סיפורי קרישנה: פרק 49 – מניעיו השפלים של דְהְרּיתַרָאשְׁטְרַה

לפקודתו של אישיות אלוה העילאי, שְׂרִי קרישנה, אַקְרֻוּרַה ביקר אז בהַסְתינָאפּוּרַה. נאמר שהַסְתינָאפּוּרַה שכנה במקום שבו שוכנת כיום ניו-דלהי. מקובל לחשוב שאותו חלק בניו-דלהי שידוע כיום כאינְדְרַפְּרַסְתְהַה, מציין את בירתם הקדומה של הפָּאנְּדַּוים. עצם השם הַסְתינָאפּוּרַה מצביע שהיו שם הרבה הַסְתִי, או פילים. משום שהיו בבירה פילים רבים, זו נקראה הַסְתינָאפּוּרַה. החזקת פילים הינה יקרה מאד; כדי לכלכל פילים על הממלכה להיות עשירה מאד. והַסְתינָאפּוּרַה היתה משופעת בפילים, בסוסים, במרכבות ובשאר מיני מותרות. עם בואו לשם, אַקְרֻוּרַה נוכח בשפעתה הרבה. מלכי הַסְתינָאפּוּרַה נחשבו למלכי העולם כולו. שמם נפוץ בכל רחבי תבל, והם ניהלו את שלטונם על-פי הדרכתם של מועצת בְּרָאהְמַנּים מלומדים.

לאחר שצפה בשיפעתה של העיר, אַקְרֻוּרַה נפגש עם המלך דְהְרּיתַרָאשְׁטְרַה. גם בְּהִישְׁמַה הסב ישב שם. אחרי שפגש בהם, הוא ביקר את וידוּרַה, ואז, את אחותו, קוּנְתִי. בזה אחר זה הוא פגש אז את סומַדַתְתְה, את המלך בָּאהְלִיקַה, את דְרונָּאצָ'ארְיַה, את קְרּיפָּאצָ'ארְיַה, את קַרְנַּה ואת סוּיודְהַנַה (סוּיודְהַנַה הינו שם נוסף של דוּרְיודְהַנַה). הוא ראה גם את חמשת האחים הפָּאנְּדַּוים ואת שאר קרוביו וידידיו שהתגוררו בעיר. אַקְרֻוּרַה נודע כבנו של גָאנְּדִי, ומשום כך שמחו הכול לארח אותו, והציעו לו מושב נאה. והוא, אצל כולם, חקר בשלום קרוביו ומעשיהם.

קרישנה שלח אותו לבקר בהַסְתינָאפּוּרַה, ומכאן שהיה חכם מאד בהבנת מצבים פוליטיים. אחרי מותו של המלך פָּאנְּדּוּ, דְהְרּיתַרָאשְׁטְרַה תפס שלא כחוק את כס השלטון. זאת למרות נוכחותם של בניו של פָּאנְּדּוּ. אַקְרֻוּרַה קיווה במהלך שהותו שם ללמוד את המצב לאשורו. ברור היה שדְהְרּיתַרָאשְׁטְרַה אינו בעל מניעים טהורים ונוטה מדי לבניו שלו. למעשה, את הממלכה הוא כבר גזל לעצמו, ועתה זמם להיפטר מחמשת הפָּאנְּדַּוים. אַקְרֻוּרַה ידע שכל בניו של המלך, ובראשם דוּרְיודְהַנַה, היו מדינאים ערמומיים. ודְהְרּיתַרָאשְׁטְרַה לא האזין לעצתם הטובה של בְּהִישְׁמַה ווידוּרַה, אלא לעצותיהם השפלות של אנשים כגון קַרְנַּה, שַׂקוּני ודומיהם. אַקְרֻוּרַה החליט להישאר בהַסְתינָאפּוּרַה למשך כמה חודשים, כדי ללמוד את מצב הענינים לאשורו.

בהדרגה נודע לו מקוּנְתִי ומוידוּרַה שדְהְרּיתַרָאשְׁטְרַה מקנא ועוין את חמשת הפָּאנְּדַּוים בגלל מיומנותם הנדירה בתורת המלחמה וכוחם הגופני הרב. כולם היו גיבורי חיל אמיצי לב, וניחנו בכל מעלותיהם של קְשַׁתְרייות. הם היו נסיכים אחראיים וחשבו תמיד על טובת נתיניהם. אַקְרֻוּרַה למד גם שבעצת בנו השפל, דְהְרּיתַרָאשְׁטְרַה ניסה אפילו להרעיל אותם.

אַקְרֻוּרַה היה בן דודה של קוּנְתִי; משום כך היא חקרה אותו בפגישתם לשלום קרוביה מצד אביה, והחלה לבכות, נזכרת במקום הולדתה. היא שאלה האם אביה, אמא, אחיה, אחיותיה ושאר ידידיה מבית—האם הם עדיין זוכרים אותה. היא חקרה במיוחד אודות קרישנה ובַּלַראמה, אחייניה המהוללים: ״קרישנה, אישיות אלוה העילאי, מלא תמיד באהבה לדבקיו. האם הוא זוכר את בני? האם בַּלַראמה זוכר אותנו?״ קוּנְתִי חשה עצמה ממש כמו צביה בין נמרים, וכזה היה אכן מצבה. אחרי מות בעלה, המלך פָּאנְּדּוּ, חובתה היתה לגונן על ילדיה. אלא שדְהְרּיתַרָאשְׁטְרַה זמם תמיד להרוג אותם. אין ספק שהיא חיה שם כמו חיה עלובה ותמה מוקפת בנמרים רבים. אולם כיוון שהיתה דבקה של קרישנה, תמיד ציפתה ליום שבו יבוא להציל אותם ממצבם המסוכן. היא שאלה את אַקְרֻוּרַה האם קרישנה חושב לבוא ולסייע לפָּאנְּדַּוים היתומים מאב להחלץ מתככיהם השפלים של דְהְרּיתַרָאשְׁטְרַה ובניו. שיחתם עוד הגבירה בה את תחושת חוסר הישע והיא קראה: ״קרישנה יקירי, קרישנה יקירי, אתה הינך הקוסם העליון, נשמת-העל של היקום ושוחר טובתו האמיתי. גווינְדַה שלי, אף שעתה הינך רחוק ממני, הריני מתפללת להתמסר לכפות רגלי הלוטוס שלך. לבי שבור מאד בגלל חמשת בני היתומים, ואני יודעת שאין עוד מקלט ומגן לבד מכפות רגליך. אתה הינך אישיות אלוה, ומשום כך יכולות כפות רגלי הלוטוס שלך לגאול את הנשמות האומללות כולן. רק בחסדך ניתן להשתחרר ממעגל הלידה והמוות. קרישנה יקר, אתה הטהור העליון, נשמת-העל, ואדון כל היוגִים. מה עוד ביכולתי לומר? אני רק משתחווה לפניך ומתחננת שתקבל אותי כדבקה מסורה לך כליל.״

אף שקרישנה לא נמצא שם לפני קוּנְתִי, היא התפללה אליו כמו ראתה אותו פנים אל פנים. למעשה, כל מי שיצעד בעקבותיה של קוּנְתִי יזכה גם הוא בהתרועעות ישירה שכזו. קרישנה אינו צריך להימצא בעצמו. הוא נמצא בכל מקום באמצעות אונו הרוחני, וצריך רק להתמסר לו בכנות. גם וידוּרַה היה שם עם אַקְרֻוּרַה, ותפילותיה הנרגשות, ואחר כך, כאשר לא יכלה עוד לעצור בעצמה, בִכיה הרם, עוררו את חמלתם. כדי לנחם אותה, הם החלו לפאר את בניה, יוּדְהישְׁטְהירַה, ארג'ונה ובְּהִימַה. הם הרגיעו אותה ואמרו שבניה ניחנו בכוח אדיר ואל לה לחשוש להם, שהרי נולדו לאלים-למחצה גדולים—יַמַרָאגַ'ה, אינְדְרַה ווָאיוּ.

אַקְרֻוּרַה החליט לשוב ולדווח על מצבם הקשה של קוּנְתִי וחמשת בניה. אולם תחילה חפץ ליעץ עצה טובה לדְהְרּיתַרָאשְׁטְרַה שנטה מדי לטובת בניו שלו ולרעתם של הפָּאנְּדַּוים. פעם, בשעה שקוּנְתִי ודְהְרּיתַרָאשְׁטְרַה ישבו בקרב ידידים וקרובים, אַקְרֻוּרַה פנה אליו. הוא כינה אותו ״וָארְצ'יתְרַוִיריה״, כלומר, בנו של ויצ'יתְרַוִירְיַה. ויצ'יתְרַוִירְיַה היה שמו של אביו של דְהְרּיתַרָאשְׁטְרַה, אף שלמעשה הוא לא נולד ממנו, אלא מוְיָאסַדֵוַה. לפנים היה נהוג שאחיו של גבר יעבּר את אשתו, אם הלה לא יכול היה להוליד. כיום, בתקופת קַלי נאסר נוהג זה. השם ״וָארְצ'יתְרַוִירְיַה״ נועד לעקוץ את דְהְרּיתַרָאשְׁטְרַה, שהרי לא נולד ממש מאביו; הוא היה בנו של וְיָאסַדֵוַה. ילד שנולד מזיווג שכזה השתייך אמנם לבעל, אף שלא נולד ממנו במישרין. ההערה העוקצנית רמזה איפוא, על בסיסה המעורער של טענתו של דְהְרּיתַרָאשְׁטְרַה לשלטון בתוקף ירושה. למעשה, היה בנו של פָּאנְּדּוּ יורש העצר החוקי, וכל עוד חיים בניו של פָּאנְּדּוּ, אסור היה לדְהְרּיתַרָאשְׁטְרַה לתפוס את השלטון.

אַקְרֻוּרַה אמר: ״בן ויצ'יתְרַוִירְיַה, השתלטת שלא כחוק על כס מלכותם של הפָּאנְּדַּוים. אולם מאחר שאתה יושב כבר על כס המלכות, רציתי לפחות ליעץ לך למשול בממלכה על-פי כללי המוסר וההגינות. כי אם תעשה זאת ותנסה גם ללמד את נתיניך, או אז יתפרסם שמך לעד.״ אַקְרֻוּרַה רמז שלמרות יחסו הרע של דְהְרּיתַרָאשְׁטְרַה, היו הפָּאנְּדַּוים נתיניו. ״גם אם אינך מקבל אותם כיורשי העצר, התייחס אליהם לפחות כאל נתינים, שחובתך לחשוב על טובתם ללא משוא פנים, כאילו היו בניך. מכל מקום, אם תתעלם מעקרון זה ותנהג אחרת, תהפוך בלתי אהוד בקרב נתיניך, ותסבול מתנאי גיהנום בחייך הבאים. אני מקווה משום כך, שתדע להתייחס לפָּאנְּדַּוים ולבניך באופן שווה.״ אַקְרֻוּרַה רמז שאם דְהְרּיתַרָאשְׁטְרַה לא יתייחס כראוי, יגרור יחסו למלחמה בין שני מחנות הדודנים. ומאחר שהצדק היה אם הפָּאנְּדַּוים, הרי שינצחו בקרב, ובניו יהרגו כולם. זו היתה נבואתו של אַקְרֻוּרַה.

אַקְרֻוּרַה יעץ גם, ״איש בעולם החומרי לא נשאר לעד עם איש. ביד המקרה אנשים מתקבצים יחדיו למשפחה, לחברה ולעם. ואז, כיוון שכל אחד נוטש לבסוף את גופו, אלה נאלצים להיפרד. מכאן שאין להתמכר לזיקה עזה מדי לבני משפחה.״ נטייתו של דְהְרּיתַרָאשְׁטְרַה לבניו לא היתה נכונה, גם לא נבונה. אַקְרֻוּרַה רמז במילים פשוטות שזיקתו העזה למשפחתו מקורה בבערות לגבי העובדות כמות שהן. נראה אמנם כאילו אנו מאוחדים במשפחה, בחברה או בעם, אלא שלמעשה, לכל אחד מאיתנו גורל משלו; כל אחד נולד על-פי מעשיו בעבר, וכל אחד נהנה או סובל בעצמו מתוצאות הקארמה שלו. חיים משותפים אין ביכולתם לשפר את הגורל. קורה למשל, שאב צובר נכסים בעמל רב ובדרכים לא כשרות, ובנו בא וגוזל ממנו את ממונו כולו. או שדג קטן בים אוכל את גופו של הדג הגדול שהזקין. מכל מקום, איש בסופו של דבר, לא יכול לצבור ממון לא כשר לעינוגו, או לעינוג משפחתו, קהילתו או עמו. והדוגמה היא כל אותן אימפריות ענק שעלו בעבר ואינן קיימות עוד, בגלל שנכסיהן בוזבזו כליל בידי צאצאים מאוחרים. מי שבבערותו לגבי החוק הסמוי הזה של פעולה ותגובה, זונח את כללי המוסר, בסך הכול גורר על עצמו את התגובות למעשיו הנפשעים. אחרים יגזלו את ממונו ואת רכושו המפוקפק, והוא עצמו יוטל לחיי גיהנום. מכאן שאל לו לאיש לצבור יותר משהקצה לו גורלו; כי אלמלא כן, הריהו הופך עיוור לטובתו האמיתית. במקום לפעול לטובתו, הוא פועל לרעתו, וגורם להידרדרותו.

אַקְרֻוּרַה המשיך: ״דְהְרּיתַרָאשְׁטְרַה יקר, ברצוני רק לפקוח את עיניך לגבי עובדות הקיום החומרי. השמחה והצער שבחיים החומריים המותנים—צריך להתייחס אליהם כמו אל חלום. חובתו של אדם לנסות ולמשול במֵחְשָבו ובחושיו, ובשלוה לחתור להתקדמות רוחנית בתודעת קרישנה.״ בצ'איטניה-צַ'ריתָאמְרּיתַה נאמר שהכול בעולם זה מוטרדים בנפשם ומלאי חרדות, למעט מי שמודע לקרישנה. אפילו החותרים לגאולה או להיטמעות בזוהר הברהמן, או היוגִים ששואפים לשלמות בכוחות הנסתר—אפילו אלה אינם שלווים. דבקיו הטהורים של קרישנה לעומת זאת, אינם מבקשים ממנו דבר. הם מסתפקים בשירותם לו. מכאן שהשלוה והרוגע הנפשי אפשריים רק בתודעת קרישנה מושלמת.

דְהְרּיתַרָאשְׁטְרַה השיב אז להוראות המוסר של אַקְרֻוּרַה: ״אַקְרֻוּרַה יקר, ברוב נדיבותך יעצת לי את עצותיך הטובות, אלא שלמרבה הצער, אינו יכול לקבל אותן. מי שנגזר גורלו למות, מה יואיל לו עסיס הנקטר, גם אם יוגש לו? אף שאני מעריך את עצותיך, לחוסר מזלי, אלה אינן מוצאות אחיזה במֵחְשָבי ההפכפך, ממש כשם שהבזק הברק בשמים אינו נשאר בתוך הענן. ביכולתי רק להבין שאיש אינו מסוגל לעצור את התקדמותו של הרצון העליון. קרישנה, אישיות אלוה העילאי, הופיע במשפחת היַדוּ כדי לשחרר את האדמה ממשאה הרב.״

דְהְרּיתַרָאשְׁטְרַה רמז למעשה, שהוא מאמין לחלוטין בקרישנה, אישיות אלוה, אלא שבו בזמן הינו נוטה מאד לבני משפחתו. משום כך בעתיד הקרוב קרישנה יכחיד את משפחתו, ובחוסר אונים דְהְרּיתַרָאשְׁטְרַה ימצא אז מקלט בכפות רגלי הלוטוס שלו. קרישנה, כחסד מיוחד לדבקו, לוקח ממנו את כל מושאי זיקתו החומרית. הוא כופה עליו מצב נואש שכזה, ובלית ברירה ובחוסר ישע, נאלץ אז הדבק לפנות לכפות רגלי הלוטוס שלו. וזה אכן קרה לדְהְרּיתַרָאשְׁטְרַה אחרי הקרב בקוּרוּקְשֵׁתְרַה.

שני גורמים סותרים פעלו לפניו. מצד אחד הוא הבין שקרישנה הופיע עלי אדמות כדי לשחרר את העולם ממשא מיותר. הוא הבין גם שבניו הינם אותו משא מיותר, וצפה איפוא, את מותם. אלא שבו בזמן לא יכול היה לזנוח את זיקתו הנפשעת אליהם. מבין את שני הגורמים הסותרים הללו, הוא השתחווה אז לפני אישיות אלוה ונשא לו תפילות. ״קשה עד מאד להבין את דרכיו הסותרות של הקיום החומרי; ניתן רק לומר שבדרך בלתי נתפסת אלה מגשימות את הרצון העליון, שבאונו הבלתי נתפס הוא בורא את העולם החומרי ונכנס לתוכו, ומניע את שלוש מידות הטבע לפעולה. אחרי הבריאה הוא נכנס גם לכל ישות חיה ולכל אטום. מי מסוגל לאמוד את תוכניותיו הבלתי נתפסות?״

דבריו הבהירו לאַקְרֻוּרַה שהלה אינו עומד לשנות את מדיניותו ולהפסיק ולהפלות את הפָּאנְּדַּוים לטובת בניו. אַקְרֻוּרַה מיהר אז ונפרד מידידיו בהַסְתינָאפּוּרַה ושב לביתו בממלכת היַדוּ. עם שובו, הוא דיווח לקרישנה ולבַּלַראמה בפרוטרוט על המצב בהַסְתינָאפּוּרַה ועל כוונותיו של דְהְרּיתַרָאשְׁטְרַה. אַקְרֻוּרַה נשלח בידי קרישנה כדי ללמוד את המצב שם, ובחסדו של האל, הוא הצליח במשימתו ויכול היה לתאר את המצב לאשורו.



מאמרים נוספים מאת ספרי בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר