סיפורי קרישנה: פרק 71 – קרישנה בעיר אינְדְרַפְּרַסְתְהַה

בנוכחותם של נָארַדַה ושאר בני לוויתו של קרישנה שקל אז אוּדְדְהַוַה את המצב, ולבסוף פסק: ״אלי, מאחר שנָארַדַה מוּני הזמין אותך להַסְתינָאפּוּרַה כדי לשמח את דודנך המלך יוּדְהישְׁטְהירַה שמתכונן עתה לקרבן הרָאגַ'סֻוּיַה הגדול, הרי שחובתך לדעתי, ללכת לשם מיד ולסייע למלך במשימתו האדירה. אולם אף שנכון להענות תחילה להזמנתו של הקדוש, חובתך גם לגונן על נשמות שמתמסרות לך. מכל מקום, אם נבחון את המצב בכללותו נראה ששתי המטרות הללו יכולות להתגשם יחדיו, כי רק מי שניצח את כל המלכים האחרים יכול לבצע את קרבן הרָאגַ'סֻוּיַה. פירושו של דבר שמבלי להביס את גַ'רָאסַנְדְהַה מחרחר המלחמות, יוּדְהישְׁטְהירַה לא יוכל לערוך את טקס הקרבן הזה. רק מי שגבר על מלכי כל העולם יכול לבצע את קרבן הרָאגַ'סֻוּיַה, ומכאן שנוכל להגשים את שתי מטלותינו רק כאשר גַ'רָאסַנְדְהַה יומת. מטרותינו יוגשמו כמאליהן אם נצליח להרוג אותו בדרך כלשהי; המלכים שכלא על לא עוול בכפם ישוחררו משבי, ושמך יתפרסם בכול, לשמחתנו הרבה, כמי שהצילם.״

״אלא שהמלך גַ'רָאסַנְדְהַה אינו אדם רגיל. הוא מהווה מכשול רציני אפילו בפני לוחמים דגולים, כי כוחו שווה לכוחם של 10,000 פילים. רק בְּהִימַסֵנַה, שגם כוחו שווה ל-10,000 פילים, יוכל לנצח מלך זה. מוטב איפוא, שילחמו השניים לבדם, כדי למנוע הרג מיותר של חילים רבים. למעשה, לא קל יהיה לגבור על גַ'רָאסַנְדְהַה כל עוד מוקף האיש בגדודי האַקְשַׁוּהינִּי שלו. עדיף לבחור בתנאים נוחים יותר. ידוע שהוא מסור מאד לבְּרָאהְמַנּים ונוטה להעניק להם תרומות ברוחב לב; לעולם לא יסרב לבקשתו של בְּרָאהְמַנַּה. נראה לי משום כך, שבְּהִימַסֵנַה צריך לפגוש אותו בלבוש של בְּרָאהְמַנַּה ולבקש ממנו נדבה, ואז בעצמו להלחם איתו. כדי להבטיח את נצחונו של בְּהִימַסֵנַה, גם אתה צריך להתלוות אליו, כי בנוכחותך בטוח שיזכה בנצחון. מעצם נוכחותך, הבלתי אפשרי הופך לאפשרי, ממש כשם שהעולם הזה נברא וגם נכחד בידי ברהמה ושיווה פשוט משום השפעתך.״

״למעשה, אתה הוא שבורא ואף הורס את כל עולם התופעות; ברהמה ושיווה נראים רק לכאורה כמו אלה שעושים את זה. גורם הזמן הבלתי נראה, שהינו בסך הכול יצוג מופשט שלך, הוא שאחראי לבריאה ולחורבן; הכול נתון לשליטתו. ואם בכוחו של הזמן לחולל מעשים מופלאים שכאלה באמצעות ברהמה ושיווה, כיצד זה שנוכחותך לא תביא לנצחונו של בְּהִימַסֵנַה? אלי, עם מותו של גַ'רָאסַנְדְהַה, יעלצו כל נשותיהם של המלכים האסורים ויזמרו ויהללו אותך על שהצלת ברוב חסד את בעליהן. אלה ישמחו כמו הגופִּיות בשעה ששוחררו מידיו של שַׂנְקְהָאסוּרַה. החכמים הדגולים, גַגֵ'נְדְרַה מלך הפילים, סִיתָא אלת המזל, ואפילו אביך ואמך—כולם ניצלו בחסדך נטול הסיבה. גם אנחנו כך ניצלנו, ומשום כך הרינו מזמרים תמיד אודות תפארת מעשיך הנשגבים.״

״אני סבור איפוא, שמותו של גַ'רָאסַנְדְהַה בתחילה יביא כמאליו לפתרונן של בעיות רבות. ובאשר לקרבן הרָאגַ'סֻוּיַה שיערך בהַסְתינָאפּוּרַה, זה יערך בזכות מעשיהם הטובים של המלכים האסורים, או אולי בזכות מעשיו הנפשעים של גַ'רָאסַנְדְהַה.״

״אלי, נראה שרק אם תלך בעצמך להַסְתינָאפּוּרַה ותשתתף בקרבן הגדול, אפשר יהיה לשים קץ למלכים רשעים כמו שׂישׂוּפָּאלַה וגַ'רָאסַנְדְהַה, גם לשחרר את המלכים האסורים, ולהבטיח את עריכת הטקס. לאור כל זאת, נראה לי שעליך לצאת מיד לשם.״

הנוכחים באסיפה כולם העריכו את הצעתו של אוּדְדְהַוַה; כולם חשבו שהליכתו של קרישנה להַסְתינָאפּוּרַה הינה מבורכת מכל הבחינות. החכם הדגול נָארַדַה, זקני היַדוּ, וקרישנה, אישיות אלוה עצמו—כולם תמכו בהצעה. או אז, לאחר שביקש את רשותם של וַסוּדֵוַה, אביו, ואוּגְרַסֵנַה, סבו, קרישנה הורה למשרתיו דָארוּקַה וגַ'יְתְרַה לעשות את כל ההכנות הדרושות לנסיעה. משתמו ההכנות, קרישנה נפרד לשלום, ובמיוחד מבַּלַראמה ומאוּגְרַסֵנַה מלך היַדַוים. את נשותיו עם ילדיהן הוא כבר שלח, כל אחת עם מטען הכרחי, ועתה עלה בעצמו על מרכבתו שנושאת על דגלה את דמותו של גַרוּדַּה.

ממש לפני שיצא לדרך הוא סגד לקדוש נָארַדַה באביזרים שונים, והלה, אף שחפץ ליפול מיד ולהשתחוות לכפות רגלי הלוטוס של האל, כיוון שידע שעתה הוא משחק כבן אנוש רגיל, רק השתחווה לו במוחו, מקבע את דמותו הנשגבת בתוך לבו, ומיד עזב את בית האסיפות בדרך האויר. נָארַדַה אינו נוהג לדרוך על האדמה אלא לנוע בחלל החיצון. ואחרי שעזב, קרישנה פנה אל נציגם של המלכים האסורים, אומר לו לא לדאוג, כי במהרה יגרום למותו של גַ'רָאסַנְדְהַה מלך מַגַדְהַה. הוא גם איחל כל טוב לכל אותם מלכים ונציגם. השליח מיהר אז ושב אל המלכים עם החדשה המשמחת על ביקורו של הריבון. ואלה, מלאי שמחה, חיכו עתה בציפיה רבה לבואו.

לקול תרועותיהם של שופרים, תופים, חצוצרות, קונכיות וקרנות, שהידהדו בכל עבר, יצאה אז מרכבתו של הריבון לדרך ועמה עוד מרכבות רבות וגם פילים, חיל פרשים, חיל רגלים, ושאר אביזרי מלכות. בעקבותיו נסעו גם 16,000 נשותיו, כל אחת עם בניה, ובראשן רוּקְמינִּידֵוִי, אלת המזל והאשה למופת. כולן עטו מלבושים יקרים והתקשטו בתכשיטים לרוב. משחת עץ סנדל סכה את גופן וזר פרחים מדיף ניחוחות היה תלוי על צוארן. כך, בעקבות בעלן העילאי, הן נישאו באפריונים מקושטים להפליא בבדי משי, בדגלונים, ובתחרות זהב. חיל רגלים נושאים בידיהם מגינים, חרבות, ופגיונים שימשו כשומרי ראש מלכותיים למלכּות. אל מאסף השיירה הצטרפו נשותיהם וילדיהם של שאר הנספחים, וגם נערות שעשועים לרוב. בהמות משא רבות כגון שוורים, תאויים, פרדות וחמורים נשאו את ציוד המחנה, וכלי מיטה ושטיחים. הנשים המתלוות הושבו, כל אחת באפריון נפרד, על גמלים. אל השיירה הססגונית הזו—על שלל דגליה הצבעוניים, השמשיות והמניפות, גם כלי הנשק השונים, התכשיטים, הקסדות, ושאר אביזרי הקרב—הצטרפו גם קולות תרועת ההמונים, ובשעה שהשתקפה באור השמש, נראתה השיירה ממש כמו ים גדול עם גלים גבוהים וכרישים.

בדרכה להַסְתינָאפּוּרַה (ניו דלהי) עברה שיירתו של קרישנה בממלכות אָאנַרְתַה (מחוז גוּגַ'רַת), סַוּוִירַה (סוּרַת), מדבר רָאגַ'סְתְהָאן הגדול, ולבסוף קוּרוּקְשֵׁתְרַה. היא חלפה בדרכה על-פני הרים רבים, נהרות, ערים, כפרים, שטחי מרעה, ומכרות מחצבים. הריבון חצה אז שני נהרות גדולים, הדְרּישְׁוַתִי והסַרַסְוַתִי, ואת מחוז פַּנְצְ'הָאלַה ומחוז מַתְסְיַה, ולבסוף הגיע לאינְדְרַפְּרַסְתְהַה.

אין זה דבר שגרתי בכלל לזכות בחברתו של אישיות אלוה, משום כך משנודע למלך יוּדְהישְׁטְהירַה על בואו של קרישנה לבירה, הסתמרו שערותיו ממש, מרוב שמחה. הוא מיהר אז ויצא מחוץ לשערי העיר כדי לקבל את פניו כיאות. כלי נגינה וזמרים פצחו, לפקודתו, בזמר ובשיר, והבְּרָאהְמַנּים המלומדים החלו לשורר בקול את מזמורי הוודות. קרישנה ידוע כהְרּישִׁיקֵשַׂה, או אדון החושים, ויוּדְהישְׁטְהירַה מיהר לפגוש אותו ממש כמו החושים שפוגשים בתודעת החיים. מאחר שיוּדְהישְׁטְהירַה היה בן דוד בוגר של קרישנה, רק טבעי שאהב אותו מאד, וברגע שראה אותו הוצף לבו באהבה וחום. ימים רבים כבר לא ראה את הריבון, ועתה חשב שמזלו עצום על שזכה לראות אותו, עומד לפניו. ברוב אהבתו הוא גם חיבק את קרישנה שוב ושוב.

דמותו הנצחית של קרישנה הינה גם משכנה הנצחי של אלת המזל, ועתה, כיוון שיוּדְהישְׁטְהירַה חיבק דמות זו, הרי שהתנקה כליל מטומאת הקיום החומרי. הוא נמלא חדווה נשגבת, כמו שחה בים של אושר; דמעות זלגו מעיניו, גופו רעד באקסטזה, והוא שכח לגמרי את חייו החומריים. אחריו מיהר אז בְּהִימַסֵנַה, האח השני מבין הפָּאנְּדַּוים, ובחיוך חיבק את קרישנה, חושב אותו לבן דודו מצד אמו. נרגש כולו, ברוב שמחה גם הוא שכח לפרק זמן את קיומו החומרי. קרישנה בעצמו חיבק אז את שאר שלושת האחים—ארג'ונה, נַקוּלַה וסַהַדֵוַה—ועיני שלושתם הוצפו מיד בדמעות. ארג'ונה שב וחיבק את קרישנה ושב וחיבק, כיוון שהיו השניים ידידים קרובים מאד, בעוד ששני האחים הצעירים, אחרי שחובקו בידי קרישנה, נפלו לכפות רגליו והשתחוו לפניו. קרישנה השתחווה אז לפני הבְּרָאהְמַנּים שנוכחו שם, גם לפני מבוגרי שושלת הקוּרוּ, כגון בְּהִישְׁמַה, דְרונַּה ודְהְרּיתרָאשְׁטְרַה. מלכיהם של מחוזות רבים כבר התקבצו שם, כגון מחוז הקוּרוּ, סְרּינְגַ'יַה וקֵקַיַה, וקרישנה החליף עמם ברכות וחלק להם כבוד כיאה למעמדם. הבְּרָאהְמַנּים, בלווית הקריינים המקצועיים—הסוּתות, המָאגַדְהים והוַנְדינים—פתחו אז בתפילות הלל לאל. שחקנים ונגנים, כגון גַנְדְהַרְוים, גם בדחני החצר, החלו לנגן בתופים, בקונכיות, בתופי דוּד, בוִינּות, במְרּידַנְּגות ובשופרים. והרקדנים הפגינו את כישרונם לחולל, כדי לשמח אותו. כך נכנס שְׂרִי קרישנה, אישיות אלוה המפורסם מכול, אל הקריה העצומה שטבלה כולה ברוב שיפעה ויופי. ובשעה שפסע במבואות העיר, שוחחו הכול בינם לבין עצמם אודות תפארת תהילותיו, משבחים את שמו הנשגב, מעלותיו, דמותו וכו'.

פילים מבוסמים התיזו מחִידקיהם מי בשמים על כל כבישי העיר, הרחובות והשבילים. הבתים והרחובות במקומות שונים קושטו בדגלונים ובדגלים צבעוניים. בצמתים חשובים הוקמו שערים מעוטרים בזהב, ולשני צדדיהם ניצבו כדי מים מזהב. הקישוטים הללו עוד האדירו את תפארת העיר. האזרחים כולם, לכבוד הטקס הגדול, התקבצו במקומות שונים, לבושים במלבושים חדשים בשלל צבעים ומקושטים בעדיים ובזרי פרחים ובבשמים. הבתים כולם הוארו במאות ובאלפי מנורות שהוצבו בפינות הכרכובים, הקירות, העמודים, הבסיסים והקשתות. ממרחק דמה ניצנוץ האורות לחגיגת הדִיפָּאוַלִי (חג לכבוד ראש השנה ההינדי). בתוך הבתים בערה קטורת ריחנית ועשנה שהיתמר מבעד לחלונות יצר אוירה נעימה עד מאד. על גגות הבתים התנופפו דגלים וכדי המים המוזהבים שעל הגגות בהקו למרחוק.

כך נכנס קרישנה לעירם של הפָּאנְּדַּוים, פוסע לאיטו ונהנה מן האוירה הקסומה. בכל בית, כאשר שמעו הנערות הצעירות שקרישנה, שהינו מושא הראייה היחיד שראוי לצפות בו, פוסע עתה ברחוב, אלה נמלאו בערגה עזה לחזות באישיות המפורסמת הזו. שערן נפרע ובד הסארי ההדוק שלגופן התרופף בגלל חפזונן לראות אותו. הן נטשו את כל מלאכות הבית—אפילו מי שהיו שרועות לצד בעלן, זנחו אותו—ומיהרו וירדו לרחוב להביט באל.

שיירת הפילים, הסוסים, המרכבות וחיל הרגלים עברה שם, אולם בגלל הדוחק הרב, היו כאלה שלא יכלו לראות כראוי ועלו על גגות הבתים. כמה נעם להן מראהו של קרישנה, עובר שם עם אלפי מלכותיו! שמחות לקראתו, הן המטירו פרחים על השיירה, מחבקות אותו בלבבן. בקרב מלכותיו הרבות הוא נראה להן כמו הירח המלא בין כוכבים רבים, והן החלו משוחחות ביניהן.

נערה אחת אמרה לחברתה: ״ידידתי, קשה לשער אילו מעשים טובים עשו כל המלכות הללו כדי לזכות וליהנות עתה תמיד מפניו החייכניות וממבטיו האוהבים של קרישנה.״ בשעה שקרישנה פסע לו כך, היו מדי פעם ניגשים אליו אזרחים עשירים, כולם עתירי נכסים, מכובדים, ופטורים מכל פעילות חטאה, ומגישים לו חפצים מבורכים, כדרך של קבלת פנים. הם סגדו לו כמשרתים כנועים.

קרישנה נכנס עתה לארמון, ולמראהו גאה לב הגברות ששם באהבה עזה. הן קיבלו את פניו בעיניים בורקות שהביעו את זיקתן אליו, וקרישנה חייך, מקבל את רגשותיהן ואת מחוות האהבה. כאשר קוּנְתִי, אם הפָּאנְּדַּוים, ראתה את בן אחיה, אישיות אלוה, היא הוצפה ברגש עז. היא התרוממה מיד ממושבה, וניגשה אליו עם דְרַוּפַּדִי, כלתה, וחיבקה אותו באהבה אמהית.

כאשר המלך יוּדְהישְׁטְהירַה הביא את קרישנה אל תוך הארמון, הוא התבלבל כל כך ברוב עליצותו, עד ששכח את כל הנוהגים והכללים לקבלת פנים. קרישנה השתחווה ברוב שמחה לפני קוּנְתִי ושאר הנשים המבוגרות שבארמון. סוּבְּהַדְרָא, אחותו הצעירה, עמדה שם עם דְרַוּפַּדִי, ושתיהן השתחוו לפני כפות רגלי הלוטוס של האל. להוראת חמותה, דְרַוּפַּדִי הביאה אז מלבושים ותכשיטים וגם זרי פרחים, ועם האביזרים הללו הן קיבלו את פני המלכות רוּקְמינִּי, סַתְיַבְּהָאמָא, בְּהַדְרָא, גָ'אמְבַּוַתִי, קָאלינְדִי, מיתְרַוינְדָא, לַקְשְמַנָּא וסַתְיָא המסורה. אחרי שהן קיבלו את פני שמונה מלכותיו הראשיות של קרישנה, הן קבלו גם כיאות את פני שאר המלכות. המלך יוּדְהישְׁטְהירַה דאג למנוחתו של קרישנה וראה שגם כל בני לויתו—כלומר, המלכות, החיילים, השרים והמזכירים—כולם ישוכנו בנוחות. מדי יום, במשך שהייתם כאורחי הפָּאנְּדַּוים, הוא דאג להנעים להם את ביקורם בצורה חדשה.

היה זה באותה עת שקרישנה, בסיועו של ארג'ונה, איפשר לאַגְני, אל האש, לאכּל את יער קְהָאנְּדַּוַה, לסיפוקו המלא. במהלך השריפה קרישנה הציל את הזד מַיָאסוּרַה שהתחבא ביער. וזה, באסירות תודה לקרישנה וארג'ונה, בנה אז בהַסְתינָאפּוּרַה בית אסיפות מופלא. קרישנה נשאר שם כמה חודשים כדי לשמח את המלך יוּדְהישְׁטְהירַה, ובמהלך שהייתו שוטט לו בסביבה, נוסע במרכבתו עם ארג'ונה, ובעקבותיהם חילים ולוחמים רבים.



מאמרים נוספים מאת ספרי בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר