מי הוא אלוהים והאם יש הוכחות לקיומו?

השאלה החשובה שיש לשאול לפני בקשת הוכחה לקיומו של אלוהים היא האם ברצוננו לדעת אותו? מה המניע לבקשת הוכחה על קיומו של אלוהים? מבקשת הוכחה כזאת יכול להשתמע כאילו אנו מתריסים ואומרים: "נראה אם תוכל למצוא הוכחה שתכריח אותי להאמין במה שאיני חפץ". אך לא. אלוהים מתגלה רק למי שחפץ בו ורוצה לאהבו, ומסתיר פניו ממי שאינו רוצה אותו: "לעולם איני מתגלה לסכלים ולחסרי התבונה. עבורם אני מתכסה באוני הפנימי". (בהגווד גיטה 7.25) כדי להתמודד עם שאלת הוכחת קיומו של האל יש להתייחס ראשית כול למהות של הוכחה. הוכחה פורמאלית ומוחלטת תיתכן רק במישור של הגדרות לוגיות-מתמטיות. כול הוכחה המתייחסת לעולם האמפירי (הנגלה) ניתנת להפרכה, שלא לדבר על מה שנמצא מעבר לעולמנו הנגלה, למישור המטפיזי. למשל, האם ניתן להוכיח שהאחר קיים? לא! אם האחר קיים, למרות שלא ניתן להוכיח את קיומו, אולי גם אלוהים? פרמנידס, מבין ראשוני הפילוסופים היווניים, טען שהדבר היחידי שניתן להוכיחו זה שהיש ישנו והאין אינו, וכול עולם התופעות הנתפס בחושינו הוא אך אשליה. טענתו היוותה אתגר קשה ביותר לגדולי הפילוסופים, כמו אפלטון ואריסטו. האם ברצוננו לבסס את אמונתנו רק על מה שניתן להוכחה, ולכן לדחות את כול עולם התופעות, כמו גם את תודעתנו? הוכחה פורמאלית מתייחסת רק לפונקציות מחשבתיות. לבקש הוכחה כזאת משמע לצמצם את המציאות, שהינה מורכבת ורב גונית, למישור המחשבה הפשטני ולהוריד לדרגת אשליה או דמיון את העולם שאנו חווים באמצעות החושים, כמו גם את הרגשות, הרצונות, ובסופו של דבר, את האני והתודעה.

לפי תפיסת הבְּהַקתי, האחד, אלוהים, מתרחב לרבים (יצר מתוכו נשמות רבות) לצורך יחסי אהבה. הוא רוצה להעניק לנו את אהבתו ולקבל ממנו את אהבתנו. לצורך זה הוא נותן לנשמות הרבות את החופש אם לאהבו או להפנות עורפן לו, משמע להתעלם ממנו. אם אלוהים היה מוכיח את קיומו באמצעות אותות ומופתים לאותן נשמות שחפצות להתעלם ממנו (עקב קנאתן בו), הוא היה כופה עצמו עליהן ומאלץ אותן להכיר בעליונותו למרות אי רצונן. זה נוגד את טבע האהבה. לכן אלוהים מאפשר את חופש הבחירה-למי שחפץ להאמין בו הוא מאפשר למצוא אין-ספור הוכחות למציאותו, מאידך, למי שמבקש לראות את העולם ללא האל הוא יעזור לו למצוא אין-ספור סיבות מדוע לא להאמין במציאותו. לא ניתן להוכיח את קיומו של אלוהים, אך ניתן להראות שקיומו הוא הגיוני, ושהעולם מוסבר יותר טוב (ויכול להיות יותר טוב) אם נניח את קיומו. ההוכחה הטובה ביותר למציאות האל היא בעצם הפגישה הישירה עמו. מי שצועד בדרך רוחנית נכונה, בהתאם לדרכו אלוהים יתגלה לפניו. אך זו הוכחה אישית, חווייתית. בתרבות הוֵדית הוכחות יש לבסס על כתבי הקודש. הבעיה היא שהתרבות שלנו מתרחקת כול כך מהר ממקורותיה הרוחניים, עד שרוב הציבור אינו מוכן לקבל את כתבי הקודש כבסיס מוסכם להוכחה. תפקידו של הגוּרוּ לחבר את החפץ בקשר עם האל לכתבים, ולטעת בו אמון בכתבים ובאמיתותם.

הבהגווד גיטה אומרת שלאלוהים דמות אדם, שניתן לראותה ולהבינה רק באמצעות שירות מסור ואוהב: "למרות שאיני נולד וגופי הנשגב אינו נפסד לעולם, ולמרות שאני אדון כל ישויות החיים, בכל עידן ועידן אני מופיע בדמותי המקורית, הנשגבת". "ארג'ונה יקירי, רק באמצעות שירות מסור ללא סייג ניתן להבין אותי כמות שאני-שניצב לפניך וניגלה לעיניך במישרין. רק בדרך זו תוכל לחדור אל מסתורי הבנתי". (בהגווד גיטה 4.6, 11.54) הבהגווד גיטה לא מייחסת לאלוהים דמות אדם (אנתרופומורפיזם), כי אם ההפך, היא אומרת שאלוהים ברא את האדם בדמותו שלו. למה? כדי שיתאפשרו בין אלוהים והאדם יחסי אהבה. אהבה זורמת בין דומים! האם זה הגיוני שאלוהים הוא בעל דמות ואישיות כשלנו? אם אלוהים מוגדר כסיבת הסיבות, צריך שהבריאה, או מה שנבע ממנו, יבטא את מהותו. הסיבה ניכרת בתוצאה. אם אנחנו בעלי דמות ואישיות, מאחר שנבענו מאותה סיבה ראשונה, אין זה בלתי הגיוני שהמקור גם הוא יהיה בעל דמות ואישיות, בדיוק כפי שאנו מצפים שהורינו יהיו דומים לנו. ממש כמו השמש וקרניה. קרני השמש הינן בעלות חום ואור. מכאן שטבעי לצפות שגם השמש משופעת בחום ואור. החום שבקרני השמש דומה איכותית לשמש, אך כמותית, חום השמש כמובן גדול לאין ערוך. באופן דומה, הוודות אומרות שהנשמה דומה איכותית לאל, אך שונה ממנו כמותית. כמו טיפה מהים. הטיפה זהה לים מבחינת הרכב המלחים שלה, אך שונה מאוד מהים מבחינה כמותית.

אם יחוס דמות ותארים מגבילים אותו? כמובן שאין לייחס לאל דמות ותארים מוגבלים כשלנו. אך בתור מקור לכול התארים, התארים הארציים מתייחסים אליו כצל לגוף, ולכן ניתן לתאר את תאריו, תוך הבנה מתאימה, ללא יחוס מוגבלות. לנו יש גוף, חושים, אישיות. אלו מקורן מהעליון. מכאן שלאל יש, אם הוא המקור לאלו (בהנחה שאין הסבר מכניסטי לחיים), גוף רוחני לא מוגבל, חושים רוחניים לא מוגבלים, אישיות רוחנית לא מוגבלת, וכולי. מכול מקום, הדתות המערביות אימצו לעצמן את הנחות היסוד של הפילוסופיה היוונית, המייחסות לאלוהים מוחלטות, אחדות ואינסופיות. אלוהים מוגדר על-פי הנחות שכליות אלו כלא מוגבל, לכן אין לו כל גוף ואישיות, כי אלו הרי מוגבלים, והוא הרי לא מוגבל. בעקבות הנחות אלו מתעוררות שאלות קשות לגבי ייתכנות הקשר בין המוחלט (שהינו ככזה אך תוצר מוגבל של השכל האנושי) לבין האישי, המשתנה והמוגבל. בשונה מהנחות אלו, הפילוסופיה של הבהגווד גיטה מבוססת על ההנחה שלאלוהים יש דמות ואישיות, אך אלו לא מוגבלים עקב יחוס זה. לדוגמא ניקח את השמש וקרני השמש. השמש נמצאת במקום מוגדר ומוגבל ברקיע, אך באמצעות האנרגיות שלה היא מתפשטת לכול עבר באופן לא מוגבל. השמש כגלגל השמש הינה מוגבלת, או יותר נכון מוגדרת, אך כקרני השמש המתפשטים לכול עבר אינה מוגבלת. מכאן שכמערכת השמש היא לא מוגבלת, למרות שכגלגל השמש היא מוגבלת. דמותו של אלוהים מוגבלת (מעצם ההגדרה) וגם לא מוגבלת בו זמנית. כדמות הוא מוגבל ומוגדר, אך יכולותיו בדמות זאת לא מוגבלות. אם האל היה מעבר לכול הגדרה וגבול, כיוון שכבני אדם אנו תופסים אך דברים מוגבלים ומוגדרים, הוא לא היה רלוונטי לחיינו ולא ניתן היה ליצור איתו קשר ויחסים. אך לא כאן המקום להעמיק בעקרון זה ולהסביר את כול האימפליקציות המעשיות והלוגיות שלו. אם נקבל את הנחת הבהגווד גיטה שאלוהים בעל דמות ואישיות (וכן בעל רצון ויכולת לברוא וליצור את עולמנו), אולי כדאי לשאול אותו מה היא דמותו ומה היא אישיותו? כשם שאנו בעלי אישיות ויכולת דיבור ותקשור ויכולים להעיד על עצמנו, ודאי וודאי שגם הוא יכול להעיד על עצמו, במיוחד מאחר שהוא רוצה להעניק לנו את אהבתו לקבל את אהבתנו. ואכן, הוודות, שניתנו על-ידו, מלאות בתיאורים מפורטים על דמותו, תאריו, מעשיו, בריאתו, בני לווייתו ויחסיו עמם, וכו'.



מאמרים נוספים מאת גוּנָאוַתַר דָאס

מורה לבהקטי יוגה ולפילוסופיה של היוגה.

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר