סיפורי קרישנה: פרק 42 – שבירת הקשת בזירת הקרבן

אחרי שקרישנה ובַּלַראמה עזבו את ביתו של מוכר הפרחים, הם פגשו ברחוב צעירה אחת גיבנת שנשאה כלי עם משחת עץ סנדל. קרישנה הינו מאגר כל עונג, וכדי לשמח את חבריו, הוא התחיל עתה להתבדח עם הגיבנת. הוא פנה אליה, ״הו עלמה תמירה, מי את? הגידי, עבור מי את נושאת את משחת הסנדל שבידך? אני סבור שמוטב שתתני לי את המשחה, כי אז ישפר עליך מזלך.״ קרישנה הינו אישיות אלוה העילאי, מכאן שידע הכול אודות הגיבנת. אולם בשאלתו כמו רמז שאין כל טעם לשרת רשע; מוטב לשרת את קרישנה ובַּלַראמה, ולהיפטר כך מכל תגובות החטא.

האשה השיבה, ״שְׂיָאמַסוּנְדַרַה יקר, הו נער כהה ויפה תואר, אני אמתו של קַמְּסַה; מדי יום אני מספקת לו משחת עץ סנדל. המלך מרוצה אמנם משירותי, אולם עתה אני רואה שאיש אינו ראוי יותר ממכם, שני האחים, למשחה הזאת.״ ואז, מוקסמת מיופים, מדיבורם, מחיוכם, ממבטיהם ומשאר תנועותיהם, התחילה הגיבנת למשוח את גופם במשחת עץ הסנדל ברוב סיפוק ומסירות. שני הקבצנים העילאיים, קרישנה ובַּלַראמה, היו יפי תואר וענוגים; הם גם התהדרו עתה במלבושים צבעוניים. חלק גופם העליון היה מצודד עד מאד, אולם משוחים במשחתה של האשה, יופים אף התעצם יותר. קרישנה התרצה מאד משירותה ושקל כיצד לגמול לה. במילים אחרות, דבק מודע לקרישנה שרוצה למשוך את תשומת לבו של האל, צריך לשרת אותו במסירות ובאהבה רבה. שום פעילות לבד משירות מסור, אינה מרצה את קרישנה. קרישנה לחץ עתה את כף רגלה של האשה עם אצבעות רגליו, עם אצבעות ידיו הוא תפס בלחייה, ובמשיחה עזה יישר אותה. מיד הפכה הגיבנת לנערה תמירה, יפת מראה, בעלת אגן רחב, מתניים צרים וחזה חטוב. מאחר שקרישנה התרצה משירותה וגם נגע בה בידו, הרי שהפכה עתה ליפה שבנשים. מאורע זה מלמד שעל-ידי שירות לקרישנה מתעלה הדבק לעמדה הנשגבת ביותר. עוצמתו של שירות שכזה הינה רבה, ודי לעסוק בו כדי להתברך במעלות הנשגבות כולן. קרישנה נמשך אל הגיבנת לא בגלל יופיה, אלא בזכות שירותה; וברגע שביצעה שירות, הפכה ליפה מכול. שום כישורים או יופי אינם דרושים למי שמתחיל בתודעת קרישנה, כי אם יהיה מודע לקרישנה ויעסוק בשירותו, יהפוך כמאליו ליפה ורב כישורים.

רק טבעי שהאשה, שהפכה בחסדו של קרישנה ליפיפיה, חשה אסירות תודה אליו. היא נמשכה גם ליופיו הרב. משום כך, ללא היסוס, תפסה ומשכה באחורי בגדו. היא חייכה חיוך עוגב והודתה שהיא נסערת בתשוקה. היא שכחה כליל שהיא עומדת ברחוב, בנוכחות אחיו הבכור של קרישנה ובנוכחות חבריו.

בגילוי לב היא הציעה, ״גיבור שלי, איני יכולה לעזוב אותך כך סתם. אתה חייב לבוא אל ביתי. אני אקבל אותך יפה, כי כולי נמשכת ליופיך ואתה הטוב שבגברים. אנא הייה רחום עמי.״ במילים פשוטות, היא הציעה לקרישנה לבוא אל ביתה ולספק את תשוקותיה. קרישנה נבוך אמנם בנוכחות אחיו הבכור, בַּלַראמה, אולם ידע שהנערה הינה פשוטה ומוקסמת. משום כך הוא רק חייך למילותיה. מביט לעבר חבריו הרועים, הוא השיב, ״נערה יפיפיה, הזמנתך יקרה לי מאד, אולם אוכל לבוא לביתך רק לאחר שאסיים את עיסוקי כאן. נערה יפה שכמוך הינה נחמתו היחידה של אדם כמותי, שמצוי הרחק מביתו ואינו נשוי. אין ספק שידידותך תוכל להפיג כל מצוקה וצער.״ קרישנה סיפק את הנערה במתק מילותיו, ואז עזב אותה שם והמשיך לפסוע ברחוב לכיוון השוק, שם התכוננו האזרחים לקבל את פניו במינחות שונות, במיוחד בעלי לעיסה, בפרחים ובמשחת עץ סנדל.

הסוחרים בשוק סגדו לקרישנה ולבַּלַראמה ברוב כבוד, והנשים מן הבתים שבסביבה כולן יצאו לראות אותו פוסע ברחוב. היו אפילו צעירות מוקסמות מיופיו, שכמעט התעלפו; שערן ובגדן ההדוק נפרעו וכמו שכחו ממש איפה עמדו.

קרישנה שאל אז את התושבים היכן מקום ההקרבה. קַמְּסַה התכונן לטקס הדְהַנוּר-יַגְ'נַה, וכדי לסמל את הטקס, הציב קשת גדולה ליד המזבח. הקשת היתה עצומה ומופלאה, כמו קשת בענן, ושמרו עליה בזירה שוטרים וחילים רבים, פיקודיו של הרשע. קרישנה ובַּלַראמה ניגשו לשם, וחרף אזהרותיהם של השומרים, התקרבו אל הקשת. לעיניהם של קהל צופים גדול, קרישנה פרץ אז בעוז, תפס את הקשת בידו השמאלית, קשר את מיתרה, ואז מתח, ושבר אותה לשניים, באמצעיתה, ממש כמו פיל ששובר קנה סוכר בשדה. הנוכחים כולם העריכו את כוחו. הקשת נשברה בקול מפץ אדיר, שהידהד בשמים ובארץ, והגיע גם לאוזנו של קַמְּסַה. והלה, כאשר נודע לו מה שהתחולל, החל חושש לחייו. ראש שומרי הקשת צפה בנעשה, ונמלא חימה. הוא ציוה על אנשיו לאחוז בנשק, והסתער אז לעברו של קרישנה, צועק, ״איסרו אותו! הירגו אותו!״ קרישנה ובַּלַראמה היו עתה מוקפים. צעדיהם המאיימים של אנשי המשמר הרגיזו אותם, ומשום כך תפסו בשני שברי הקשת והחלו להכות בשומרים. המהומה היתה רבה, וכדי לסייע לשומרים, קַמְּסַה שלח עוד מחלקת חילים. אלא שקרישנה ובַּלַראמה הכו למוות את כולם.

אחרי שתם הכול, קרישנה לא המשיך לסייר בזירת ההקרבה, אלא יצא מן השער ופנה לעבר מאהל מגוריהם. בדרכו הוא עוד ביקר, ברוב חדוה, בכמה מאתריה של העיר. למראה המעשים המופלאים וכוחו הבלתי רגיל של קרישנה, חשבו תושבי מַתְהוּרָא שמן הסתם שני האחים הינם אלים-למחצה שבאו אל העיר, וכולם הביטו בהם ברוב פליאה. שני האחים שוטטו להם בנחת ברחובות, מתעלמים מחוקיו ומסדריו של קַמְּסַה.

עם בוא הערב הם יצאו עם חבריהם הרועים אל מחוץ לשערי העיר, אל מקום ריכוז כרכרותיהם. כל פועלם עד כה היה רק רמז ראשוני לקַמְּסַה על בואם—על הסכנה הנשקפת לו בזירת הקרבן ביום המחרת.

כאשר קרישנה ובַּלַראמה יצאו מוורינדאוון למַתְהוּרָא, תושבי ורינדאוון דימו לעצמם את מזלם הרב של אנשי מַתְהוּרָא—שיוכלו לחזות בעיניהם ביופיו העילאי של קרישנה, מושא סגידתם של הדבקים הטהורים, גם של אלת המזל. עתה התגשמו דמיונותיהם והפכו למציאות; מראהו של קרישנה אכן השביע את לב האזרחים במַתְהוּרָא עד תום.

עם שובו של קרישנה אל המחנה, מיהרו המשרתים לרחוץ את כפות רגליו. הם הושיבו אותו במושב נאה והגישו לו חלב ושאר מאכלים ערבים. אחרי שסיים את ארוחתו והגה בתכניות יום המחר, הוא התכונן עתה בשלוה למנוחתו. כך הוא בילה שם את הלילה.

קַמְּסַה לעומתו, משנודע לו על שבירת קשתו המופלאה והריגת כל השומרים והחילים, התחיל להבין קמעה את עוצמתו של אישיות אלוה. הוא ידע עתה שבנה שהשמיני של דֵוַקִי הגיע, ומותו כעת הינו בלתי נמנע. המחשבות על מותו המתקרב גזלו ממנו את שנתו באותו לילה. מראות בלתי מבורכים החלו להופיע לעיניו, שציינו בודאות שקרישנה ובַּלַראמה, ששוהים עתה במבואות העיר, הינם שליחי מותו. בשנתו כמו בעירות, הוא ראה עתה סימנים מבשרי רע. כאשר הביט במראה, הוא ראה את דמותו ללא ראש אפילו שראשו היה על כתפיו; הוא ראה גם את מאורות השמים כפולים; הוא ראה חללים בצלו, ושמע זימזום צורמני באוזניו; כל העצים שלפניו נראו כמו עשוים זהב, ועקבותיו לא נראו בחול או באדמה הבוצית. בחלומו הוא ראה רוחות רפאים נישאות על-ידי מנשאה שנגררת על-ידי חמורים. הוא חלם גם שמישהו הגיש לו רעל, והוא לגם את זה. בחלומו הוא גם ראה עצמו הולך ערום, עונד זר פרחים לצוארו, ושמן משוח על גופו. סימני המוות הללו שבשינה ובעירות בישרו כולם על מותו הבטוח, ומרוב חרדה לא מצא לו מנוח כל הלילה. מכל מקום, מיד עם בוקר, הוא החל בהכנות קדחתניות לתחרות ההיאבקות.

זירת ההיאבקות נוקתה היטב וקושטה בדגלים, בסרטים ובפרחים. בהלמות תופי דוּד הכריזו אז על תחילת התחרות. הבמה היתה יפה להפליא, מקושטת בשלל דגלים, ויציעים מיוחדים הותקנו לאנשים מכובדים—מלכים, בְּרָאהְמַנּים וקְשַׁתְרייות. למלכים התקינו כס מלכות, ולשאר הציעו מושבים. לבסוף הגיע קַמְּסַה בלווית שריו ומזכיריו, והתיישב ביציע מורם שיוחד עבורו. אלא שלרוע מזלו, אף שישב מוקף באנשי שלטונו, לבו הלם מפחד מוות. נראה שהמוות האכזר אינו פוסח גם על אישיות רבת עוצמה כמו קַמְּסַה. וכאשר הוא בא, הוא אינו מתחשב בשום עמדה רמה.

ועתה, כשהכול ערוך ומוכן, נכנסו המתאבקים אל הזירה, כדי להפגין את כשרונם. הם עטו כולם מלבושים ועדיים נוצצים. כמה מן המתאבקים המפורסמים היו צָ'אנֻּוּרַה, מוּשְׁטיקַה, שַׂלַה, קֻוּטַה ותושַׂלַה. צלילי הנגינה נסכו בהם עוז, והם צעדו בסך, חדורי רוח קרב. קַמְּסַה הזמין גם את החשובים מבין רועי הבקר שבאו מוורינדאוון, בראשם נַנְדַה, ואחרי שאלה הגישו לו את מוצרי החלב שהביאו, הם תפסו מקומותיהם לצד המלך, ביציע מיוחד עבורם.



מאמרים נוספים מאת ספרי בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר