סיפורי קרישנה: פרק 62 – פגישתם של אוּשָׁא ואַנירוּדְדְהַה

פגישתם של אַנירוּדְדְהַה ואוּשָׁא, שגרמה לקרב אדיר בין קרישנה לשיווה, הינה מלאת עניין ומסתורין. מַהָארָאגַ'ה פַּרִיקְשׁית היה להוט לשמוע את סיפור המעשה כולו, וזהו הסיפור שסיפר שׂוּקַדֵוַה גוסְוָאמִי: ״מלכי היקר, שמעת בודאי על המלך בַּלי שהיה דבק גדול שהעניק לוָאמַנַה, שהינו התגלות של וישנו כבְּרָאהְמַנַּה גמד, את כל אשר היה ברשותו, כלומר, את העולם כולו. למלך זה היו מאה בנים, ובכורם היה בָּאנָּאסוּרַה.״

גיבור חיל זה, בָּאנָּאסוּרַה, שנולד לבַּלי מַהָארָאגַ'ה, היה דבק גדול של שיווה ונכון תמיד לשירותו. מסירותו הקנתה לו מעמד רם בחברה ורוב כבוד. הוא היה גם רב תבונה ורחב לב, ומעשיו כולם היו מפוארים, כי לא הפר שום הבטחה או שבועה, והיה איש אמת ונאמן למילתו תמיד. באותם ימים הוא שלט על העיר שׂוניתַפּוּרַה. בחסדו של שיווה, היו לו אלף ידים וכוחו היה עצום כל כך, עד כי אפילו אלים-למחצה כמו מלך אינְדְרַה שימשו כמשרתיו.

בעבר, כאשר שיווה חולל את מחולו המפורסם, תָאנְּדַּוַה-נְרּיתְיַה, שהקנה לו את שמו נַטַרָאגַ'ה, אותו בָּאנָּאסוּרַה סייע לו בריקודו; לקצב המחול הוא הכה אז בתופים עם אלף ידיו. שיווה ידוע בשם אָאשׂוּתושַׁה, או מי שמתרצה בקלות ונוטה חסד לדבקיו. הוא מגונן על כל מי שמוצא בו מקלטו והוא אדון כל ישויות החיים שבעולם החומרי. מרוצה מבָּאנָּאסוּרַה הוא אמר, ״אני מסופק ממך מאד, משום כך תוכל לבקש לך עתה כל ברכה.״ ובָּאנָּאסוּרַה השיב, ״אלי, אם תאות, אבקש שתשאר בעירי ותגונן עלי מפני אויבי.״

יום אחד בָּאנָּאסוּרַה בא לחלוק כבוד לשיווה. הוא השתחווה לפניו, נוגע עם קסדתו, שזהרה כחמה, בכפות רגלי הלוטוס של האל-למחצה, ואמר, ״אלי, כל מי שמוצא מקלט בכפות רגלי הלוטוס שלך, שהינן כמו עצי משאלה שמספקים כל תשוקה—יוכל להגשים את מאווייו הבלתי מוגשמים כולם. והנה נתת לי אלף זרועות, אולם איני יודע מה לעשות בהן. סליחה, אבל נראה שאיני יכול לנצל אותן בכלל בקרב. הו אביו המקורי של העולם החומרי, מלבדך, איני מוצא לי שום יריב מתאים. לפעמים מתחשק לי להילחם עם זרועותי; אני יוצא אז לחפש אחר לוחם הולם, אלא שלמרבה הצער, כולם בורחים מפני, מודעים לכוחי האימתני. מתוסכל, אני מכה אז בהרים כדי לשכך את הגירוי שבידי. בדרך זו ריסקתי כבר הרים רבים לרסיסים.״

שיווה, שנוכח שברכתו הפכה בסך הכול מיטרד לזד, אמר, ״סכל שכמותך! הפכת מדוכדך בגלל שתשוקתך לקרב אינה מוצאת את סיפוקה. אתה סבור גם שמלבדי איש בעולם איננו מתחרה הולם לך. אולם דע כי בסופו של דבר תמצא יריב כזה. או אז יבואו ימיך לקיצם ודגל הנצחון שלך לא עוד ישוב להתנוסס, גם תראה את יוקרתך הכוזבת נרמסת לעפר.!״

גאה על כוחו הרב, בָּאנָּאסוּרַה עלץ עתה כולו לרגל הפגישה העתידית עם מישהו שיוכל לנפץ עוצמה כזו. הוא שב שמח לביתו, מצפה תמיד ליום שבו יופיע הלוחם העז שינצחו, כפי שהובטח. כמה סכל היה הזד הזה! מסתבר שאנשים סכלים וזדוניים שמחזיקים בשיפעה חומרית מיותרת, מתאווים תמיד להפגין את שיפעתם. וברוב טיפשותם אף נהנים כאשר זאת מתכלה. פירושו של דבר שאינם יודעים כיצד להשקיע את אונם במטרות נכונות; זאת כמובן, כיוון שאינם מבינים את הברכה שבתודעת קרישנה. האנשים נחלקים למעשה, לשתי קבוצות—מי שמודעים לקרישנה, ומי שאינם מודעים. המודעים לקרישנה אלה דבקיו של אישיות אלוה, בעוד שהלא מודעים דובקים לרוב באלים-למחצה. אלה גם משקיעים את כל מרצם ברדיפה אחרי עינוג חושים, בעוד שהדבקים עוסקים כליל בשירותו של אלוהים. בָּאנָּאסוּרַה היה דוגמה מושלמת לנהנתן שכזה; הוא היה להוט מאד להשתמש בכוחו הקרבי הבלתי רגיל לצורך סיפוקו האישי. ומאחר שלא מצא לו מתחרה הולם, היה מכה הרים בידיו האדירות ומרוצץ אותם לרסיסים. ארג'ונה לעומתו, אף שניחן ביכולת קרבית לא פחותה, הקדיש אותה כולה לשירותו של קרישנה.

לבָּאנָּאסוּרַה היתה בת יפיפיה ושמה אוּשָׁא שהגיעה לפירקה. לילה אחד בשעה שישנה בין חברותיה הרבות, היא חלמה שאַנירוּדְדְהַה נמצא לצידה, ומתענג ומתעלס עימה, אף שמעולם לא ראתה אותו לפני כן, גם לא שמעה אודותיו. לפתע היא התעוררה מחלומה, קוראת בקול, ״אהובי היקר, היכן אתה?״ ומיד היא נבוכה, מבוישת קצת על שנחשף סודה. אחת מחברותיה שם היתה צ'יתְרַלֵקְהָא, בתו של ראש הממשלה של בָּאנָּאסוּרַה. שתיהן היו חברות טובות ומתוך סקרנות זו שאלה, ״נסיכה יפיפיה, כיוון שעדיין לא נישאת, גם לא ראית שום נער עד עתה; מפתיע שאת מדברת כך. את מי את מחפשת? מיהו בן זוגך?״

ואוּשָׁא השיבה, ״ידידתי, בחלומי ראיתי נער יפיפה; גוון עורו היה כהה, עיניו כעלעלי הלוטוס, ומלבושו צהוב. זרועותיו היו ארוכות מאד וגופו כולו חטוב. אין ספק שכל נערה היתה נשבית בקסמו. אני גאה לומר שעלם יפה זה נשק לי ונהניתי מאד ממתק שפתותיו. אלא שלמרבה הצער ממש אז הוא נעלם, ואני כמו הוטלתי למערבולת של עוגמה. ידידתי, כמה הייתי רוצה למצוא אותו—את אדוני ומשאת לבבי.״

״אני מבינה את צערך,״ ענתה מיד צ'יתְרַלֵקְהָא. ״אם נער זה קיים במקום כלשהו בשלושת העולמות—במערכת הכוכבים העליונה, התיכונה או התחתונה—כדי לשמח אותך, אני מבטיחה למצוא אותו. אם תוכלי רק לזהות אותו מחלומך, אוכל להביא לך שלוות נפש. אני אצייר עתה מספר דיוקנים, וברגע שתזהי את תמונת בעלך הנכסף, אמרי לי, כי לא משנה היכן הוא נמצא; ידועה לי האמנות כיצד להביא אותו לכאן. רק תזהי אותו, ומיד זה יסודר.״

צ'יתְרַלֵקְהָא החלה לצייר אז תמונות רבות—של אלים-למחצה תושבי המערכות העליונות, של גַנְדְהַרְוים, סידְדְהים, צָ'ארַנּים, פַּנְנַגים, דַיְתים, וידְיָאדְהַרים ויַקְשׁים, גם של בני אנוש רבים. (מן השרימד בהאגותם ומספרות וֵדית נוספת מסתבר שבכל כוכב ישנן ישויות חיים מסוגים שונים. מכאן שטפשי לחשוב שאלה קיימות רק בכדור הארץ.) היא ציירה תמונות רבות, ומבני האדם היא ציירה את בני שושלת הוְרּישְׁנּי, לרבות וַסוּדֵוַה—אביו של קרישנה, שׂוּרַסֵנַה—סבו, שְׂרִי בַּלַרָאמַגִ'י, שְׂרִי קרישנה, ועוד רבים. כאשר אוּשָׁא ראתה את תמונתו של פְּרַדְיוּמְנַה, היא נבוכה מעט, אולם כאשר ראתה את זו של אַנירוּדְדְהַה, היא נבוכה כליל והרקינה ראשה וחייכה, כי מצאה את הגבר שחיפשה. היא גם רמזה לצ'יתְרַלֵקְהָא כי זהו האיש שגנב את לבבה.

צ'יתְרַלֵקְהָא היתה יוגִינִי גדולה שניחנה בכוחות מופלאים, ואף שלא היא, גם לא אוּשָׁא ראו מקודם את האיש, גם לא ידעו את שמו, היא זיהתה מיד כי זהו אַנירוּדְדְהַה, נכדו של קרישנה. כבר באותו הלילה היא יצאה דרך החלל החיצון והגיעה במהרה לדְוָארַקָא, העיר המוגנת בקפידה בידי קרישנה. היא חדרה לארמון ומצאה את אַנירוּדְדְהַה ישן בחדרו על מיטה מפוארת. בכוחותיה הניסתרים היא הביאה אותו אז, כך בעודו ישן, לשׂוניתַפּוּרַה, אל אוּשָׁא, כדי שתראה את בעלה המיוחל. ואוּשָׁא, קורנת כולה מאושר, התענגה ברוב סיפוק בחברתו.

הארמון שבו חיו אוּשָׁא וצ'יתְרַלֵקְהָא היה מבוצר להפליא ושום גבר לא יכול היה לחדור אליו או לראות אותו מבפנים. עתה אוּשָׁא ואַנירוּדְדְהַה חיו שם יחדיו, ומדי יום עוד גברה אהבתה של אוּשָׁא אליו פי שישה עשר מונים. היא שימחה אותו במלבושים יקרי ערך, בפרחים, בזרים, בבשמים ובקטורות. לצד מיטתו היו גם דברים נחוצים נוספים כגון משקאות ערבים כחלב ועסיסי פירות ומטעמים שונים שנלעסים או נבלעים. ומעל לכול היא שימחה אותו בנועם מילותיה ובשירותה המסור. היא סגדה לו כאילו היה אישיות אלוה העילאי, ובשירותה המופלא, השכיחה ממנו כל דבר אחר ושבתה את תשומת לבו ואת אהבתו כליל. באוירת שירות ואהבה שכזו, אַנירוּדְדְהַה שכח עצמו לחלוטין ולא ידע כבר למנות את הימים שנעדר מביתו האמיתי.

במרוצת הזמן ניכרו באוּשָׁא סימנים גופניים כלשהם שהעידו על יחסי מין עם גבר. הסימנים היו עתה בולטים כל כך, עד שלא ניתן היה עוד להסתיר אותם. אוּשָׁא היתה מלאת חדוה בחברתו של אַנירוּדְדְהַה, אולם לא ידעה לשים גבול לסיפוקה. ועתה לא התקשו הזקיפים ושומרי הארמון לנחש שהיו לה יחסי קרבה עם גבר. מבלי להמתין להתפתחויות נוספות, אלה מיהרו אז לדווח את זה לאדונם, בָּאנָּאסוּרַה. בתרבות הוֵדית, יחסים בין גבר לנערה לא נשואה נחשבים לחרפה נוראה למשפחת האשה. משום כך הזדרז אחד השומרים להודיע לאדונו על הסימנים שניכרים באוּשָׁא, שמעידים על חברה מבישה. המשרתים כולם נשבעו שלא התרשלו במלאכתם והיו דרוכים יומם וליל לגונן על הארמון מפני כל צעיר שיעז וינסה להיכנס. איש לא יכול היה אפילו להציץ לתוך הבית. לכן כמה מפתיע שבתו הפכה מטומאה. מאחר שלא הצליחו להתחקות על הסיבה, הם הציגו עתה לאדונם את כל הבעיה.

מזועזע, מבין שבתו אינה כבר בתולה, ובלב כבד ממועקה, מיהר אז בָּאנָּאסוּרַה ורץ אל הארמון. שם הוא ראה את אוּשָׁא ואַנירוּדְדְהַה יושבים ומשוחחים. שניהם ניראו יחדיו יפים להפליא, שהרי היה אַנירוּדְדְהַה בנו של פְּרַדְיוּמְנַה, אל האהבה עצמו. אף שהם נראו ממש כצמד חמד, בגלל חילול כבוד המשפחה, בָּאנָּאסוּרַה לא אהב את הזיווג. מי הנער? הוא תמה, אף שהעריך את העובדה שאוּשָׁא לא יכלה לבחור לה איש יפה יותר בכל שלושת העולמות. גופו הכהה בהק כולו, מלבושו היה צהוב, ועיניו היו כעלעלי הלוטוס. זרועותיו היו ארוכות מאד, וכולו היה יפיפה עם שערו השחור-כחול הגלי. ריצוד עגיליו המנצנצים וחיוכו הזוהר היו ללא ספק שובי לב, אלא שבָּאנָּאסוּרַה היה רגוז עתה מאד.

אַנירוּדְדְהַה בדיוק שיחק עם אוּשָׁא. הוא היה לבוש נאה מאד ואוּשָׁא ענדה לו זר מפרחים שונים מרהיבים ביופיים. אבקת קוּנְקוּמַה אדומה שהנשים מושחות על חזן היתה פזורה פה ושם על הזר, מעידה על כך שאוּשָׁא חיבקה אותו. והמפתיע ביותר היה שגם בנוכחות האב המשיך אַנירוּדְדְהַה לשבת בשלוה מול הבת. מכל מקום, אַנירוּדְדְהַה ידע שחותנו לעתיד אינו מרוצה בכלל וכבר קיבץ חילים רבים בארמון כדי להתקיפו.

כיוון שלא מצא שום נשק, הוא אחז עתה במוט ברזל גדול ונעמד לפני בָּאנָּאסוּרַה וחיליו, תקיף ואיתן, מרמז שכל מי שיקרב אליו—יחוסל. עם מוט הברזל בידו הוא נראה לבָּאנָּאסוּרַה וחבורתו כמו שר המוות האוחז בשרביטו הבלתי מנוצח. לפקודתו של בָּאנָּאסוּרַה ניסו החיילים אז להקיף אותו וללוכדו, אולם מי שהעז להתקרב, נפגע מן המוט; ראשים, רגלים, זרועות וירכים נשברו וחילים החלו צונחים בזה אחר זה. אַנירוּדְדְהַה הרג אותם ממש כמו שמנהיג של להקת נצים הורג בזה אחר זה כלבים נובחים. הוא הרג אותם ואז נמלט מן הארמון.

אלא שבחסדו של שיווה, בָּאנָּאסוּרַה הכיר שיטות לחימה שונות וידע כיצד ללכוד אויב באמצעות נָאגַפָּאשַׂה, או מלכודת נחשים. וכך נתפס אַנירוּדְדְהַה מיד כאשר יצא. מה רב היה צערה של אוּשָׁא כאשר נודע לה שאהובה נתפס; אומללה ומבולבלת, דמעות זלגו מעיניה, ומבלי שתוכל לעצור בעצמה, היא החלה להתיפח מרה.



מאמרים נוספים מאת ספרי בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר