סיפורי קרישנה: פרק 45 – קרישנה משיב לחיים את בן מורו

קרישנה, שנוכח כי וַסוּדֵוַה ודֵוַקִי נשארים על עומדם, אחוזי יראת כבוד, פרש אז את השפעתה של יוגַמָאיָא שלו, כדי שיוכלו להתיחס אליו ואל בַּלַראמה כאל ילדים. בהשפעתה של האנרגיה המשלה, ישויות חיים שונות בעולם החומרי מתיחסות זו אל זו כהורים וילדים. באופן דומה, בהשפעתה של יוגַמָאיָא חושב הדבק את אלוהים לבנו. ואז, לאחר שחולל בעזרתה של יוגַמָאיָא אוירה מתאימה, קרישנה, שהופיע עם אחיו בַּלַראמה כבניה המהוללים של שושלת הסָאתְוַתים [שושלת היַדוּ], פנה אל וַסוּדֵוַה ודֵוַקִי: ״אבא ואמא, למרות שתמיד חרדתם לשלומנו, לא זכיתם ליהנות מילדותנו כפעוטים, ואחר כך כילדים ונערים.״ קרישנה כמו מפאר בעקיפין את אהבת ההורים של נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה ויַשׂודָא, על שזכו ליהנות מעלילות ילדותם, אף שלא הוא, גם לא בַּלַראמה, היו ילדיהם האמיתיים. מדרך הטבע, ילדותה של ישות חיים בעלת גוף הינה מקור עונג להוריה. אפילו בממלכת החיות נמצא שהורים קשורים לצאצאיהם. מוקסמים ממעשיהם, אלה דואגים לגידולם. גם וַסוּדֵוַה ודֵוַקִי דאגו לשלום בניהם, קרישנה ובַּלַראמה; וברוב דאגה העבירו את קרישנה מיד עם היוולדו לבית אחר, ובַּלַראמה הועבר מרחמה של דֵוַקִי לרחמה של רוהינִּי.

אולם אף שחרדו לשלומם, לא זכו ליהנות ממשובות ילדותם. קרישנה אמר, ״למרבה הצער, על-פי צו הגורל, לא יכולנו לגדול עם הורינו ולבלות בביתם את ילדותנו. אבא ואמא יקרים, כל אדם הינו בעל חוב להוריו, על שהקנו לו גוף שמאפשר לו ליהנות מכל ברכות הקיום החומרי. בגוף אדם, על-פי הוודות, ביכולתו לבצע פעילות דתית, גם להגשים את כל מאווייו ולצבור נכסים וממון. ורק בגוף זה, שנוצר במאמצם המשותף של האב והאם, ביכולתו להיגאל ולפרוש מן הקיום החומרי. משום כך על כל אחד לחוש אסיר תודה להוריו, ולדעת שלעולם לא יוכל לגמול להם כגמולם. ואם, אחרי שגדל, הוא אינו מנסה לשמח אותם במעשיו, או בנכסיו, הרי שיענש אחרי מותו על-ידי נציג המוות ויוכרח לאכול את בשרו שלו. מי שמסוגל לגונן על הוריו הזקנים, על ילדיו, על מורו הרוחני או על הבְּרָאהְמַנּים, אולם אינו עושה זאת, הריהו נחשב למת, אף שעודו נושם. הורים יקרים, דאגתם לשלומנו תמיד, אלא שלרוע המזל לא יכולנו להשיב לכם בשירות. עד היום בסך הכול ביזבזנו את חיינו; לא יכולנו לשרת אותכם בגלל סיבות שמעבר לשליטתנו. סילחו נא לנו על חטאנו.״

אישיות אלוה העילאי דיבר כך מילים ענוגות, כמו ילד תם, ווַסוּדֵוַה ודֵוַקִי, מוצפים כליל באהבת הורים, חיבקו אותו בנועם רב. משתאים, ללא תשובה בפיהם, הם רק חיבקו אותו ואת בַּלַראמה באהבה רבה, שותקים, ודמעות זלגו ללא הרף מעיניהם.

אחרי שאישיות אלוה, כבנה האהוב של דֵוַקִי, ניחם את אביו ואמו, הוא ניגש אל סבו אוּגְרַסֵנַה והכריז שמעתה ימלוך על ממלכת היַדוּ. עוד בעודו בחיים, השתלט קַמְּסַה, בנו, על הממלכה, ואותו השליך למעצר. עתה, אחרי מותו של הבן, שוחרר האב, והוכרז למלך היַדוּ. מסתבר שבאותם ימים היו במערב הודו ממלכות קטנות רבות שנשלטו בידי שושלות היַדוּ, האַנְדְהַקַה, הוְרּישְׁנּי והבְּהוגַ'ה. מַהָארָאגַ'ה אוּגְרַסֵנַה השתייך לשושלת הבְּהוגַ'ה, ומכאן שקרישנה כמו הכריז בעקיפין שמלך שושלת הבְּהוגַ'ה יהפוך לקיסר כל שאר הממלכות הקטנות. קרישנה ביקש אותו לשלוט עליהם, כיוון שהיו נתיניו. המילה פְּרַגָ'א מציינת צאצאים ואזרחים, וקרישנה השתייך לפְּרַגָ'א, הן כנכדו של מַהָארָאגַ'ה אוּגְרַסֵנַה והן כבן שושלת היַדוּ. הוא קיבל מרצונו את שלטונו של אוּגְרַסֵנַה. הוא אמר לו: ״בגלל קללתו של יַיָאתי, מלכי היַדוּ לא יתמרדו נגד שלטונך. לכבוד יהיה לנו לשמש כמשרתיך. שיתוף פעולה מלא מצידנו יחזק את עמדתך וירומם אותך, ויבטיח ששאר מלכי השושלות ישלמו את מיסיהם ללא היסוס. בזכות הגנתנו, אפילו האלים-למחצה מעדן יכבדו אותך. סבא יקר, מלכי שושלות היַדוּ, הוְרּישְׁנּי, האַנְדְהַקַה, המַדְהוּ, הדַשָׂארְהַה והקוּקוּרַה כולם חיו בחרדה מתמדת מפני קַמְּסַה דודי המנוח. עתה תוכל להרגיע אותם ולערוב לבטחונם, ולהשכין שלום בממלכה.״

פוחדים מקַמְּסַה, מלכים ששלטו בשכנות כולם נטשו את בתיהם, והסתתרו בחלקי ארץ נידחים. עתה, לאחר מותו, ושיבתו של אוּגְרַסֵנַה לשלטון, אלה חזרו לבתיהם וקיבלו מתנות והטבות רבות. עם הסדר מדיני נאה שכזה, חיו תושבי מַתְהוּרָא בנעימים בעיר, מוגנים בזרועותיהם האמיצות של קרישנה ובַּלַראמה. תחת השלטון הטוב, בניצוחם של השניים, חשו תושבי העיר כולם מסופקים לחלוטין, על כל צרכיהם ומאווייהם החומריים. וכיוון שמדי יום זכו לראות את קרישנה ובַּלַראמה במו עיניהם, הרי שבמהרה שכחו את כל מצוקות הקיום החומרי. הם צפו בקרישנה ובַּלַראמה, לבושים ברוב חן, פוסעים ברחובות, מחייכים ומביטים לכל עבר. ומיד למראה מוּקוּנְדַה, היו נמלאים באהבה אקסטתית. מוּקוּנְדַה הוא מי שמעניק גאולה וחדוה נשגבת. נוכחותו של קרישנה, כמו סם ממריץ, השפיעה נעורים ואון על תושבי העיר כולם, זקנים כצעירים.

נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה ויַשׂודָא שהו גם הם במַתְהוּרָא, עם קרישנה ובַּלַראמה, אולם אחרי זמן מה, ביקשו לשוב לוורינדאוון. קרישנה ובַּלַראמה ניגשו אליהם, חיבקו אותם ברגש עז, וקרישנה אמר, ״אמא ואבא יקרים, למרות שנולדתי לוַסוּדֵוַה ודֵוַקִי, אתם הינכם למעשה, הורי האמיתיים, כי ממש מלידתנו גידלתם אותנו בחום ובאהבה רבה. אהבתכם עלתה אפילו על אהבתו של הורה אמיתי. אתם הורינו האמיתיים כיוון שדאגתם לנו כמו לילדיכם שלכם, בשעה שכמו התיתמנו מאב ואם. סיבות שונות גרמו להורינו לנטוש אותנו, ואתם גוננתם עלינו. אני יודע שעם שובכם לוורינדאוון, תחושו געגועים עזים אלינו. אולם היו בטוחים שאשוב לוורינדאוון מיד אחרי שאספק כלשהו את הורי האמיתיים, וַסוּדֵוַה ודֵוַקִי, ואת סבי ואת שאר קרובי ובני משפחתי.״ קרישנה ובַּלַראמה ניסו לשמח את נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה ואת אמא ישׂודָא בדברי נועם, גם במתנות שונות, כגון בגדים, תכשיטים וכלי בית משובחים. הם ניסו לספק גם ככל יכולתם את ידידיהם ושכניהם שבאו איתם מוורינדאוון. דמעות של אהבה עזה ניקוו בעיניו של נַנְדַה מַהָארָאגַ'ה. הוא חיבק אז את קרישנה ובַּלַראמה ויצא לדרך עם שאר רועי הבקר.

וַסוּדֵוַה ערך אז לשני בניו את טקס ההסמכה לחוט הקדוש, שמחייב את בני המעמדות הגבוהים ומציין את לידתם השניה. הוזמנו כהן המשפחה ובְּרָאהְמַנּים מלומדים, ואלה ערכו את טקס החוט הקדוש כהילכתו. במהלך הטקס וַסוּדֵוַה חילק לבְּרָאהְמַנּים תכשיטים רבים ופרות מעוטרות בבדי משי ובעדיי זהב. לפנים, בעת לידתם של קרישנה ובַּלַראמה, וַסוּדֵוַה רצה לעניק פרות רבות לבְּרְאהְמַנּים, אולם כיוון שהיה אז עצור בכלאו של קַמְּסַה, הרי שיכול היה לעשות זאת רק במחשבתו. מכל מקום, עתה, עם מותו של קַמְּסַה, ניתנו פרות אמיתיות. טקס מתן החוט הקדוש תם, וקרישנה ובַּלַראמה עמדו עתה לזמר את מזמור הגָאיַתְרִי. מנטרה זו ניתנת לתלמיד עם תום הטקס הזה, וקרישנה ובַּלַראמה ביצעו כראוי את חובת הזימרה. זימרת המנטרה הזו כרוכה בכללים ובנדרים שונים, ואף שקרישנה ובַּלַראמה שניהם הינם אישויות נשגבות, הם מילאו את כל הכללים כנדרש. שניהם הוסמכו בידי כהן המשפחה, גַרְגָאצָ'ארְיַה, הידוע בדרך כלל כגַרְגַמוּני, שמשמש כאָאצָ'ארְיַה של שושלת היַדוּ. על-פי התרבות הוֵדית, כל אדם צריך שיהיה לו אָאצָ'ארְיַה, או מורה רוחני. וללא הסמכה והדרכתו של מורה שכזה, אדם אינו נחשב אפילו לבן תרבות. משום כך נאמר, שמי שפונה לאָאצָ'ארְיַה, הינו בעל ידע מושלם. קרישנה ובַּלַראמה, הינם אישיות אלוה העילאי, אדוני כל ההשכלה והידע, ומכאן שאינם זקוקים למורה רוחני. ואף-על-פי-כן הם פנו למורה שכזה לצורך התקדמות רוחנית. זאת כדי ללמד בדוגמתם את האדם הפשוט.

מקובל, שאחרי ההסמכה למַנְתְרַת הגָאיַתְרִי, עוזב התלמיד את ביתו לזמן כלשהו וחי תחת הדרכתו של האָאצָ'ארְיַה, לצורך תירגול חיים רוחניים. בתקופה זו על החניך לשמש את מורו הרוחני ממש כמו משרת פשוט. חיי הבְּרַהְמַצָ'ארִי [חניך נזיר] תחת השגחתו של האָאצָ'ארְיַה כרוכים בכללים רבים, וקרישנה ובַּלַראמה הקפידו לקיים את כולם. מורם היה סָאנְדִיפַּני מוּני, והם שהו בביתו שבצפון הודו. הכתובים מורים לכבד את המורה הרוחני ממש כמו את אלוהים עצמו. וקרישנה ובַּלַראמה מילאו אחר כלל זה במסירות רבה. הם עמדו בכל כללי הבְּרַהְמַצַ'רְיַה והשביעו את רצון מורם, שהורה להם את הידע הוֵדי. מרוצה מהם כליל, הוא לימד אותם את כל מורכבויותיה של החכמה הוֵדית, גם את הספרות המשלימה, כגון האוּפַּנישַׁדים. קרישנה ובַּלַראמה היו שניהם קְשַׁתְרייות, ומשום כך התמקד חינוכם בתורות לחימה, בפוליטיקה ובמתמטיקה. מדע הפוליטיקה נחלק לשישה נושאים—כריתת שלום, לחימה, פיוס, הפרד ומשול, מתן מקלט וכו'—וקרישנה ובַּלַראמה למדו את אלה על בוריים.

הים הינו מקור המים שבנהרות. מי הים שמתאדים הופכים לעננים, ואותם מים נופלים אחר כך כגשם על-פני הארץ, ושבים וחוזרים, כנהרות, לים. כמותו, קרישנה ובַּלַראמה הינם מקור כל ענפי הידע. אולם עתה, משחקים כבני אנוש רגילים, הם פנו למורה רוחני, כדי להורות לכול מהו מקור נכון לידע. די היה להם לשמוע פעם אחת אודות נושא כלשהו, כדי להיות בקיאים בו, וכך למדו את כל המדעים והאמנויות. עם תום שישים וארבעה ימים ולילות הם למדו את כל הדרוש לחברה אנושית. בבוקר הם למדו נושא כלשהו ממורם, ועם רדת הלילה כבר היו בקיאים בו כליל.

ראשית הם למדו לשיר, לחבר מנגינות, ולזהות סולמות שונים; הם למדו גם מהם מקצבים והטעמות מבורכים ובלתי מבורכים, כיצד לזמר מקצבים ולחנים שונים, וכיצד ללוות אותם בתיפוף בתופים שונים. הם למדו לחולל למקצבים, למנגינות ולשירים שונים. גם כיצד לכתוב מחזות, ושיטות ציור שונות, החל מאמנויות כפר ועד לשלב השלמות העליון. הם למדו גם כיצד לצייר תילַקַה על הפנים ולנקד את הלחיים והמצח בנקודות שונות. אחר כך הם למדו את אמנות הציור על רצפה עם בלילת אורז וקמח; ציורים שכאלה הינם נפוצים מאד בטקסים מבורכים שנערכים בבית או במקדש. הם למדו להתקין מקום מרגוע מפרחים, ולעטר בדים ועלים בעיטורים צבעוניים. הם למדו גם לשבץ אבני חן בתכשיטים, גם את אמנות הנגינה על כדי מים. ממלאים את הכדים בכמויות שונות של מים, וכאשר מכים על הכדים, אלה יוצרים צלילים שונים, שמתלכדים יחדיו ללחנים ערבים. הם למדו גם כיצד להתיז מים, בשעה שמתרחצים בנהרות או באגמים עם ידידים. הם למדו לקשט בפרחים. בחודשי הקיץ במקדשי ורינדאוון ניתן עדין לחזות באמנות זו. היא נקראת פְּהוּלַבָּאדּי. הבמה, הכס, הקירות והתיקרה מקושטים כליל. ומזרקת פרחים קטנה וריחנית מוצבת במרכז. האנשים, תשושים מחום הקיץ, מתרעננים למראה שלל הפרחים.

קרישנה ובַּלַראמה למדו את אמנות עיצוב השיער בסיגנונות שונים, גם כיצד לחבוש כתר או קסדה בזויות שונות. הם למדו את תורת המשחק, קישוט שחקנים בתכשיטי פרחים מעל לאוזנם, והתזת משחת עץ סנדל ומים לצורך יצירת ניחוח נעים. הם למדו את אמנות הכשפים. אחד מענפי הכשפים נקרא בַּהוּרֻוּפִּי; זו תורת התחפשות, שאפילו ידיד לא מסוגל לזהות את המתחפש. הם למדו להכין משקאות, כנדרש בזמנים שונים. הם למדו על תרכיזים וטעמים והשפעותיהם של סמים. הם למדו להפעיל בובות חוטים, למתוח מיתרים על כלי נגינה כגון וִינָּא, סיטאר ותַמְפּוּרַה ולנגן עליהם. הם למדו חידות—כיצד לחבר וכיצד לפתור. הם למדו שיטת קריאה שבעזרתה אפילו סכל לא יתקשה ללמוד קרוא וכתוב. אחר כך הם למדו לערוך חזרות ולעלות מחזה על במה. הם למדו גם את אמנות פתירת התשבצים.

הם למדו לרשום סיפורים מצוירים. ישנן ארצות בעולם שסיפורים מצוירים עדין נפוצים בהן. הסיפור מיוצג על-ידי תמונה. מציירים למשל אדם ובית כדי לציין שהאדם הולך לביתו. קרישנה ובַּלַראמה למדו גם אדריכלות—כיצד לבנות בתי מגורים. הם למדו לזהות אבנים יקרות על-פי זוהרן ואיכות צבען. הם למדו שיבוץ אבנים טובות בזהב ובכסף. הם למדו לבחון את הקרקע לצורך מציאת מחצבים. כיום ידוע מדע זה רק למומחים מיוחדים, אולם לפנים זה היה מדע עממי, נחלת הכלל, לרבות האדם הפשוט. הם למדו אודות עשבים וצמחים וכיצד להפיק ולרקוח מהם תרופות, גם כיצד להכליא צמחים שונים לצורך קבלת פירות שונים. הם למדו לאמן כבשים ותרנגולים לקרבות שעשועים. הם למדו כיצד ללמד תוכים לדבר ולהשיב לשאלות.

הם למדו פסיכולוגיה מעשית—כיצד להשפיע על מחשבות הזולת ולגרום לו לפעול כרצונם. לעיתים זה נקרא היפנוט. הם למדו לשטוף את השיער, לצבוע אותו בצבעים שונים ולסלסל אותו באופנים שונים. הם למדו כיצד לדעת מה כתוב בספר מבלי לראות אותו. הם למדו לספר מה מכיל אגרוף זולתם. ילדים מחקים לעיתים אמנות זו, אף שלא בדיוק רב. ילד אוחז משהו באגרופו ושואל את חברו, ״מה יש בפנים?:״ והחבר מנחש, מבלי ממש לדעת. מכל מקום, ניתן ללמוד כיצד ממש לדעת מה נמצא באגרוף.

קרישנה ובַּלַראמה למדו לדבר ולהבין שפות שונות, ולא רק את שפות האדם—קרישנה ידע לדבר אפילו עם חיות וציפורים. ראיות לזה מצויות בספריהם של הגוסְוָאמִים. הם למדו להתקין מנשאות ואוירונים מפרחים. ברָאמָאיַנַּה מסופר שאחרי תבוסתו של רָאוַנַּה, ראמה טס מלַנְּקָא לבְּהָארַתְוַרְשַׁה במטוס מפרחים, שנקרא פּוּשְׁפּה-רַתְהַה. קרישנה למד אז את תורת גילוי העתידות על-פי סימנים. בספר קְהַנָאר וַצַ'נַה מתוארים הסימנים והאותות הללו. אם רואים למשל, כשיוצאים מן הבית, אדם נושא דלי מלא מים, זהו סימן מבורך, אולם אם האדם נושא דלי ריק, זה לא סימן טוב ביותר. מבורך גם לראות עגל וחלב פרה. מי שלומד מדע זה, יודע לנבא מה יתרחש, וקרישנה למד את המדע הזה. קרישנה למד גם את אמנות חיבור מָאתְרּיקָא. מָאתְרּיקָא הינו סוג של תשבץ בן שלוש אותיות בשורה, כשכל שורה, מכל צד, יוצרת תשע. ישנן מָאתְריקות שונות למטרות שונות.

קרישנה למד חיתוך אבנים יקרות ויהלומים, ולמד את אמנות השאלות והתשובות בחריזה מידית במוחו. הוא למד את מדע הפעולה והתגובה של צירופים ותמורות פיסיקאליים, גם את מדע הפסיכיאטריה, או הבנת מצביו הנפשיים של הזולת. הוא למד כיצד להשביע תשוקות. קשה מאד לספק את התשוקות; מכל מקום ישנה אמנות באמצעותה ניתן להכניע ולהשביע גם תשוקות בלתי הגיוניות ובלתי ניתנות להגשמה. באמצעות אמנות זו ניתן להכניע גם את הדחף המיני כשזה מתעורר, כפי שקורה אפילו בחיי בְּרַהְמַצָ'ארִי. בעזרת אמנות זו ניתן גם להפוך אויב לידיד או להעביר את פעולתו הישירה של גורם פיסיקאלי מסויים לדברים אחרים.

קרישנה ובַּלַראמה, מקור כל ידע, אמנות ומדע, הציעו אז, כאות להבנתם המושלמת, לגמול למורם כרצונו. הצעה שכזו מצד התלמיד נקראת גוּרוּ-דַקְשׁינָּא. חובתו של התלמיד להשביע את מורו ולגמול לו על לימודו, בין אם זה חומרי ובין אם רוחני. או אז, למישמע הצעתם, חשב המורה, סָאנְדִיפַּני מוּני, שנבון יהיה לבקש מהם דבר בלתי רגיל, דבר ששום תלמיד אחר לא יכול לבצע. הוא התייעץ אז עם אשתו מה לבקש. הם כבר חזו ביכולתם הבלתי רגילה של שני הנערים והבינו שהשניים הינם אישיות אלוה העילאי. הם החליטו לבקש מהם להשיב להם את בנם, שטבע בים בחופי פְּרַבְּהָאסַקְשֵׁתְרַה.

מיד יצאו קרישנה ובַּלַראמה על מרכבתם לעבר פְּרַבְּהָאסַקְשֵׁתְרַה, וכאשר הגיעו לחוף, הם ביקשו משר הים להשיב את הבן למורם. שר הים בא אז בכפיים צמודות לפני הריבון והשתחווה לפניו בענווה.

הריבון אמר, ״בעבר גרמת לטביעתו של בן המורה שלנו. עתה אני מצווה עליך להחזיר אותו.״

שר הים אמר, ״למעשה, לא אני לקחתי את הילד אלא הזד פַּנְצַ'גַ'נַה. זד גדול זה מצוי ברגיל במעמקי הים בצורת קונכיה. הוא בלע את הילד, ואפשר שהלה מצוי עדיין בקיבתו.״

קרישנה צלל מיד לתוך המים, תפס את הזד פַּנְצַ'גַ'נַה והרג אותו. אלא שאת בן המורה לא מצא בבטנו. הוא לקח עמו את הזד המת (בצורת קונכיה) ושב למרכבתו שעל חוף פְּרַבְּהָאסַקְשֵׁתְרַה. משם הוא פנה לסַמְּיַמַנִי, משכנו של יַמַרָאגַ'ה שר המוות. עם אחיו בַּלַראמה, שידוע גם כהַלָאיוּדְהַה, הוא הגיע לשם, ונשף בקונכיתו.

לשמע הצלילים, יַמַרָאגַ'ה יצא אז וקיבל את פניו במלוא כבוד וענוה. הוא ידע מי הם קרישנה ובַּלַראמה, ומיהר איפוא, להציע להם את שירותו. קרישנה הופיע עלי אדמות כבן אנוש רגיל, אף שלמעשה, הוא ובַּלַראמה הינם נשמת-העל שבלב כול חי. הם וישנו עצמו, ששיחק עתה כילדים רגילים. יַמַרָאגַ'ה הציע לו את שירותו, והאל הורה לו אז להשיב את בן המורה, שהגיע לשם כתוצאה ממעשיו. ״מאחר שאני הוא השליט העליון,״ קרישנה אמר, ״הריני מצווה עליך להשיב מיד את בנו של מורי.״

יַמַרָאגַ'ה השיב את הילד לאישיות אלוה, וקרישנה ובַּלַראמה השיבו אותו לאביו. האחים שאלו את המורה האם יוכלו לעשות עוד משהו עבורו, והלה השיב, ״ילדי היקרים, עשיתם די עבורי. אני מסופק לחלוטין. מה עוד יכול לבקש מי שיש לו תלמידים כמותכם? שובו עתה לביתכם. בכל רחבי תבל ידברו במעשיכם המהוללים לעד. אתם מעבר לברכות, ואף-על-פי-כן חובתי לברך אותכם. וזוהי בירכתי, שמילותיכם כולן תשארנה רעננות לעד כמו הוראות הוודות. ולא רק ביקום זה ולא רק בעידן זה—בכל מקום ובכל התקופות—יעריכו ויכבדו את מדרשיכם, וחשיבותם עוד תגבר ותתחדש עם הזמן.״ בזכות ברכה זו נשארת הבהגווד-גיטה של שְׂרִי קרישנה רעננה ואקטואלית, ושמה פשט והתפרסם מעבר לכוכב זה וליקום זה.

לפקודת מורם, מיהרו קרישנה ובַּלַראמה ועלו על מרכבתם, ושבו לביתם. הם נסעו במהירות הרוח, והרעש שהקימו דמה לעננים מתגלגלים. תושבי מַתְהוּרָא כבר לא ראו אותם זמן רב, ועתה שמחו עד מאד לשוב ולראותם. בשמחתם דמו למי ששב לו רכושו האבוד.



מאמרים נוספים מאת ספרי בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר