סיפורי קרישנה: פרק 38 – אַקְרֻוּרַה מגיע לורינדאוון

נָארַדַה מוּני לא הזכיר את הריגת וְיומָאסוּרַה. פירושו של דבר שזו התחוללה ביום הריגתו של הזד קֵשִׂי. קֵשִׂי נהרג השכם בבוקר. אחר כך הילדים הלכו לרעות את הפרות על גבעת גווַרְדְהַנַה, ושם הומת וְיומָאסוּרַה. שני הזדים נהרגו בבוקר. בערבו של אותו יום קַמְּסַה ביקש מאַקְרֻוּרַה לגשת לוְרּינְּדָאוַנַה, ובבוקר שלמחרת אַקְרֻוּרַה יצא לוְרּינְּדָאוַנַה במרכבה. אַקְרֻוּרַה היה דבק גדול של הריבון, ובדרכו לא פסק מלפאר את אישיות אלוה. הדבקים הוגים בקרישנה תמיד, וגם אַקְרֻוּרַה הגה ללא הרף בעיני הלוטוס של האל.

הוא תמה מה היו אותם מעשים צדיקים שביצע, שזיכו אותו עתה באפשרות ללכת ולראות את קרישנה. אם זהו רצונו של קרישנה, הרי שיוכל לראות אותו. הוא בירך על מזלו הטוב, כי הלך לראות את קרישנה, משאת נפשם והגותם של כל היוגִים הגדולים. הוא ידע גם שהיום יימחו כל חטאי עברו ויוכל להגשים בהצלחה את משימת חיי אדם. הוא חשב גם שקיבל מקַמְּסַה חסד רב—שהרי הטיל עליו להביא את קרישנה ובַּלַראמה וכך איפשר לו לראות אותם. הוא חשב עוד שבעבר היו החכמים והקדושים הופכים לבני חורין פשוט אם זכו לראות את הציפורנים הזוהרות של כפות רגלי הלוטוס של קרישנה.

״אותו אישיות אלוה הופיע עתה כבן אנוש רגיל, וברוב מזלי אוכל לראות אותו פנים אל פנים,״ הוא חשב. נרגש כולו הוא ציפה בכליון עיניים לראות אותן כפות רגליים שמהוות מושא סגידתם של אלים-למחצה כמו ברהמה, שיווה ונָארַדַה, אותן רגליים שפוסעות על אדמת ורינדאוון ונוגעות בחזן של הגופִּיות, המשוח קמעה בקוּנְקוּמַה. הוא חשב, ״מה רב מזלי! עוד היום אזכה לראות אותן רגליים. אין ספק כי גם אראה את פניו היפות של קרישנה, אפו ומצחו מעוטרים בתילַקַה. אני אראה את חיוכו ואת שערו השחור המסתלסל. אני בטוח שזה יקרה, כי היום עוברים כל הצבאים לצדי הימני. היום אזכה לראות את יפי הממלכה הרוחנית, וישנולוקַה, כי קרישנה הינו וישנו העילאי שהופיע עתה ברוב חסדו עלי אדמות. הוא הינו מאגר כל היופי; משום כך יוכלו עיני להתמלאות היום עד תום.״

אַקְרֻוּרַה היה בטוח שקרישנה הינו וישנו העילאי. וישנו מעיף מבטו לעבר האנרגיה החומרית, וכך מתהווה עולם התופעות. וישנו, אף שבורא את העולם, הינו פטור, באמצעות אונו שלו, מהשפעת האנרגיה החומרית. באמצעות אונו הפנימי ביכולתו לסלק את חשכת האנרגיה החומרית. כך גם קרישנה, שהינו וישנו המקורי, הרחיב את אונו הפנימי וברא את תושבי וְרּינְּדָאוַנַה. בבְּרַהְמַה-סַמְּהיתָא מאושש שחפציו של האל ומשכנו מתרחבים כולם מאונו הפנימי. און זה מתגלה על-פני האדמה כוְרּינְּדָאוַנַה, שם קרישנה מתענג עם הוריו ועם ידידיו, רועי הבקר והגופִּיות. מדבריו של אַקְרֻוּרַה מסתבר שממש כשם שקרישנה הינו נשגב למידות הטבע, נשגבים גם כל תושבי וְרּינְּדָאוַנַה שעוסקים בשירותו האוהב.

אַקְרֻוּרַה הגה גם בחשיבותן של עלילותיו הנשגבות של האל. מעשיו הנשגבים, הוראותיו ומעלותיו כולם הינם רבי ברכה לכלל האנשים; על-ידי שיחה אודות דמותו הנשגבת, מעלותיו, עלילותיו ואביזריו אלה יוכלו להפוך מודעים לו תמיד. או אז תשרור הברכה בכול והעולם יוכל להתפתח בשלוה. בעוד שללא תודעת קרישנה, התרבות לכאורה אינה אלא ככסות מפוארת למתים. גוף מת, גם אם מקושט להפליא, הינו חסר ערך, בגלל העדרה של תודעה. כמותו משוללת ערך וחיים כל חברה אנושית שמשוללת תודעת קרישנה.

אַקְרֻוּרַה חשב, ״אותו אישיות אלוה, שְׂרִי קרישנה, הופיע עתה כבן שושלת היַדוּ. עקרונות הדת הינם חוקיו, ומי שמצייתים להם הינם אלים-למחצה, ומי שמפרים, הינם זדים. הוא הופיע בעולם כדי לגונן על האלים-למחצה שמצייתים לחוק. האלים-למחצה והדבקים מוצאים עונג בציות לחוקיו של קרישנה, וקרישנה נהנה לגונן עליהם. ועל-פי הבהגווד-גיטה, עצם השמיעה או השיחה אודות מעשים שכאלה—מתן הגנה לדבקים והכחדת הרשעים—הינה רבת ברכה לכול. הדבקים והאלים-למחצה אינם נלאים מלשורר ולפאר את מעשיו המופלאים של הריבון.״

״קרישנה, אישיות אלוה העילאי, הינו מורם הרוחני של המורים הרוחניים כולם; הוא גואל כל הנשמות הכושלות ואדון שלושת העולמות. כל מי שעיניו משוחות באהבת אלוהים, מסוגל לראות אותו. היום אזכה לראות אותו אישיות אלוה, שבקסם יופיו הנשגב משך את אלת המזל לחיות עמו לעד. מיד כאשר אגיע לוְרּינְּדָאוַנַה, ארד מן המרכבה, ואשתטח אפיים ארצה לפני האל, אדון הטבע החומרי ואדון כל ישויות החיים. היוגִים הגדולים כולם סוגדים לכפות רגלי הלוטוס שלו. גם אני אסגוד לרגלים אלה ואהפוך לחברו, כמו אחד מילדי הרועים בוְרּינְּדָאוַנַה. בשעה שאשתחוה כך לפניו, הוא יניח את ידו נטולת המורא על ראשי. הוא מושיט את ידו לכל הנשמות המותנות ומזמין אותן לחסות במקלט כפות רגלי הלוטוס שלו. קרישנה הינו מטרת חייהם העליונה של כל אותם אנשים שחוששים מן הקיום החומרי. אין ספק שכאשר אראה אותו, אזכה גם במקלט כפות רגלי הלוטוס שלו. כל שאיפתי היא לזכות במגע ידו דמוית הלוטוס על ראשי.״

אַקְרֻוּרַה ציפה כך לבִרכת ידו של קרישנה. הוא ידע שאינְדְרַה, מלך עדן ואדון שלוש מערכות הכוכבים—העליונה, התיכונה והתחתונה—הציע לריבון מינחה קטנה של מים, וזכה בבִרכתו. ובַּלי מַהָארָאגַ'ה הציע לוָאמַנַדֵוַה חלקת אדמה בת שלוש פסיעות ומעט מים, והאל רומם אותו בזכות מינחתו למעמדו של אינְדְרַה. הגופִּיות, בשעה שחוללו עם קרישנה את מחול הרָאסַה, התעייפו, וקרישנה ניגב אז בידו, שניחוחה כניחוח פרחי הלוטוס, את אגלי הזיעה דמויי הפנינה שעל פניהן, והן שבו והתרעננו. עתה ציפה אַקְרֻוּרַה לברכה מאותה יד עילאית. ידו של קרישנה בכוחה להעניק ברכה לכל אדם שינסה ויתרגל תודעת קרישנה. מי שמחפש אחר אושרו של מלך עדן, יוכל לזכות בברכה כזו מידו של קרישנה; גם מי ששואף להיגאל ממצוקות הקיום החומרי, יוכל לזכות במשאלתו מידו של קרישנה; ומי שחדור באהבה נשגבת ורוצה רק להתרועע עם קרישנה ולגעת בגופו הנשגב—גם הוא יגשים את מאוויו באמצעות ידו של קרישנה.

מכל מקום, אַקְרֻוּרַה חשש כלשהו מהיותו שליחו של קַמְּסַה, אויבו של קרישנה. הוא חשב, ״אני בא לראות את קרישנה כנציגו של אויב.״ בו בזמן הוא חשב, ״קרישנה יושב בלבו של כל אחד כנשמת-העל; הוא בודאי יודע את לבי.״ אף שאַקְרֻוּרַה בא בשליחותו של אויב, לבו היה גלוי וברור. הוא היה דבק טהור של קרישנה. כדי לפגוש בקרישנה, הוא היה נכון להסתכן בזעמו של קַמְּסַה. לכן היה בטוח שלמרות שליחותו, קרישנה לא יקבל את פניו כאויב. ״למרות שאני בא בשליחות נפשעת, לפקודתו של קַמְּסַה, בשעה שאמצא לפני אישיות אלוה, אעמוד לפניו במלוא הענוה, בכפיים צמודות. אין ספק שיתרצה אז מהתנהגותי המסורה, ואולי גם יחייך אלי באהבה ויביט לעברי, וישחרר אותי כך מן התגובות לחטאי כולם. מיד אתעלה אז למישור של ידע וחדוה נשגבים, וקרישנה שיודע את לבי, יחבק אותי כאשר אתקרב אליו. אני הרי בן שושלת היַדוּ, ובנוסף גם דבק נאמן ומסור לו מאד. חיבוקו הרחום יטהר אז את גופי, את לבי ואת נשמתי מכל הפעולות והתגובות למעשי עברי. וכאשר גופינו יגעו זה בזה, אזדקף מיד בכפיים צמודות בענוה. קרישנה ובַּלַראמה יקראו לי אז 'דוד אַקְרֻוּרַה', וברגע זה יהפכו חיי למפוארים. כי ללא הכרה שכזו מצד אישיות אלוה, לא יכול איש להצליח בחייו.״

נאמר כאן בבירור שצריך לנסות ולזכות בהכרתו של אלוהים. זאת באמצעות שירות מסור. וללא הכרה שכזו, חיי אדם בסך הכול מתבזבזים לרִיק. בבהגווד-גיטה נאמר שהריבון העליון, אישיות אלוה, הינו שווה ביחסו לכול. איש אינו ידידו, גם לא אויבו. ואף-על-פי-כן הוא נוטה לאותם דבקים שעוסקים בשירותו במסירות ובאהבה. הבהגווד-גיטה מעידה גם שהאל גומל לדבק בהתאם למסירותו. אַקְרֻוּרַה השווה את קרישנה לעץ המשאלות שצומח בכוכבי עדן, שמעניק פירותיו לסוגדים לו, כלבבם. אישיות אלוה העילאי הינו גם המקור לכול. על הדבק לדעת איפוא, כיצד לשרת את האל בדרך שתמשוך את תשומת לבו. בספר צ'איטניה-צַ'ריתָאמְרּיתַה מוסבר שההתקדמות בתודעת קרישנה אפשרית עם שמשרתים את המורה ואת קרישנה בו-זמנית. שירות שמתבצע על-פי הדרכתו של מורה רוחני, הינו מוסמך, כיוון שהמורה הרוחני הינו נציגו החיצוני של קרישנה. שְׂרִי וישְׂוַנָאתְהַה צַ'קְרַוַרְתִי טְהָאקוּרַה אומר שעל-ידי סיפוק המורה הרוחני, מספקים את הריבון העליון. זה דומה לעבודה במשרד ממשלתי. העובד כפוף למנהל המחלקה, וכאשר הלה מרוצה מעבודתו, העלאה בדרגה ובמשכורת תבוא כמאליה.

אַקְרֻוּרַה חשב אז, ״קרישנה ובַּלַראמה יתרצו בודאי מתפילותי, ויאחזו אז בידי ויכניסו אותי לביתם, שם הם יארחו אותי ברוב כבוד. הם גם ישאלו אותי אודות מעשיו של קַמְּסַה ומרעיו.״

כך הגה אַקְרֻוּרַה, בנו של שְׂוַפְּהַלְקַה, בשְׂרִי קרישנה במהלך מסעו ממַתְהוּרָא. המסע עבר עליו מבלי לדעת כמה זמן ארך. ובסופו של היום, הגיע לוְרּינְּדָאוַנַה, בשעה שהשמש כבר עמדה לשקוע. מיד כאשר נכנס לתחומי וְרּינְּדָאוַנַה, ניגלו לעיניו עקבות רגליהן של הפרות ועקבות רגליו של קרישנה, מוטבעות בסימני הדגל, הקלשון, הברק ופרח הלוטוס. הוא קפץ מיד ממרכבתו ברוב כבוד, נרעש כולו ומוצף בשלל סימנים אקסטתים; הוא התייפח וגופו רעד, ובעליצות, למראה האבק שנגע בכפות רגליו של קרישנה, הוא השתטח על האדמה והחל להתגלגל בעפרה.

מסעו של אַקְרֻוּרַה לוְרּינְּדָאוַנַה מהווה דוגמה ומופת. למעשה, כל מי שמתכנן להגיע לוְרּינְּדָאוַנַה, צריך לנקוט על-פי דוגמתו, ולהגות ללא הרף בעלילותיו ובמעשיו של האל. עליו לזנוח כל חישובי מעמד או כבוד חומריים, ומיד עם הגיעו לתחומי וְרּינְּדָאוַנַה, עליו להתאבק באבקה. נַרותְתַמַדָאסַה טְהָאקוּרַה שר בשירו המפורסם, וישַׁיַה-צְ'הָארייָא קַוֵא שׂוּדְדְהַה הַוֵא מַנַה: ״כאשר מֵחְשָבי ייטהר מזיהום ההתענגות החומרית, רק אז אוכל לבקר בוְרּינְּדָאוַנַה.״ למעשה, לא די בקניית כרטיס כדי להגיע לוְרּינְּדָאוַנַה. אַקְרֻוּרַה מלמד אותנו את הדרך לבוא לשם.

ואז, כאשר אַקְרֻוּרַה נכנס לוְרּינְּדָאוַנַה, הוא ראה את קרישנה ובַּלַראמה משגיחים על חליבת הפרות. קרישנה לבש בגדים צהובים ובַּלַראמה, כחולים. עיניו של קרישנה דמו לפרחי לוטוס יפיפיים בשיא פריחתם, בעונת הסתיו. קרישנה ובַּלַראמה שניהם היו באביב עלומיהם; זהים במבנה גופם, אולם גון גופו של קרישנה היה שחור, בעוד שבַּלַראמה היה לבן. שניהם היוו משכנה של אלת המזל. גופם היה חטוב להפליא, ידיהם יפיפיות ופניהם ענוגות, והם היו חזקים כמו פילים. אַקְרֻוּרַה, לאחר שראה תחילה את עקבותיהם, ראה אותם עתה פנים אל פנים. האישויות רבות ההשפעה בתבל, הביטו בו עתה בפנים חייכניות. אַקְרֻוּרַה הסיק כי כבר שבו מן המרעה ביער, התרחצו, התלבשו בבגדים נקיים, וענדו זר פרחים רענן וענק משובץ באבני חן. גופם היה משוח במשחת עץ סנדל, וניחוח גופם מעורב בריח הפרחים ומשחת הסנדל נעם לאַקְרֻוּרַה מאד. הוא בירך על מזלו הרב—הוא ראה עתה פנים אל פנים את קרישנה, אישיות אלוה העילאי, ואת בַּלַראמה, התרחבותו המוחלטת. הוא ידע כי שניהם הינם האישויות המקוריות בבריאה.

בבְּרַהְמַה-סַמְּהיתָא נאמר שקרישנה הינו אישיות אלוה המקורי, סיבת כל הסיבות. ואַקְרֻוּרַה ידע שאותו אישיות אלוה הופיע עתה בעצמו לטובת בריאתו—כדי לשוב ולכונן את עקרונות הדת ולכלות את הזדים.

בזוהר גופם, סילקו שני האחים את כל חשכת היקום, כאילו היו הרים של אבני ספיר וכסף. אַקְרֻוּרַה לא השתהה לרגע ומיהר אז וירד ממרכבתו והשתטח כמו מקל, לרגליהם. מיד כאשר נגע בכפות רגלי הלוטוס של אישיות אלוה, הוא נמלא חדוה נשגבת; קולו נשנק ולא יכול היה להוציא מילה מפיו. בגלל נוכחותו הנשגבת של קרישנה, זרם דמעות בלתי פוסק פרץ מעיניו. הוא נאלם דום מהתרגשות, כמו איבד את כוח הראייה והדיבר. אולם קרישנה, שמיטיב תמיד עם דבקיו, הרים אותו אז בידו, וחיבק אותו. נראה היה שקרישנה התרצה ממנו מאד. גם בַּלַראמה חיבק אותו. ושניהם אחזו בידו והובילו אותו אל חדר האורחים. הם הושיבו אותו במושב נאה והציעו לו מים לרחוץ את רגליו. הם גם סגדו לו במינחות של דבש ושאר אביזרים. ואז, יושב בנוחות, שניהם העניקו לו פרה במתנה, גם הגישו לו מאכלים ערבים, והוא אכל. אחרי שסיים את ארוחתו, בַּלַראמה הגיש לו עלי לעיסה ותבלינים, וגם משחת סנדל, כדי להוסיף על הנאתו ונוחותו. קרישנה מילא אחר כל הכללים הוֵדיים להכנסת האורחים. זאת כדי ללמד כיצד לקבל פניו של אורח בבית. הכלל הוא שאפילו אויב יש לארח יפה, ולהסיר ממנו כל חשש לסכנה ממארחו. אם המארח הינו עני, עליו להציע לפחות מחצלת לישיבה וכוס מים. קרישנה ובַּלַראמה קיבלו את פניו של אַקְרֻוּרַה כיאה למעמדו הרם.

או אז, כשהוא ישוב כבר בנוחות, פנה אליו נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה, אביו המאמץ של קרישנה, ואמר, ״אַקְרֻוּרַה יקירי, מה אשאל אותך? ידוע לי שאתה שוהה בחסותו של קַמְּסַה, האכזר והרשע מכול. הגנתו דומה להגנה שנותן בעל בית מטבחיים לחיות שהוא עומד לטבוח. ברוב אנוכיותו הוא הרג את בני אחותו. כיצד אוכל להאמין שהוא אכן מגונן על אזרחי מַתְהוּרָא?״ משפט זה הינו חשוב מאד. כאשר מנהיגי המדינה מעוניינים רק בטובת עצמם, אין ביכולתם לדאוג לרווחת האזרחים.

דברי הנועם של נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה השכיחו מאַקְרֻוּרַה לגמרי את עיפותו, לאחר יום של מסע ממַתְהוּרָא לוְרּינְּדָאוַנַה.



מאמרים נוספים מאת ספרי בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר