רשע וטוב לו, צדיק ורע לו

מנקודת מבט חומרית, נראה כאילו רשע וטוב לו. אולם, בכלי הניתוח של בהקטי, חייו משוללים אושר אמיתי. לעומת זאת מי שמתרגל בהקטי, חייו מלאי אושר אף אם הוא סובל חומרית.

רשע וטוב לו
רשע לעולם לא טוב לו. זה לא יתכן. אדם מתנהג ברשע משום שלא טוב לו. אדם שטוב לו פותח את ליבו לזולתו ורוצה את טובתו, הוא שמח בשמחתו. אדם מתנהג ברשע כתגובה להתנהגות מרושעת כלפיו, שיתכן והתרחשה בעבר. אדם רשע סובל בתוכו כל-כך, לכן אינו מסוגל לפעול בהתאם לטבעו ולהתחשב באחרים שסביבו. התנהגותו המרושעת רומזת על מצוקתו הפנימית. מצוקה זו גורמת לו לפעול ברשע כלפי אדם כלשהו, לעיתים אף בלי קשר ישיר למעשי האדם שהוא מגיב אליו. האדם שלפניו הינו אך מעורר של המצוקה המודחקת בו. אדם הינו מאושר וטוב לו כאשר הוא מרגיש אהוב. אדם חש אהוב כאשר הוא גדל בסביבה אוהבת וכאשר הוא יודע לאהוב. אדם מרושע לא יודע לאהוב, ולכן תמיד רע לו. הוא לא יודע לאהוב לא רק את אויביו ומתחריו, אלא אפילו את בני משפחתו. אם הוא "אוהב", אז זה חלק מהאנוכיות שלו – הוא "אוהב" אותם לא בגלל מי שהם אלא בגלל מה שהם, כלומר בגלל שהם שלו (אבוי למי שאוהבים אותו בגלל מה שהוא ולא מי שהוא). אדם רשע שמח בסבלו של האחר. אך אין זו שמחה אמיתית. שמחתו היא ההקלה שהוא חש במסגרת מצוקתו הפסיכולוגית. רשע הרבה פעמים מתעשר על חשבון הזולת. אך אין הוא מסוגל להיות מאושר מעושר זה. זה עושר הבא על חשבון יכולתו להיות אהוב ואוהב.

מרבה נכסים מרבה דאגה. אדם עני מאמין שעושר יביא לו אושר. לכן הוא מאמין שאדם עשיר הוא מאושר, למרות שיתכן וסבלו עצום. אדם רשע שהינו עשיר אינו מאושר באמת בעושרו. עשיר יכול להיות מאושר רק אם הוא מקדיש את כספו לעשות טוב לאחרים (ולא רק לבני ביתו). יתכן ועושרו הינו מושא לקנאה, אך אין גאוותו כתוצאה מהקנאה בו סיבה לאושר. ההפך, גאווה הינה סיבה לחרדה; הצד השני של גאווה הינו מסכנות עצמית. מי שחייו מבוססים על גאווה והתנשאות, בהכרח יחווה את צידו השני של המטבע – מסכנות ושפלות. אדם רשע חושד שכל הסובבים אותו לא אוהבים אותו באמת; הם רוצים רק את כספו וחפצים להתנכל לו. כולל בני משפחתו. באופן זה חייו הינם מלאי תככים וחסרי שקט. באופן טבעי, משום שאינו נותן אמון באף אחד וחושב איך לנצל אותם לצרכיו, גם הסובבים אותו לא נותנים בו אמון ורוחשים רע כלפיו. איפה אושרו במצב זה?

אדם רשע שרוי במידת הבערות והחשכה, לכן חייו הם סבל מתחילתו ועד סופו.

צדיק ורע לו
צדיק ורע לו. זה לא יתכן. אם הוא צדיק אמיתי מעולם לא רע לו. צדיק אמיתי אושרו בא מעצם צדיקותו, ללא תלות במצבו החיצוני. אושרו הוא פנימי ושום סיטואציה בעולם לא יכולה לגזול אושר זה. צדיק כזה אוהב את כולם ולרוב כולם אוהבים אותו. כך הוא שרוי באושר רב. אך אם הוא צדיק לכאורה, אם הוא פועל בצדיקות מתוך ציפייה לגמול חומרי (הן בחיים אלו או בבאים) על מעשיו הטובים, אם הוא עדיין קשור לחומר, אל נכון הוא יהיה נתון לסבל ואכזבה. אדם כזה לא באמת מסוגל לאהוב. אם לא מתייחסים אליו כמידת המצופה הוא לא רק שיתאכזב, הוא עלול אף לוותר על "צדיקותו" כי אינה משתלמת.

מצב תודעתו של יוגי שהגיע לשלמות מתואר בפסוקים 6.20-23 של הבהגווד-גיטה:

"בשלב השלמות שנקרא טראנס, או סַמָאדְהי, מנוּע המֶחשָב לחלוטין, על-ידי תרגול היוגה, מכל פעילות חומרית. שלמות זו מאופיינת ביכולתו של האדם לראות את העצמי באמצעות המֶחשָב הטהור ולהתענג ולעלוץ בעצמי. במצב זה של חדווה, הוא זוכה באושר עילאי אינסופי, שנחווה באמצעות חושים נשגבים. מעוגן כך, הוא אינו סוטה מן האמת לעולם, ובהגיעו לכך, הוא יודע שאין למעלה מזה. לאחר שהתמקם בעמדה שכזו, לעולם אין הוא מתערער עוד, אפילו בשעת המשבר הקשה ביותר. זו אכן, הינה הגאולה האמיתית מכל המצוקות שמקורן במגע עם החומר."

יוגי כזה אינו מושפע יותר מטוב או רע חומריים, כי אושרו הינו פנימי, פועל יוצא של יחסיו עם האל.

ישנם שני סוגים של פעילות צדיקה – חומרית ורוחנית. פעילות צדיקה חומרית גוררת לידה מבורכת בחיים הבאים, ופעילות רוחנית, כמו בבהקטי-יוגה, צוברת לזכות המתרגל קרדיט רוחני וגם חומרי. בחייו הבאים הוא ייהנה מחיים חומריים מבורכים, אך מעבר לזה, יעמוד לרשותו הקרדיט הרוחני מחייו הקודמים, וכאשר הוא ימשיך במסעו הרוחני, הוא יתחיל מהמקום שבו הפסיק בחייו הקודמים. זאת ניתן לראות יפה בבהגווד גיטה (6.40-44):

"אישיות אלוה העילאי אמר: בן פְּרּיתְהָא, יוגי אשר עוסק בפעילות מבורכת אינו פוגש בכיליון, לא בעולם זה גם לא ברוחני; על עושה הטוב ידידי, לעולם אין העוול גובר. לאחר שנים רבות רבות של עינוגים בכוכביהן של ישויות החיים הצדיקות, נולד היוגי שנכשל למשפחת אנשים ישרי-דרך או למשפחה עשירה ומיוחסת. או שנולד הוא [אם נכשל לאחר תרגול ממושך של יוגה] למשפחה של אנשים ששרויים בנשגב וחוכמתם רבה. אין ספק שלידה כזו הינה נדירה בעולם זה. הו בן קוּרוּ, בלידה זו הוא מעורר את תודעתו הרוחנית מחייו הקודמים, ומנסה להוסיף ולהתקדם לעבר הצלחה מלאה. בזכות תודעתו הרוחנית מחייו הקודמים הוא נמשך כמאליו לעקרונות היוגה, אפילו מבלי לחפש אחריהם. מחפש-אמת סקרן שכזה הינו מעבר לפולחניות ולטקסיות שבכתבי הקודש."

צדיק אמיתי הוא מי שמתמסר באהבה לאל, ללא תנאי. חווייתו הפנימית הינה שהאל אוהב אותו ושומר עליו. על מה הוא שומר? הוא שומר עליו שלא ייפול מחייו הרוחניים וימשיך ויתקדם. זה הדבר היחידי שבאמת חשוב לצדיק. לפעמים האל האוהב לוקח ממנו את כל הדברים החומריים שהוא עדיין קשור להם. זאת כדי לסלק את המכשולים מדרכו הרוחנית. האל, באהבתו הרבה, מסיר ממנו את מכשולי החומר, ובתמורה לוויתורו עליהם, הוא מקבל את מקלט האל ואהבתו. באופן זה אין גבול לאושרו. מנקודת מבט של המסע הרוחני, מה שנראה רע חומרית ייתכן והינו אות לטוב ביותר. בשרימד בהאגותם (10.88.8-10) נאמר:

"אם אני מטה חסד מיוחד למישהו (המבקש אותי), אני בהדרגה לוקח ממנו את כל עושרו. במצב זה קרובי משפחתו וחבריו עוזבים אדם משולל-כל זה. בדרך זו הוא סובל מצוקה אחר מצוקה. אולם, כאשר הוא מוותר על כל ניסיונותיו לעושר ובמקום זה מתחיל להתרועע עם הדבקים בי, אני מעניק לו את חסדי המיוחד. אדם שהפך כך לשקול דעת, חווה במלואו את האל המוחלט כאמת העליונה, הגילוי הסמוי ביותר של רוחניות, את הקיום הרוחני שאין לו סוף. בדרך זו, כאשר הוא חווה שהאמת העליונה הינה הבסיס לכל הקיים, הוא משתחרר ממעגל הלידה והמוות החוזרים ונשנים [ושב להתרועע איתי, קרישנה, מקור האושר העליון]."

אדם השקוע ביחסיו עם האל, מקדיש את כולו לאהבה לאל. אהבתו לאל מניעה אותו, בהתאם לרצון האל, להקדיש עצמו לשרויים במצוקה כדי לעזור להם לחדש יחסיהם עם האל וכך להשתחרר מכל מצוקה. בתודעה כזאת של שירות לאל לעולם אין הוא מרגיש מנוצל. אם האל בוחר להשאירו בחיים, הוא מודה לו ומנסה לשרתו כמידת יכולתו, ואם האל בוחר להשיבו אליו, לעזוב את גופו החולף, ליבו מתמלא שמחה לאור ההזדמנות הקרובה להתרועע עם מושא אהבתו העליון.

בשרימד בהאגותם, ספר ראשון, מתוארים חיי הפָּאנְדַוים. משפחת הפָּאנְדַוים הייתה ידועה בצדיקותה המוחלטת ובהתמסרותה העצומה לקרישנה. הם עברו סבל עצום בגלל מסירותם העצומה לצדק, לדהרמה. לאחר שעברו סבל עצום שסופו היה במלחמת אחים קשה ביותר, נשאה קוּנְתי, אמם, תפילה לקרישנה: "מי ייתן וכל האסונות הללו יחזרו ויתרחשו כדי שנוכל לראותך שוב ושוב, כי לראותך פירושו לא לשוב ולראות לידה ומוות חוזרים ונשנים." (שרימד בהאגותם 1.8.25) צדיק אמיתי לא שת ליבו לאסונות ולסבלות שהוא עובר. אם הן מקרבות אותו למושא אהבתו, לאל, או שהן רצונו, הוא מקבל אותן באהבה ובשמחה.

צדיקות וקארמה
חיצונית ניתן לחשוב ש"רשע וטוב לו, צדיק ורע לו". אך חוקי הגורל הסמויים, חוקי הקארמה, מורים אחרת. אדם שעשה מעשים טובים בחייו הקודמים, יזכה בחיים אלו בחיים חומריים טובים. כך הדין לגבי אדם שעשה מעשים רעים (בהתאם לחוקי הקארמה) בחייו הקודמים; גורלו יהיה רע בחיים אלו. באופן דומה, אדם שעושה מעשים חומריים טובים בחיים אלו, אפילו שגורלו מרע לו ונראה כמפסיד, יזכה בחיים טובים בבאים. אדם שעושה מעשים רעים, אפילו שנראה שגורלו שפר עליו, יסבול בחייו הבאים. בוודות ישנו סיפור על קדוש שהגיע לחצרו של מלך. המלך ביקש ממנו שיברך את הנוכחים שם. את הנסיך הוא בירך בחיים ארוכים; את הבְּרָאהְמַצַ'רי (תלמיד סגפן) הוא בירך שימות במהרה; את השוחט הוא בירך שלא יחיה ולא ימות; ולבְּרָאהְמַנַּה (דבק טהור) הוא אמר שלא משנה אם ימות או יחיה. המלך התפלא על ברכות אלו ושאל אותו לפשרן. הקדוש הסביר: "הבן שלך הנסיך הינו נהנתן, הדוניסט. הוא נהנה מקארמה טובה מחייו הקודמים, אך בו זמנית, הנהנתנות גורמת לו לבצע קארמה שלילית שתתבטא בחייו הבאים. לכן בירכתי אותו בחיים ארוכים, כך שייהנה עד כמה שאפשר מגורלו הטוב, כי חייו הבאים יהיו קשים. את הבְּרָאהְמַצַ'רי בירכתי שימות במהרה משום שכעת, בגלל חייו הסגפניים, הוא סובל, אך בו זמנית צובר קארמה חיובית ממנה יוכל ליהנות בחייו הבאים. את השוחט בירכתי שלא יחיה ולא ימות, כי בחיים אלו הוא גורם סבל עצום לאחרים, וגורלו יהיה גם מר בחייו הבאים. לבְּרָאהְמַנַּה הטהור והדבק באל אמרתי שלא משנה אם יחיה או ימות. זאת משום שהוא מאושר בחיים אלו, גם חייו הבאים יהיו מלאי אושר."

חיים רוחניים וצדיקות
אדם המתרגל בהקטי יוגה לא מתעסק מדי בשאלות של רשע וצדק. רשע וצדק הם תחומי עניין מוסריים של אנשים חומרניים שעדיין לא פיתחו את יחסיהם עם האל. פושעים מחלקים את שללם לעיתים באופן צודק לעיתים באופן מרושע. אך הנקודה היא שהם מתחלקים ברכוש גנוב. מנקודת מבט רוחנית הצדיק החומרי וגם הרשע טוענים שרכושו של האל נועד להנאתם, וכך שניהם שוכחים מי בעל הקניין האמיתי ולשמחתו של מי מן הראוי להקדיש את חייהם. אלוהים הוא כמו אבא ששמח שבניו ישתמשו ברכושו לטובת כלל המשפחה, אך הוא יתמרמר אם בניו ישתמשו ברכושו באופן אנוכי.

מבחינתו של המתרגל הרוחני, טוב זה מה שמקדם אותו רוחנית, ורע זה מה שמעכב, או אף מרחיק אותו מיחסים עם האל. שניהם, הטוב והרע, הם פועל יוצא של מידת רצינותו במסעו הרוחני. בבהגווד גיטה (9.13) נאמר שאלו שמתמסרים לאל והשתחררו מאשליית הקיום החומרי שרויים תחת ההשגחה האישית שלו. דבר רע לא יכול לקרות להם. כל דבר שקורה להם הינו חלק מההשגחה האישית של האל ונועד לטובתם.

גישה זו דורשת בהתחלה אמון מסוים, גם יש להתרועע עם אותם יוגים/דבקים שחווים כבר את ההשגחה האישית ויכולים לעזור ליוגי המתחיל להבין כיצד צרותיו אינן צרות, אלא משהו טוב שעוזר או יעזור לו במסע הרוחני. לאחר תרגול מה וניסיון, ולאור הדרכה של דבקים מנוסים, הדבק אכן חווה שכל מה שקורה לו הינו חסדו של האל. כך אמונתו ובטחונו מתחזקים, ובהדרגה הוא משתחרר מכל חרדה לחייו. למשל, משהו רע שקורה בחיים יכול להביא לענווה (אני לא אדון עולם). בחברתם של דבקים מתקדמים ענווה מביאה לתפילה עמוקה לאל לעזרה. תפילה עמוקה שכזאת מזמינה את האל להעטיר מחסדו על הסובל ולמשות אותו מים הסבל החומרי. בדרך זו משהו רע הופך למשהו טוב. אנו רגילים לחשוב על טוב ורע במושגי שכר ועונש, רווח והפסד, ניצחון ותבוסה. כדי לשנות התניות אלו עלינו לתרגל בהקטי יוגה. בבהגווד-גיטה (2.38) קרישנה מורה על ראשית התרגול:

"הלחם לשם הלחימה עצמה, מבלי להתחשב בשמחה או בצער, בזכייה או באובדן, בניצחון או בתבוסה – שהרי אז יהיו מעשיך פטורים מהסתבכות חומרית".

לאדם שלא מתרגל חיים רוחניים קשה יהיה להבין, למשל, כיצד האל משגיח עליו באופן אישי ורוצה את טובתו אם בריאותו או בטחונו נלקחים ממנו. גם יתכן והוא יצפה, אף באופן סמוי, שהוא ישמור עליו מכל פגע "תמורת" התמסרותו לו. לפעמים האל מערב אדם כזה בקשיים כדי שייווכח במניעיו החומריים וייפטר מהם. רק אדם המשולל כל מניע חומרי יכול לחוש עצמו מוגן לחלוטין בידי האל, כי אין הוא מותנה לראות את חסדו בברכות חומריות. מי שמשוחרר מתפיסת חיים כוזבת מבין שהחסד של האל מתבטא לפעמים בכך שהוא לוקח ממנו את כל הדברים שמהווים מכשול בדרך הקדמה הרוחנית. ממש כמו אבא שמתחכם ומוציא מידי בנו סכין גילוח העלול להזיק לבנו.

בהקטי יוגים מתקדמים חשים עצמם מוגנים לחלוטין בידיו האוהבות של האל, ומסופקים בשירותם לאל. לאור חווייתם שהם מוגנים לחלוטין, ומשום שסיפוקם נובע לא מטובתם החומרית אלא מהתקדמותם הרוחנית ויחסיהם עם האל, ומשום שהם יודעים שהאל רוצה את טובת כלל בניו ובנותיו (למעשה את טובת כלל יצורי החיים), הם לוקחים על עצמם עם כל הלב, כשירות לאל, להתמסר בכל מאודם ולפעול למען הטוב הרוחני (והחומרי) של כלל האנושות אפילו כנגד האופוזיציה והקשיים הגדולים ביותר. ממילא הם הופכים כך למאושרים באדם.



מאמרים נוספים מאת גוּנָאוַתַר דָאס

מורה לבהקטי יוגה ולפילוסופיה של היוגה.

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר