בגלל אנוכיות

יוגה של אהבהאנוכיות היא שורש כל רע. בהקטי יוגה, או שירות מסור ואוהב לאל, היא הדרך להשתחרר לחלוטין מאנוכיות ולזכות באהבה הנעלה ביותר לאלוהים.

אנוכיות
אנוכיות משמעה שאנו שקועים בעצמנו, בצרכים הפיזיים או המנטאליים של הגוף והנפש, ומאמינים שאם נמלא את אלה, נהיה שלמים ומאושרים. כמידת השתקעותנו בעצמנו, כך אנו מתעלמים מהזולת ופחות מסוגלים ליצור יחסים אמיתיים איתו. עקב צרכים אלו, וכמידת ההזדקקות למלא אותם, אנו רואים את הזולת והעולם כאמצעי ונוקטים באמצעים מניפולטיביים כדי להניע את הזולת למלא את צרכינו, או למנוע ממנו לפגוע במה שיש לנו. באופן זה אנו יוצרים ידידים ואויבים על בסיס האינטרסים החומריים שלנו. למעשה, כל המניעים של אדם שלא מפותח רוחנית מקורם באנוכיות. מכל מקום, יש אנוכיות עדינה ויש אנוכיות גסה. לאדם בעל אנוכיות עדינה אנו קוראים טוב, ולאדם בעל אנוכיות גסה אנו קוראים רע. טבע האנוכיות שזו משתנה מעדינה לגסה ומגסה לעדינה, לכן אין הבדל מהותי בין טוב ורע שכאלה; מה שטוב יהיה רע, ומה שרע יהיה טוב. לפי תורת היוגה, עד שלא נפטרים מאנוכיות לחלוטין, אין טוב אמיתי.

לפי תורת היוגה, מקור האנוכיות הוא בשבר ביחסים המקוריים עם אלוהים. שבר זה מתרחש כתוצאה מבחירה שגויה של הנשמה ביחסיה עם האל. רק כאשר שבר זה בא לסיומו, ניתן להשתחרר מאנוכיות לחלוטין. השבר ביחסים עם אלוהים מתרחש בשעה שאנו חפצים להתחרות באלוהים ולהיות כאלוהים, במקום לקבל את מעמדנו כמשרתים אוהבים שלו. כתוצאה משבר זה, אלוהים מעלים עצמו מאיתנו ומאפשר לנו להתנסות בלהיות כאלוהים. במצב זה חל היפוך בטבע האדם. במקום למצוא אושר בשירות לאלוהים ולברואיו, אנו כמהים להיות אדוני העולם, ולכפוף את הברואים לפנטזיה של להיות כאלוהים. בדרך זו אנו משלים עצמנו שכך נממש עצמנו ונגיע לאושר. גם כשאנו משרתים אנשים אחרים, המניע מאחורי שירות זה הוא לקחת מהם משהו, או לתת לנו תחושה כמה אנו טובים ונפלאים, או כמה אנו לא אנוכיים. אדם המחובר לטבעו הרוחני מוצא את אושרו וערכו בשירות אוהב לאל. אולם אדם המנותק מטבעו הרוחני של שירות אוהב לאל, חש עצמו משולל ערך וסיפוק, ממש כמו ילד שאיבד את אביו ואמו או שחש לא אהוב. מתוך אשליה אדם כזה מאמין שאם יצליח, כאלוהים, לכפוף את הקיים לצרכיו ותענוגותיו, אם יצליח להיות נפלא בעיני עצמו ובעיני העולם, הוא יהיה מאושר. אך, לא משנה כמה שיגביר את שליטתו ותענוגותיו, ללא יחסיו המקוריים עם האל, לחייו אין ערך. בחיפוש אחר ערך ומשמעות חלופיים הוא אך יסתבך בתלות גדלה והולכת בעולם וחרדתו תגדל ותלך. זה המכניזם של אנוכיות.

דת ואנוכיות
ישנם שלושה מניעים לתרגול דתי – טובת הנאה (כמו תפילה לאלוהים שישמור עלינו ויספק את מחסורנו, או שנזכה בגן-עדן בתמורה למצוות), שחרור (מכל מגבלות החומר והקשרים, והסבל הנובע מהם), ופיתוח אהבה לאלוהים. טובת הנאה ושחרור, שניהם אנוכיים, אך תרגול שהמניע לו הוא אהבת אלוהים, מנקה מאנוכיות. תרגול שכזה נקרא בהקטי-יוגה.

ככול שהאנוכיות גדלה, הרצון להיות במרכז, להיות עליון ולהתענג על כל הקיים, מתגבר. לכן אדם אנוכי, אפילו כזה שמאמין באלוהים, רואה באלוהים איום לשאיפותיו, ולא חפץ באמת באלוהים כמרכז ההוויה, כאדון וכמתענג העליון. כדי "להיפטר" מאלוהים מאיים שכזה, אותם חכמי דת שנתונים לאנוכיות, הופכים את האל למופשט ומרוחק. כך הוא חדל "לאיים" על האדם האנוכי. חכמים אחרים מפרשים שאלוהים הוא אך מישהו לכאורה, אך לדידם באמת הוא עקרון אנרגטי שנועד לספק שפע ובטחון לסוגד ולמלא את צרכיו האנוכיים. בגלל אנוכיות אדם מדמה שאלוהים קיים כדי לספק את צרכיו החומריים ולהגן עליו. תפיסה שכזו של אלוהים בוודאי שלא מאיימת על דתי הנתון לאנוכיות. אם כן, בגלל אנוכיות יש המצמצמים את אלוהים לדבר מה מופשט ואינסופי וחסר כל משמעות קונקרטית ושוללים ממנו את הווייתו כמישהו. באופן זה הוא מהווה עבורם רק הוויה עמומה שאיננה באמת כאן ועכשיו, ולמעשה אין חשיבות אם הוא קיים או לא, למרות ההצהרות על אמונה עמוקה בו וכד'.

כמו שחכמי הדת מפרשים את הכתבים באופן שמרחיק את אלוהים מהם, כך אתיאיזם זו גם אמונה שמטרתה להעלים את האלוהים, או אף לא להכיר בקיומו, כדי לחוש חופשיים ולא להיות מאוימים מתביעותיו המוסריות.

אדם שמתמסר לאנוכיות, סוגד לאלוהים רק לכאורה. למעשה הוא עובד עבודה זרה.
רק שירות ואהבה לאלוהים המשוללים אנוכיות זו עבודת אלוהים אמיתית.

הסתרת פנים
כל עוד האדם אנוכי, אלוהים מסתיר פניו ממנו. אלוהים לא מגלה פניו למי שרואה עצמו (או את אומתו) כמרכז העולם, ומאמין שמשאבי העולם נועדו להנאתו. הוא מסתיר פניו ממי שחפץ בכבוד וסגידה.

בגיטה (7.25) נאמר: "לעולם איני מתגלה לסכלים וחסרי-התבונה. עבורם אני מתכסה באוני הפנימי".

דת שמאבדת את הקשר עם אלוהים, הופכת משכן לחומרנות ולגזענות.

ענווה הינה סימפטום של קשר אמיתי עם אלוהים. היפוכה – גאווה – נועדה למלא את החלל שנוצר מהנתק מאלוהים.

בגלל אנוכיות, דת שמנתקת את הקשר עם האלוהים, הופכת משכן לשנאה לאחר ולשונה, להתבדלות ולניצול.

בגלל אנוכיות לא רואים המאמינים שיש דת אוניברסאלית אחת בלבד בעולם – אהבה לאלוהים. אדם המחזיק בדת האהבה לאלוהים מוצא שכל הדרכים הדתיות האמיתיות מובילות לאותה מטרה – אהבת אלוהים. לכן הוא מכבד את כל הדרכים הללו. כל הדתות שטרם אִבדו דרכן בסבך אנוכיות, הן דרכים שונות לאותה מטרה.

דתות אנוכיות, המשוללות קשר אמיתי עם אלוהים, הינן מקור למלחמות דת מכוערות. דת משוללת אנוכיות הינה מקור לאחווה בין כל אנשי העולם.

ככול שדת מתרוקנת מקשר חי עם אלוהים, כך זו מתמלאת באנוכיות גסה – גזענות, התנשאות, בדלנות – ומאמיניה מוצאים מקלט בהגדרות חיצוניות, כמו לאומיות, לאומנות וקנאות.

דת ללא פילוסופיה היא סנטימנטליזם שעלול להתדרדר לקנאות. אך פילוסופיה ללא דת היא אך פלפולי סרק, תוצר הנפש האנוכית המתהדרת בחכמה כוזבת.

ככול שדת נפגמת באנוכיות, היא חדלה להבדיל בין טפל לעיקר.

דת אנוכית שכזו תקדש את הטפל, או תתפשר על העיקר.דת שמנקה את מאמיניה מאנוכיות היא הברכה העליונה לאנושות.

דת שמעצימה את האנוכיות במאמיניה היא קללה לאנושות.

רק באמצעות קשר עם אותם אנשים משוללי אנוכיות ומשופעים באהבה לאלוהים, ניתן לעצור את התגברות האנוכיות בדת, ולבוא במגע עם אלוהים.

מדינה זקוקה לדת ולאנשי רוח נאורים כדי לתת לחיים משמעות ולמנוע התדרדרות לאנוכיות מכערת כל. ללא דת שמרכזה הוא אהבה לאלוהים, כל שנותר זו חברה אנוכית של מנצלים ומנוצלים.

אומה ללא דת אמיתית תִדרדר במורד האנוכיות וסופה הרס.

משפחה וחינוך
אהבה ותאווה הם שני הפכים. אהבה אמיתית משוללת אנוכיות, ותאווה היא אך ביטוי לאנוכיות, שלפעמים מוסווית כאהבה, אך סופה שתתגלה במלוא כיעורה ותביא להרס היחסים והמשפחה. ככול שהתאווה גדלה, כך האהבה נעלמת. ככול שהאהבה גדלה, כך התאווה קטנה ונמוגה.

הורים שמביאים ילדים לעולם רק כדי לספק את אנוכיותם, אינם טובים מכלבים וחתולים. ילדים שכאלה נולדו לסבל. בעולם רווי סבל כשלנו, מוצדק להביא ילדים לעולם רק מתוך כוונה לרומם אותם לאי-סבל, למישור הרוחני של החיים.

על בעל ואשה החפצים להביא ילד טוב לעולם, להיות נקיים מתאווה עד כמה שאפשר בעת הבאת הילד. מידת האנוכיות של בני הזוג בעת המגע המיני קובעת את טיב הילד.

טלוויזיה כיום הינה הגורם הראשון במעלה שמעצים את האנוכיות במשפחה והורס אותה. זאת משום שטלוויזיה גורמת לאדם להיות שקוע בעצמו ולראות את העולם לא כמושא לשירות ונתינה, אלא כמושא ללקיחה ובידור, שנועדו לכסות על הריקנות וחוסר המשמעות של החיים.

לא ניתן להתגבר על אנוכיות כל עוד זו מככבת בבית.

לא ניתן להתגבר על האנוכיות במשפחה, ללא תכנים רוחניים.

חינוך לאי-אנוכיות זה כמו מלחמה שסופה תבוסה. עם כל דור, החברה מתרחקת מאלוהים וכך האנוכיות גדלה והולכת. חינוך לאהבת אלוהים יוציא את הטוב באדם. עקב התנסות באהבה שכזו, קל להשתחרר מהאנוכיות אפילו לנוכח מציאות יותר ויותר קשה.

חינוך לאי-אנוכיות מבוסס על ההנחה שהאדם רע מטבעו ויש לצמצם אותה. חינוך לאהבת אלוהים מניח שהאדם טוב מטבעו, וכאשר האדם מתחבר לטבעו הרוחני, הטוב, ממילא האנוכיות נעלמת. הבדל של שמים וארץ.

צדק חברתי
צדק חברתי לא ייתכן כל עוד שהאדם והחברה מוּנעים ע"י אנוכיות.

רק אנשים שויתרו על אנוכיות יכולים לעשות עולם יותר צודק. ללא ויתור על מנטאליות זו בתוכנו, חתירה לצדק חברתי לא תניב פירות.

כשם שצרכיו של פיל שונים מצרכיה של נמלה, כך אין משמעות לחלוקה שוויונית של משאבי החברה.

כל עוד אדם נתון לאנוכיות, אין הוא יכול לשפוט מה זו חלוקה שוויונית או חלוקה צודקת של משאבי החברה. רק אנשים נטולי אנוכיות, או מנהיגים חברתיים שפועלים תחת הדרכה של אלו הנטולים אנוכיות, יכולים ליצור חברה צודקת שבה האנשים יהיו מרוצים.

המאבק לשוויוניות חומרית היא טקטיקה של החלשים שרוצים להתנער מניצולם של החזקים, אך בלי לוותר על האג'נדה האנוכית. שוויוניות אמיתית קיימת רק על המישור הרוחני – כול אדם באשר הוא, ללא הבדל של מין, גזע, השכלה וכישורים, שווה לפני אלוהים, וזכותו לשרת את אלוהים. כל שוויון אחר הוא מלאכותי, זמני, וכפייתו תוליד עוול נוסף, סבל ומרמור.

שוויון חברתי או צדק חברתי, שמבוססים על שיקולים אנוכיים, לא יביאו את האדם לסיפוק. זאת משום שאדם הנתון לאנוכיות, לא משנה כמה ירבה את נכסיו או מעמדו – לעולם לא יהיה מסופק. מצד שני, אדם המשולל אנוכיות, תמיד יהיה מסופק בתוכו, ללא תלות בצדק חברתי או שוויון, גם ללא תלות בכמות נכסיו.

חיים ללא אנוכיות
רק אדם שאין לו כל מניע חומרי יכול לפעול ללא כל אנוכיות. האם ניתן לחיות ללא כל מניע? לא, אך ניתן להחליף מניע חומרי במניע רוחני. מניע חומרי משמעו לספק את צרכי הגוף והנפש, ומניע רוחני משמעו להקדיש את החיים לסיפוקו של האל.

בבהגווד גיטה 3.9 נאמר:

"פעולה שנעשית כמִנחה לאלוהים – יש לבצע. אלמלא כן, משעבדת הפעולה לעולם החומרי. הו בן קוּנְתִי, בצע לכן את החובות המוטלות עליך במטרה לספקו, ובדרך זו תהיה חופשי תמיד משעבוד (לאנוכיות)."

כאשר המניע לחייו של האדם זו אהבת אלוהים, למרות שהוא עוסק בכל דבר ודבר, אין להחשיב את מניעיו לאנוכיים. זאת משום שהוא לא ממוקד בעצמו אלא בסיפוק האל. באופן זה הוא הופך מסופק לחלוטין מיחסים אלו ולא זקוק לערך חיצוני, גם לא לטובות הנאה. ממקום מסופק זה הוא חדל להיות מאוים, טבעו האנושי שב ובא לידי ביטוי והוא נפתח לאהבה לכל חי. מי שיודע באמת את אלוהים, יודע כמה הוא כואב את כאבם של כל הסובלים. מי שמרומם את האחר מסבלו ומחבר אותו לשירות מסור לאל, פוטר אותו מסבל החיים. בעולמנו, השירות העליון לאלוהים זה לרומם את האחר מסבלו. אדם כזה יפעל בשם האל, ללא כל מניע של רווח אנוכי, תוך ידיעה מה היא טובתו העליונה של כל אחד ואחד. הוא יאהב כל אדם בגלל מי שהוא (באמת) ולמרות מה שהוא.

היחסים עם אלוהים מבוססים על שירות מתוך אהבה. בהקטי יוגה היא מדע היחסים עם אלוהים, שבסופם מגיע האדם לאהבה מושלמת לאל. דרך האהבה לאלוהים כה נעלה, עד שאף מי שצועד את צעדיו הראשונים לעבר אהבת אלוהים, שואף לוותר על כל מניע אנוכי; הוא חדל לראות את האחרים כרעים, וממש כמו אלוהים, הוא לא יפלה בין ידידים ואויבים. זה מוסבר בבהגווד גיטה (9.29):

"איני מקנא באיש, גם איני נוטה לאיש; שווה אני לכול. אך מי שמשרתני במסירות הוא ידיד, הוא בי, וגם אני ידיד לו"

הוא שואף להקדיש חייו לרומם את כל האנושות ללא כל אפליה. דרך האהבה לאלוהים מורה כיצד להיות אדם דתי מושלם, כיצד להיות איש משפחה מושלם וכיצד ליצור חברה צודקת שבה כל אדם שמח בחלקו. כל אלו אפשריים ברגע שהאדם מסופק מיחסיו עם אלוהים, או לפחות צועד נמרצות בדרך אליו. רק באדם שמתקדם באהבה לאלוהים ניתן לבטוח שמעולם לא ינצל אותנו לרעה. זאת משום שאין הוא זקוק לכל טובה חומרית, ואושרו הוא להעניק את חסד האל לאחר ללא תנאי. בדרך השירות והאהבה אדם חש כה מוגן בידי האל עד שאין הוא חש מאוים מדבר; לכן יתכן שירצה אף את טובתם של אויביו.

ישנן דרכים שונות לפתח אהבה לאל. מכל מקום, מי שמפתח אהבה לאל בדרך הבהקטי, לא יראה את אלוהים יותר כמושא לפחד, אלא יראה אותו כמושא האהבה העליון שיופיו, מתיקותו וחביבותו מאפילים אף על גדולתו ותפארתו.

בלי התעוררות רוחנית האדם חי בעולם מלא סבל, של מנצלים ומנוצלים, וסופו אך מחלות, זקנה ומוות מר. אולם אדם שמתעורר רוחנית, אפילו אם בגופו ונפשו הוא נתון לסבל ועגמה, אם הוא שקוע ביחסיו עם האל, למעשה הוא יחוש כמו חי בגן עדן עליון. הבקע בינו ובין האל חדל, והוא יחזור לנוכחות האל, לאחר עזיבתו את גופו, לשרת אותו באהבה.



מאמרים נוספים מאת גוּנָאוַתַר דָאס

מורה לבהקטי יוגה ולפילוסופיה של היוגה.

2 תגובות לפוסט "בגלל אנוכיות"

  • שאלה

    אודריה:

    גונאותר תודה רבה על המאמר המקסים והמעורר השראה.
    שאלה לי, תוכל לפרט יותר למה חינוך האדם לאי אנוכיות כוללת בתוכה את ההנחה שמטבעו הוא רע, ומדוע זה לא כל כך רצוי?

    • גוּנָאוַתַר דָאס:

      בתורה נאמר אל תרצח. הוראה זו מניחה שבאדם יש נטייה לרצוח, ויש להגביל נטייה זו. באופן דומה, חינוך לאי-אנוכיות מניח שהאדם אנוכי מטבעו, ואנוכיות היא סיבת כל הרע. נאמר בתורה "יצר לב האדם רע מנעוריו". צמצום האנוכיות זה דבר רצוי ביותר. צמצום שכזה הוא תנאי לחברה שפויה. אולם תרבות היוֹגַה טוענת שלא ניתן באמת לצמצם את האנוכיות באדם לאורך זמן — לא באמצעות איסורים, הסברים, שכר ועונש — כשם שלא ניתן לרזות באמצעות דיאטה לאורך זמן, אלא אם פותרים את מקור ההזדקקות לאכילת יתר.
      תורת היוֹגַה מניחה שהאדם טוב מטבעו, משמע שבמהותו הוא ישות רוחנית שכולה טוב. חינוך של האדם ברוח היוֹגַה מתבצע בשני מישורים — חיבור לטבע הטוב שלו, ועזרה להשתחרר מאותן תבניות שמקבעות אותו להרגלים אנוכיים, רעים. למרות שהתחברות לטבע הרוחני משחררת את האדם מצרכיו האנוכיים, הרעים, עדיין יש לשחררו מההרגלים האנוכיים והתבניות הנפשיות שהתהוו כתוצאה מטבעו האנוכי בעבר. שחרור זה מהרגלים רעים הופך להיות קל וטבעי לאור התנסותו של המתרגל בטבעו הרוחני, המשולל כל אנוכיות, שהוא הבסיס לסיפוק אמיתי.
      רוב בני האדם המודרניים חשים עצמם רעים מעצם היוולדם לסביבה לא מספיק אוהבת. חינוך שמניח שהאדם רע מעצם טבעו, מעצים את תחושת הרוע שבהם. תחושה זו תורמת רבות לדימוי עצמי נמוך ולכן להרס עצמי ואנוכיות. לא קל לשנות לטובה אדם שכזה. אך דרך חיים שמניחה שהאדם טוב מטבעו, והרוע שבו הוא אך חיצוני לו, מאפשרת לאדם בקלות יחסית להשתחרר לחלוטין מדימוי עצמי נמוך ומתחושת הרוע וההרס שבו, ולהפוך לאדם התורם חיובית לחברה. חינוך שכזה מאוד אפקטיבי.

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר