שיעור זה ניתן על-ידי דורית לובן ב- 2.8.2012, תל אביב | קובץ להורדה

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

9.9  הו דְהַנַנֱגַ'יַה, אין מעשים אלה יכולים לכובלני. לעד אני נבדל מכל פעילות חומרית, כמו חופשי מכל מעורבות.

9.10  הו בן קוּנְתִי, הטבע החומרי, שהנו אחד מאוני, פועל תחת השגחתי ומייצר את כל ישויות החיים הנעות והנייחות. תחת חוקיו נבראת התגלות זו ונכחדת שוב ושוב.

9.11  הכסילים ממעיטים בערכי בשעה שאני מתגלה בדמות אדם. אין הם יודעים את טבעי הנשגב כאדון העליון של כל הקיים.

9.12  אלה שנתונים לבלבול שכזה נמשכים אחר השקפות זדוניות וכופרות. בשבי האשליה, תקוותם לגאולה, פעילותם התועלתנית וחתירתם לידע – כולן עולות בתוהו.

9.13  הו בן פְּרּיתְהָא, מי שאינם נתונים לאשליה, הנשמות הדגולות, זוכים להגנת הטבע האלוהי. מאחר שהם יודעים שאני הוא אישיות אלוה העילאי, המקורי והבלתי מתכלה, הרי שהם עוסקים כליל בשירותי המסור.

9.14  אלה, הנשמות הדגולות, מזמרים ללא הרף את תהילותיי, עוסקים בשירותי במרץ והחלטיות, משתחווים לפני, ולעד סוגדים לי במסירות.

9.15  אחרים, אשר הקרבתם היא פיתוח ידע – אלה סוגדים לאל כאחד ויחיד, כרב-צורות, ובדמותו היקומית.

9.16  אולם אני הוא הפולחן, אני ההקרבה, המנחה לאבות, עשב המרפא והמזמור הנשגב. אני הוא החמאה, האש והמנחה.

9.17  אני הוא אבי היקום, האם, התומך והסב. אני מטרת הידע, המטהר וההברה אוֹםּ. אני גם הוודות רּיג, סָאמַה ויַג'וּר.

9.18  אני המטרה, המקיים, האדון, העד, המשכן, המקלט והידיד הטוב. אני הבריאה והכיליון, הבסיס לכול, המקום בו נח הכול, והזרע הנצחי.

9.19  הו ארג'ונה, אני הוא מספק החום, ואני עוצר הגשם וממטירו. אני האלמוות, ואני גם התגלמות המוות. הרוחני והחומרי שניהם מצויים בי.

9.20  מי שלומדים את הוודות ולוגמים את עסיס הסוֹמַה, בבקשם אחר כוכבי עדן, סוגדים לי בעקיפין. לאחר שאלה מיטהרים מחטאיהם כולם, הם נולדים על כוכבו הצדיק של אינְדְרַה שבעדן, ומתענגים שם בעונג שמימי.

שיעור זה ניתן על-ידי דורית לובן ב- 2.2.2009, תל אביב | קובץ להורדה

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

5.6  ההתנזרות מפעילות לבדה, מבלי לעסוק בשירות מסור, אינה גורמת לאושר, בעוד שאדם מעמיק, שעוסק בשירות מסור, יכול להגיע לעליון ללא דיחוי.

מהי פעולה ביוגה? ואיך נוכל לפעול ביוגה? האם עלינו להתנתק מן העולם או לפעול בו? השילוב שבין פרישות לעשייה; עשייה מבלי להתקשר לפירות המעשה – ללא תועלת חומרית

שיעור זה ניתן על-ידי גוּנָאוַתַר דָאס ב- 1.6.2005, תל אביב | קובץ להורדה

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

אדם חומרני חושב שתענוג, שליטה וערך יספקו אותו. אולם, למעשה חומר לעולם לא יכול לספק אותנו. מתוך אשליה אנו מאמינים שחומר יכול להביא לנו סיפוק. לא יתכן שסיפוק יבוא מבחוץ, סיפוק בא מבפנים; וכאשר אנחנו לומדים להיות מסופקים מבפנים אז אנחנו יכולים לאהוב באמת.

שיעור זה ניתן על-ידי דורית לובן ב- 5.7.2011, תל אביב | קובץ להורדה

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

8.17  על-פי אומדן ארצי, אלף עידנים יחדיו מהווים משך יום אחד של ברהמה. וכזהו גם משך לילו.

8.18  בראשית יומו של ברהמה מתגלות כל ישויות החיים מן המצב הבלתי נגלה, ועם רדת לילו, הן שבות ונטמעות בבלתי נגלה.

8.19  שוב ושוב מפציע יומו של ברהמה, ועמו מתהוות ישויות החיים, ועם רדת לילו, בחוסר ישע אלה נכחדות.

8.20  אולם ישנו גם טבע אחר, בלתי נגלה, אשר הנו נצחי ונשגב לחומר הנגלה והסמוי. זהו טבע עילאי ובלתי מתכלה, שנשאר כפי שהוא גם בשעה שהכול בעולם זה נכחד.

8.21  זה אשר הוֵדָאנְתים מתארים כבלתי נגלה ומושלם, אשר ידוע כיעד העליון, אותו מקום שהמגיע אליו לא שב עוד לעולם – זהו משכני העליון.

8.22  אישיות-אלוה העילאי, הגדול מכול, הופך בר-הישג באמצעות מסירות טהורה. אף שמצוי במשכנו, הוא גם מצוי בכול, והכול מצוי בו.

8.23  הו הטוב בבְּהַרַתַה, עתה אפרט בפניך את הזמנים השונים לעזיבת הגוף, אשר גורמים ליוגי לשוב או שלא לשוב לעולם זה.

8.24  היודעים את הברהמן העליון מגיעים לעליון בנוטשם את העולם בעת השפעתו של אל האש, לאור יום, ברגע מבורך ביום, במשך ארבעה עשר ימי התמלאותו של הירח, או במהלך ששת החודשים שבהם נעה השמש בצפון.

8.25  היוגים אשר פורשים מן העולם בעת עשן, בלילה, במשך ארבעה עשר ימי התמעטותו של הירח, או במהלך ששת החודשים שבהם נעה השמש בדרום – אלה מגיעים לירח אולם שבים וחוזרים.

8.26  על פי הוודות ישנן שתי דרכים לנטישת העולם – האחת באור והשנייה בחושך. מי שעוזב באור, אינו שב, בעוד שהעוזב בחושך, שוב ישוב.

8.27  הו ארג'ונה, אף שהדְבֵקים יודעים את שני הנתיבים, הם אינם מתבלבלים מאלה לעולם. היה לכן, איתן במסירותך תמיד.

8.28  מי שפוסע בנתיב השירות המסור, אינו חסר את התוצאות הנובעות מלימוד הוודות, מביצוע הקרבות חמורות, ממתן צדקה, מביצוע פעילות תועלתנית, או מחֵקר פילוסופי. השירות המסור לבדו מקנה לו כל זאת, ועם קץ חייו הוא מגיע למשכן הנצחי, העליון.

שיעור זה ניתן על-ידי דורית לובן ב- 7.04.2011, תל אביב | קובץ להורדה

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

"קודם כל נבין את המציאות נכון. אחר כך הרגשות שלנו יוכלו להתכוון נכון. רגשות הם טבעיים. רגשות הם חלק מהמהות או מהמציאות הרוחנית."

הדילמה של ארג'ונה

סַנְגַ'יַה אמר: ואז, לאחר שהגיד דבריו, אמר ארג'ונה, מייסר האויבים, לקרישנה "גוֹוינְדַה, לא אלחם," ונדם. [ב.ג. 2.9]

דורית לובן: ארג'ונה הגיע למסקנה חד משמעית שהוא לא יוצא למלחמה. זה נראה לו כעוול גדול מידיי להילחם ולהרוג את קהל האנשים הללו. בדיוק עכשיו אני מתרגמת את השְרִימַד-בְּהָאגַוַתַם, את הספר התשיעי, ויש שם רשימה של כל מי שהשתתף בקרב והם כולם, זה לא יאמן, הם כולם בני משפחה.

תלמיד א': המפקדים הגדולים?

דורית לובן: כן, המפקדים הגדולים. יש למשל את וַסוּדֵו, לוַסוּדֵו היו 12 נשים, מכל אישה היו לו 4,5,6,8 ילדים, או אחד, לא משנה. המון ילדים. הם כולם התחתנו, לכל אחד כמה נשים. אני רואה את השמות, שִישוֹפָּאל… כל מי שהיה שם מהטובים ומהרעים, כולם בני משפחה. זה ממש מדהים. משפחה, משפחה. הולכת להיות מלחמת אחים של כל העולם העתיק, וארג'ונה מכיר את כולם. את כל המפקדים הגדולים. כולם עומדים פחות או יותר למות. אחרי הקרב הפָּאנְדַוִים נשארו ומישהו אחד מהצד השני (?).

תלמיד ב': כשקרישנה דיבר את הבהגווד גיטה הוא במוּד של דְוַרְקָא, נכון? גם שם יש משפחה.

דורית לובן: זאת המשפחה, משפחת המלוכה. לא מדובר על עלילות וְרִינְדָאוַן. זאת המשפחה, משפחת המלוכה.
הנקודה היא שארג'ונה מכיר את כולם, לאן שלא ירה הוא יהרוג מישהו שהוא מכיר, אז החוויה באמת קשה.
הוא לא רוצה להילחם, הוא מעדיף ללכת ליער, לעסוק ביוגה למען הגשמה עצמית ולא לצאת למלחמה.
נראה כפתרון מאד יפה ועמוק, ותמיד מפתיע איך קרישנה לא מקבל אותו, ורוצה שארג'ונה יעשה את חובתו ויצא למלחמה הנוראית הזו כדי להשליט סדר בעולם, לבסס את הטוב. הדיון הפנימי הוא שקרישנה רוצה להביא את ארג'ונה לתודעה גבוהה יותר. ארג'ונה מזועזע מהחוויה המאד קשה הזו, שכל האנשים האלה, כל הגופים האלה עומדים למות. מאד מעניין איך קרישנה מגיב לאמירה הזו, המאד החלטית של ארג'ונה, לא להלחם. קרישנה אומר [ב.ג 2.10]

"[הו נצר בְּהַרַתַה,] או אז בעומדו בין שני הצבאות, חייך קרישנה והחל לדבר אל ארג'ונה מוכה הצער."

קרישנה בכלל מחייך, זה ממש מדהים, הוא מחייך. ארג'ונה שבור מצער נעלה, גבוה, עמוק – אבל עדיין, צער חומרי, וקרישנה מחייך. הוא מחייך לא בגלל שלא אכפת לו, אלא כי הוא רוצה לעורר את ארג'ונה לתודעה עמוקה יותר ולראיית עולם נכונה, אז הוא אומר [ב.ג 2.11]

"אישיות אלוה העילאי אמר: בעודך מדבר מילות מלומדים, הנך מקונן על שאינו ראוי לצער. החכם אינו מקונן על החי, גם לא על המת."

הכאב הפילוסופי

זו אמירה מאד לא פשוטה, כי לכולנו כואב כשאנשים שיקרים לנו עוזבים.
זה כאב טבעי, קשה לנו לראות אחרים שמישהו שיקר להם עוזב. כל הנושא הזה של כאב הוא כואב, ועדיין קרישנה אומר, "החכם אינו מקונן לא על החי ולא על המת". מה הוא אומר בזה בעצם? האם הוא חסר רגשות? האם הוא כל כך נשגב שהרגשות שלנו לא נוגעים לו? האמירה הזו נשמעת מאד לא פשוטה- "החכם אינו מקונן לא על החי ולא על המת". החכם יודע מי חי. הוא יודע מה מת. אז יש פה אמירה פילוסופית.
אין פה אמירה רגשית ברמה המיידית, אלא להבין את המציאות נכון. קודם כל נבין את המציאות נכון. אחר כך הרגשות שלנו יוכלו להתכוון נכון. רגשות הם טבעיים. רגשות הם חלק מהמהות או מהמציאות הרוחנית. הנשמה היא זו שמרגישה, לא החומר. [הגוף החומרי] הוא כמו חומר. חומר לא מרגיש. מי שמרגישה זו אני, הנשמה. אבל היום אני מרגישה דרך אשליה, דרך חוסר הבנה, דרך אגוצנטריות, דרך הרבה הרבה התניות, וקרישנה רוצה לעורר אותנו לטבע העמוק של העצמי ולתת זרימה טבעית לרגשות הטבעיים של הנשמה.

הוא אומר: "החכם יודע להבדיל, הוא מבין שאין מוות. קודם כל שאין מוות לנשמה." זה נאמר בפסוק יותר מאוחר – החי תמיד חי, המת תמיד מת. מה מת? חומר הוא מת, משמע שהוא משולל תודעה. בגלל שהוא משולל תודעה, הוא משולל זהות, אני. הוא משולל כמובן גם כמיהה לאושר, כי הוא משולל תודעה, כי הוא מת. חומר הוא מת. אני הנשמה לעולם לא אמות. זה מה שהוא אומר בעצם וזה הפסוק הבא.

משמעות המלחמה – חלק ראשון

תלמידה א': [קרישנה] יודע מה היעוד הסופי של המלחמה?

דורית לובן: קרישנה יודע, הוא יודע הכל. הנקודה היא שהמלחמה הזו ברמת הסיפור.
במַהָאבְּהַרַתַה, ברמת הסיפור, זו מלחמת העולם העתיק כדי לבסס את הטוב. טוב משמע דהרמה, התרבות הרוחנית על פני התרבות החומרית או במיוחד [על פני] רשע שהיה. זו היתה מהות המלחמה.
זה נשמע מאד מהותי ועמוק אבל אחרי 50 שנה, אין זכר לכל זה. בכל מקרה, זה נשמע נורא, שלמלחמה יש יעוד. ארג'ונה ניצח ואז הפָּאנְדַוִים הלכו, עוד 30,40,50 שנה העולם [עוד] היה בטוב אבל אז מַהָארָאג' פַּרִיקְשִׁית… אנחנו קוראים את המשך ההיסטוריה, קָאלי נכנסה, העידן הנוכחי נכנס, ועוד סחבו קצת מלכים טובים. היום לא טוב. המלחמה הזו לא השפיעה על היום. העולם כל הזמן עובר את הטלטלות האלה, אבל השיעור הגדול של הגיטה הוא לא באמת המלחמה, אלא הדיון של ארג'ונה. השיחה הפנימית של ארג'ונה.
השיחה הזו היא השיחה שאנחנו רוצים ללמוד לשוחח עם עצמנו, מול העולם, מול העשיות שלנו בעולם.
בעצם זו שיחה מאד פנימית, היא על רקע סיפורי, היא על רקע כביכול היסטורי. היא נראת כאילו היא בתוך קונטקסט חיצוני של התרחשויות, אבל בעצם זאת השיחה הכי עמוקה והכי פנימית שהתרבות הוֵדית, או הספרות הוֵדית, נתנה, וזו שיחה שכל אחד מאיתנו רוצה לשוחח מול דברים שקורים בחוץ.
אנחנו פועלים בעולם, העולם פועל מולנו, ואנחנו צריכים את השיחה הזו כדי להבין את הצורך הזה, "מי אני" ומה מטרת החיים, ולהגשים את מטרת החיים. אז במובן הזה, כן, המלחמה הייתה נחוצה בקונטקסט של ה-20,40,50,60, כמספר השנים של אז.

טוב ורע חומרי ומלחמות היום

תלמידה א': כי, פשוט, לי קשה להבין, כי כשמלמדים אמונה באלוהים, יש איזשהו רעיון כזה שאין טוב ורע לכולם יש נשמה שיש לה…

דורית לובן: מלמדים את זה? איזה יופי.

תלמידה א': כן, ואז זה מביא למסקנה, כמו ארג'ונה שמנסה להביא לצד הזה, שהוא מעדיף שיהיה שלום ולא להרוג את הרעים.

דורית לובן: אין טוב ורע במובן החומרי. לא שאין טוב, יש טוב ורע אבל זה יחסי, זו לא הנקודה המרכזית. יש טוב ורע, אבל הגיטה תגדיר טוב ורע בצורה אחרת. רע זה לעצור את ההתפתחות הרוחנית של מישהו, טוב זה לעזור למישהו בצמיחה האישית שלו. המלחמה הספציפית הזו לא עצרה את ההתפתחות האישית של אף אחד. במובן הזה, היא היתה נכונה, כי היא היתה דְהַרְמית, היא הייתה על פי עקרונות התרבות הרוחנית.

בדרך כלל הרג, כאשר הורגים מישהו בעולם הזה, בדרך כלל פוגעים או מפריעים להתפתחות האישית שלו. אם עושים זאת מתוך מוטיבציה אנוכית או מוטיבציה אישית, מסתבכים בקטיעת החיים הרוחניים, או באטימות גדולה שהיא בעצם נוגדת והורסת את החיים הרוחניים שלנו. ברור שהרג הוא מאד שלילי. פה יש משהו יוצא דופן, ההרג המסויים הזה נעשה ביוגה.
ארג'ונה לא פעל מתוך מוטיבציה אישית, האנשים שמתו בקרב היו אנשים שתרבות החיים שלהם היתה מלחמה. זאת אומרת הם היו לוחמים והיוגה שלהם היתה לא לפחד ממוות. חלק מהתרבות הדְהַרְמית שלהם היתה לא לפחד ממוות. בשבילם למות בשדה הקרב במלחמה דְהַרְמית משמע דרך לצמיחה והתפתחות רוחנית.
הגוף הבא ימשיך מאותה תודעה. מבחינה מסויימת כמו שאדם אחר יושב וקורא ספרות קודש ומתקדם מבחינה רוחנית, עבורם המלחמה היתה עשייה דְהַרְמית שרוממה אותם. כל אחד בהתאם לתודעה שלו. עשייה כשלעצמה לא עצרה אותם, גם לא מוות בשדה הקרב, במצב כזה, עצר את התודעה שלהם. כיוון שהם לא פחדו ממוות, אז לא נוצר עומס או משקע שלילי על העולם.
למה אני מתכוונת? במלחמות היום, רוב האנשים שנלחמים אלו אנשים שנלחמים כי גוייסו.
הם מפחדים למות, שלא לדבר על אנשים שמתים במלחמות כשהם לא לוחמים בכלל. זו אוכלוסיה שבכלל אין לה שום קשר למלחמה או ללחימה. אנשים מתים מתוך פחד עמוק, מתוך חרדה, מתוך כאב, וזה מביא לתודעה. מי שמת בתודעה כזו יוולד בתודעה כזו והעולם נעשה יותר ויותר אפל מהבחינה הזו.
אז מלחמה, במובן הזה, היא מאד, מאד שלילית. המלחמה הספציפית הזו לא יצרה שום משקע, שום מצע על העולם מהבחינה הזו. מעבר לזה היא היתה צריכה להיעשות. אבל מעבר לכל זה, השיעור הגדול של הבהגווד גיטה הוא לא על מלחמה ושלום אלא באמת על המאבק הפנימי שלנו להיות אנחנו עצמינו ולהשתחרר ממה שהוא לא אני, לא עצמי, מהזהות הכוזבת שאנחנו היום נושאים איתנו.

משמעות המלחמה – חלק שני

תלמיד ב': הרי כל הצד מנגד הוא מגיע מתודעת קרישנה אבל איכשהו הוא סטה מהדרך…

דורית לובן: לא כל הצד שמנגד וגם לא כל הצד של ארג'ונה. אם אתה מכיר את הטקסט ואת הלוחמים השונים, אז אפשר לראות שהיו שם לוחמים בתודעה מאד גבוהה משני הצדדים. המחנות לא התחלקו לטובים ורעים. המלך היה רע, ארג'ונה והמשפחה שלו היו הטובים, ודוּרְיוֹדְהַנַה היה בצד השני. אבל לא כל מי שהצטרף לדוּרְיוֹדְהַנַה היה רע.
בצד של דוּרְיוֹדְהַנַה למשל, של הרעים, היו כמה אישים מאד מתקדמים בידע רוחני כמו בְּהִישְׁמַה, דְרוֹנָאצַ'רְיָה, קְרִיפָּאצַ'רְיַה שהיו המורים הגדולים אפילו של ארג'ונה. אבל בגלל איזשהו סידור פנימי הם היו בצד הזה. אז זה לא בדיוק טובים ורעים ברמה הרגילה. גם בצד של ארג'ונה היו הרבה לוחמים נבערים. לא רק חיילים, גם מפקדים שהיו בתפיסות גופניות. היו שם מספר אנשים נאורים ומספר אנשים פחות נאורים, היו שם כל מיני דרגות, אבל כולם היו בסטנדרט מאד גבוה של תרבות דְהַרְמית, הם ידעו את תרבות הדהרמה, גם בצד השני.

תלמיד ב': המלך היה אגואיסט מוחלט, אלה שהיו ברמה גבוהה [למה הם הצטרפו?] הרי הם רואים את זה.

דורית לובן: נכון, זה היסטוריה, אני פעם אתן שיחה על המַהָאבְּהַרַתַה. יש תיאור מאד מפורט במַהָאבְּהַרַתַה, למה הם לקחו את הצד המסויים הזה מתוך ידיעת העובדות. הם ידעו שדוּרְיוֹדְהַנַה הולך להפסיד. הם ידעו שהרעים יפסידו, הם ידעו שאיפה שקרישנה נמצא אין סיכוי שארג'ונה יפסיד. הם דיברו אל ליבו של דוּרְיוֹדְהַנַה שימנע ממלחמה שוב ושוב, כל חכמי העולם באו. אבל כשהמלחמה הוחלטה הם לקחו צד בגלל איזשהי מחוייביות. גם כדי לעשות כוחות שווים [צחוק]. לא היו שם כוחות, בצד השני. המלחמה הזו, מבחינה וֵדית, מבחינת התיאור של הספרות הוֵדית, נועדה לחסל המון, המון כוחות רעים בעולם. כוחות רעים היו בשני הצדדים. אם היה צד אחד מאד חזק [אז זה לא היה אפשרי].

תלמידה א': כן, אבל הורגים רק את הגוף.

דורית לובן: כן, להרוג במובן שהם לא יהיו בגוף הזה, כי הגוף שלהם תפס עמדות מפתח. הוא יכול לתפוס אחר כך גוף של עכבר, זה יזיק פחות לעולם. אבל בגוף של מלך גדול, זה מאד מזיק לעולם. היה שם ניקיון של העולם. זה מתואר כמו נקיון של שדה קוצים. זה מתואר בטקסט הוֵדי. לבער את שדות הקוצים האלו. אם הכוחות היו שווים, צד אחד היה מנצח, אבל בשני הצדדים היו אנשים שהיו צריכים למות. זה התיאור החיצוני של המַהָאבְּהַרַתַה, המלחמה הזו נועדה להרוג אותם. אם לא היו כוחות שווים אז זה לא היה עובד. כך גם מצביאים מאד גדולים ואפילו מאד נאורים היו בצד השני, וכך נלחמו 18 ימים. כולם מתו, נשארו 6,7 אנשים בחיים. זה האינטרס של קרישנה.

אני לא כל כך רוצה להכנס לזה ברמה הסיפורית כי באמת הגיטה לא נוגעת בזה. זה אחד הדברים המדהימים. הגיטה לא נוגעת בכלל בדיון הזה. לכן היא כל כך רלוונטית, כי היא לא דנה בסיפור. אין בה שום נגיעה בסיפור. בפרק הראשון יש את הטיעונים נגד מלחמה, אבל מהפרק השני יש רק דיון עמוק אל תוך הלב, אל תוך העצמי, להבין מי אני, איך לוותר על ההתניות החומריות, איך להשתחרר מזהות כוזבת, מאגו.

תלמיד ב': המלחמה זה התפל.

דורית לובן: כן. היא לא רלוונטית. המַהָאבְּהַרַתַה הוא ספר ענק, המלחמה זו אפיזודה מסוימת בתוך הספר.
אבל בתוך הספר הזה, יש את השיחה הזו שהיא כל כך משמעותית, והיא נמצאת ברגע השיא המותח ביותר בספר, שכשאתה מגיע לשם לא תוכל לפספס את הגיטה. זה ממש בנוי ככה. הספר בנוי במקור שכל הדרמה מתקבצת במקום [אחד], ואז ארג'ונה עוצר. הכל הולך למלחמה, הכל הולך להיות כל כך מרתק, ואז ארג'ונה נעצר. כולם נעצרים לשמוע מה תהיה תוצאת השיחה ואז הם נאלצים לשמוע את כל הפילוסופיה הזו.

בעצם לשיחה הזו יש מסר שהוא לא רלוונטי לכל הסיפור ההיסטורי, אלא זה מסר בפני עצמו.
המסר הוא איך להיות אני עצמי, איך לתרגל חיים רוחניים, איך להגיע לשלמות. זה המסר של הגיטה. שדה הקרב הוא רק התפאורה החיצונית לדיון ולכן הוא יכול להשתמש במילים כמו: "הילחם לשם הלחימה עצמה", אבל מבחינתנו זה: "עשה בשם העשייה". מהפרק השני אין משפט אחד על מלחמה ושלום, אפילו על מוסר ארצי.

תלמידה ג': זו אותה סיטואציה, אם נקח את זה לאקסטרים זה המקום הכי…

דורית לובן: מבחינה מסויימת אפשר להגיד שהשיחה בשדה הקרב הופכת להיות מאד חזקה. כי גם הדיון במוות הוא מאד חזק, וגם אף אחד לא יכול להגיד ששדה המלחמה האישית שלו, שדה החיים שלו הוא יותר דרמטי משדה הקרב הזה. אז אין מקום שאי אפשר לתרגל. אף אחד לא יכול להגיד: "אוקיי אני מבינה, אבל פה אני לא יכולה לתרגל".
אנחנו מגיעים לפסוק המפורסם [ב.ג 2.13]

לפעמים לא שמים לב להתעוררות הנשמה

"כשם שהנשמה שבגוף ממשיכה ועוברת בגוף זה מילדות, לבחרות ולזקנה, כך זו עוברת לגוף אחר עם המוות. צלול הדעת אינו מתבלבל משינוי שכזה."

פה יש הבחנה מאד ברורה בין השינוי המתמיד שהגוף עובר לבין "אני".
הגוף הזה נמצא בשינוי מתמיד. אנחנו יכולים לראות אותו, אם אנחנו מסתכלים מספיק זמן. במיוחד אם אנחנו לא רואים מישהו כמה זמן, מאד בולט שהוא השתנה. "איך גדלת, איך רזית, איך הזדקנת", אם זה ילד חמוד, "ואו, איך גבהת, איך גדלת". הגוף הוא בשינוי מתמיד, הוא לרגע לא אותו דבר. הנפש בשינוי מתמיד, האינטלגנציה בשינוי. אולי לא כל כך מתמיד, אבל זה גם קיים. וכמובן שתפיסת הזהות שלנו בשינוי מתמיד.
אלו היסודות החומריים: הגוף, הנפש, האינטלגנציה והזהות, "אני", אגו, "זה אני". כל אלה בשינוי מתמיד. אנחנו לא תופסים את עצמנו כמי שהיינו לפני 10 שנים, 20 שנה, בדרך כלל המיינד בתקיעות.

תלמיד א': האינטליגנציה רצה עם התודעה הגבוהה יותר?

דורית לובן: האינטלגנציה רצה עם הזהות.

תלמיד א': כשהזהות מתנקה, האינטלגנציה משתפת פעולה תמיד?

דורית לובן: כן. כשהזהות מתנקה. לרוב יש לך שתי חוויות זהות, לפעמים אתה חווה את עצמך כישות רוחנית, או כמי שרוצה חיים רוחניים, ולפעמים מזהה את עצמך כאגו החומרי.
האינטלגנציה יכולה הרבה פעמים ללכת עם האגו החומרי. אינטלגנציה היא מכשיר, כלי שמשרת אותי. בהתאם לאיך שאני חושבת על מי אני, ככה אשתמש באינטלגנציה. לפעמים אנחנו רצים קדימה ולא שמנו לב. פתאום אנחנו מגלים שיש לנו טעמים גבוהים יותר ממה שרגילים לחוות. זאת אומרת שבצורה מסויימת חלה התקדמות רוחנית מסויימת שלא היית לגמרי מודע לה.כי התקדמות רוחנית היא לא עשייה שלנו. התקדמות רוחנית היא התעוררות הנשמה.

ישנה האינטליגנציה, ישנו המיינד, ישנו האגו, ויש אותי, הנשמה. לפעמים לא נהייה ערנים מספיק להתעוררות הנשמה, למרות שזה קורה. למשל, אדם שבא במגע עם ידע רוחני, תודעה [רוחנית] מתעוררת. ייתכן והוא לא ישים לב שקרה לו משהו, אפילו באקראי. אבל יום אחד הוא ימצא את עצמו מתעניין. הוא לא יידע מאיפה. נפש, רגש, רצון, תשוקות, אסוציאציות, כל החשיבה המותנית, זהו המיינד, מה שאנחנו פחות או יותר מגדירים כנפש. Feeling, willing, thinking.
אינטליגנציה זהו הכלי שמנתח. שמנסה להבין, שעושה את השיקולים השונים כדי להחליט.
ויש זהות. זהות זה "מי אני", איך אני תופסת את עצמי. הזהות זו ההזדהות שלי עם המיינד ועם הגוף הזה. זו אני, זו הזהות: "אני זה הגוף, המיינד והאינטליגנציה הללו". אלה האברים שמפעילים את המערכת, ויש את הנשמה.

למי אין חווית זהות?

תלמידה א': זהות תלויה בזכרון. זכרון שמקשר את האדם לזהות.

דורית לובן: אדם שיש לו בעיות זכרון, אז אין לו רצף. אני מניחה שזה קורה לאנשים עם בעיות זכרון. אבל באופן כללי יש לנו חוויות רצף של "אני". אנחנו זוכרים ברמה כזו או אחרת את עצמנו, אפילו אם אנחנו לא זוכרים פרטים יש לנו תחושה די ברורה, "זה אני".

תלמידה א': אם יש מישהו עם זכרון לטווח קצר ועם זכרון לטווח ארוך אז התודעה שלהם יכולה להיות אותו דבר?

דורית לובן: אני לא כל כך מכירה אנשים כאלה. פגשת אנשים כאלה?

תלמיד ד': יש אנשים כאלה.

דורית לובן: אז אין להם חווית "אני"?

תלמיד ד': יש להם חווית אני.

דורית לובן: חווית "אני" לא קשורה לכל זה. חווית "אני" קשורה לנשמה, באה מהנשמה. הנשמה היא מטבע של קיום נצחי. סַת זה חווית "אני", קיום. צ'ית זה מודעות, בכל רמה. המיינד והאינטליגנציה יוצרים תודעה מסויימת, אבל המודעות הראשונית היא שלי, של הנשמה. כאשר אני מזדהה עם הגוף, המיינד והאגו החומרי, אני חושבת שזה אני, אבל חווית האני הראשונית היא לא תלויה בגוף, היא לא פיזית, היא של הנשמה. היום אנחנו מתרגמים, "אני זה זה[הגוף]".

תלמידה א': יש אנשים שאין להם חווית "אני"? או שהם יכולים לנתק את החוויה הזאתי…

דורית לובן: אין דבר כזה, את מכירה כאלה? מה השאלה? אני לא מכירה כאלה פשוט. אולי יש, אני לא יודעת. אפילו לכלב יש חווית "אני", לעכבר יש חווית "אני", לג'וק יש חווית "אני". תנסי להבין, זה לא גופני חווית "אני". אם לא היתה לו חווית "אני" הוא לא היה בורח כשמתקיפים אותו. אגיד לך למי אין חווית אני, באיזה תודעה אין חווית אני.

רמות שונות של תודעת על פי הספרות הוֵדית

הספרות הוֵדית מחלקת את התודעה לחמש רמות.
רמת התודעה הראשונה נקראת אַנַה, אַנַה משמע אוכל. זו תודעת אוכל. זו בעצם תודעה חושית ראשונית. זו התודעה של אמבות, פחות או יותר. הם רק מזינים את עצמם, תאים. אין אפילו פחד בחוויה הזאתי. אין תחושת "אני", ישנו רק שימור עצמי דרך הזנה. זו תודעה ראשונה של קיום מאד נמוך.
הקיום השני הוא פְּרָאנַה, שהוא [מתייחס] כבר לזוחלים, חרקים, פְּרָאנַה מוֹיַה. פְּרָאנַה זה חיים, תפיסת "אני". כל יצור חי שמגיע לתודעת פְּרָאנַה הוא בעצם מזהה: "זה אני וזו הסכנה שלי". משמע שישנו "אני" ויש משהו שמסכן אותי. ואז הוא בתהליכים של התגוננות. אפילו ג'וק, את רואה את זה. אם הם היו במצב של אמבה, של אַנַה מוֹיַה, זה היה הרבה יותר קל לתפוס אותם.

(כולם צוחקים)

חווית "אני" ישנה אפילו ביצורים הנמוכים ביותר, וזה דורש אטימות מאד מוחלטת כמו אצל אמֵבַּה כדי לא לזהות את הקיום האישי שלי. אז אפילו לחרקים יש תודעת "אני" מסויימת.
אחר כך, השלב הבא של תודעה הוא מַנַה מוֹיַה, חוויה של עולם רגשי. אנחנו רואים את זה אצל יונקים, כלבים, חתולים, אולי עכברים. אנחנו יכולים להתיידד איתם, ליצור מערכת יחסים מסויימת, הם אוהבים אותנו, אנחנו אוהבים אותם. יש מערכת יחסים עם קופים, יש כל מיני. עם אנשים כמובן. אלה הם יצורים שכבר הגיעו לתודעה רגשית.

לתודעה האנושית יש יתרון נוסף, השלב הרביעי, שנקרא גְ'נָאנַה, או ויגְ'נָאנַה – חשיבה שכלית שבו אדם יכול לנתח מצבים, לבחור, לדון, לבחור בחיים רוחניים, להבין שהוא לא הגוף הזה. זהו שלב של ידע, אין את זה אצל בעלי חיים. הם לא יכולים לצבור ידע רוחני. ידע אינפורמטיבי הם יכולים עד רמה מסויימת, כלב יכול לדעת, ללכת לפה, ללכת לשם, אפשר לאלף אותם בידע מסוים, אבל ידע פילוסופי הם לא מסוגלים [להבין]. זה השלב של גְ'נָאנַה או ויגְ'נָאנַה.

השלב האחרון הוא שלב של שלמות או אַנַנְדַה. זהו שלב שאדם מגיע להתעוררות הנשמה, לחיים רוחניים, אַנַנְדַה מוֹיַה, שלב השלמות. אלו חמישה שלבים של תודעה. התודעה השנייה היא פְּרָאנַה משמע זהות, תחושת אני והגנה על החיים. אני לא חושבת שיש אדם שאין לו [חווית "אני"]. אלא אם כן הוא הגיע לתודעת אמבה, ואז אני לא יודעת מה זה. אני לא מנסה להגיד משהו לא יפה. אולי הוא בכזו אטימות, כמו מישהו ששוכב ללא הכרה ואנחנו מאכילים אותו ואין לו תודעת "אני". כמו צמחים.

תלמידה א': אם אין קשר לגוף.

דורית לובן: כל זה ניתן לשינוי. אנשים מחליפים שם, אנשים מחליפים מין, אנשים מחליפים דת, מחליפים צבע, חלקי גוף, ועדיין יש להם תפיסת "אני". כי אני לא נמצא בתוך כל זה, אני זה בנשמה. אני זאת הנשמה. גם כשאנשים עוזבים את הגוף הם נשארים עם אותה תפיסת זהות. זאת ההנחה הראשונית של הבהגווד גיטה, שמעולם לא היה זמן שאני, או חווית "אני" לא הייתה. נכנסתי לגוף והזדהתי והיום נולדתי. אני מכירה אנשים שעשו תהליך של ריגרסיה, כעוברים הם זוכרים את ה"אני". יש להם חווית "אני" מדוייקת. פגשתי מישהו גם שמתאר חוויה של כניסה לרחם עם אותה חווית "אני". אלו אנשים שיכלו לחזור אחורה לחוויות ראשוניות ביותר. חווית אני ישנה ללא הבדל מה צורת הגוף.

תלמידה א': גם בשינה?

דורית לובן: כשאת חולמת יש לך חווית "אני" מאד ברורה.

תלמידה א': מה אם כשחולמים ללא מודעות?

השינה של הנשמה

אנחנו יכולים להיות רדומים ללא מודעות. זה משהו אחר. כאשר אנחנו רדומים למודעות שלנו אז אנחנו רדומים להכל. לא תגני על עצמך במצב של שינה, אפילו לא תאכילי את עצמך מתוך שינה. את לא בתודעת אמבה מבחינתי. את במצב של שינה. שינה זה מצב תודעתי מסוג אחר. שינה, או הרדמה זה מצב אחר. בו זמנית ברגע שנתעורר מיד נדע מי אנחנו, לא?

גד לובן: הכתבים אומרים שתחושת ה"אני" נשארת בצורה מאד אקטיבית בזמן השינה וכשמתעוררים יש איזו תחושה "ישנתי שינה עמוקה".

דורית לובן: כן, זאת נקודה, "ישנתי שינה עמוקה", מי ישן? "אני ישנתי שינה עמוקה", ישנה חווית המשכיות גם לזמן של השינה.

תלמידה א': כשאומרים שהנשמה עושה כל מיני דברים חשובים בזמן השינה גם אם…

דורית לובן: לא הנשמה, מה שעושה את העבודה החשובה זה המיינד. המיינד, או הנפש צריכה לעשות המון עיבודים, גם הגוף, הגוף מעכל בשינה, שינה זה זמן מאד חשוב בעבודה. הגוף מעכל בזמן השינה, זו העבודה העיקרית של הגוף. עיכול פיזי וגם עיכול רעיוני, מחשבתי. המיינד מעכל, החלומות עוזרים לזה. המיינד מפריש, הגוף מפריש. ישנם הרבה תהליכים בשעת שינה, אבל לא של הנשמה. נשמה יכולה לעשות גם דברים [בשינה] אם היא ערנית. מי שבתודעה רוחנית גם בשעת שינה התודעה הרוחנית שלו ממשיכה. סגרנו נושא גדול.

אגו זה כמו דבק

תלמיד ב': תודעה של האני אף פעם לא נמחקת, מה שלומדים לעשות זה להפריד. זה תודעת אני וזה לא אני. זה האני האמיתי, וזה האני המזוייף. ולחיות עם שניהם.

דורית לובן: אתה לומד לזהות את האגו. לא עם שניהם, בהדרגה היית רוצה למוסס את האגו.

תלמיד ב': כן, אבל הוא אף פעם לא יתמוסס לחלוטין, הוא לא יעלם.

דורית לובן: הוא יעלם. הוא נעשה שקוף, אתה לא צריך אותו. בשלב מסויים אין אגו.

תלמיד ג': זו רמה מאד גבוהה, אחת הרמות הגבוהות ביותר.

דורית לובן: מאד גבוהה, זהו אחד הסימנים לשלמות, שאדם השתחרר מאגו. זה מאד גבוה. אבל זו החתירה. החתירה היא להשתחרר מאגו כי היום האגו, כמו שמתואר פה, הוא זהות כוזבת. אנחנו חושבים: "זה אני", וזה עומד להגמר. האני הזה לא יהיה. כשנאמר פה "מעולם לא היה זמן שבו לא היינו", לא מדובר על הגוף. לא מדובר על הנפש הזו, לא על האינטליגנציה הזו, לא על הגוף הזה. מדובר על הזהות הפנימית, על הנשמה.
התהליך הרוחני נועד לעורר אותנו בהדרגה, לחוויה הפנימית. נועד לעורר את העצמי ובהדרגה לחוות את עצמי יותר ויותר כזהות הרוחנית הפנימית. אדם מאד מתקדם מבחינה רוחנית חווה את עצמו כזהות הפנימית הרוחנית ומבין שזה [הגוף] רק בגד. לא פשוט להבין את זה, אבל כשפְּרַבְּהוּפָּאד היה אומר את זה, אז היתה תחושה מאד עמוקה, כי הוא היה realized. כאשר אומרים את זה אנשים שהם הרבה יותר realized, אז גם אנחנו מתעוררים לחוויה הזו, "אנחנו לא הגוף הזה". אבל אחרת נצטרך לעבור תהליך ארוך. זהו התהליך, להבין: "אני לא הגוף הזה".

תלמידה ג': זה לא שאנחנו מבטלים את האגו, אנחנו הופכים את האגו לאגו רוחני.

דורית לובן: ממוססים אותו. מהו אגו? אגו משמע זהות. אנחנו צריכים להבין מהו אגו. אגו זה כמו דבק. זהות זה דבק, זהות מדביקה. אם אני חושבת: "אני יהודיה", אז אני מזדהה עם כל היהודים. יש איזה דבק שמדביק אותי ליהודים. אם אני חושבת: "אני ישראלית", יש דבק שמדביק אותי לישראלים. אם אני חושבת: "אני קיבוצניקית", יש דבק שמדביק אותי לקיבוצניקים. אם אני חושבת שאני אישה, יש דבק שידביק אותי לנשים. זהות זה דבק.
אם אני חושבת שאני הגוף הזה אז אני דבוקה אליו. כאשר אני, הנשמה, חושבת: "אני הגוף", אני נדבקת לגוף. אני חיה כאילו אני זה הגוף. אז זהות היא דבק. אנחנו רוצים לחזור לזהות המקורית כי הזהות הזו היא כוזבת.
ברור לחלוטין שכשאנחנו שומעים את זה בשיעור, השמיעה הזו לבדה לא תעורר אותנו להבין את זה.
הבהגווד גיטה מהר מאד תתן לנו דרכים, דרכי התבוננות יותר ויותר מלאות, איך לחוות, איך ליצור את ההפרדה הפנימית, איך להתעורר לטבע המקורי. ככל שהטבע המקורי מתעורר, האגו נעשה יותר שקוף, יותר ממוסס, אנחנו נעשים פחות אגואיים. זהו התהליך הרוחני שאנו עוברים. האגו נעשה יותר ויותר קטן. במובן מסוים זוהי חזרה לזהות המקורית. האגו מתמוסס, הופך לשקוף, משקף את האני האמיתי. האמונות, או הזהות הזו: "אני זה הגוף" כבר לא קיימת.

תלמיד ב': אבל תמיד יש זהות.

דורית לובן: זהות אחרת ישנה תמיד, אבל היא לא אגו חומרי. אין צורך בחומר הזה. החומר החומרי הזה הוא חומר מטעה. אגו זה חומר. חומר סמוי שעכשיו מדביק אותי למערכת, שגורם לי לחשוב שזה אני. זה חומר סמוי. אין צורך בו, לכן הוא מתנקה. כמו המיינד, המיינד גם הופך להיות צלול כדי שהרגשות הרוחניים ישתקפו דרכו.

רמת האינטליגנציה וחיים רוחניים

תלמיד ד': אז היית אומרת שלאינטליגנציה יש תפקיד מכריע בזה?

דורית לובן: לאינטליגנציה יש תפקיד מכריע בזה שאנחנו יושבים ומנסים להבין את זה עכשיו. אבל גם האינטליגנציה צריכה המון היטהרות, המון נקיון.

תלמיד ד': רמת אינטליגנציה גבוהה או נמוכה, זה לא משהו בעל משמעות?

דורית לובן: רמת האי קיו לא בהכרח תעזור.

תלמיד ד': לא מדבר על זה. אני מדבר על ההבנה, על הקליטה.

דורית לובן: אינטליגנציה רוחנית פירושה, אינטליגנציה שמפרידה בין חומר לרוח, שנקייה מהשפעות האגו.
אז ככל שאנחנו יותר משתמשים באינטליגנציה כדי להבין את הדברים האלה היא תיטהר.

תלמיד ד': כי פעם אמרת שאנשים שהאינטליגנציה שלהם לא בבערות, יכול להיות שיהיה להם יותר קל לעשות את התהליך הזה כי יש להם פחות מחסומים.

דורית לובן: בקונטקסט מסויים אמרתי הרבה דברים, אבל הנקודה המרכזית לגבי האינטליגנציה, היא שהאינטליגנציה היא כלי. אנחנו לא יכולים בלעדיו. יש אנשים שלא צריכים מבחינה מסויימת, עקרונית, ללמוד את הידע הזה בצורה מסודרת, כי הם כבר מגיעים ממקום מאד גבוה, הלב מאד נקי וטהור עם תובנות מאד עמוקות, רוחניות.
אבל באופן כללי צריך הרבה אינטליגנציה כדי להתחיל להבין על מה מדובר. האינטליגנציה תוביל אותנו לתרגל, והתרגול יעשה את העבודה. אינטליגנציה לבדה היא כלי מוגבל, כי אינטליגנציה היא חומרית. אין שום כלי חומרי שיכול לעורר את הנשמה לחיים רוחניים. אין שום כלי חומרי שיכול לעשות את העבודה הזו. אז האינטליגנציה יכולה לכוון אותנו, אבל מה שיעורר את הנשמה לחיים רוחניים, זה מגע עם רוחניות.
הידע הזה כשלעצמו עובד על האינטליגנציה, אבל הוא עובד גם בעוד המון רמות. כאשר אנחנו מדברים את הידע הזה, מה שקרישנה אומר, דרך האינטליגנציה אנחנו שומעים אותו, אבל בעצם הוא מחלחל ומעיר את הנשמה. מטהר את הלב. לכן עצם השמיעה של הידע, אפילו אם אנחנו לא מבינים לגמרי, הקצת שאנחנו מבינים מטהר את הלב בהדרגה, ואיזשהן תובנות מתעוררות. כל אחד פה נוכח בזה, אם הוא לומד מספיק זמן גיטה.
בהדרגה האינטליגנציה תכוון אותנו לתרגול, להתבוננות. עוד כמה פסוקים נדבר על תרגול, ואז האינטליגנציה תכוון את התרגול. יש לה חשיבות מירבית, כמובן. הידע הזה כשלעצמו מטהר את האינטליגנציה.

תלמיד ב': אפילו מישהו ברמה הכי גבוה, נאמר, כל הזמן אומר, "הגוף הזה הוא לא אני", עצם האמירה הזו אני חושב שהגוף זה אני, כי אחרת לא הייתי צריך בכלל להגיד שהגוף זה לא אני. זה בסוף, כשאתה מתנקה.

דורית לובן: בסוף אתה לא אומר, הרבה לפני הסוף אתה אומר הרבה דברים אחרים. יש הרבה מה לומר, אתה לא צריך להגיד רק את זה. אנחנו רק בפרק 2. הדיון באגו, אפשר להגיד שהוא עד הפרק השישי של הבהגווד גיטה, ששת הפרקים הראשונים. זה דיון שבו אתה מגדיר את עצמך שונה מהגוף, אתה מגדיר את עצמך, אני הנשמה, זה הגוף, זה האגו, אתה לומד איך להיות העושה מבלי לעשות, אתה לומד את כל ההבנות האלה.
מהפרק השביעי של הבהגווד גיטה יש אמירה אחרת. כי כל עוד אתה אומר "אני לא הגוף הזה" אתה מצביע על סוג מסויים של הבדלה, הבחנה, חומר, רוח. בפרק השביעי מתחיל דיון מאד מחבר. גם החומר הוא גילוי רוחני. אתה לומד לראות מציאות רוחנית מלאה בכל דבר. הדיון הפנימי הזה של שיחה, אני לא הגוף הזה, אני כן הגוף הזה, אני לא הגוף הזה, זה דיון של ששת הפרקים הראשונים.
אבל עכשיו מותר לנו לדון בו, לכן חזרנו אליו כי זה דיון מאד מרכזי וחשוב. אבל חיים רוחניים בסופו של דבר, זה התחברות אוהבת אל המציאות הרוחנית. וכשאתה אוהב, אתה לא רוצה כמובן להפריד אלא אתה רוצה לראות את האהוב בכל מקום, וזה הופך להיות ראייה מאד מחוברת, ואתה רואה את הרוחני, האלוהי בכל דבר.

תלמיד ב: זה נראה כאילו עם האני הכוזב אתה חי בשלמות.

דורית לובן: לא עם האני הכוזב אתה חי בשלמות. עם האני הכוזב אי אפשר לחיות בשלמות.

תלמיד ב: אם אתה יודע שהוא כוזב אז אתה יכול לחיות איתו בשלמות.

דורית לובן: זה לא עובד ככה, יש פה איזה חוסר הבנה פנימי.
אני כוזב זה אומר שאתה מזוהה היום עם כל המאווים, התניות, האמונות של המערכת הזו שאתה קורא לה אני.
אםאתה מזוהה עם זה, אז אתה לא מזוהה עם החיים הפנימיים הרוחנים. אתה לא יכול לחיות בשלום עם האגו הכוזב. כי הוא אומר לך דברים הפוכים למה שאתה באמת רוצה. האגו החומרי אומר לך: "אני נפלא, כולם תראו אותי, אני נהדר". ומה הנשמה רוצה? הנשמה רוצה לשרת ולאהוב. יש פה שני כיווני עשייה, או שני כוחות שסותרים אחד את השני. לא קל לחיות בשלום עם הרצון להיות במרכז, להיות נפלא, לרצות שכולם יעריכו אותי דווקא, או לראות בכל מצב ומצב כמה ערך אני מקבל מהמצב הזה. לא קל לחיות בשלום עם זה כשאתה רוצה חיים רוחניים. זה אגו, זה אגו כוזב. אז עם זה לא קל לחיות בשלום. אז אתה ממוסס את האגו הכוזב, זאת הנקודה, ואתה חי בשלום עם עצמך.

[תלמיד ג: אז למה אדם בתודעה רוחנית דואג לקיים את הגוף? מה הטעם לחיות?]

דורית לובן: כיוון שיש לו תפקידים, כיוון שיש לו מה לעשות.

תלמיד ג: הוא משרת את הנשמה?

דורית לובן: אם אתה נניח מורה ואתה רוצה ללמד, אז צריך גוף שחי כדי ללמד. אז אתה אוכל כמידת הצורך, אולי אין לך צורך אולי אתה אוכל כי מזכירים לך, אתה לא חייב לאכול הרבה, אבל אתה צריך לקיים גוף ונשמה ביחד. זה הביטוי הוֵדי.

תלמיד ג: מורה קרוב לנשמה יהיה רזה.

תלוי, כן, אבל אם יש לו הרבה תלמידים שרוצים להאכיל אותו, ייתכן שיהיה שמן. (צוחקים) יש מקרים כאלה. אם אתה הורה ויש לך ילדים שתלויים בך, אם אתה נותן ידע, אם אתה לוחם או מגן, יש תפקידים, גם אין סיבה…

תלמיד ג: התפקיד הוא של הנשמה?

דורית לובן: לא. התפקיד הוא של הגוף אבל כיוון שבתפקיד הזה אנשים אחרים תלויים בך, אז אתה לא גורם סבל לאף אחד בעולם הזה.

תלמידה א: אבל אז זה אגו, אם אנשים אחרים תלויים בך.

דורית לובן: לא אגו, למה אגו, אני מדברת פה על מהות, למה אגו? אני אסביר מה זה אגו בהקשר הזה. בהקשר הזה אגו יהיה כשאנחנו בונים את הזהות בזה שאחרים תלויים בי. אם הזהות שלי: "אני חשובה כי אחרים תלויים בי", או "אי אפשר בלעדיי", אבל אם אני מכירה מציאות פשוטה, ואני פועלת בתוך המציאות הזאתי בלי בניית אישיות: "זה לא רלוונטי, אני עושה את מה שאני צריכה לעשות", ובו זמנית, אני הנשמה חיה חיים פנימים מלאים, האגו [לא] (?) יכול להיות מעורב בזה. זה בדיוק הרעיון של הגיטה. קרישנה אמר לארג'ונה לא לפרוש ואתה אומר מה הטעם לחיות. קרישנה אמר אין טעם לפרוש. יש פסוק מאד יפה, הוא אומר בפרק השלישי: לאדם שהגיע להגשמה רוחנית אין עוד סיבה לעשות משהו בעולם הזה אבל אין לו גם סיבה לפרוש מעשייה, לכן עשה את חובתך.

[לאדם שהגשים את עצמו, אין עוד מטרה להגשים בביצוע חובותיו, גם אין לו סיבה לחדול מפעילות שכזו, ואינו צריך להיתלות בשום ישות חיה. [ב.ג 3.18]
תלמידה א: למה אין לו סיבה לפרוש?

דורית לובן: משום שלפרוש זה גם יכול להיות אגו או בחירה שלי, אינטרס שלי. למה לפרוש? אני בסיטואציה מסויימת, יש לי תפקידים בעולם הזה, אני יכולה להמשיך ולתרגל, הגשמה רוחנית לא סותרת עשייה בעולם, זאת הנקודה המרכזית. זה מה שהגיטה מלמדת, איך לעשות בלי אגו, היא לא מלמדת איך לא לעשות, איך לפרוש מעשייה, אלא איך לפרוש מאגו, וכתרגול, העשייה היא מקום מאד טוב לתרגל פרישות מאגו. זה השיעור הגדול של הגיטה, איך לעשות בעולם מתוך פרישות מאגו. משמע איך לא לבנות את הזהות שלי…
אני חושבת שאם נדבר יותר, נקרא יותר ונכנס לזה יותר לעומק בהדרגה זה יהיה יותר ברור שהגיטה אומרת לעשות ללא אגו, מה הכוונה. אני קצת אסביר אבל זה יוסבר יותר לעומק כשנמשיך ונקרא.
אנחנו עושים דברים כי אנחנו אוהבים לעשות אותם, עוד לפני אגו. לגוף הזה ולכל גוף יש נטיית עשייה. גם לא לעשות זה לא טבעי לגוף. בגוף יש נטייה לעשות, מישהו אוהב לצייר, מישהו אוהב לרקוד, מישהו אוהב לשיר, מישהו אוהב לעזור לאחרים…זה לא חייב להיות אגו. זה נטייה. כמו שלכלב יש גוף של כלב. מה כלב עושה בגוף הכלב שלו? עשיות כלביות. בסנסקריט המילה אגו היא אפילו יותר עמוקה מהמילה זהות. מה המילה בסנסקריט?

תלמידים: אַהָאנְקַרַה.

דורית לובן: אַהָאנְקַרַה. מה זה אומר?

תלמידים: אני העושה…

דורית לובן: אני העושה, עושה האני. יש קשר ישיר בין עשייה וזהות. אגו זה עשייה שיוצרת זהות.
כל מה שאני עושה בעולם הזה בדר"כ כשאני בחוויה אגואית, אני עושה וזה מגדיר אותי, וההגדרה העצמית הזאתי מולידה עוד עשייה שמגדירה אותי, וההגדרה הזאתי מולידה עוד עשייה…
ואנחנו כל הזמן פועלים מתוך בנייה עצמית ועשייה, בנייה עצמית ועשייה. המעגל הזה ברור.
עכשיו, הרעיון הוא איך לעשות בעולם, להמשיך לפעול, אני עכשיו בזה, זה המצב הקיומי שלי, אני עכשיו עושה את מה שטבעי לי, אבל אני לא חייבת לבנות את הזהות שלי על זה. יש לי נטייה לעבוד, אני אוהבת לשיר, אז אני אמשיך לשיר. אני יכולה, קודם כל בשלב התרגול אני יכולה להפוך את זה. זו תשובה נוספת שאולי תענה לך על השאלה. בשלב התרגול אני משתמשת בעשייה כדי ללמוד להשתחרר מאגו או מבניית זהות בתוך העשייה, ובשלב השלמות למה אני ממשיכה לעשות? כי אני אוהבת. וזה הנקודה המרכזית. גם אדם בשלב השלמות, מה הנשמה רוצה לעשות? לאהוב. לתת. איך היא אוהבת ונותנת? חמלה כלפי כלל ישויות החיים בעולם הזה, וכשאני אמות אני אלך לאן שאלוהים רוצה שאני אלך. אבל כל עוד יש לי גוף אני יכולה להשתמש בו לאהוב, לתת לעזור להשפיע טוב על אחרים.
אז במובן הזה אין לי סיבה לפרוש מהעשייה, ושאני לא בשלב השלמות עשייה היא יוגה. יוגה זה תהליך השתחררות מאגו. היוגה שהגיטה מלמדת היא איך לעשות פה, עכשיו, בנטייה הטבעית או בעשיית הטבעית שלי, ולהפוך את זה ליוגה. בכל שלב יש סיבה למה לפעול. אין מצב שאין סיבה לפעול. כל עוד אני בגוף. אם אני לא אהיה בגוף אוקיי, מי יודע לאן אגיע אח"כ. כל עוד אני בגוף אין סיבה להפסיק את העשייה , כי העשייה יכולה להיות או יוגה – דרך להגשמה עצמית, או היא יכולה להיות גם שלב של שלמות. גם בשלב השלמות אני יכולה לעשות את אותו דבר רק בלי אגו, מתוך נתינה עוד יותר עמוקה, מתוך ראיית האחר ולפעול בצורה הזאתי.
אז אין סיבה לא לעשות, אין סיבה לפרוש, הדבר היחידי שמפריע לנו בעולם הזה זה לא העשייה אלא האגו. הוא מפריע לנו, הוא מפריע לזולתנו. אגו זאת הבעיה. לכן הגיטה דנה בפרישות מאגו ולא פרישות מעשייה, וזה הדבר הכי מדהים שעוד מעט נראה את קרישנה אומר לארג'ונה, כשאנחנו ממשיכים וקוראים את הטקסט, זה מאד מדהים.
האמת היא שהגיטה בנויה בצורה מדהימה. כי עכשיו הוא נותן כמה פסוקים שנקרא אותם לעומק כיצד אנחנו לא הגוף הזה, אבל אחרי שארג'ונה שומע את הפסוקים האלה: אתה לא הגוף הזה, זוכרים מה יהיה בפסוקים הבאים? מישהו זוכר? אחרי פסוק 30 או 31. קרישנה מסיים את הפסוקים על הבחנה בין גוף לחומר, יש שבעה פסוקים מאד מדהימים, מישהו זוכר אותם?

תלמידה ט: זה הפסוקים שהוא אומר לו שהוא איש של כבוד? ואם…

דורית לובן: קרישנה אומר לארג'ונה, אתה לא הגוף הזה, המון פסוקים, 20 פסוקים הוא אומר לו, אתה לא הגוף הזה, ואז בשבעה פסוקים הבאים הוא אומר לו: אבל אתה לוחם, ובשביל איש כבוד גרועה החרפה ממוות. ומה יחשבו מצביאי הצבא הדגולים על זה שאתה נס מהמלחמה הזאתי ואתה לא רוצה להלחם? הוא ממש נותן טיעונים שמדברים אלל האגו או אל התפיסה הגופנית של ארג'ונה, למה הוא עושה את זה? זה נראה כל כך תמוה, שנים שלא יכלתי להבין למה קרישנה פתאום מוריד את הדיון לרמות כל כך נמוכות, למה קרישנה אחרי 20 פסוקים שמדברים על ההבחנה בין גוף לחומר אומר לארג'ונה, אבל יש לך גוף מסויים ולגוף הזה יש נטייה מסויימת, והכי טוב ללמוד לעשות יוגה בתוך הנטייה הטבעית. אבל הפסוק הבא, [ב.ג 2.38], שהוא אחרי שבעת הפסוקים האלה שהוא מדבר על אתה לוחם וללוחם יש פסיכולוגיה מסויימת, טבע מסוים, הוא אומר לו: "עכשיו תלמד לעשות את מה שטבעי לך אבל בלי אגו". ואז מתחיל הדיון באיך לפעול, איך לעשות, איך לתרגל קארמה יוגה, איך לתרגל יוגה בתוך עשייה. זה הדיון. אז הוא אומר לו בהתחלה: "אתה לא הגוף הזה", אחר כך הוא אומר: "אבל יש לך נטייה מסויימת, יש לך גוף מסויים, טבעי לך לפעול בתוכו בצורה מסויימת, עכשיו תקח את הפעילות הטבעית הזאת ותהפוך אותה ליוגה, תלמד לעשות את זה בלי אגו". זה הרצף שבו קרישנה בונה את הדיון.

תלמידה ג: זה לא סותר אחד את השני.

דורית לובן: להפך, אתה לא הגוף הזה, יש לך נטייה גופנית מסויימת, עכשיו תפעל בדרך שתחבר, שתעורר את העצמי הרוחני ותנקה אותך מאגו.

תלמידה א: אחר כך הוא מדבר אל האגו שלו ומבלבל אותו?

דורית לובן: לא. הוא לא מנסה לבלבל אותו. הוא אומר משהו מאד מהותי. הוא מלמד אותו קארמה יוגה, שזה הדיון המרכזי של הבהגווד גיטה. קארמה יוגה זה יוגה בפעולה, איך להפוך את העשייה היומיומית שלנו את החיים ליוגה. אז הוא לא מבלבל אותו, הוא אומר לו משהו מאד מהותי שכל אחד מאיתנו צריך להבין אותו. יש לי גוף מסויים, לגוף הזה יש דרך פעולה מסויימת. מה אנחנו יודעים על יוגה בדר"כ? אדם עוזב את העשייה הרגילה שלו, בא לפה לשיעור על מדיטציה ויוגה, או בא למכון ליוגה לשעה שעתיים ועושה תרגילים, עשיתי יוגה. אבל קרישנה אומר לארג'ונה בוא תיקח, כמו שתמיד אומרים מורים ליוגה, תיקח את המזרון ותפרוס אותו על כל החיים, את מזרון היוגה. תפרוס אותו על כל עשייה ועשייה. זה בעצם מה שהגיטה מלמדת. שוב, כל אחד בתחום העשייה שלו, בתחום היחסים שלו: הורות, זוגיות, חברים, השפעה על העולם, מקצוע, כל אחד בתחום העשייה המיידי שלו, שמה שהוא צריך ללמוד כדי להיות יוגי, זה בהגווד גיטה. קרישנה לא מבלבל את ארג'ונה, קרישנה מסביר לו.

שיעור זה ניתן על-ידי דורית לובן ב- 11.8.2004, תל אביב |

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

2.50  אדם שעוסק בשירות מסור פוטר עצמו, עוד בחיים אלה, מתוצאות המעשים כולם – הטובים והרעים. לכן, שאף ליוגה – אומנות כל פעולה.

קארמה מפסיקה לגרור תגובה חומרית כאשר היא הופכת ליוגה – קארמה יוגה. יוגה הינה אמנות כל פעולה – כל דבר שאנחנו עושים יכול להיות יוגה או יכול להיות קארמה (גורר תגובה). כשחיים ביוגה החוויה הפנימית היא מלאה ואנחנו חווים יציבות פנימית, ורואים כל הזדמנות לצמיחה.

שיעור זה ניתן על-ידי דורית לובן ב- 2.6.2011, תל אביב | קובץ להורדה

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

2.54  ארג'ונה אמר: הו קרישנה, מהם סימניו של מי שתודעתו שרויה בנשגב? כיצד הוא מדבר, ומהי שפתו? כיצד הוא יושב וכיצד הוא מהלך?

2.55  אישיות אלוה העילאי אמר: הו פָּארְתְהַה, בשעה שאדם מוותר על שלל התשוקות לעינוג חושים, שאינן אלא יצירי הדמיון, ובשעה שמֶחְשַבו המטוהר מוצא סיפוקו בעצמי בלבד, או אז נאמר שהוא שרוי בתודעה טהורה ונשגבת.
 

2.57  בעולם החומרי, מי שבטוב וברע נשאר בלתי מושפע, ואינו מהלל את הטוב או מבזה את הרע – הוא יציב ואיתן בידע מושלם.

2.58  מי שמסוגל למשוך את חושיו ממושאיהם כשם שהצב מכנס גפיו בשריונו, הריהו יציב ואיתן בתודעה מושלמת.

2.59  אפשר אולי, להגביל את הנשמה שבגוף מהנאה חושית גם בשעה שטעמם של מושאי החושים עדיין חי בה. אולם כאשר היא חדלה מפעילות כזו, לאור התנסות בטעם נעלה יותר, היא נשארת יציבה בתודעתה.

שיעור זה ניתן על-ידי דורית לובן ב- 11.4.2012, תל אביב | קובץ להורדה

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

7.27  הו נצר בְּהַרַתַה מדביר האויבים, ישויות החיים כולן נולדות לתוך אשליה ושרויות בבלבול, שמקורו בשניוּת שבמשיכה ודחייה.

7.28  מי שבחייהם הקודמים ובנוכחיים נהגו בצדיקות וחטאיהם כולם נמחו, פטורים משניוּת האשליה, ועוסקים בשירותי בהחלטיות.

7.29  החכמים, אשר חותרים לגאולה מזקנה ומוות, מוצאים בי מקלטם ומשרתים אותי במסירות. הם למעשה ברהמן, משום שהם יודעים הכול אודות פעילות נשגבת.

שיעור זה ניתן על-ידי דורית לובן ב- 18.8.2011, תל אביב | קובץ להורדה

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

3.31  מי שמבצעים חובותיהם בהתאם להוראותיי, ובאמונה וללא קנאה נוקטים אחר מדרשי – אלה משתחררים מהשעבוד לפעילות תועלתנית.

3.32  לעומת זאת, מי שמתעלמים מתוך קנאה מתורה זו ונמנעים מלקיימה – אלה נחשבים למשוללי ידע ולמוּלכים שולל, שנכשלו בחתירתם לשלמות.

שיעור זה ניתן על-ידי דורית לובן ב- 20.10.2011, תל אביב | קובץ להורדה

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

4.20  מאחר שנטש כל זיקה לתוצאות מעשיו, והוא שבע רצון ובלתי תלוי תמיד, הרי שאינו מבצע עוד פעולות אנוכיות, אף שממשיך ועוסק בפעילויות שונות.

4.21  אדם בעל הבנה כזו פועל מתוך שליטה מוחלטת במֶחשָב ובתבונה. הוא מוותר על כל תחושת בעלות על קנייניו ועובד רק כנדרש למחייתו. מי שפועל כך, אינו מושפע עוד מתגובות החטא.

4.22  מי שמסתפק בזכייה שבאה מאליה, פטור משניות ומקנאה, ויציב תמיד, בהצלחה ובכישלון – אף שהוא מבצע פעולות, אינו מסתבך בהן לעולם.

שיעור זה ניתן על-ידי דורית לובן ב- 12.1.2012, תל אביב | קובץ להורדה

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

6.10  על החותר לנשגב להעסיק תמיד את גופו, מֶחשָבו ועצמיותו בפעילות שקשורה לעליון. עליו לחיות בפרישות, במקום מבודד, ולהקפיד למשול במֶחשָבו. עליו גם להשתחרר מכל תשוקה ותחושת בעלות.

6.11  על-מנת לתרגל יוגה, צריך לפנות למקום מבודד. צריך אז לפרוש על הקרקע עשב קוּשַׂה ולכסותו בעור צבי ובבד רך. אל לו למקום המושב להיות רם מדי או נמוך מדי, ומן הראוי להתקינו במקום קדוש. על היוגי להתיישב עליו ישיבה יציבה ולתרגל יוגה למען טיהור הלב, תוך שליטה במֶחשָב, בחושים ובפעולות, ועל-ידי מיקוד המֶחשָב בנקודה אחת בלבד.

6.13  על האדם לזקוף את גופו, צווארו וראשו בקו ישר, ולנעוץ מבטו ביציבות בקצה אפו. ואז, במֶחשָב רגוע ומרוסן, משולל כל פחד, וחופשי לחלוטין מחיי מין, עליו להגות בי בתוך הלב ולהופכני למטרת חייו העליונה.

6.15  על-ידי שליטה מתמדת בגוף, במֶחשָב ובפעולות, חדל היוגי בעל המֶחשָב המרוסן מקיום חומרי ומגיע לממלכת אלוהים (או למשכנו של קרישנה).

6.16  הו ארג'ונה, איש אינו יכול להיות יוגי אם הוא מפריז באכילה או ממעיט מדי, או ישן יתר על המידה או פחות מן הדרוש.

6.17  מי שהרגלי אכילתו, שנתו, עינוגיו ועבודתו סדירים, יכול באמצעות תרגול היוגה להפיג כל מצוקה חומרית.

6.18  יוגי שבאמצעות תרגול היוגה מטיל משמעת על פעילות מֶחשָבו ומתעלה לנשגב – עם שהשתחרר מכל תשוקה חומרית – נאמר עליו שהתבסס היטב ביוגה.

שיעור זה ניתן על-ידי דורית לובן ב- 8.9.2011, תל אביב | קובץ להורדה

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

3.41  הו ארג'ונה, הטוב בבְּהַרַתים, כבר מבראשית, רסן באמצעות ויסות החושים סמל גדול זה של חטא (התאווה), ושים קץ להורס הידע וההגשמה העצמית.

3.42  החושים הפועלים עליונים מחומר חסר חיים; המֶחשָב עליון מהחושים; התבונה עליונה עוד יותר; והיא (הנשמה) עליונה אף מהתבונה.

3.43  הו ארג'ונה גיבור-חייל, מי שמכיר עצמו כנשגב מהחושים החומריים, מהמֶחשָב ומהתבונה, חייב לייצב את מֶחשָבו בעזרת תבונה רוחנית שקולה (תודעת קרישנה), ואז – בכוח רוחני – למגר אויב זה שאינו יודע שובעה, הידוע כתאווה.

האגו החומרי הוא שורש הרע, כלומר התשוקה האנוכית לקחת לעצמי, לתענוגי – אני במרכז. ישנו טבע אחד אמיתי לנשמה – טבע האהבה, אהבה לעליון.

שיעור זה ניתן על-ידי דורית לובן ב- 28.04.2011, תל אביב | קובץ להורדה

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

מאפייניה של הנשמה

"כליון הגוף החומרי של ישות החיים הבלתי נכחדת, הבלתי מדידה והנצחית, הוא וודאי. לכן הו נצר בְּהַרַתַה, קום והילחם". בהגווד-גיטה 2.18

דורית לובן: מדהים שזו המסקנה. עכשיו עלינו להבין מדוע זו המסקנה של קרישנה. כליון הגוף החומרי של ישות החיים הבלתי נכחדת, הבלתי מדידה והנצחית. קודם כל יש פה אינפורמציה מאד חשובה, שאי אפשר לכמת את הנשמה, היא לא מדידה. הנשמה היא מטבע אחר, היא לא חומר. חומר אפשר למדוד באיזושהי צורה. אבל את הנשמה אי אפשר למדוד, היא לא מטבע חומרי. נאמר שהיא מזערית, קראנו בפסוק הקודם שהיא מזערית, והיא נמצאת בגוף כולו, ולא רק שאי אפשר למדוד אותה, אי אפשר למצוא אותה בשום מכשיר חומרי.

תלמיד נ': מצד שני, היא זוהרת כמו אלף שמשות.

דורית לובן: זה רק לתת לנו הבנה על אור, אור הוא לא חומרי במהותו. האור המקורי הוא רוחני.

תלמיד נ': אנחנו לא מכירים אור אחר חוץ מאור חומרי.

דורית לובן: לכן נותנים לנו דוגמא, הבנה מסוימת על הזוהר הרוחני, שהוא הרבה יותר חזק מהזוהר של השמש. אתה מתכוון לומר לעומת הקטנות שלה?

תלמיד נ': לעומת הקטנות שלה היא מאד זוהרת.

דורית לובן: היא מאד עוצמתית, אבל היא בלתי מדידה.

תלמיד ר': אז איך אמרו שהיא קטנטנה?

דורית לובן: לא היית בשיעור הקודם, אבל זה רק כדי לתת לנו איזו הבנה מסוימת שהיא זערורית, במובן הזה שהיא לא התודעה השולטת. היא תודעה שיכולה בקלות רבה להישלט בידי האנרגיה החומרית. היא מזערית מטבעה, יש לה טבע קטן, משמע שבקלות רבה היא נופלת תחת השפעות החומר. וביודענו זאת עלינו למצוא מקלט בגדול, כדי שלא ניפול תחת השפעות החומר. כי אנחנו כשלעצמנו קטנים מאד. זאת ההבנה. לעומת ההבנה ש"אני אלוהים", יש תפיסות רוחניות שאומרות, "אני אלוהים" ואז אני גדול, עצום, ענק ואינסופי ואין לי צורך בשום מקלט. ההבנה הזו אומרת שאנחנו מאד זערוריים, קטנים. האנרגיה החומרית היא אומנם נחותה אבל בגלל הקטנות שלנו אנחנו יכולים להימשך אליה וליפול תחת ההשפעה שלה, לכן אנחנו חייבים לקחת מקלט בגדול. זאת ההבנה האמיתית.

ממה אי אפשר לברוח?

דורית לובן: אז היא בלתי מדידה, נצחית, בלתי נכחדת, ובגלל שהכיליון של הגוף החומרי של אותה ישות חיים הוא וודאי, אז מה הטעם לא לעשות את חובותינו? זה הרעיון מאחורי ה"קום והילחם". למה "קום והילחם"? כוון שמישהו יכול לומר, "אני רוצה להגן על הגוף שלי אז אני לא יוצא למלחמה", נכון? יש את הסיפור המפורסם הזה שמופיע בכמה תרבויות, אני שמעתי אותו בשתי גרסאות אבל אני אספר אחת שהיא בטח באמצע. מספרים על אותו קיסר, שיום אחד המשרת, היועץ הראשי שלו בא אליו בבהלה נוראית, ואמר, "הייתי עכשיו בשוק, ואני חייב, חייב בשנייה הזו את הסוסים הטובים ביותר שיש לך, לנסוע לסמרה", איפה זה סמרה?

תלמיד ג': זה באזור בגדד, ארצות ערב, מדבריות סמרה.

דורית לובן: זהו, זה קשור עם עיראק, ואז המלך שהוא מאד חכם, מבין שקרה משהו יוצא דופן, אז הוא הולך לשוק כדי לברר מה הסעיר כל כך את היועץ והוציא אותו מכל שיווי משקל והכריח אותו לקחת את הסוסים הטובים ביותר ומהר לנסוע לסמרה? ואז את מי הוא פוגש בשוק?

תלמיד ד': את המוות.

דורית לובן: איך נראה המוות?

תלמיד ד': אישה זקנה ומכוערת.

דורית לובן: אישה זקנה ומכוערת. איזו גרסה אתה מכיר?

תלמיד ר': איש צעיר, עם שיער שחור…

דורית לובן: מה שלא יהיה הוא פוגש את אישיות המוות, זו מישהי שהוא לא מכיר, אז הוא פונה אליה, "גברתי, את נראית לי אחרת בשוק, אולי ידוע לך מה קרה עם היועץ שלי?". ומה היא אומרת לו? "כן, אני אישיות המוות, ומאד הופתעתי למצוא אותו פה כי עוד שעתיים אני צריכה לפגוש אותו בסמרה".

כולם צוחקים

תלמיד ר': סיפור גדול.

דורית לובן: סיפור גדול, מה שזה אומר זה שאין סיבה לא לעשות את מה שאנחנו אמורים לעשות, כי הגוף גם ככה יתכלה והנשמה היא נצחית, ולעשות את מה שאנחנו אמורים לעשות, זו ההזדמנות היחידה, על פי הבהגווד-גיטה, לעשות את היוגה שלנו. את העשייה שתרומם אותנו מבחינה רוחנית, את התודעה. כי לא למות או כן למות זה משהו שהוא לא ידוע לנו מתי זה יקרה. זה משהו שאיך שלא יהיה יקרה מתישהו, אבל אם אנחנו לומדים לחיות את  החיים ברוח של יוגה, בעשייה יוגית, נצמח.  אז לכן הוא אומר לו, "הגוף מתכלה, הנשמה היא נצחית, לכן עשה את חובתך, קום והילחם". בהדרגה הוא יסביר לנו שאפשר להפוך את המלחמה הזו ליוגה, להזדמנות לצמיחה, לכן זה הפתרון הטוב ביותר, עשה את חובתך. זו האמירה פה, קום והילחם. כי ארג'ונה יכול לחשוב, כמו שאנחנו רואים שהוא חושב בסוף הפרק השני, שמה הטעם לצאת למלחמה? אני הרי לא הגוף הזה? מה הטעם להילחם על דברים ארציים אם אנחנו לא הגוף הזה? מה הטעם להתאמץ עבור דברים ארציים אם אנחנו לא הגוף הזה? מה הטעם?

מה הטעם במעורבות חומרית?

תלמיד נ': אנחנו לא יכולים לא לעשות שום דבר…

דורית לובן: ובכן, ארג'ונה יכול היה ללכת ליער, לעשות יוגה, ארג'ונה יכול היה לפרוש מהנטיות שלו. ארג'ונה היה מאד מיומן ביוגה, הוא יכול היה לפרוש ליער ולתרגל יוגה. ובאמת מה הטעם לעסוק במלחמה או בכול פעילות ארצית לאור הידיעה שאני לא הגוף הזה? מישהו מוכן לתת רעיון מה הטעם?

תלמידה ג': אולי כי הטבע של הנשמה זה שירות לאלוהים…

דורית לובן: יש משהו טוב במה שאמרת. אולי הטבע של הנשמה זה לשרת ואז אם נעשה משהו בעולם הזה נוכל דרך זה ללמוד את רוח השירות. השאלה שאני שואלת היא לא שאלה סתמית, כי יש הרבה תהליכים רוחניים שבוחרים באי עשייה חומרית. אנשים מתקדשים לאי עשייה חומרית, להתנתקות ובאמת לפרישות, כי אני באמת לא הגוף הזה, אז מה הטעם להיות מעורב בעולם? הגיטה אומרת שאני לא הגוף הזה, אבל אני יכולה לעשות את המעשים שלי בעולם ברוח של תרגול, ברוח של יוגה, ואז יש משמעות לעשייה הזו. זו עשייה מאד משמעותית, ואז היתרון הוא שזו הנטייה הטבעית שלי לעשות את הדברים. ואז אני נוטה להילחם, לרקוד, לשיר, כל אחד מאיתנו נוטה למשהו, ואז את זה אני אעשה, והעשייה הזו תהפוך למשמעותית כי אני יעשה אותה ברוח היוגה. אני אעשה אותה איך שהגיטה מלמדת, עוד מעט נשמע יותר, איך להתבונן על אגו בתוך העשייה, איך ללמוד להגיש כמנחה את העשייה הזו, איך לחבר אותה למציאות הרוחנית ולהפוך אותה לגשר שמגשר אותי, הנשמה, אל המציאות הרוחנית ומצמיח אותי, ומצעיד אותי בגשר עד ליעד.

עשייה לא תציל אותך

תלמידה ב': למה דווקא הדוגמא הזו של ארג'ונה כלוחם? זה מעניין שדווקא הדוגמא של מה צריך לעשות במקום לא לעשות כלום, זה להילחם.

דורית לובן: אפשר לראות את זה גם כ-למה דווקא מלחמה? יש קונטקסט של הסיפור שצומח וארג'ונה הוא באמת הקנדידט המתאים לשמוע את הבהגווד-גיטה במצוקה המאוד גדולה שלו בין להילחם ולבין לא להילחם. אז הקונטקסט הסיפורי הוא באמת מלחמה. אבל היתרון הגדול הוא שבמלחמה נתבע מקסימום רגשות. זה אקט מאד אלים כשלעצמו, זו שיא המעורבות החומרית מבחינה מסוימת, ובאקט הזה, במקום הזה, ארג'ונה הצליח לשמור על תודעה רוחנית, או ללמוד להיות בתודעה רוחנית. הוא הצליח ללמוד להיות יוגי כלוחם. ואז מהמקום הזה כל אחד מאיתנו יהיה קצת פחות מזה. המלחמות שלנו הם מלחמות יותר קטנות, או בעשיות שלנו יהיה לנו יותר קל ללמוד איך להיות יוגי בכל מצב, אפילו במלחמה, אפילו בהרג שבשום מקום זה בלתי נתפס שהרג יכול להיות יוגה, וגם זה לא נתפס ברמת הגיטה, זה לא שהגיטה זה ספר מלחמה או מעודד הרג, הגיטה לא מעודדת הרג בשום רמה, ועדיין ארג'ונה הוא לוחם, ובתור לוחם, הוא ילמד להיות יוגי, וזה השיא. ואם כבר רוצים לקחת את זה בצורה אנלוגית, יש כאלה שמפרשים את ארג'ונה, שהיה אחד מחמישה אחים, והאנלוגיה היא שאלו הם חמשת החושים ושהמלחמה בקרובי המשפחה זו המלחמה בזהויות הכוזבות שלנו, באגו, בחיבורים האגואיים שלנו. אנחנו אמורים ללמוד בהדרגה להילחם ולהכניע ולהתחבר. אבל הגיטה פחות מדברת בשפה הזו. היא יותר מדברת שכל אחד מאיתנו צריך לעשות משהו, והמשהו הזה הוא טבעי לנו, ארג'ונה היה לוחם בכל רמ"ח אבריו. יש תיאור מאד יפה במַהָאבְּהַרַתַה, יש קטע בסיפור, לא בגיטה, שהאישה המשותפת לחמשת הפָּאנְדַוים, דְרוֹפַּדי, ארג'ונה זכה בה בתחרות, הוא היה צריך לפגוע בעין של דג שהסתובב על התקרה, והוא היה צריך להסתכל על הדג דרך שלולית מים, ולירות. הוא היחיד שהצליח וזכה בדְרוֹפַּדי. כמובן כך היה מיועד שיהיה, איכשהו הסתדר שדְרוֹפַּדי הפכה להיות האישה של חמשת האחים. וזה גם היה אמור להיות כך, בכל אופן שארג'ונה ניצח בתחרות וזכה בדְרוֹפַּדי, הוא לא היה לבוש כלוחם, הוא היה לבוש כבְּרָאהְמַנַּה, ואף אחד לא ידע שהוא לוחם, הוא היה במסווה, הוא התחפש לבְּרָאהְמַנַּה, הסיפור אילץ אותו לעשות כך, ואז הבְּרָאהְמַנַּה הביא את השלל הביתה. האח והאב של דְרוֹפַּדי ידעו שדְרוֹפַּדי מיועדת לארג'ונה, אבל הם לא היו בטוחים שהבְּרָאהְמַנַּה הזה הוא ארג'ונה. הם מאד תמהו לדעת מי זה הבְּרָאהְמַנַּה הזה. ואז אחיה של דְרוֹפַּדי, דְהְרּישְׁטַדְיוּמְנַה, התגנב בלילה, בשקט, בשקט ליד הבקתה שהם התגוררו בה, הבְּרָאהְמַנּים, הם התחפשו כל האחים לבְּרָאהְמַנּים, והוא שמע על מה הם משוחחים. הם כולם שכבו על הרצפה, הם חיו בדלות ופשטות רבה כמו בְּרָאהְמַנים, ועל מה הם שוחחו? על כלי נשק ומלחמה. ואז הוא הבין שהם קְשַׁתְרייוֹת. הטבע הוא כל כך עמוק. קְשַׁתְרייוֹת זה לוחמים בתרבות הודית. ואז בבוקר הוא הציג את עצמו, והם הציגו את עצמם והיה ברור שארג'ונה באמת, כמיועד וכאמור זכה בדְרוֹפַּדי. אז הוא היה באמת לוחם, בכל רמה, לכן היוגה שלו תצטרך להיות איפה שהוא עובד, מלחמה. אז היוגה תהיה בעשייה הטבעית שלנו. לכל אחד מאיתנו יש נטייה אחרת, אבל לכן הגיטה היא כל כך אוניברסאלית, כי אותם כללי תודעה שרלוונטיים לארג'ונה הם רלוונטיים לכל אדם, בין אם זה במלחמה, ובין אם זה יחסים ואהבה, בכל מקום אנחנו רוצים ללמוד את אותו דבר, להשתחרר מאנוכיות, להשתחרר מאגו, וללמוד לחבר את עצמנו לטבע הרוחני הנצחי בכל עשייה ועשייה. לכן הוא אומר לו, אי עשייה לא תעזור לך, אתה רוצה להציל את הגוף שלך, אתה רוצה להציל את הגוף של אלו שמנגד? אי עשייה לא תציל, כי לכל אחד יש את הקארמה שלו. כל מה שאתה יכול לעשות זה להיות כלי נכון על ידי זה שתלמד לטהר את התודעה שלך מכל אנוכיות, מכל אינטרסנטיות ארצית, מכל מוטיבציה חומרית, ואז תוכל  לעשות את הדבר הנכון ולהפוך כל עשייה ועשייה ליוגה. זה בעצם מה שהוא אומר לו. הוא עונה לו פה על השאלה, למה מלחמה.

הנשמה לא עושה

"מי שסבור שישות החיים הורגת או נהרגת אינו יודע שהרי העצמי אינו קוטל ואינו נקטל." בהגווד-גיטה 2.19

זאת אומרת, מי שחושב, שוב, צריך לקרוא את זה בזהירות ולא לחשוב שזה מעודד הרג, אבל עדיין זה מדבר על אמירות מוחלטות, מי שחושב שאני, הנשמה, הורגת או נהרגת, לא יודע, כי הנשמה לא הורגת ולא נהרגת, מה זה אומר?

תלמיד ': האגו רק הורג ונהרג.

דורית לובן: הלוואי והאגו היה נהרג אבל האגו הורג והגוף נהרג. אני מסכימה איתך שהמעשים שמתרחשים במציאות החיצונית הם תלויי גוף, מיינד, אגו. הם תלויי הגוף החומרי שעוטף אותנו, גוף גשמי וגוף סמוי. אני, הנשמה, לא הגוף הזה. לכן קודם כל ברור שאי אפשר להרוג אותי. אבל גם אני לא יכולה להרוג. אני, הנשמה, לא עושה דברים בעולם הזה, מה שעושה דברים בעולם הזה… עלינו להבין מה אני כן עושה. כמו שאמרת, מי שפועל מתוך אגו, נאמר שהוא הורג, אבל בעצם אני, הנשמה, מזדהה עם גוף שעכשיו מבצע פעולה ומה מבצע פעולה? אמונות, מידות הטבע, נשמת העל, ההיבט האלוהי שמאפשר לפעולות האלו להתרחש בהתאם להזדהות שלי. אני מזדהה עם הגוף ורוצה לפעול דרכו באופן אינטרסנטי, באופן אגואי, אבל אני, הנשמה, באמת לא עושה. והדרך להבין את זה היא להשתמש בגוף ככלי לצמיחה רוחנית. ולא לעשיות אינטרסנטיות, אגוצנטריות.

מה בין הנשמה למחשבים?

תלמידה ב': זאת אומרת שהנטייה הטבעית של ארג'ונה בגוף של ארג'ונה זה להיות לוחם? זאת אומרת זה לא נצחי?

דורית לובן: אצל ארג'ונה זה קצת שונה, כי ארג'ונה הוא ביחסים נצחיים כאלה עם אלוהים, אבל זה סיפור ספציפי כי הוא אישיות שהופיעה יחד עם קרישנה לבצע משימה גדולה. אז יש לו טבע יותר עמוק מאשר רק הטבע של הגוף. אבל זה נכון מאד לגבינו לפחות, יש לנו גוף מסוים, יש לנו טבע מסוים של גוף… אם נחשוב על זה בצורה כזו, אם הייתי כלב, מאד קל לחשוב על זה למי שיש כלב, מה הכלב הזה היה עושה? משחק, אוכל, נובח, מקשקש בזנב, אוהב את הבעלים שלו, אוכל ספרים, עושה פיפי באמצע השטיח, כל אחד מאיתנו היה מגיב לעולם ככלב, גוף הכלב היה מתנה את העשיות שלי. כמובן שלכלב אין את היכולת להפוך את העשייה ליוגה, רק גוף אדם יכול. אבל הייתי מותנית לחלוטין לנבוח. מה בין הנשמה לנביחה? או, מה בין נביחה ליכולת שירה? אבל אם אנחנו בוחרים להפוך את זה ליוגה אז אנחנו חורגים רק מהנטייה ופועלים בעולם נכון. אחרת אנחנו מופעלים על ידי הנטיות שלנו.

תלמידה י': אבל בעולם הרוחני אין שירה?

דורית לובן: כל מילה היא שירה, אבל אני מדברת בעולם החומרי הזה, יש מישהו שיש לו קול יפה, יש מישהו שיש לו נטייה לשיר. טוב, ניקח דוגמא אחרת, מה בין הנשמה לבין מחשבים? אין בעולם הרוחני מחשבים. אין צורך, יש תקשורת סמויה מהירה יותר, וחינם. שאלו פעם את פְּרַבְּהוּפָּאד מה מאפיין את העולם הרוחני, זה היה בתקופה שהיו מגייסים למלחמת וייטנאם, אז הוא ענה שאין שם גיוס חובה. המון סטודנטים שהצטרפו ניסו להתחמק מהגיוס. אז עכשיו אני אומרת על אותו רעיון, שאין שם מחשבים. בכל אופן הנטייה לפעולה היא הנטייה של הגוף ואנחנו מקבלים את הגוף מתוך שרשרת של התנסויות קרמתיות. אני, הנשמה, מותנית לכל גוף ובכל גוף אני פועלת כאילו זה אני. אבל נאמר שבעצם, זה לא אני. כשאני אומרת, זה לא אני, זה לא אומר שאני לא אחראית על המעשה. אומרים הנשמה לא הורגת ולא נהרגת, אבל אם לי יש הזדהות עם הגוף הזה שפגעו בו, ועכשיו אני הולכת להרוג מישהו כי מגיע לו, כי הוא פגע בי, זו לא הנשמה, אבל בגלל הזדהות אני הופכת להיות אחראית למעשה הזה ואז אני אקבל קארמה מתאימה והוולד עם התודעה הזו שתגרור עוד תודעה, שתגרור עוד תודעה, ואני שבויה פה בעולם החומרי עד שאני אשתחרר מהתודעה, "אני הגוף הזה, והמעשים האלה נועדו להביא לי אושר חומרי". ברור מה שאמרתי?

הכלא של הנשמה

תלמיד א': תישאר בכלא, ואין מה לעשות, עד שיוציאו אותך .

דורית לובן: כן, בכלא, ועוברת מתא לתא, בכל מיני חיים, עד שנוציא את עצמנו, או עד שנרצה לצאת ואז נזכה בתהליך הזה שמוציא אותנו. אז נאמר, הנשמה לא הורגת ולא נהרגת. מי שחושב שהוא הורג, הוא אחראי על ההרג. מי שפועל ביוגה, שוב, זה מאד נדיר שמי שפועל ביוגה יצטרך להרוג, אבל זה המקרה של ארג'ונה, זה מאד נדיר. זה לא שגרתי שמי שפועל ביוגה צריך להרוג, זה המקרה המאוד מיוחד של ארג'ונה שהיה הורג בכל מקרה והיה נלחם בכל מקרה כי זה התפקיד שלו, להגן על המדינה והאזרחים. וכיוון שזה התפקיד שלו בכל מקרה, מה שקרישנה ממליץ לו, הוא אומר, "קח את זה והפוך את זה ליוגה, כי זה התפקיד שלך איך שלא יהיה, להגן, להילחם למען טובת האזרחים. קום והילחם."

טבע הנשמה, כלים להתבוננות

"הנשמה אינה נולדת, גם לא מתה לעולם, היא לא התהוותה, אינה מתהווה, ולא תתהווה, היא חסרת ראשית, בת נצח, קיימת לעד וקדמונית, ואינה נשמדת עם כליון הגוף." בהגווד-גיטה 2.20

דורית לובן: היא לא עוברת שום תהליכים, הנשמה, כל מה שאנחנו רואים כתהליכים, כל דבר בעולם נולד, נשמר לכמה זמן, נכחד, כל התהליכים שאנחנו רואים בעולם הזה הם לא חלים עליי, על הנשמה. הם לא חלים בשום מצב עליי, על הנשמה. הם חלים על הגוף. הנשמה היא נצחית, היא מטבע של ידע, אושר, מודעות מלאה, זה הטבע של הנשמה. היא נצחית. מה שנראה כמו התהוות, שימור, והרס זה בעצם הפעולה של המידות, זה בעצם הפעולה של האנרגיה החומרית. האנרגיה החומרית יוצרת את התנועה הזו וכל גוף מתחיל, נשמר נהרס, אבל זה לא אני, זה לא חל עליי. הפסוקים האלו אמורים לפתח בנו סוג של ראייה, אנחנו שומעים אותם בשביל להתחיל לראות את המציאות דרך הידע הזה.

תלמיד נ': יש איזו משמעות מיוחדת למילה התהוות, שמופיע פה בעבר, הוות ועתיד? למה מתכוונים שאומרים מתהווה?

דורית לובן: לגוף הזה יש התחלה, הוא מתהווה ברגע מסוים. זרע נפגש עם ביצית ומתחילות חלוקות, חלוקות, ברגע מסוים נוצרים כל מיני אברים שונים בגוף ואז התינוק בא לעולם. לגוף יש רגע של התחלה, בעבר הגוף לא היה.

תלמיד נ': אבל הנשמה היא לא הגוף.

דורית לובן: נכון, אבל מדברים עליה בשפה… שום שפה שמדברת על הגוף לא מתאימה לנשמה. יש פה אינסוף מילים שקשורות לגוף, מתהווה, התהווה, הנשמה היא לא כזו. המילים האלו שמתייחסות לגוף הם לא רלוונטיות לנשמה. מה שמשתנה זה הגוף, לא הנשמה בהקשר הזה. וכיוון שיש אבולוציה טבעית מגוף נמוך לגוף גבוה, בהדרגה אפילו בגוף תא, נשמות שבגוף כזה, יקבלו גוף יותר גבוה עד שהם יגיעו לגוף אדם, זה תהליך אוטומטי שמתרחש ביקום. זה חוק קוסמי, לפחות הספרות הודית מתארת את זה כחוק. מהגוף הנמוך יש אבולוציה טבעית לגוף אדם. גוף אדם הוא צומת שבו אפשר לעשות עבודה. אפשר לומר, מה זה אומר עבודה אם הנשמה לא משתנה? מה זאת העבודה הרוחנית? איפה חלה צמיחה? בעצם הצמיחה שחלה היא בניקיון ההזדהות. בניקיון המיינד, האגו. אנו ממוססים את ההזדהות עם החומר. הדוגמא שנותנים זו מראה. יש מראה שלפעמים היא מאובקת מאד או מצויר עליה צורות אחרות, את מסתכלת עליה ואת רואה כלב, חתול, או אפילו אדם. אבל ככול שאת מנקה אותה יותר מאגו בתהליך הרוחני היא תשקף את המציאות הרוחנית, את העצמי, את הנשמה. ואז נראה  את עצמנו כמו שאנחנו אז נוכל להיות קשובים לרגשות האמיתיים, לטבע האוהב והאמיתי של הנשמה. זה לא שהיא משתנה, אלא אנחנו צריכים לנקות את המסכים. בו זמנית כן מדברים על מצב שמתישהו מתעורר רצון אמיתי.

בגוף אדם יש אפשרות של בחירה. זה חלק מהמהות הבלתי משתנה של הנשמה, שיש לה בחירה. אתן לך דוגמא, הרמוניום לא משתנה אבל לי יש אפשרות בחירה איזה צליל להפיק ממנו. זאת אומרת, הנשמה היא במהותה מטבע של בחירה, ויש לנו את האפשרות לבחור שזה מהותי לנו. אנחנו יכולים לבחור ולנסות להיות אדון או לחזור לטבע המשרת שלנו.

תלמיד ג': נשמה של התא יכולה לבחור?

דורית לובן: לא בשלב הזה, רק בגוף אדם ועד אז היא מטפסת באופן טבעי במיני הגופים.

תלמיד ג': אז כמה שלבים עליה לעבור?

דורית לובן: זה לא לגמרי פשוט. יש תיאור בודות, מגוף הזה, עוברים לגוף הזה… אבל הרבה פעמים אנחנו במעגלים. לפעמים אנחנו קופצים, בגלל קארמה. לא התחלנו מתא, אנחנו מתחילים ממקום מאד גבוה. תא לא יוצר קארמה ואז הוא עולה. בגוף אדם כן יוצרים קארמה גוף אדם הוא צומת אפשר ליצור קארמה שלילית, אפשר ליצור קארמה חיובית, אפשר לרדת, להישאר, לעלות.

אחריות אישית, בר מצווה וקארמה

תלמיד ג': זאת אומרת, שהנשמה שבגוף התא ואז בגוף אדם לא השתנתה?

דורית לובן: לא. זאת אומרת שהנשמה בגוף אדם, נשמה בגוף התא, נשמה בגוף של צמח זו אותה נשמה מהותית. רק היא כלואה בכלא. הקארמה חלה על תודעה אגואית שלנו. לכלבים אין קארמה, הם שורפים קארמה. הגעת לגוף כלב בגלל קארמה, אבל בגוף כלב אתה שורף את זה. כלב לא יכול לעשות משהו לא נכון, רק אדם לאדם יש בחירה מודעת, כלב כבול. כמו אדם אבל מאיזה גיל? גיל בר מצווה למשל, שאומרים שהגיע למצוות, גם בתרבות הודית יש את זה, יש הבנה שמהגיל הזה הוא אחראי למעשיו. אפילו ילד לא אחראי למעשיו. שוב, הוא יכול לבחור דברים אם מצפים ממנו לאחריות ברמות שונות, אבל אחריות קרמתית מלאה למעשיו זה מגיל בוגר. אדם בוגר הוא אחראי למעשיו.

תלמיד א': גם אצלם 13 זה הגיל?

דורית לובן: גם אצלם, אצלנו. באופן כללי כן. מה שקורה שהבחירה אפשרית. משהו כן רנדומלי קורה. איך מתחילה התעניינות רוחנית? זה מוסבר שלמעשה בעולם החומרי יש שתי אפשרויות, לרצות ליהנות בחומר, כי באנו לפה להיות אדונים, או אחרי שאנחנו סובלים מספיק מהחומר, אנחנו רוצים לפתח פרישות ולפרוש מחומר כי סבלנו, אבל זה לא חיים רוחניים מלאים. חיים רוחניים מלאים, מתואר בכתבים, מתחילים ממגע עם חיים רוחניים מלאים. איך מתחיל מגע כזה? אנשים שיש להם תודעה רוחנית ומסתובבים בעולם ובאים במגע עם אחרים בעולם והם מתחילים להם את החיים הרוחניים. זה מתואר כמו זורעים זרע, הזרע של התחלה רוחנית. וזה לגמרי רנדומאלי. אז הרצון הטוב של הקדושים, וכשאנחנו באים במגע איתם זה מנגן על המיתר, זה יוצר הטבעה רוחנית ומתחיל לעורר אותנו. ויום אחד ההתעוררות הזו תבשיל כמו נבט שמתחיל לנבוט ובוקע את האדמה, זה יבקע את התודעה החומרית ויתעורר בנו רצון. אז זה כן מתחיל מחסד של אחרים, וזה רנדומאלי. לא יודעים מי יפגוש, איפה יפגוש, איך יפגוש. אלוהים הטוב שולח את הקדושים והם פה מסתובבים כמידת הרצון שלהם ואנחנו באים איתם במגע. זה נותן לך את נקודת ההתחלה. משם מתחילה בחירה. בהתחלה זה לא בחירה, זה צובר נביטה, ואז זה מגיע לרגע של בחירה ואז אנחנו בוחרים. ואז מתחיל תהליך שהוא באמת הסרת המסכים שזה גם נשען על חסד כל הדרך.

תלמידה ג': התהליכים האלה מתרחשים בגוף מסוים, לפי הפסוק הזה הם לא נכנסים באמת לנשמה.

דורית לובן: לא. זאת הנקודה, פה צריך לחדד, זה לא מדויק.

תלמידה ג': זה לא שהם לא נכנסים באמת, הם לא ממשיכים לאנשהו.

דורית לובן: הם כן, זאת הנקודה. לכן הוא אומר לו "קום והילחם", שארג'ונה ילחם ביוגה, מה זה אומר? שיעשה את העשייה החיצונית כי זה הטבע שלו, אבל המהותי שבדבר יהיה התודעה שבה הוא יעשה את זה. הוא יעשה בתודעה לא אגואית, כמנחה. כדרך מחברת לאלוהים, כעשייה רוחנית ולכן זה יעורר את התודעה שלו לאהבה הטבעית שלה, לאהבת אלוהים. וללא הבדל מה הוא עשה, התודעה הרוחנית שלו היא הוא. אם הוא לא ישנה את הדרך, החיים הבאים יהיו בדיוק מאותו מקום תודעתי שממנו הוא הפסיק. זה עובר איתו.

שינוי מול ניקוי

תלמידה ג': אז למה אומרים שהנשמה לא מתהווה?

דורית לובן: אנסה לתת דוגמא, למשל ניקח יהלום בתוך כלי אטום, אנחנו משפשפים אותו והכלי נעשה קצת יותר צלול, לא לגמרי. ואז אני הולכת לישון, למחרת אמשיך לשפשף ולשפשף. בגלל שזה המון עבודה, למחרת אני מתעוררת ואמשיך לשפשף את הכלי. ובסוף יגיע הרגע שהכלי יהיה לגמרי צלול ויראו את היהלום כמו שהוא. היהלום לא השתנה, אבל עכשיו רואים אותו והוא חווה את עצמו גם. זה התהליך הרוחני ויכול להימשך כמה גלגולים. אבל מאותו מקום של ניקיון את מגיעה לגוף הבא. שהוא הרבה יותר נקי מהגוף הקודם.

להתחיל לזהות את היהלום

תלמידה ג': נאמר יש תא בגוף שהוא נשמה, אז הנשמה הזו הופכת להיות אני?

דורית לובן: לא, לא, לא. כל הדיבור הוא מבולבל. את נשמה, שקיבלה גוף שמתאים לתודעה שלה. מה התודעה שלך? תודעה של אדם, תודעה של בחירה, לכן יש לך גוף אדם. הנשמות האחרות שמהוות את הגוף הזה, יש להן תודעה של תא, וזה הגוף שיש להן. זה לא שבמקרה נשמה אחת מכל התאים האלה הפכה להיות אני. לי יש גוף אדם. גוף אדם מורכב מהרבה תאים כמו שבמדינה יש מלך, אז התודעה שלו היא להיות מלך, יש הרבה אזרחים שזו התודעה שלהם, להיות אזרחים. הגוף הזה הוא מיוחד, התודעה היא מספיק מפותחת להתחיל לזהות שיש שם יהלום.

תלמידה ג': אבל עדיין יש מצב שתודעה מאד גבוהה יכולה לרדת.

דורית לובן: תודעה מאד גבוהה לא פתאום יורדת. כשאדם מתחיל לעשות עשייה רוחנית. הוא יכול ליפול מזה, אבל אפילו אם הוא נופל, הוא יחזור לאותו מקום גבוה. וזה אחד הדברים שארג'ונה שואל את קרישנה בפרק השישי. מה קורה לאדם שהתחיל, עשה כברת דרך אבל מעד. ואז קרישנה עונה לו, בגלגול הבא הוא יגיע לאותו מקום שממנו התחיל. זאת אומרת, הוא יתחיל מאותו מקום שאליו הוא הגיע לפני המעידה. מהתודעה הגבוהה. כי זה שלו. כיוון שהתודעה התעוררה, גם אם יש ירידה, אי אפשר לכסות את ההתעוררות של התודעה. ובאופן מעשי חווינו בהרבה אנשים, נפילות רוחניות, והרבה פעמים, דווקא לקראת המוות, שמצאו מחלה או משהו, ואז הם ידעו שהם חייבים, כל הידע הרוחני עלה. זו תופעה שעל הרבה אנשים ראינו אותה. שהם חזרו לתודעה מלאה, לתודעה רוחנית מאד עמוקה.

תלמיד ג': מי זה שמשפשף את הצנצנת?

דורית לובן: שאלה מאד יפה. מי משפשף ומנקה את הצנצנת? חלק מזה זה הרצון של היהלום, 50 אחוז, ו-50 אחוז זה החסד.

תלמיד ג': ליהלום יש השפעה על הצנצנת?

דורית לובן: כן, כן. מה ההשפעה של היהלום על הצנצנת? ההתעוררות שלו לידיעה שהוא יהלום.

תלמיד ג': הוא לא יודע את זה?

דורית לובן: לא. בגוף אדם יש אפשרות לדעת את זה. זה החופש התודעתי. בגוף אדם אנחנו יכולים לדעת, "אני נשמה רוחנית". בגוף של כלב אין בכלל שאלה של ידיעה כזו. כשאני יודעת שאני נשמה רוחנית, וזה בזכות הארה. שיבוא מישהו ויגע בו, ויעיר אותו לידיעה הזו, "אתה יהלום", היהלום יתחיל להגיד, "אני רוצה להאיר", ואז הוא יתפלל, ואז עושים את העבודה.

תלמיד ג': אמרת חמישים אחוז, מי זה החמישים אחוז השני?

דורית לובן: חברנו הטוב, בצורה של גורו, זה חסד, החסד האלוהי. כשאנחנו מדברים על התנקות, אז אנחנו רוצים אבל אנחנו לא יכולים לעשות התהליך, החסד עושה את זה. תפילה, בקשה, הרצון הטוב של… החסד הטוב.

תלמידה ט': גם התרגול עושה את זה.

דורית לובן: כן, אבל מה זה תרגול? תרגול זה לשלוף את הלכלוכים? או תרגול זה ללמוד להיות תלוי באמת בחסד? בעצם התרגול של בהקטי זה ללמוד להיות תלוי בחסד. בדרך כלל בעולם הזה התודעה שלנו זה "אני העושה", אז מה אני אעשה עכשיו כדי לנקות את עצמי? מה לעשות? מה לעשות?

תלמיד ד': רגע, התרגול זה לא הרצון?

דורית לובן: רצון זה לא תרגול. רצון זה רצון, ותרגול זה תרגול. אתה יכול לתרגל לרצות יותר. זה תרגול אפשרי.

תלמידה ג': אז כל מי שנמצא פה בחדר היה אינספור פעמים בגוף אדם?

דורית לובן: סביר להניח שהיינו כבר הרבה פעמים בני אדם. אנחנו הרבה זמן בעולם החומרי וסביר להניח שכל מי שנמצא עכשיו בגוף אדם, הוא כבר היה בגוף אדם. למרות שיש אנשים שנראה שהגיעו זה עתה הגיעו מגופים מאד אחרים. אבל באופן כללי כולנו נאורים וזכינו הרבה פעמים בגוף אדם. ועוד יותר עמוק מזה, סביר להניח שלכל אחד מאיתנו היה איזשהו מגע קודם עם משהו רוחני ויש לנו משיכה רוחנית.

תלמידה ג': חייב להיות לכולם לא? לכל הנשמות.

להיות קדוש

דורית לובן: לא. יש נשמות שאין להם משיכה, אנחנו מקווים שיהיה להם. זה קצת תלוי בך, תמר. זה תלוי בכל אחד מאיתנו. לכל אחד מאיתנו יש את האפשרות לעורר. זה כמו מחלה מדבקת, חיים רוחניים. למי שיש קצת רוחניות, כמו שאמרנו, יכול לגעת ולהתחיל חיים רוחניים למישהו אחר. כמו שאנחנו יכולים להתחיל חיים רוחניים לתאים שלנו, אנחנו יכולים להתחיל חיים רוחניים לאחרים מחוץ לגוף שלנו.

תלמידה ב': אבל אמרת שקדושים עושים את זה.

דורית לובן: נכון, אבל כל אחד מאיתנו יכול להיות קדוש. אם הוא ייתן חסד אז יקראו לו קדוש.

תלמידה ב': כן? אפילו אם אנחנו נפולים?

דורית לובן: כן, הרעיון הוא שאומרים קדושים, זה שהם באמת לוקחים את זה על עצמם. אבל עקרונית כל אחד יכול להתחיל משהו למישהו. לעורר את התודעה הרוחנית של מישהו.

תלמידה י': זה משנה מה התודעה של מי שנתן לך את זה?

דורית לובן: זה יכול לשנות, אבל בו זמנית, בגלל שההתחלה היא כל כך ראשונית, אז כל התחלה ראשונית היא טובה. אם את מקבלת את זה ממישהו שהוא מאד מודע אז זה מאד עמוק. אנחנו מדברים על זה שאנחנו לא הגוף הזה, זה שוקע לאט, לאט, אנחנו מקבלים משהו מזה. אבל כאשר מישהו שהוא מאד realized אומר את זה, אז זה עמוק. יש את הסיפור הזה, אני לא בטוחה מי הגורו שאמר את זה, שמעתי גם כמה גרסאות לגבי מי היה הגורו המפורסם שעשה את זה, על כל פנים היה ילד חולה בסוכרת, אסור היה לו לאכול מתוק וללא הבדל כמה הרופאים הזהירו אותו והפצירו בו, הוא לא יכול היה להתאפק, כל פעם חזר לאכול משהו מתוק. אז האימא החליטה שהיא תלך לגורו, שהגורו יגיד לו. היא הלכה לגורו, והגורו אמר, "תחזרי בשבוע הבא, אני אדבר איתו עוד שבוע". כעבור שבוע היא חזרה עם הילד ואז הגורו אמר, "מהיום והלאה אתה לא תאכל יותר ממתקים". והילד הפסיק לאכול ממתקים. האימא מאד שמחה ואז היא חזרה אל הגורו להגיד לו תודה ושזה באמת עבד, ואז היא שאלה אותו, למה לא אמרת את זה לפני שבוע? מה קרה? מה ההבדל, למה לא אמרת את זה לפני שבוע? ומה הגורו אמר? "לפני שבוע, עוד אכלתי ממתקים".

תלות זו האחריות היחידה

תלמיד ד': אם אפשר להתעכב עוד הפעם על העניין של הרצון והחסד כי זה נראה לי כמו בריחה מאחריות. דיברנו על תרגול, אם התרגול מגיע מחסד או מרצון.

דורית לובן: אחד הדברים שאנחנו לומדים במהלך התרגול שגם הרצון שלנו מאד קטן ועלוב, ולא מספיק, אבל בגלל שאנחנו מכוונים את עצמנו לחסד, אז הרצון גדל. למעשה המושג רצון, הוא מושג רחב. המילה היא שְׁרַדְהַה. המושג שְׁרַדְהַה זה אמון, רצון. בהתחלה יש לנו רצון מאד קטן כי הוא התעורר ממגע ראשוני. רצון הוא סוג של אמון, שיש משהו, אולי זה ייתן לי משהו שאין לי. אולי פה אני אקבל מענה לשאלות שאני שואל, אולי פה אני אקבל מענה למצוקה שאני חווה. מן אמון ראשוני מאד קטן, שיש בזה משהו. מה האמון הראשוני הזה עושה? הוא מביא אותנו לחפש דרך. השלב הבא שקורה, שהאמון הראשוני הזה מביא אותנו לחברה של אלה שיש להם את זה. ולשלב הזה קוראים סָאדְהוּ סַנְגַה, התרועעות עם קדושים, או התרועעות עם מי שיש לו ידע רוחני, כי יש לנו אמון ראשוני. אתה יכול להגיד רצון רוחני, אתה יכול להגיד אמון. אמון שפה אני אקבל מענה לצורך שלי. ואז האמון הזה בהתרועעות של אנשים, אנחנו יושבים פה ומדברים בהגווד-גיטה, זה מעורר את הרצון, מעורר את האמון. ומה השלב הבא אחרי שהאמון/רצון מתעורר, מה קורה? אנחנו רוצים להתחיל לתרגל. ואז אנחנו מתחילים לתרגל. מה זה התרגול? התרגול הוא איזושהי עשייה חיובית על בסיס קבוע. אנחנו באים לפה ושומעים בהגווד-גיטה, זה תרגול, אולי נתחיל לעשות ג'פה, זה תרגול, לשיר זה תרגול. להתחיל לתרגל תרגול חיובי שיתחיל לעורר את התודעה לחיים רוחניים. ואז מתחיל השלב הבא שנקרא אַנַרְתַה ניבְריתי. להיפטר, או הניקיון של האַנַרְתוֹת. מה זה אַנַרְתוֹת? אנ- ארתה. אַרְתַה זה הדבר הרצון, אַנָארְתַה זה הדבר הלא רצוי. להיפטר מכל מה שלא רצוי בלב. מה לא רצוי בלב? קנאה, חמדנות, שנאה, עוינות, אנוכיות, לא חסר. לכל אחד מאיתנו יש את המקומות שלו, ממה הוא רוצה להיפטר. כי כל אחד מותנה שונה. מכל ההתניות. אַנַרְתַה ניבְריתי בסופו של דבר אגו ניבְריתי. זה להשתחרר מהאגו. וזה תהליך ארוך. אתה שואל, איפה הרצון ואיפה החסד? אני רוצה להשתחרר מאגו, אני רוצה להשתחרר מקנאה, מתחרותיות,מאגוצנטריות, מאינטרסנטיות, אני רוצה, מה עכשיו? איך אני אעשה את זה? איך זה יקרה? איך אני אתרגל את זה?

אני אתרגל לראות אנשים ולהגיד "לא, אני לא מקנא בהם"? אני יכולה לתרגל, לתת להם מתנות, כל פעם שאני מקנא אני אתן למישהו משהו. סיפרה לי מישהי שתרגלה את זה.

תלמיד ד': האם הלמידה, התרגול, הסָאדְהוּ סַנְגַה, השימוש באינטליגנציה, כל הדברים האלה, זה משהו שבא מבפנים, הרצון שמתעורר זה תולדה של האגו? או….

דורית לובן: לא, אני לא מדברת על אגו. בזכות העשייה הזו, מתנקה הצנצנת ואתה יותר ויותר רואה את העצמי הרוחני, אתה יותר ויותר משתקף כפי שאתה באמת. ואז אתה זוהר יותר, מאמין יותר, רוצה יותר, אבל אתה צריך להבין שכל התהליך הזה נעשה בחברה של חסד. אני מנסה להסביר שלהיתלות בחסד זה לא חוסר אחריות אלא זו האחריות היחידה שאנחנו מסוגלים לה. כי אני לא יכולה בכוח הזרוע לנקות את הקנאה. אני יכולה לרצות, אני יכולה להתפלל, אני יכולה לבקש ואז זה יתנקה.

תלמיד ד': זה נראה כמו שני כוחות שבאים משני מקומות שונים, אחד בא מלמטה שזה הרצון והחסד.

דורית לובן: הרצון שלך זו החוויה העצמית שלך היותר מלאה שלך את עצמך. ואז אתה עוד יותר רוצה והטעמים הרוחניים נעשים יותר מובהקים ואתה רוצה לוותר על הטעמים הנמוכים. הרצון הוא מהותי לנשמה. קודם גד שאל אם היהלום רוצה. היהלום הוא מטבע של רצון. זה לא יהלום חומר, זה יהלום רוצה. הנשמה רוצה, הנשמה אוהבת, הנשמה נותנת, הנשמה מאושרת או סובלת. זה אני. היום אני חווה אושר, שמחה, צער, נתינה, לקיחה, היום אני חווה את כל זה דרך האגו, דרך המעטה של האגו, ולכן אני מזדהה עם סבל, שמחה וצער ששייכים לאגו, לתפיסה האגואית שלי. אבל במקור אני זו שרוצה, וכשאני מנקה את הצנצנת, אז הרצון המקורי נחשף, זה האור, הרצון המקורי, האמונה הראשונית, האהבה המקורית, זה נחשף. אז בחברה נכונה אנחנו מתנקים. הרצון והחסד פוגשים יחד לנקות את הכלי ואז אני נעשית יותר ויותר צלולה, לעצמי ולעולם.

מקור החסד

תלמיד ד': אז החסד כל הזמן נובע בתהליך?

דורית לובן: החסד הוא ישנו כל הזמן, הוא מאד פרסונאלי בו זמנית. זה לא איזו מאסת אנרגיה אלא מערכת יחסי גומלין עם מקור החסד. לכן זה יחסים. החסד מזמין אותנו ליחסים, יחסי אהבה. כמידת התמסרותנו, כך אנחנו חווים יחסים.

תלמיד נ': אבל יש מידה מסוימת של חסד שנופל כמו גשם על כולם.

דורית לובן: כן, יש מידה מסוימת של חסד כזה אבל ככל שתזמין אותו יותר תוכל ליצור איתו יחסים אישיים. זה לא שהוא לא אוטומטי, הוא לא מכני, זה שהוא על כולם זה לא אומר שהוא מכני, הוא עדיין יכול להיות פרסונאלי.

להכיל את הכאב

תלמיד נ': הנשמה לא יודעת סבל? אין סבל בנשמה? מה עם סבל הפרידה?

דורית לובן: הנשמה לא יודעת סבל. סבל, או אי סבל, עלינו להגדיר את המילים. הנשמה אוהבת, הנשמה חווה אהבה, באהבה יש את כל מגוון הרגשות. סבל, שוב, זה עניין של הגדרה, אבל אם אנחנו מבדילים בין סבל וכאב, שסבל מתחיל איפה שאנחנו לא מסוגלים להכיל כאב, אז סבל זה מקום שבו אנחנו מרגישים סובלים. מגדירים את עצמנו כסובלים, כקורבן, כחסרי אונים מול הכאב האינסופי שגדול עליי. למשל המושג פָּארַדוּקַה דוּקי, המילה דוּקַה, מה זו המילה דוּקַה, דוּקי, בסנסקריט?

תלמידים: סבל.

דורית לובן: סבל. ואומרים שהקדוש הוא דוּקי, הוא סובל את סבלו של האחר. אז אפשר להגיד, מה שווה להיות קדוש, הוא סובל.

תלמיד נ': הוא יכול להכיל את זה.

דורית לובן: כן. לא רק שהוא יכול להכיל את זה, זה הטבע האהבה. אם אתה אוהב, אכפת לך, אז אתה גם כואב. זה בלתי נמנע. אתה לא יכול לומר: "אני אוהב בלי כאב. אני לא מוכן להיכנס לשלב הזה, עד לכאן". זה לא אהבה, כי באהבה באופן טבעי, אם אכפת לך ממישהו, אז באופן טבעי יכאב לך אם כואב לו. יכאב לך געגועים, אבל גם יכאב לו, יכאב לך. אז זה בלתי נמנע, אבל זה לא סבל חומרי.

בהקטי זה תלות מוחלטת

תלמיד ר': אם אין בידינו בכלל את האפשרות לעזור לו, למישהו.

דורית לובן: אז אתה יכול להתפלל עבורו. חיים רוחניים מלמדים אותנו להיות מאד, מאד תלויים. אפילו הרצון שלנו, אנחנו מבינים שאנחנו מתפללים שיגדילו אותו כי אנחנו תלויים. בכוחותינו האנושיים, האישיים, אנחנו יכולים מעט מאד. וזאת ההבנה של תהליך הבהקטי. זה נראה מאד חסר אונים, וזה נראה מאד לא הרואי. יוגי, לוחם, בכוחות עצמו, מפתח כוחות, עושה. אבל בהקטי היא מאד, מאד בלתי נראית ויש פשטות מאד גדולה. היא בלתי נראית במובן הזה שאנשים שיש להם בהקטי הם לא נראים…הם יכולים להיראות לפעמים, אם יש את העיניים המתאימות, אבל זה לאו דווקא שהם יהיו בולטים. כי הטבע הוא של תלות מוחלטת. יכולים אפילו לתפוס אותם כחלשים ברמה הראשונית כי התלות המלאה הזו, המוד הוא יותר של ילד שתלוי בהורה. פרבהופאד אומר איך לעשות את הגַ'פַּה, כמו ילד שמתחנן לאימא. אז המוד הוא של תלות וזה מוד שמאד קשה לנשמה המותנית.

תלמיד ד': כל רַסַה המוד שלה זה תלות?

דורית לובן: כל רַסַה המוד שלה זה תלות, רַסַה זה  כבר הרבה יותר עמוק. [מצב] של תלות מוחלטת ומשם האהבה הטבעית עולה. תלות מלאה בחסד. זה התמסרות. אני לבדי לא יכולה לעשות כלום בעולם הזה. אפילו אם נראה שאני עושה. בהדרגה  נלמד, כמו שנאמר פה, הנשמה לא הורגת ולא נהרגת, אז גם אם מישהו מיומן בהרג, זה לא הוא. אז רק צריך ללמוד את המציאות ואז נלמד להיות מאד תלויים. כי להרוג זה לא בעיה. אם יש לך גוף מתאים, הוא יהרוג. אם יש לך גוף לא מתאים, אז תעשה משהו אחר, אבל הנקודה היא שזה לא אתה. זה הגוף שפועל, אבל אם אתה הופך את זה ליוגה, ולומד להיות תלוי בכל מעשיך, אז תרוויח את המציאות הרוחנית, אז תתחבר באהבה לאלוהים. התהליך הוא בעצם לפתח תלות. וזה מאד לא פשוט לנשמה המותנית. כי הנשמה המותנית מחזיקה. אם אני לא אדאג לעצמי, מי ידאג לי?

תלמיד ר': אף אחד.

דורית לובן: אף אחד, כל אחד מעוניין בעצמו, אולי יהיו כמה שידאגו לי אולי לא, כל אחד… הטבע שלנו זה להחזיק בעולם הזה. ולהרפות ולראות שיש מישהו שדואג במלוא מובן המילה, לחלוטין, זה תהליך לא פשוט שדורש בניית אמון. שדורש רצון, זה התהליך שאנחנו עוברים, ללמוד לחיות בלי שום אחיזה, מתוך רפיון מלא, מתוך תלות מלאה.  זה תהליך גדול, זה לא פשוט, אבל זו ראיית המציאות, זה קורה איך שלא יהיה. איך שלא יהיה אנחנו לא העושים, אנחנו רק צריכים ללמוד לראות את זה.וכשנלמד לראות את זה, שלא נזדהה יותר עם ה"אני העושה", נוכל לעשות את אותו דבר מבלי לעשות. זה מה שעוד מעט קרישנה ילמד את ארג'ונה. להילחם מבלי להילחם. לעשות מבלי לעשות. עשייה ללא עשייה. קארמה ואקארמה. וזה התהליך הגדול. אז גם רצון, אנחנו לומדים בהדרגה שהוא קטן אבל בחסד, או אם נתרועע עם מי שיש לו רצון גדול, איכשהו נקבל רצון גדול. איכשהו נתעורר, נתנקה, משהו יתנקה ואז האור המקורי, הרצון המקורי בהדרגה ייחשף.

שיעור זה ניתן על-ידי גונאותר דאס ב- 3.8.2005, תל אביב | קובץ להורדה

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

3.1  ארג'ונה אמר: הו גַ'נָארְדַנַה, הו קֵשַׂוַה, מדוע ברצונך לגוררני למלחמה נוראה שכזו, אם סבור אתה שתבונה עדיפה על פעילות תועלתנית?

3.2  תבונתי מתבלבלת לנוכח הוראותיך כפולות המשמעות. לכן, אנא אמור לי באופן חד משמעי איזו דרך טובה יותר עבורי.

3.3  אישיות אלוה העילאי אמר: הו ארג'ונה הנקי מחטא, כבר הסברתי ששניים הם סוגי האנשים שמבקשים להבין את העצמי. האחד נוטה להבינו באמצעות לימוד שכלתני-נסיוני, והאחר, באמצעות שירות מסור.

מטרת הבהגווד גיטה, ללמד אותנו אהבה לאלוהים. אלוהים אינו רוצה את הסגידה שלנו, הוא רוצה את האהבה שלנו. כדי לאהוב את אלוהים, עלינו ללמוד לאהוב אותו ולשרת אותו ללא מניע אנוכי.

שיעור זה ניתן על-ידי דורית לובן ב- 19.04.2012, תל אביב | קובץ להורדה

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

8.3  אישיות-אלוה העילאי אמר: ישות-החיים הנשגבת והבלתי נכחדת נקראת ברהמן, טבעה הנצחי נקרא אַדְהְיָאתְמַה, העצמי, ופעילות אשר כרוכה בפיתוח גופיה החומריים של ישות החיים נקראת קארמה, או פעילות תועלתנית.

8.4  הו הטוב בבעלי הגוף, הטבע הגשמי, אשר נתון לתמורות אין-קץ, נקרא אַדְהיבְּהֻוּתַה (עולם התופעות החומרי). דמות היקום של האל, אשר כוללת את האלים-למחצה כולם, כגון אל השמש והירח, נקראת אַדְהידַיְוַה. ואני, האל העליון, אשר מיוצג כנשמת-העל בלבם של כל עוטי הגוף, נקרא אַדְהייַגְ'נֲה (אדון ההקרבה).

8.5  ומי שבקץ חייו, בנוטשו את גופו, זוכר רק אותי, זוכה מיד בטבעי. אין כל ספק בכך.

8.6  הו בן-קוּנְתִי, אותה הוויה שזוכר האדם בעוזבו את גופו, אליה הוא יגיע תמיד.

8.7  לכן ארג'ונה, חשוב עלי תמיד בדמותי כקרישנה, ובד-בבד, מלא את חובת המלחמה המוטלת עליך. בהקדישך לי מעשיך ובמקדך בי מחשבתך ותבונתך, אין ספק כי תגיע אלי.

8.8  הו פָּארְתְהַה, מי שהוגה בי כאישיות אלוה העילאי ומֶחשָבו מועסק בזכירתי תמיד, ואינו סוטה מן הדרך, אכן יגיע אלי.

8.9  על האדם להגות באישיות אלוה העילאי כיודע-כול, כקדום מכול, כשליט, כקטן מהקטן ביותר, כמקיים כול, כשורה מעבר לכל תפיסה חומרית, כבלתי נתפס, ותמיד כאישיות ייחודית. הוא מאיר כחמה ונשגב ומעבר לטבע החומרי.

שיעור זה ניתן על-ידי דורית לובן ב- 15.12.2011, תל אביב | קובץ להורדה

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

5.29  מי שמודע לי כליל, ויודע שאני הוא הנהנה העליון בהקרבות ובסיגופים, שליטם העליון של כל הכוכבים והאלים-למחצה, ומיטיבן ומשענתן של כל ישויות החיים, מגיע לשלום ולשלווה ומשתחרר ממכאובי הסבל החומרי כולם.

שיעור זה ניתן על-ידי דורית לובן ב- 6.10.2011, תל אביב | קובץ להורדה

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

4.11  הו בן פְּרּיתְהָא, אני גומל לכול כפי התמסרותם לי, כולם פוסעים בנתיבי מכל בחינה.

4.12  אנשים בעולם זה מחפשים אחר הצלחה בפעילות תועלתנית, וסוגדים משום כך לאלים-למחצה. ואכן, עד מהרה אלה זוכים בתוצאותיה של פעילות ארצית שכזו.

4.13  ארבע מחלקות החברה האנושית נוצרו בידי בהתאם לשלוש מידות הטבע החומרי והעבודה המיוחסת להן. ואף שאני הוא יוצרה של שיטה זו, דע כי איני העושה, שהרי איני משתנה.

4.14  שום עבודה לא משפיעה עלי, גם איני משתוקק לפירות מעשי. מי שמבין אמת זו אודותיי, גם הוא אינו מסתבך בתגובות העמל.

4.15  כל הנשמות בנות החורין בימי קדם פעלו מתוך הבנה זו של טבעי הנשגב. לך אפוא בעקבותיהן, ובצע חובתך.

4.16  אפילו אנשים רבי תבונה נבוכים בבואם לפסוק בין פעולה לאי-פעולה. עתה אסביר לך פעולה מהי, וידיעה זו תשחרר אותך מכל פורענות.

4.17  מורכבות המעשים קשה מאוד להבנה. על כן חייב אדם לדעת כראוי מהי פעולה, מהי פעולה אסורה, ומהי אי-פעולה.

4.18  מי שרואה אי-פעולה בפעולה ופעולה באי-פעולה, הוא החכם באדם. למרות מעורבותו בפעילויות שונות, הריהו שרוי בנשגב.

4.19  מי שמאמציו כולם משוללים תשוקה לעינוג חושים, נחשב לבעל ידע מלא. החכמים אומרים עליו שהוא פועל שהתגובות למעשיו נשרפו כולן באש הידע המושלם.

שיעור זה ניתן על-ידי דורית לובן ב- 21.9.2009, תל אביב | קובץ להורדה

2.12  מעולם לא היה זמן שבו אני לא הייתי, גם לא אתה וכל המלכים הללו; גם בעתיד לא יחדל איש מאיתנו להיות.

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

שיעור זה ניתן על-ידי דורית לובן ב- 15.3.2012, תל אביב | קובץ להורדה

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

7.8  הו בן-קוּנְתִי, אני טעם המים, זיו החמה והלבנה, וההברה אוֹם במנתרות הוֵדיות. אני הצליל באֶתר, והיכולת באדם.

7.9  אני ריח האדמה המקורי, אני החום באש, אני החיים שבכל חי, ואני סיגופיו של הסגפן.

7.10  הו בן פְּרּיתְהָא, דע כי אני הוא הזרע המקורי של כל הוויה, אני התבונה בנבון, והעוז באדירי הכוח.

7.11  הו אדון הבְּהָארַתַה (ארג'ונה), אני העצמה בחזק, כאשר זו משוללת להיטות ותשוקה, ואני חיי-מין שאינם נוגדים את עקרונות הדת.

7.12  דע שמצבי ההוויה – בין אם בטובות, ובין אם בלהיטות או בבערות – כולם נגלים באמצעות אוני. אני אמנם הכול, אך גם בלתי תלוי. איני כפוף למידות הטבע החומרי; אדרבה, אלה מצויות בי.

7.13  נתון לתעתועי שלוש המידות (טובות, להיטות ובערות) אין העולם יודע אותי, אשר מצוי מעל למידות ובלתי כָּלֶה.

גלידת חרובים ללא ביצים. ניתן להחליף את החרובים בכל מרכיב אחר ולשנות את טעמה של גלידה. לדוגמה, מנגו, תות, בננה או כל דבר העולה על רוחכם… מרענן ומתאים לימי הקיץ החמים!

חומרים:

• 1 ליטר חלב (רצוי בשקית)
• 1/4 1 כוסות סוכר
• 1 כפית תמצית וניל
• 4 כפות אבקת חרובים (ניתן להחליף את טעם הגלידה בבננות בשלות, תותים, מנגו או כל טעם אחר…)

אופן ההכנה:

1. מקפיאים שקית חלב.
2. מפשירים את החלב באופן חלקי לאחר שקפא, באופן שיישארו בו גושי קרח (בחורף כשעה בטמפ' החדר ובקיץ כ-20 דקות).
3. משאירים את שקית החלב סגורה ומכים בה בעזרת מערוך או פטיש מטבח כדי לשבור את גושי הקרח.
4. מעבירים לבלנדר ומעבירים בו את החלב עם שאר המרכיבים.
5. מוזגים לכלי, מכסים ומקפיאים.
6. רצוי פעם ב-30-40 דקות לבחוש את הגלידה כדי למנוע שקיעה של אבקת החרובים ולהחזיר להקפאה. ניתן לבחוש כך 3-4 פעמים ולהמשיך בהקפאה מלאה.

• רצוי להוציא את הגלידה כ-20 דקות לפני ההגשה.

עוגיות נהדרות ופשוטות להכנה. כמות ל-20 עוגיות. למאמר המלא »

עוגת בננות טעימה ביותר ופשוטה להכנה. למאמר המלא »

אמרות יפיפיות בנושא סליחה, "לסלוח פירושו לשחרר אסיר לחופשי ולגלות שאתה עצמך היית האסיר." למאמר המלא »

שיעור זה ניתן על-ידי דורית לובן ב- 2009, תל אביב | קובץ להורדה

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

9.27  הו בן קוּנְתִי, כל אשר תפעל, תאכל, תגיש או תחלק, גם כל סיגוף – עשה כמנחה לי.

פסוקים אלה עוסקים ישירות בשירות מסור לאלוהים; מה שמוצע לאלוהים באהבה ובמסירות – הוא מקבל אותו, ומי שפונה ליחסים עם אלוהים – הופך יקר מאוד לאלוהים. העונג העליון של אלוהים הוא אהבה ומי שפונה אליו כך, משתלבים בעונג שלו, ביחסי האהבה שלו.

שיעור זה ניתן על-ידי דורית לובן בתל אביב | קובץ להורדה

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

18.17  מי שאינו מונע על-ידי עצמי כוזב ותבונתו אינה סבוכה, גם בהורגו אדם בעולם זה, אינו הורג; גם אינו נכבל במעשיו.