צמחונות מוסרית ורוחנית

צמחונות מוסרית ורוחנית

הארי קרישנהתודעה ואכילת בשר
הספרות הוֵדית מתייחסת לדרגת התודעה של האדם על פי הרגלי אכילת הבשר שלו. מדוע? הרגלי אכילת בשר מצביעים ישירות על תודעת האדם. אדם נחשב לבעל תודעה מפותחת כאשר הוא רואה את הנשמה ואת אלוהים הנמצא לצידה בכל סוגי החיים. הוא כמה לפתח את תודעתו לדרגת היכולת לאהוב כל יצור באשר הוא, וזה בא לידי ביטוי גם בכך שהוא צמחוני. ככול שתודעתו של האדם נמוכה יותר, ככול שהוא אנוכי יותר, כך הוא יתעלם מהאחר וסבלו, אף יראה אותו כמכשיר לסיפוק צרכיו. אדם שאוכל בשר, ליבו נאטם לסבלו של בעל הבשר, כי הרי לא יתכן לרצות את טובתו של מישהו וגם להרע לו. מאטימות כלפי עצמו כישות חומלת ורגישה נובעת גם אטימות לאל ולאהבתו לכל ברואיו.

ישנם בני אדם שאוכלים בשר על-פי כללים דתיים, יש שאוכלים כי "בא להם" ומאמינים שבשר נחוץ לבריאות, ויש שאוכלים אף חיות בית ככלבים. בהתאם, תורת היוגה מייחסת לאוכלי הבשר דרגות שונות של התכסות התודעה ואטימות אנושית לסבלו של האחר. כמובן שלא כל מי שלא אוכל בשר תודעתו מפותחת. מכל מקום, מי שפונה לצמחונות מטעמים מוסריים, יש לראות זאת כסימן לתודעה רגישה.

מותר האדם?
הספרות הוֵדית לא מבדילה קטגורית בין אדם לחיה. האדם ניבדל מבעלי חיים בהיותו בעל גוף מפותח יותר, שמאפשר ביטוי אנושי ורוחני גבוה יותר. אדם וחיה, כמו גם צומח או כל חי באשר הוא, כולם הינם נשמות שלובשות גוף בדרגות התפתחות שונות. תודעתו של בעל הגוף מוגבלת לסוג הגוף. תינוק למשל, בימיו הראשונים תודעתו יתכן שמוגבלת יותר משל בעל חיים לא מפותח. אך כולם מצפים שכשגופו יתפתח, הוא יוכל לתת ביטוי לתודעתו האנושית המפותחת. לפי הספרות הוֵדית, בעלי החיים והצמחים היו בזמן מסוים בני-אדם, אך בזבזו את חיי האדם שלהם לשווא, ולא רק שלא התפתחו רוחנית, אלא אף נסוגו מתודעתם האנושית, ולכן הועברו לגוף בעל תודעה נמוכה יותר. מכאן, כול יצור ביסודו הוא יצור אנושי וזכאי להתייחסות של חמלה והתחשבות, אם לא לאהבה. זה ביטוי של תודעה גבוהה. אך ככול שאנוכיותו של האדם גוברת, תגבר גם אטימותו הרגשית, שתתבטא בהתעלמותו מזכותו של האחר לחיים אנושיים. באופן זה הוא גם יטה, כדי להקל על מצפונו, להגדיר אותו יצור שהוא רוצה לאכול, כמשולל תודעה אנושית. גישה אגואיסטית זאת תסבך אותו יותר ויותר בעולם הקארמה.

צמחונות מוסרית
צמחונות מוסרית מתבטאת בהזדהות של האדם עם סביבתו, כולל החי שבה, ורצונו להימנע מפגיעה בהם. יישום ראוי של "ואהבת לרעך כמוך", או "אל תעשה לרעך את שאין אתה רוצה שיעשו לך" צריך להתבטא לפחות בצמחונות מוסרית. אולם אדם אנוכי מכיל כללים אלו באופן סלקטיבי – רק על קבוצה מסוימת. בכך מוסריות זאת הופכת למוסריות פגומה ונגועה באינטרסנטיות.

צמחונות רוחנית
בבהגווד גיטה, ספר הבסיס לכול תורות היוגה, נאמר שכל דבר שאדם עושה, עליו לעשותו כמנחה לאל, במטרה לספקו. בהמשך (9.26), קרישנה, אלוהים, אומר שיש להגיש לו כמנחה אך דברים מסוימים, בהם הוא חפץ:

"כאשר אדם מגיש לי באהבה ובמסירות עלה, פרח, פרי או מים (גם חלב) – הריני מקבל את מנחתו."

צמחונות רוחנית נובעת מרצונו של הדבק באל להגיש לו כמנחה אך את מוצרי המזון (הצמחוניים) שקרישנה חפץ בם, ולא דבר אחר מלבדם. בשעה שהאל מקבל מנחה זו, הוא הופך אותה לחסד, לפְּרַסָאדַם. הדבק מקבל חסד זה כמזונו הבלעדי. כתבי היוגה מסבירים שתהליך זה מטהר מקארמה ומפתח אהבה לאל.

המגבלות של צמחונות מוסרית
'אַהימְסָא פַּרַמוֹ דהרמהּ' – אי-אלימות הינו עקרון הדת העליון. עקרון בודהיסטי זה והעיקרון התנ"כי של "ואהבת לרעך כמוך" הינם חיוביים, אך יישומם לרוב מוגבל ויחסי. בשרימד בהאגותם (1.13.47) נאמר:

"משוללי הידיים משמשים טרף לבעלי הידיים. משוללי הרגליים משמשים טרף להולכים על ארבע. החלש משמש אמצעי מחיה לחזק, והחוק הכללי הוא שישות חיים אחת משמשת מזון לאחרת."

עקרון אי-האלימות במישור החומרי לא יכול להיות מוחלט. צמחוני מטעמי מוסר שואף אומנם להימנע מאלימות כלפי בעלי חיים, אך אין הוא יכול להימנע מאלימות כלפי צמחים. ספרות היוגה אומרת שגם אכילת צמחים כרוכה באלימות, ומי שלא פתור מאלימות זו, ישלם בקארמה; הוא יהיה כבול לגלגל הלידה והמוות. באופן דומה, "ואהבת לרעך כמוך" כעקרון מוסרי ארצי גם הוא מוגבל ואנוכי. חיים חומריים מאלצים אותנו להגדיר, מעצם הצורך שלנו בקיום חומרי, את מי אנחנו אוהבים ואת מי לא – מי יהיה אובייקט לחסד ואהבה, מי מאיים עלינו ולכן ליבנו סגור אליו ומי יהיה אובייקט לניצול או אכילה. לכן השלמות של הדוגל בצמחונות מוסרית, במציאות, תהיה לצמצם את האלימות למינימום. לא תהיה לו ברירה אלא להכיל אלימות באופן סלקטיבי – הוא ייטען למשל, שיש להימנע מאלימות כלפי בעלי-חיים ולבטח כלפי בני-אדם, אך אין להגדיר אכילת צמחים כאלימות, כי זו בלתי נמנעת.

צמחונות רוחנית כאמצעי למטרה גבוהה יותר
'פְּרֵמַה פּוּמַרְתְהוֹ מַהָאן' – תורת היוגה אומרת שאהבה לאלוהים (פְּרֵמַה) הינה שלמות החיים העליונה. צמחונות רוחנית הינה אך תוצר לוואי למי שמטרתו אהבה לאלוהים. מי שכמה למטרה זו, חייב להפסיק כל אלימות כלפי כול בניו היקרים של האל, כי לא יתכן לפתח אהבה לאלוהים ובו זמנית להיות אלים כלפיהם, כמו שאף אבא לא יהיה מרוצה מבן שלכאורה אוהב אותו, אך מתאכזר לבניו.
האם זה אפשרי למנוע כל אלימות? כול עוד שמערכת השיקולים מבוססת על מוסריות ארצית, לא ניתן להפסיק את האלימות לחלוטין. אך אם אדם מוכן לחרוג מגבולות החשיבה הארצית ולהתחבר לכללים והיגיון של מציאות גבוהה יותר, ניתן להתעלות למישור של אי-אלימות מוחלטת. בספר בהגווד גיטה מתואר כיצד נכפית על ארג'ונה מלחמת אחים קשה שתערב אותו באלימות אין קץ. הפיתרון למצוקתו היו הוראותיו של קרישנה – כיצד להילחם ללא אלימות תוך כדי התקדמות בדרך האהבה לאלוהים. הבה נראה כיצד אפשר להתקדם לעבר המטרה של אי-אלימות באמצעות שיקולים והוראות רוחניות, כפי שמצויות בבהגווד גיטה.

שתי הגדרות לאלימות
ברגיל, אלימות מוגדרת כשימוש בכוח, בין אם פיזי או נפשי, תוך כדי פגיעה או כוונה לפגוע באחר. מכל מקום, מנקודת מבט רוחנית יש הגדרה אחרת לאלימות: כל דבר שמעכב את ההתקדמות הרוחנית נחשב לאלימות, ומה שמעודד אותה זה אי-אלימות. אם פגיעה בגוף נעשית על-פי הוראותיו של האל, יתכן והתוצאה תהיה התקדמות של הנשמה לעברו, למרות שהגוף נפגע. ממש כפי שהיה מקובל פעם עונש חינוכי; אם עונש כזה נעשה במידה ומתוך אהבה, בהחלט יתכן שיצא מזה טוב.

באקט של אלימות מעורבים שני הצדדים – הצד הנפגע והצד הפוגע. הצד הנפגע סובל (כתוצאה מהקארמה שלו), הצד הפוגע משעבד עצמו לקארמה קשה והוא יסבול בתורו. בבהגווד-גיטה (18.16) קרישנה אומר משהו מדהים לגבי אלימות – "מי שאינו מונע על-ידי עצמי כוזב ותבונתו אינה סבוכה, גם בהורגו אדם בעולם זה, אינו הורג; גם אינו נכבל במעשיו."

לפי קרישנה אלימות היא עניין של כוונה. אם אדם לא פועל מתוך אנוכיות, תבונתו לא מותנית ליצריו, והמניע שלו הוא להיטיב עם הנשמה, אין להחשיב זאת לאלימות; ההפך, יתכן וזו הטובה הגדולה ביותר לאחר. אדם שפועל כך, למרות שנראה אלים, למעשה פטור מקארמה.

לפי תורת הקארמה, לא ייתכן שתבוצע אלימות על מישהו, אלא אם "הרוויח" אותה במעשיו החטאים. אף לא אחד יכול לשנות בעצמו את החוקים של אלוהים, בין אם יאמין או לא יאמין בהם. הסבל שהפרה סובלת, או שאנו סובלים, זה תולדה של מעשים בעבר. למשל, נאמר שהפרה היתה בעבר אדם שהתאכזר לפרות. בפשטנות רבה ניתן לקבוע שהקארמה שלו היא להיוולד בתור פרה ולחוות את ההתאכזרות כלפיה. זה שיעור שילווה אותו כאשר יקבל מחדש גוף אדם. מי שהפנים את השיעור, לא יחפוץ יותר לגרום סבל לאחר (על משקל 'אל תעשה לרעך את שאין אתה רוצה שיעשו לך'). כל עוד שאדם פועל מתוך מניע אנוכי, נוצרת קארמה. אך מי שחפץ לוותר על כל מניע אנוכי ולהתמסר לאל, הפנים כבר את שיעור הקארמה. לכן האל פוטר אותו מהקארמה שלו וכך, חופשי מכבלי החומר, הוא יכול להתקדם ליעד העליון. אם כן, הקארמה מסתיימת כאשר מניע הפעולה הופך ליוגה, וכאשר האדם או החי מועסקים בשירות לאל. בברהמה סַמְהיתָא (5.54) נאמר ש"אלוהים מכלה את כל מצבור הקארמה לאלו שעוסקים באהבה בשירותו". מי שהופך חייו למנחה לאל, כול חטאיו מנוטרלים.

שירות לאל זה לשרתו ולעשות את מבוקשו באהבה. כפי שנאמר קודם, קרישנה מבקש שיעלו לו כמנחה אך מזון צמחוני. מה קורה כאשר קרישנה מקבל את המנחה? גם זה נאמר בבהגווד-גיטה (3.13):

"דבקיו של אלוהים מתנקים מן החטאים כולם. זאת משום שהם אוכלים מזון שהוגש תחילה כמנחה. אחרים, אשר מכינים את מזונם לצורך עינוגם האישי, אוכלים רק חטא."

המורים הגדולים של הבהגווד גיטה מסבירים שכאשר אלוהים מקבל את מנחת המזון, הוא פוטר את הנשמה שבגוף הצמח מהקארמה שלה. עקב זאת במהרה הנשמה תקבל גוף אדם. זאת משום שגופה הצמחי הועלה באהבה כמנחה לאל, ובאופן זה או אחר האל חש מחויב ל"תרומתה". באופן דומה, אם נקדש באהבה את חלב הפרה כמנחה לאל, הפרה, בחסדו של האל, במהרה תשוב לגוף אדם, משם תוכל להתחיל את חייה הרוחניים. זה נקרא אַגְ'נָאתַה סוּקְרִתי – עשיית שירות מסור לאל באופן לא מודע. לפי קרישנה בבהגווד גיטה, אין להעלות לו בשר כמנחה. הוא לא ביקש זאת, ולכן מנחת בשר אינה מתקבלת.
מי שלא מציע את מזונו לאל כמנחה, אפילו יהיה טבעוני אדוק, אוכל רק חטא ויסתבך בקארמה. לעומתו, מי שמציע במסירות את מזונו כמנחה לאל (על-פי כלליו ורצונו), לא רק שישתחרר מכל קארמה, אלא ישחרר מקארמה את אלו שגופם או חלבם הוגש כמנחה לאל, וכך אלו ישתחררו מסבל נוראי בחייהם הבאים.

צמחוני רוחני, עם כן, הוא זה שאינו אוכל בשר, כי האל לא מבקש זאת, ומגיש את המזון הצמחוני שאותו ביקש כמנחה לאל, ורק לאחר מכן אוכל מזון מִנחה זה כחסד שלו (פְּרַסָאדַם), ובכך משתחרר מכבלי הקארמה.

מוסריות ארצית היא כמו נימוס – נראית יפה, אך לא משקפת בהכרח את מצב הלב. אלו שנושאים את דגל אי-האלימות, לפעמים המניע שלהם לאי-אלימות הוא פסיכולוגי. במקרים כאלה ניתן לראות שהדוגלים באי-אלימות דוגלים באלימות כלפי האלימים. אולם אם נקבל את אי-האלימות כאמצעי למטרה רוחנית גבוהה יותר, יישום המוסריות והאי-אלימות יהפוך לאוניברסאלי ויביא לדבר החשוב ביותר – שינוי הלב מאנוכיות לאהבה.
כך גם לגבי "ואהבת לרעך כמוך". רק אם ניישם את רעיון ה"רֵעַ" בצורה אוניברסאלית אמיתית – לכל חי באשר הוא, כלומר שנרצה לסייע לכול הנשמות בעולם להשתחרר מהקארמה שלהן ולשוב ליחסיהן המקוריים עם האל – נקיים באמת את "ואהבת לרעך כמוך" ונזכה בחסדו של אלוהים. זה יהיה ניכר בהשתחררות מקנאה, גאווה, אפליה וגזענות.

אי-אלימות ו"ואהבת לרעך כמוך" מגיעים לשלמותם בצמחונות רוחנית, ומצעידים אותנו ליעד הרוחני העליון, כמו גם לעולם יפה וטוב יותר.



מאמרים נוספים מאת גוּנָאוַתַר דָאס

מורה לבהקטי יוגה ולפילוסופיה של היוגה.

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר