווד-גיטה נאמר שאתה הינך המתענג הבלעדי, הכול גם שייך לך ואתה החבר היחיד. לכן, נטשנו ידידים, חברה ואהבה לכאורה, ובאנו אליך כדי שתתענג עלינו. מי יתן ונוכל לענג אותך לעד. היה נא אדוננו, שכן זוהי זכותך הטבעית. היה גם ידידנו העליון, כי מעצם טבעך הינך כזה. הבה ונחבק אותך כאהובנו העילאי.״

אז אמרו הגופִּיות לקרישנה בעל עיני הלוטוס, ״אל נא תאכזב את ערגתנו העזה ליהנות עמך כבעל. כי מיהו הנאור, החפץ בטובתו האישית, שלא יפנה את נטייתו לאהבה אליך? רק מי שבתעתועי האנרגיה החומרית מחפשים סיפוק באמצעים כוזבים – רק אלה מנסים להתענג בנפרד ממך. כל אותם בעלים, ידידים, בנים, בנות, אמהות ואבות לכאורה – הם בסך הכול מקור לסבל חומרי. הם גם לא הפכו איש למאושר בעולם החומרי. למרות שאב ואם אמורים להגן על ילדיהם, רבים הילדים שנותרים ללא מזון או מחסה. גם רבים הרופאים הטובים, אלא שאף אחד מאלה אינו יכול להשיב לחיים חולה שמת. ורבים אמצעי ההגנה, אולם כולם חסרי תועלת למי שנגזר עליו גורלו. מכאן שללא הגנתך, כל מקורות ההגנה המדומים הללו, בסך הכול מוסיפים סבל על הסבל. לכן אדוננו היקר, אדון כל האדונים, אל נא תכחיד את כמיהתנו זו, לזכות בך כבעלנו העליון.״

״קרישנה יקר, אין ספק שכנשים, לבנו מסופק בעבודות הבית ובדאגה למשפחה. אלא שלבנו כבר נגנב כליל בידך, ואיננו יכולות להעסיק אותו עוד בענייני המשפחה. בנוסף, אף שאתה חוזר ומבקש שנשוב לבתינו, ואף שזו הוראה צודקת בהחלט, למרבה הצער, רגלינו נתקעו כאן ונאלמו דום. אין בכוחן לזוז ולוּ גם צעד מכפות רגלי הלוטוס שלך. וגם אם נציית לבקשתך ונשוב לבתינו, מה נעשה שם? איבדנו כל יכולת לפעול בלעדיך. במקום להעסיק את לבנו במשפחה ובמשק בית, נעורה בנו עתה תאווה מסוג שונה, שבוערת ומתעצמת בלבנו. אנא קרישנה יקר, בחיוך היפה ובצלילי שפתיך הנשגבים, כבה את האש היוקדת הזו. כי אם לא תאתר לבקשתנו, אין ספק שנשרף כולנו באש הפרידה ממך. ואז, כשנהגה בך וביפי מראך, אין ספק שניטוש את גופנו. כי כך לפחות נוכל לשכון לכפות רגליך בחיינו הבאים. ואם תגיד, קרישנה יקר, שעם שובנו הביתה יוכלו בעלינו להשביע את שלהבת התשוקה שבלבנו, עלינו לומר שזה בלתי אפשרי עוד. פעם בעבר כבר זכינו ליהנות עמך ביער; נגעת אז בחזנו. מאז אנו חשות את עצמנו מבורכות כמו אלות המזל שמענגות אותך בכוכבי הוַיְקוּנְּטְהַה. ומאחר שטעמנו טעמו של עונג נשגב שכזה, איננו נוטות עוד לפנות לאיש מלבדך כדי להשביע את תאוותנו.״

״קרישנה, האלים-למחצה כולם סוגדים לאלת המזל, וזו מצויה תמיד על חזך בכוכבי הוַיְקוּנְּטְהַה. כדי לזכות ולחסות מעט בכפות רגלי הלוטוס שלך, שמכוסות תמיד בעלי תוּלַסִי, היה עליה לעמוד בסיגופים קשים עד מאד. כפות רגליך מהוות מקלט ראוי למשרתיך, ואפילו אלת המזל יורדת מחזך כדי לסגוד להן. עתה, משבאנו לחסות תחת אבק כפות רגליך, אל נא תדחה אותנו, כי כולנו נשמות מסורות לך כליל.״

״קרישנה יקר, אתה ידוע כהַרי, שמפיג את מצוקתן של כל ישויות החיים, ובמיוחד של מי שנטשו כל קשרי משפחה ובית והתמסרו לך כליל. נטשנו את בתינו מתוך תקווה להקדיש לחלוטין את חיינו לשירותך. ועתה אנו רק מתפללות להפוך לאמותיך. איננו מבקשות אפילו להפוך לנשותיך; קבל אותנו בסך הכול כשפחותיך. אתה הינך אלוה עליון שאוהב ליהנות מפַּרַקִייַה-רַסַה ומפורסם כרודף-נשים נשגב. משום כך באנו כדי להשביע את מאווייך הנשגבים. אנו מבקשות גם לספק את תשוקתנו שלנו, כי מראה פניך החייכניות מילא אותנו בתאווה. הופענו לפניך מקושטות בעדיים ובמלבושים, אולם עד אשר לא תחבק אותנו, יוותרו אלה, גם יפי מראנו, בלתי מושלמים. הו אישיות עליונה, רק אם תתווסף לקישוטינו כפּוּרוּשַׁה-בְּהוּשַׁנַּה, או התכשיט הזכרי, תהפוך התקשטותנו למושלמת; גם מאוויינו יתמלאו כולם.״

״קרישנה יקר, אתה מעוטר בתילַקַה ובעגילים, פניך היפיפיות מוקפות בגלי שיער, וחיוכך מקסים. מראה זה שובה את לבנו. אנו נמשכות גם לזרועותיך, שמשרות תמיד ביטחון על הנשמות המסורות. גם חזך, אותו מחבקת תמיד אלת המזל, הינו רב קסם. אולם איננו מבקשות לתפוס את מקומה; אנו לגמרי מסופקות לשמש כמשרתותיך. ואם תאשים שאנו מעודדות פריצות, תעלה מיד השאלה היכן היא אותה אשה, בכל שלושת העולמות, שאינה נמשכת ליופיך ולקסם מקצבם של השירים שמופקים מחלילך? הגברים והנשים שבשלושת העולמות כולם משתייכים לפְּרַקְרּיתי, או לאון הגבולי, ומכאן שביחס אליך אין כל הבדל ביניהם. אף אחד למעשה, אינו המתענג, או הגבר; כולם נועדו לענג אותך. אין אשה בשלושת העולמות שלא תסטה מדרך הצניעות, אם נשבתה בקסמך. יופייך העילאי מקסים את הנשים, מקסים את הגברים, ומקסים אפילו פרות, ציפורים וחיות יער, גם עצים, פירות ופרחים – כל אחד וכל דבר. גם אנחנו שבויות בו כליל. מכל מקום, זה ידוע לכול שממש כשם שוישְׂנּוּ מגונן תמיד על האלים-למחצה מפני מתקפתם של הדמונים, אתה הופעת בורּינְדָאוַנַה כדי להגן על תושביה ממצוקות ויסורים. הו ידידו של הסובל, שים נא את ידך על חזנו הבוער, שים גם את ידך על ראשנו כי התמסרנו לך ואנו אמותיך הנצחיות. אולם אם אתה חושש שכפות ידיך דמויות הלוטוס ישרפו לאפר מלהט חזנו, היה סמוך ובטוח שתחוש רק עונג, ולא כאב, ממש כשם שפרח הלוטוס, אף שענוג ורך, נהנה מקרני השמש החמות.״

אישיות אלוה חייך אז, למישמע תחינתן המפצירה של הגופִּיות, ואף שהוא מסתפק בעצמו, כדי לשמח אותן, החל אז לחבק ולנשק אותן – כרצונן. וכאשר הביט על פניהן, מחייך, יופיין עוד הוסיף והתעצם מאה מונים. הוא נהנה בחברתן, כמו הירח המלא בין רבבות כוכבים מנצנצים. אישיות אלוה העילאי, מוקף במאות גופִּיות ומקושט בזר פרחים בשלל גוונים, פסע אז ושוטט ביער ורּינְדָאוַנַה, לעיתים מזמר לעצמו, ולעיתים שר עם הגופִּיות, עד שהגיעו אל החול הצונן שלגדות היַמוּנָא, שם צמחו שושני מים ולוטוסים לרוב. ואז, באווירה הנשגבת, התחילו קרישנה והגופִּיות להשתעשע יחדיו. בשעה שפסעו על גדות הנהר היה קרישנה מניח זרועותיו סביב ראשה של אחת הגופִּיות, או סביב חזה או מתניה. הם צבטו זה את זה, התבדחו, הביטו זה אל זה ונהנו. וכאשר קרישנה נגע בגופן של הגופִּיות, להיטותן לחבק אותו עוד גברה. כך הם נהנו יחדיו ממשובות שכאלה. הגופִּיות זכו והתברכו במלוא חסדו של האל, כי נהנו בחברתו ללא שמץ של חיי מין ארציים.

מכל מקום, עד מהרה נמלאו הגופִּיות בגאוה. הן חשבו עצמן למבורכות שבנשות היקום, כי זכו בחברתו של קרישנה. וקרישנה, שידוע כקֵשַׂוַה, הבין מיד את סיבת גאותן, וכדי ליטות להן חסד מיוחד ולרסן את גאותן הכוזבת, הוא נעלם מיד משם, מפגין כך את מעלת פרישותו. אישיות אלוה ניחן בששת השפעים במלואם, וכאן זו דוגמה לשיפעת הפרישות. פרישותו הוכיחה שהוא חופשי לחלוטין; הוא מסתפק לגמרי בעצמו ואינו תלוי באיש. זהו המישור שבו מתרחשות העלילות הנשגבות.



מאמרים נוספים מאת ספרי בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר