סיפורי קרישנה: פרק 52 – קרישנה הרַנְצְ׳הור

אחרי שזכה בחסדו של קרישנה, מוּצ'וּקוּנְדַה, צאצאה המהולל של שושלת איקְשְׁוָאקוּ, הקיף את האל במערה, ויצא. ובחוץ, כמה הופתע למצוא שמידות האנשים קטנו למימדים ננסיים. גם העצים קטנו מאד, והוא הסיק מכך שהתקופה הינה תקופת קַלי. משום כך, מבלי להסיח דעתו, הוא יצא מיד לעבר צפון, ולבסוף הגיע להר גַנְדְהַמָאדַנַה. עצים רבים צמחו שם כגון עץ הסנדל ועצי פרחים שונים שניחוחם נסך חדווה בלב כל מי שבא לשם. הוא החליט להישאר בהר הזה ולבצע סיגופים עד סוף ימיו. כנראה שמקום זה מצוי בחלקם הצפוני ביותר של הרי ההימליה, במקום שבו שוכנים נַרַה-נָארָאיַנַּה. המקום קיים עד עצם היום הזה ונקרא בַּדַריקָאשְׂרַמַה. שם, שוכח כל מכאוב ועונג וכל שאר שניויות העולם החומרי, הוא עסק בסגידה לקרישנה. ואילו קרישנה שב אז לסביבות העיר מַתְהוּרָא והחל להילחם בחיליו של קָאלְיַוַנַה. הוא הרג אותם כולם, בזה אחר זה, ואחר כך אסף את השלל מן הגופות. אנשים גדולי מידות העמיסו אז על-פי הוראתו את השלל על עגלות שוורים ונשאו אותו לדְוָארַקָא.

ובינתיים שב גַ'רָאסַנְדְהַה והתקיף את העיר, הפעם עם צבא אדיר יותר, בן עשרים ושלושה אַקְשַׁוּהינִּים.

שְׂרִי קרישנה, שרצה להציל את מַתְהוּרָא ממתקפתו השמונה עשרה של צבא עצום שכזה מבלי לגרום למותם של המוני חילים, וגם כדי להתפנות לעיסוק חשוב יותר, נטש אז את המערכה מבלי להילחם. כמובן, הוא לא פחד בכלל. אולם הציג עצמו כמו אדם רגיל שנבהל ממספר רב כל כך של חילים ומשאבים. ללא כל נשק בידו, הוא פרש מקרב, ואף שכפות רגליו היו רכות כעלעלי הלוטוס, הוא צעד רגלִי למרחקים.

גַ'רָאסַנְדְהַה, שחשב שקרישנה ובַּלַראמה נבהלו הפעם מכוחו ונסים עתה, החל לרדוף אחריהם עם כל מרכבותיו, סוסיו וחיליו. הוא חשב שהם סתם אנשים פשוטים וניסה לחשב את מעשיו של האל. קרישנה ידוע כרַנְצְ'הור, או ״מי שנמלט משדה הקרב״. בהודו, ובמיוחד בגוּגַ'ראט, ישנם מקדשים רבים של קרישנה שידועים כמקדשים של רַנְצְ'הורְגִ'י. ברגיל, מלך שנוטש מערכה מבלי להילחם, נקרא מוג לב. אולם כאשר קרישנה משתעשע כך, סוגדים לו הדבקים. הזדים מנסים תמיד לאמוד את שיפעתו או את כוחו של אלוהים, בעוד שהדבקים רק מתמסרים לו וסוגדים לו. אם נצעד בעקבותיהם של הדבקים הטהורים, גם אנו נבין שקרישנה, רַנְצְ'הורְגִ'י, פרש מקרב לא מפחד, אלא משום שעמדה מטרה אחרת לנגד עיניו. המטרה, כפי שעוד יתגלה, היתה להספיק ולקבל את מכתבה הסודי של רוּקְמינִּי, אשתו הראשונה לעתיד.

נטישת הקרב הינה ביטוי לאחד מששת שפעיו. קרישנה הינו החזק מכול, העשיר מכול, המפורסם מכול, החכם מכול, היפה מכול, וגם הפרוש מכול. בשרימד בהאגותם נאמר בבירור שהוא עזב את שדה הקרב למרות כוחו הצבאי הרב. שהרי אפילו לבדו, ללא צבאו, היה יכול להביס את כל צבאו של גַ'רָאסַנְדְהַה, כמו בשבע עשרה הפעמים הקודמות. מכאן שנטישת הקרב היתה בסך הכול ביטוי לשיפעתו העילאית—מעלת הפרישות.

שני האחים צעדו למרחקים, ואז, כמו התעייפו. כדי להפיג את לאוּתם, הם טיפסו על הר גבוה שמזדקר אלפי מטרים מעל לפני הים. ההר נקרא פְּרַוַרְשַנַּה בגלל שיורדים בו גשמים בלתי פוסקים. פסגתו היתה מכוסה תמיד בעננים שנשלחו בידי אינְדְרַה. גַ'רָאסַנְדְהַה חשב כמובן, ששני האחים מפחדים מצבאו ומצאו להם מסתור בהר. תחילה ניסה אמנם למצוא אותם. אולם אחרי חיפושים ממושכים לשוא, הוא החליט לכתר את הפסגה באש וכך ללכוד ולהמית אותם. הוא הקיף את הפסגה בשמן, הוא הצית הכול באש, והלהבות פשטו מהר. אולם קרישנה ובַּלַראמה קפצו אז מראש ההר אל מרגלותיו—מרחק של 140 ק״מ. וכך, בעוד פסגת ההר מיתמרת בלהבות, הצליחו השניים להתחמק מעיניו של גַ'רָאסַנְדְהַה. והלה, בטוח ששניהם נשרפו לאפר, לא מצא עוד טעם במלחמה. מרוצה מהצלחת מאמציו, הוא עזב את מַתְהוּרָא ושב לביתו בממלכת מַגַדְהַה. ואילו קרישנה ובַּלַראמה שמו פעמיהם לעבר דְוָארַקָא, העיר המוקפת בים.

אחר כך נשא בַּלַראמה את רֵוַתִי, בתו של המלך רַיְוַתַה, שליט מחוז אָאנַרְתַה. זה מסופר בספר התשיעי של השרימד בהאגותם. אחרי נישואיו של בַּלַראמה, קרישנה נישא לרוּקְמינִּי, בתו של המלך בְּהִישְׁמַקַה, שליט מחוז וידַרְבְּהַה. קרישנה הינו אישיות אלוה העילאי, וָאסוּדֵוַה, וכמותו, רוּקְמינִּי הינה אלת המזל העילאית, מַהָא-לַקְשְׁמִי. על-פי הצ'איטניה-צַ'ריתָאמְרּיתַה, התרחבותם של קרישנה ושְׂרִימַתִי רָאדְהָארָאנִּי הינה בו-זמנית; קרישנה מתרחב לדמויות שונות מקטגורית וישנו-תַתְתְוַה, ושרימתי רָאדְהָארָאנִּי מתרחבת באמצעות אונה הפנימי לדמויות שונות מקטגורית שַׂקְתי-תַתְתְוַה, או אלות המזל הרבות לאינספור.

שמונה סוגי נישואים מקובלים בתרבות הוֵדית. המכובדים ביותר אלה נישואים שנקבעים על-ידי הורי החתן והכלה. במועד שנקבע, הולך החתן ברוב פאר אל בית הכלה, ושם זו ניתנת לו בנוכחות בְּרָאהְמַנּים, כוהנים וקרובי משפחה. אולם ישנן גם שיטות נוספות, כגון נישואי גַנְדְהַרְוַה ונישואי רָאקְשַסַה. רוּקְמינִּי נישאה לקרישנה בנישואי רָאקְשַׁסַה. כלומר, היה עליו לחטוף אותה לנגד עיניהם של מתחרים רבים, כגון שׂישׂוּפָּאלַה, גַ'רָאסַנְדְהַה, שָׂאלְוַה ועוד. אף שרוּקְמינִּי יועדה כבר לשׂישׂוּפָּאלַה, קרישנה חטף אותה מזירת הנישואים, ממש כשם שגַרוּדַּה חטף את כד הנקטר מידיהם של הזדים. רוּקְמינִּי, בתו היחידה של המלך בְּהִישְׁמַקַה, היתה יפה להפליא. היא נודעה כרוּצ'ירָאנַנָא, או ״מי שפניה היפיפיות נפתחות כמו פרח הלוטוס״.

דבקיו של קרישנה להוטים תמיד לשמוע אודות מעשיו הנשגבים. מעשיו, כגון מלחמה, חטיפה, ומנוסה מקרב, כולם הינם נשגבים ומצויים במישור המוחלט. ומשום כך מעוררים עניין נשגב בדבקים. דבק טהור אינו מבדיל ביניהם; גם לא מעדיף לשמוע אחד מאלה ולדחות אחר. מכל מקום, ישנו סוג של דבקים לכאורה, הפְּרָאקְרּיתַה סַהַג'ייָא, שלהוטים מאד לשמוע אודות הרָאסַה-לִילָא של קרישנה עם הגופִּיות, אך לא אודות מלחמותיו עם אויביו. זאת משום שאינם מבינים שאלימותו ואהבתו לגופִּיות שתיהן מתבצעות במישור המוחלט ונשגבות באותה מידה. הדבקים הטהורים שמטים אוזן קשבת לתיאורי עלילותיו של קרישנה שבשרימד בהאגותם, נהנים ממעשים אלה כולם, ואינם דוחים טיפה אחת מהם.

וזהו סיפור חטיפתה של רוּקְמינִּי: המלך בְּהִישְׁמַקַה, מלך וידַרְבְּהַה, היה רב כישורים ודבק גדול. היו לו חמישה בנים ובת אחת. בנו הראשון היה רוּקְמִי; השני היה רוּקְמַרַתְהַה; השלישי היה רוּקְמַבָּאהוּ; הרביעי והצעיר ביותר נקרא רוּקְמַקֵשַׂה, והחמישי נקרא רוּקְמַמָאלִי. לאחים היתה גם אחות אחת, רוּקְמינִּי, שהיתה יפה וצנועה, ונועדה להינשא לקרישנה. קדושים וחכמים רבים, כגון נָארַדַה מוּני, נהגו לבקר בארמונו של בְּהִישְׁמַקַה, ובאופן טבעי יצא לרוּקְמינִּי לשוחח עמם, וכך, לשמוע אודות קרישנה. ופשוט משמיעה, היא החליטה להתמסר לכפות רגלי הלוטוס שלו ולהיות לאשתו. גם קרישנה שמע אודותיה. היא היתה מאגר המעלות הנשגבות כולן: תבונה, רוחב לב, יופי נדיר, והתנהגות צדיקה. וגם הוא החליט שהיא מתאימה להיות לו לאשה. בני המשפחה וקרוביו של בְּהִישְׁמַקַה כולם חשבו להשיא את רוּקְמינִּי לקרישנה. אלא שאחיה הבכור, רוּקְמִי, מתעלם מרצון הכלל, בחר לחתן אותה עם שׂישׂוּפָּאלַה, שהיה אויב מושבע של קרישנה. כמה נעצבה רוּקְמינִּי שחורת העינים משנודע לה על ההסדר. אולם כבתו של מלך, היא הבינה בתככים מדיניים, והחליטה שהשתקעות בצער לא תועיל עתה; דרושים צעדים מעשיים. לאחר שיקול דעת היא החליטה לשלוח מסר לקרישנה. וכדי שלא תרומה, היא בחרה בבְּרָאהְמַנַּה מיומן כשליח. בְּרָאהְמַנַּה מיומן שכזה הינו איש אמת תמיד ודבק של וישנו. ועתה, הוא נשלח ללא דיחוי לדְוָארַקָא.

מיד עם הגיעו לשערי העיר, הוא הודיע לשוער על בואו, והלה הביא אותו אל הארמון, שם ישב קרישנה על כס זהב. מאחר שהבְּרָאהְמַנַּה שימש כשליחה של רוּקְמינִּי, הרי שזכה לראות את קרישנה, אישיות אלוה וסיבת כל הסיבות. הבְּרָאהְמַנַּה נחשב למורם הרוחני של כל מעמדות החברה. שְׂרִי קרישנה, שביקש ללמד את הכללים הוֵדיים כיצד לקבל פניו של בְּרָאהְמַנַּה, קם מיד ממושבו והציע אותו לאיש. ואז, ישוב על כס זהב, קרישנה החל לסגוד לו ממש כשם שהאלים-למחצה סוגדים לו עצמו. הוא לימד בכך שהסגידה לדבקו חשובה יותר אפילו מן הסגידה לו.

אחר כך התרחץ הבְּרָאהְמַנַּה, סעד את ארוחתו, ונשכב לנוח על מצע ממשי רך. קרישנה ניגש אליו אז חרש וברוב כבוד הניח את רגליו בתוך חיקו והחל לעסות אותן. הוא גם אמר לו, ״בְּרָאהְמַנַּה יקר, אני מקווה שאינך מתקשה בקיום כללי הדת, אני מקווה גם שמֵחְשָבך שליו תמיד.״ האנשים בחברה נחלקים על-פי מעמדות מקצועיים שונים, וכאשר שואלים לשלומם, זה צריך להיעשות על-בסיס משלח ידם. משום כך, כאשר שואלים לשלומו של בְּרָאהְמַנַּה, יש לנסח את השאלה בהתאם למצבו ובדרך שלא תטריד אותו. שלוה נפשית הינה בסיס ליושר, לנקיון, ליחס שווה לכול, לשליטה עצמית ולסובלנות. ועם שקונים ידע ויודעים כיצד ליישם אותו בחיים, הופכים משוכנעים לגבי האמת המוחלטת. הבְּרָאהְמַנַּה ידע שקרישנה הינו אישיות אלוה העילאי, ואף-על-פי-כן קיבל את שירותו, כדי לשמור על מוסכמות החברה הוֵדית. קרישנה שיחק כבן אנוש רגיל, וכקְשַׁתְרייַה ואיש צעיר, היתה זו חובתו לכבד בְּרָאהְמַנַּה שכזה.

קרישנה המשיך: ״הו הטוב בבְּרָאהְמַנּים, היה שמח בחלקך, כי בְּרָאהְמַנַּה מסופק לא יסטה מחובותיו לעולם; ועצם מילוי החובות, ובמיוחד עבור בְּרָאהְמַנַּה, די בו כדי להגשים את שלמות המאוויים כולם. אפילו מישהו עשיר כמו אינְדְרַה, מלך עדן, אם אינו מסופק, הרי שיאלץ להתגלגל מכוכב לכוכב, ולעולם לא ימצא את אושרו. בעוד שמי שמסופק בתוכו, גם ללא מעמד גבוה יֵדע להיות מאושר בכל מקום.״

הוראתו של קרישנה לבְּרָאהְמַנַּה הינה רבת משמעות. משמעותה שבְּרָאהְמַנַּה אמיתי אינו נטרד לעולם. כיום, בתקופת קַלי, ישנם בְּרָאהְמַנּים-כביכול שחיים חיים בזויים כמו שׂוּדְרות או אף נחותים מאלה, ואף-על-פי-כן מבקשים להיחשב לבְּרָאהְמַנּים לכל דבר. למעשה, בְּרָאהְמַנַּה אמיתי דובק בחובותיו, ולעולם אינו עוסק בחובותיו של שׂוּדְרַה או של נחות מזה. הספרים המוסמכים מורים שבמצבים קשים במיוחד אפשר שבְּרָאהְמַנַּה יעסוק במשלח ידו של קְשַׁתְרייַה או אפילו של וַיְשְׂיַה, אך לעולם לא של שׂוּדְרַה. קרישנה מכריז כאן שבְּרָאהְמַנַּה שמקפיד לקיים את כללי הדת, לא יטרד גם לנוכח קשיים.

ולסיכום, קרישנה אמר: ״הינני משתחווה לפני הבְּרָאהְמַנּים והוַיְשְׁנַּוים, כיוון שהבְּרָאהְמַנּים מסופקים תמיד והוַיְשְׁנַּוים פועלים תמיד לרווחת כלל החברה. הם ידידיה הטובים ביותר של האנושות, הם פטורים מזהויות כוזבות, ותמיד שלווים.״

עתה ביקש האל לדעת אודות השליטים (הקְשַׁתְרייות) בממלכתו של הבְּרָאהְמַנַּה. הוא חקר איפוא, האם האזרחים שמחים שם. כישוריו של מלך נמדדים על-פי מצב האנשים בממלכתו. אם אלה שמחים מכל בחינה, פירושו של דבר שהמלך הינו ישר דרך ומבצע כראוי את חובותיו. קרישנה אמר שאותו מלך שאזרחיו שמחים, הינו יקר לו מאד.

מובן שקרישנה הבין שהבְּרָאהְמַנַּה נושא עמו מכתב סודי, ומשום כך אמר, ״אם אינך מתנגד, תוכל עתה לדבר על שליחותך.״ הבְּרָאהְמַנַּה, מאושר ממגעיו הנשגבים עם הריבון, סיפר אז את סיפור משימתו. הוא הוציא את מכתבה של רוּקְמינִּי ואמר: ״אלה הן מילותיה של הנסיכה רוּקְמינִּי: 'קרישנה יקר, הו הנקי מרבב והיפה מכול, כל בן אנוש שזכה לשמוע על דמותך הנשגבת ועלילותיך, מיד, דרך אוזניו, נמשך כולו לשמך, לתהילתך ולמעלותיך. מכאוביו החומריים נמוגים כליל, והוא קובע את דמותך בלבו. מתוך אהבה נשגבת שכזו, הוא רואה אותך תמיד בתוכו, וכך מתגשמים מאווייו כולם. גם אני שמעתי אודות תפארת מעלותיך. ואולי אני חסרת בושה ומבטאת את עצמי בצורה ישירה מדי, אולם שבית את לבי. כנערה צעירה ולא נשואה, אפשר שתפקפק ביציבות נפשי. אולם מוּקוּנְדַה יקירי, מבני האנוש אתה האריה העילאי, אתה הנעלה באנשים. וכל נערה שטרם עזבה את ביתה, גם הצנועה שבנשים, תיפול שבי אחרי אופיך המופלא, חוכמתך, שיפעתך ומעמדך, ותיתאווה להינשא לך. אני יודעת שאתה בעלה של אלת המזל ומלא חסד לדבקיך; משום כך החלטתי להפוך לשפחתך הנצחית. אלי היקר, חיי ונשמתי מוקדשים לכפות רגלי הלוטוס שלך. בחרתי בך לבעל, ולכן אני מתחננת שתקבל אותי לאשה. אתה האדיר מכול, הו בעל עיני הלוטוס. עתה אני שייכת לך. כמה זה בזוי שתן יבוא ויחטוף את טרפו של האריה. מהר איפוא, ובוא לגונן עלי, לפני שאלקח בידי שׂישׂוּפָּאלַה ונסיכים כמותו. אלי, בחיי הקודמים אפשר שהירבתי במעשי צדקה לטובת הכלל כגון חפירת בארות ונטיעת עצים, או שערכתי טקסי פולחן וקרבנות ושרתתי אנשים נעלים כגון המורה הרוחני, הבְּרָאהְמַנּים והוַיְשְׁנַּוים. ואולי ריציתי במעשים הללו את אישיות אלוה, נָארָאיַנַּה. אם זה כך אלי, מי יתן ואתה, קרישנה, אחיו של בַּלַראמה, תבוא לכאן ותתפוס בידי, כדי ששׂישׂוּפָּאלַה ומרעיו לא יוכלו לגעת בי.'״

נישואיה של רוּקְמינִּי לשׂישׂוּפָּאלַה כבר נקבעו. משום כך היא הציעה שרק חטיפתה תוכל לשנות את המצב. נישואים כאלה, שבהם נחטפת הנערה בכוח, נקראים נישואי רָאקְשַׁסַה, והם נהוגים בקרב קְשַׁתְרייות, כלומר אנשי שררה חדורי רוח קרב. נישואיה נקבעו ליום המחרת, ומשום כך היא הציעה שקרישנה יבוא בהסתר ויחטוף אותה, ואז ילחם עם שׂישׂוּפָּאלַה ובני בריתו, כגון מלך מַגַדְהַה. היא ידעה שאיש לא יכול להביס את קרישנה ואין ספק שינצח בקרב, ומשום כך כינתה אותו אַג'יתַה—הבלתי מנוצח. כדי שבני משפחתה הרבים, לרבות נשים, לא יפצעו או יהרגו בקרב, אם זה יתרחש בארמון, חשבה רוּקְמינִּי בת המלך, כמו מדינאי מיומן בתכסיסים מדיניים, על פיתרון הולם.

היא הסבירה שנהוג במשפחתה לבקר לפני כל נישואים במקדשה של האלה דוּרְגָא, שהינה אלת המשפחה. (המלכים הקְשַׁתְרייות היו ברובם וַיְשְׁנַּוים שסגדו לווישנו בדמותו כרָאדְהָא-קרישנה או לַקְשְׁמִי-נָארָאיַנַּה; רק לרווחתם החומרית הם נהגו לסגוד לאלה דוּרְגָא. אף שלעולם לא טעו, כמו שעושים רבים פחותי תבונה, וחשבו שהאלים-למחצה הינם שווים ברמתם לאלוהים ומשתייכים לקטגורית הווישנו-תַתְתְוַה). כדי למנוע הרג מיותר של בני משפחה, רוּקְמינִּי הציעה לחטוף אותה בדרכה למקדש או בשובה ממנו.

היא גם הסבירה מדוע היא להוטה כל כך להינשא לקרישנה, אף שיועדה לשׂישׂוּפָּאלַה, שהיה כשיר ומתאים בהחלט, כבנו של מלך דגול. היא אמרה שאיש לדעתה אינו גדול מקרישנה. אפילו שיווה, שנודע כמַהָאדֵוַה וגדול כל האלים-למחצה, אינו גדול ממנו. אפילו הוא מנסה לרצות את קרישנה כדי להשתחרר מהסתבכותו עם מידת הבערות שבטבע החומרי. ולמרות שהוא הגדול שבנשמות הדגולות, המַהָאתְמות, הוא שומר על ראשו את מי הגנגס הטהורים שנובעים מבקע במעטפת היקום שבקעה אגודלו של וישנו. שיווה הינו אחראי למידת הבערות החומרית, וכדי לשמור על מעמדו הנשגב, הוא הוגה תמיד בווישנו. רוּקְמינִּי הבינה שלא קל כל כך לזכות בחסדו של קרישנה, שהרי אפילו שיווה צריך להיטהר כדי לזכות בזה; קל וחומר היא, שהינה בסך הכול בתו של מלך קְשַׁתְרייַה. היא היתה מוכנה להקדיש את חייה לסיגופים קשים ולצומות ולחיי צנע. ואם לא יתאפשר לה בחיים אלה לזכות בחסדו של קרישנה, הריהי מוכנה להמשיך בסיגופים חיים אחר חיים. בבהגווד-גיטה נאמר שהדבקים הטהורים מבצעים את שירותם המסור מתוך החלטיות רבה. החלטיות שכזו, כמו החלטיותה של רוּקְמינִּי, הינה המחיר היחידי שיש לשלם כדי לזכות בחסדו של קרישנה, וזו הדרך להצלחה העליונה בתודעת קרישנה.

הבְּרָאהְמַנַּה סיים אז להסביר את דבריה של רוּקְמינִּי ואמר: ״קרישנה יקר, ראש שושלת היַדוּ, נשאתי אליך את מכתבה הסודי של רוּקְמינִּי; עתה זה נתון לשיקולך, ותחליט כרצונך. מכל מקום, אם ברצונך לעשות משהו, זה חייב להעשות מיד, כי לא נותר זמן רב לפעולה.״



מאמרים נוספים מאת ספרי בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר