מבקרים רבים באו לפגוש את קרישנה, ביניהם הפָּאנְּדַּוים ובראשם המלך יוּדְהישְׁטְהירַה. אחרי שקרישנה שוחח עם הגופִּיות והעניק להן את הברכה העליונה, הוא בא לפגוש את יוּדְהישְׁטְהירַה ושאר הקרובים שבאו שם לראות אותו. הוא שאל תחילה האם הם חיים בברכה. למעשה, מזל רע לא יתכן בכלל למי שרואה את כפות רגלי הלוטוס של האל. ואף-על-פי-כן, על-פי כללי הנימוס, הוא שאל לשלום המלך יוּדְהישְׁטְהירַה. והלה, נרגש מקבלת פנים כזו, אמר אז, ״קרישנה יקירי, אישים ודבקים דגולים אשר מודעים לך כליל והוגים תמיד בכפות רגליך—אלה הינם מסופקים לחלוטין מלגימת שיקוי הנקטר של חדווה נשגבת. הנקטר הזה פורץ לפעמים מפיהם של הלוגמים, ונוטף על אחרים בצורת סיפור עלילותיך הנשגבות. הנקטר שיוצא מפיו של הדבק הינו אדיר כל כך בעוצמתו, עד כי אותו בר מזל שזוכה ללגום ממנו, נפטר מיד ממסע הלידות והמיתות האינסופי. הקיום החומרי נגזר עלינו בגלל ששכחנו אותך. אולם למרבה המזל, חשכת השיכחה מסתלקת מיד עם שזוכים ושומעים אודות תהילתך. אלי, מהו איפוא, המזל הרע שיכול לפקוד אדם שמאזין לתפארת מעשיך?״

״כיוון שאנו מסורים לך כליל ואין לנו מקלט זולת כפות רגליך, הרי שאנו בטוחים תמיד במזלנו. אלי, אתה הינך ים של ידע אינסופי ושל חדווה נשגבת. מותנים להיפעלויות המֵחְשָב, אנו שרויים תמיד בקיום הארעי של שלושת המצבים החומריים—עירות, שינה ושינה עמוקה. מכל מקום, שלושת המצבים הללו אינם קיימים בתודעת קרישנה. כי עם שמתרגלים תודעת קרישנה, התגובות הללו נעלמות כליל. אתה הינך יעדם העליון של בני החורין. מרצונך החופשי הופעת עתה עלי-אדמות, באמצעות אונך הפנימי, יוגַמָאיָא; הופעת כבן אנוש רגיל כדי לשוב ולכונן את עקרונות החיים הוֵדיים. אולם מאחר שאתה הינך אלוה עליון, הרי שמי שמתמסר לך, לא יתכן שיפגוש עוד במזל הרע.״

ובשעה שקרישנה שוחח כך עם המבקרים השונים ואלה נשאו לו גם תפילות, נפגשו נשות היַדוּ ונשות הקוּרוּ ביניהן ושוחחו יחדיו על עלילותיו הנשגבות. ראשונה פנתה דְרַוּפַּדִי אל נשותיו של קרישנה: ״רוּקְמינִּי, בְּהַדְרָא, גָ'אמְבַּוַתִי, סַתְיָא, סַתְיַבְּהָאמָא, קָאלינְדִי, שַׂיְבְּיָא, לַקְשְׁמַנָּא, רוהינִּי ושאר נשותיו של קרישנה, ספרו נא לנו כיצד קרישנה, אישיות אלוה, קיבל אותכן לנשים, וכיצד נישא לכן על-פי כללי הטקס, כמו אדם רגיל?״

רוּקְמינִּידֵוִי, הראשית שבנשים, השיבה אז: ״דְרַוּפַּדִי יקרה, למעשה היה מוסכם כבר וידוע שנסיכים שונים כגון גַ'רָאסַנְדְהַה רצו שאנשא למלך שׂישׂוּפָּאלַה, וכתמיד בטקס נשואים, כל הנסיכים עמדו שם נכונים, על מגיניהם וכלי נשקם, לעצור כל מתחרה שיעז להתקרב. אלא שאישיות אלוה חטף אותי משם כמו שאריה חוטף כבשה מעדר. אולם זה לא מפליא בכלל, שהרי אפילו גדולי הגיבורים והמלכים שבעולם הינם כפופים לכפות רגלי הלוטוס של האל ונוגעים בהן עם כתריהם. דְרַוּפַּדִי יקרה, תשוקתי הנצחית היא שחיים אחר חיים אוכל לעסוק בשירותו של קרישנה, מאגר העונג והיופי. זו שאיפתי היחידה ורצוני הבלעדי.״

סַתְיַבְּהָאמָא אמרה אז, ״דְרַוּפַּדִי יקרה, אבי כאב מאד את מות אחיו, פְּרַסֵנַה, וטפל את האשמה על קרישנה, גם את גניבת אבן הסְיַמַנְתַקַה, שלמעשה נלקחה בידי גָ'אמְבַּוָאן. חפץ לטהר את שמו, קרישנה נלחם אז עם גָ'אמְבַּוָאן והוציא מידיו את האבן, ומסר אותה אחר כך לאבי. מבויש ומלא צער על האשמה הכוזבת, ביקש אבי לכפר על טעותו, ומסר אותי ואת האבן לשְׂרִי קרישנה, אף שמקודם כבר הבטיח אותי לאחרים. כך הפכתי לאשתו ושפחתו.״

אחריה השיבה גָ'אמְבַּוַתִי: ״דְרַוּפַּדִי יקרה, בתחילה, כאשר קרישנה התקיף את אבי, גָ'אמְבַּוָאן, מלך הרּיקְשׁים, אבי לא ידע שזהו אדונו מפעם, רָאמַצַ'נְדְרַה בעלה של סִיתָא. הוא לא זיהה את אלוהיו ונלחם עמו במשך עשרים ושבעה ימים רצופים. רק אחרי שהתעייף ותש כוחו הוא הבין שפרט לרָאמַצַ'נְדְרַה, איש לא מסוגל להביסו, ומכאן שקרישנה זה הינו אותו רָאמַצַ'נְדְרַה. עתה, אחרי שהתעשת, הוא השיב מיד את אבן הסְיַמַנְתַקַה, וכדי לפייס את אדונו, הוא העניק אותי לו לאשה. כך נישאתי לריבון, וכך התגשמה גם משאלתי לעסוק בשירותו חיים אחר חיים.״

אחר כך השיבה קָאלינְדִי: ״דְרַוּפַּדִי יקרה, ביצעתי סיגופים קשים כדי לזכות בקרישנה. וקרישנה, מודע לעובדה הזו, בא אלי ברוב טובו, עם ידידו ארג'ונה, וקיבל אותי לו לאשה. הוא לקח אותי מגדות היַמוּנָא ומני אז אני עוסקת בביתו כמנקה, אף שהוא נוהג בי כאשה.״

מיתְרַוינְדָא אמרה: ״דְרַוּפַּדִי יקרה, קהל נסיכים גדול התאסף לסְוַיַמְּוַרַה שלי. גם קרישנה היה שם בין הנאספים; הוא הביס את שאר הנסיכים וקיבל אותי כשיפחתו. הוא נשא אותי לדְוָארַקָא, כמו שאריה חוטף צבי מלהקת כלבים. אחי פתחו במלחמה נגדו, אולם הובסו, וכך התגשמה משאלתי להיות חיים אחר חיים שפחה שלו.״

סַתְיָא פנתה אז אל דְרַוּפַּדִי: ״כדי לבחון את חוזקו ועוז רוחו של בעלי לעתיד, אבי בחר תנאי מיוחד לטקס הסְוַיַמְּוַרַה שלי [טקס בו בוחרת הנסיכה בעל]; על המועמדים היה להלחם בשבעה פרים פראיים בעלי קרניים ארוכות מאד וחדות. גיבורי חיל רבים ניסו להביס את הפרים, אולם נאלצו לשוב לבתיהם מוכים ופגועים. מכל מקום, כאשר קרישנה בא להלחם איתם, אלה הפכו כמו צעצועי משחק; הוא תפס כל אחד וקשר אותו באפו, וכך הם נכנעו לשליטתו, ממש כמו שגדיים נכנעים לשליטתם של ילדים. אבי שמח להשיאני אז לאל בטקס רב. הוא העניק כנדוניה חילות צבא רבים, וגם סוסים, מרכבות ופילים, ומאות אמות. אחר כך קרישנה הביא אותי לדְוָארַקָא. מכל מקום, בדרך התקיפו אותו נסיכים רבים, אלא שהוא הביס אותם כולם. וכך זכיתי לשרת את כפות רגלי הלוטוס שלו כשפחתו.״

בְּהַדְרָא אמרה: ״דְרַוּפַּדִי יקרה, קרישנה הינו בן דודי מצד אמי. לרוב מזלי נמשכתי לכפות רגלי הלוטוס שלו, וכאשר אבי הבין את רגשותי, הוא סידר בעצמו את נישואי. הוא הזמין את קרישנה והעניק לו נדוניה של אַקשַׁוּהינִּי אחד, כלומר אוגדה שלמה של כוחות מזוינים. הוא העניק גם משרתות רבות ושאר אביזרי מלכות. איני יודעת אם אזכה במקלטו של קרישנה חיים אחר חיים, אולם תפילתי היא שבכל מקום שאוולד, לא אשכח אף פעם את קשרי עמו.״

לַקְשְׁמַנָּא אמרה אז: ״מלכה יקרה, פעמים רבות שמעתי את החכם נָארַדַה מפאר את עלילותיו של קרישנה, וכאשר שמעתי שגם לַקשְׁמִי, אלת המזל, נמשכת לכפות רגליו, התחלתי לפתח משיכה עזה אליו. מני אז חשבתי רק עליו ומשיכתי אליו עוד גברה וגברה. מלכה יקרה, אבי מאד אהב אותי, וכאשר הבין את לבי, הוא תיכנן תכנית. תכניתו דמתה לזו שתיכנן אביך; בעת הסְוַיַמְּוַרַה היה על המועמדים לפגוע עם חיציהם בעיניו של דג. ההבדל בין התחרות שלך לשלי הוא שבשלך היה הדג תלוי גלוי על התקרה, בעוד שבשלי היה הדג מכוסה בבד וניתן היה לראות רק את השתקפות הבד בתוך כד מים.״

״השמועה על התכנית הופצה, ונסיכים החלו להגיע מכל רחבי תבל, חמושים במגיניהם, בלווית יועציהם הצבאיים. כל אחד מהם חפץ לזכות בי, ובזה אחר זה הם אחזו בקשת ובחיצים שנועדו למתחרים. רבים לא הצליחו אפילו לחבר את המיתר אל שתי קצוות הקשת, ופשוט נטשו את נסיונם והסתלקו משם. היו כאלה שהצליחו למתוח את המיתר מצד לצד, אולם אז, כיוון שלא הצליחו לחבר אותו לקצה השני, הקשת ניתרה לפתע פתאום, כמו קפיץ, ופגעה בהם. מלכתי היקרה, תופתעי בודאי לשמוע שבכנס הזה היו מלכים וגיבורים מפורסמים רבים. גיבורי חיל כמו גַ'רָאסַנְדְהַה, אַמְבַּשְׁטְהַה, שׂישׂוּפָּאלַה, בְּהימַסֵנַה, דוּרְיודְהַנַה וקַרְנַּה הצליחו כמובן, לדרוך את הקשת אולם לא הצליחו לפגוע בדג; אלה לא הצליחו בכלל להתחקות על מקומו. גיבור הפָּאנְּדַּוים המהולל, ארג'ונה, היה מסוגל אמנם לראות את השתקפות הדג במים, ובזהירות רבה ירה חיצו, אולם פגע בדג במקום לא נכון. הוא לפחות פגע בדג והוכיח שהוא טוב משאר הנסיכים.״

הנסיכים היו כולם מאוכזבים מכשלונם, והיו שהסתלקו ולא ניסו בכלל. או אז בא קרישנה ואחז בקשת. הוא בקלות רבה חיבר את מיתרה, כמו ילד שמשחק בצעצוע, אחר הציב חצו על המיתר, ואחרי שהסתכל רק פעם בצללית הדג במים, הוא ירה חצו, והדג המפולח נפל. הנצחון הזה התחולל בצהרים ברגע מבורך על-פי החישובים האסטרונומים, שנקרא אַבְּהיג'ית. קריאות 'גַ'יַה! גַ'יַה!' נשמעו אז מכל עבר ומשמים נשמעה הלמות תופים של תושבי העדן; מרוב שמחה התחילו האלים-למחצה ממעל להמטיר פרחים.״

״אני נכנסתי אז אל זירת התחרות; פעמוני קרסולי צילצלו בנועם כשפסעתי. הייתי לבושה ברוב הדר בבגדי משי חדשים ופרחים קישטו את שערי. נרגשת מאד מנצחונו של קרישנה, חייכתי אז בעונג רב. בידי נשאתי ענק זהב משובץ באבני חן, שניצנץ לסירוגין. שערי הגלי הקיף את פני שברקו בגלל השתקפות טבעותי הרבות. ממצמצת בעיני, הבטתי אז בכל הנסיכים, וכאשר הגעתי אל אדוני, ענדתי באיטיות את ענק הזהב על צוארו. כפי שסיפרתי לך, כבר מראשית נמשך לבי לקרישנה, ועתה, ענידת הזר לצוארו, היתה נצחוני הגדול. מיד פתחו כלי זמר כמו מְרּידַנְגות, פַּטַהות, קונכיות, תופים, תופי דוּד ועוד בתרועות, וצליליהם הפכו לקול גדול. רקדנים ורקדניות החלו לחולל, וזמרים פצחו בשיר מתוק.״

״דְרַוּפַּדִי יקרה, או אז, כאשר קיבלתי את קרישנה לבעלי הנערץ והוא קיבל אותי לשפחתו, קול שאגת התמרמרות עלתה מקהל הנסיכים המאוכזבים, שנסערו עתה מתאוה. מבלי להתחשב בהם בכלל, בעלי, בדמותו כנָארָאיַנַּה בעל ארבע הידיים, שם אותי על מרכבתו, שהיתה רתומה לארבעה סוסים משובחים. מצפה להתנגדות מצד הנסיכים, הוא עטה את שריונו ואחז בקשתו שָׂארְנְגַה. אולם דָארוּקַה, נהגנו המהולל, נהג את המרכבה היפיפיה לעבר דְוָארַקָא מבלי להשתהות אפילו רגע. וכך נילקחתי במהירות מבין קהל הנסיכים, כמו צבי שנחטף מן העדר בידי אריה. היו כמה, מכל מקום, שניסו למנוע את התקדמותנו וניסו להתקיף עם כלי נשקם, כמו כלבים שמנסים לעצור את צעדת האריה. אלא שקרישנה שלח אז את חיציו, גודע לכמה את ידיהם השמאליות, וכמה איבדו את רגליהם, או את ראשם וחייהם, והשאר פשוט נסו על נפשם.״

אישיות אלוה נכנס אז לדְוָארַקָא, המהוללת בערי תבל; הוא נכנס כמו השמש הזוהרת. העיר כולה קושטה לכבוד המאורע. דגלים, סרטים ושערים רבים כל כך הוצבו בעיר, עד כי קרני השמש לא יכלו לחדור אפילו. סיפרתי לך כבר שאבי אהב אותי מאד, ועתה, מאושר על שתשוקתי התגשמה וזכיתי בשְׂרִי קרישנה, הוא העניק ברוב שמחה מתנות רבות לקרובים וידידים. הוא נתן בגדים יקרי ערך, תכשיטים, יצועים ושטיחי ישיבה. קרישנה הינו מסתפק בעצמו, ואף-על-פי-כן שמח אבי להעניק לו אוצרות רבים, חילים, פילים, מרכבות, סוסים, והרבה כלי נשק נדירים. הוא נתן את זה לאל בהתלהבות רבה. אני הבנתי אז שמן הסתם ביצעתי בחיים קודמים מעשי צדקה מופלאים, כתוצאה מהם זכיתי בחיים האלה להיות אחת משפחות ביתו של אישיות אלוה.״

אחרי שסיימו המלכות הראשיות לספר את סיפורן, פתחה רוהינִּי, נציגת שאר שש עשרה אלף ומאה המלכות, וסיפרה את סיפורן שלהן: ״מלכה יקרה, בְּהַוּמָאסוּרַה, במסע כיבושיו בעולם, שבה בכל מקום את הנסיכות היפות ושמר אותנו כלואות בארמונו. כאשר זה נודע לקרישנה, הוא נלחם ברשע ושיחרר אותנו; הוא הרג את הזד ואת כל חייליו, ואף שלא היה זקוק כלל לאשה, הוא נשא אז את כולנו, נעתר לתחינתנו. מעלתנו היחידה היתה הגותנו המתמדת בכפות רגליו, כי זו הדרך להשתחרר מן השיעבוד ללידה ומוות חוזרים ונישנים. דְרַוּפַּדִי יקרה, האמיני לנו שאיננו להוטות בכלל אחרי שיפעה כמו ממלכה או תענוגות גן עדן; איננו מתאוות לתענוגות חומריים, גם לא לשלמויות היוגַה, או למעמדו הרם של ברהמה. איננו חפצות אפילו במיני הגאולה השונים—סָאלוקְיַה, סָארְשְׁטי, סָאמִיפְּיַה או סַיוּגְ'יַה. איננו נמשכות בכלל לשפעים החומריים. שאיפתנו היחידה היא לשאת על ראשינו חיים אחר חיים את גרגירי האבק הדבוקים לכפות רגלי הלוטוס של האל. גם אלת המזל מתאווה למרוח את גרגירי האבק הללו על חזהּ, מעורבבים בניחוח הזעפרן. אנו כמהות רק לאבק הזה שנאסף על כפות רגליו של קרישנה בשעה שהוא פוסע על אדמת ורינדאוון כרועה פרות. הגופִּיות במיוחד, אבל גם רועי הבקר ובנות השבטים המקומיים—כולם רוצים רק להפוך לעשבים או גבעולי קש ברחובות ורינדאוון, כדי שקרישנה יצעד עליהם עם רגליו. מלכה יקרה, זוהי שאיפתנו חיים אחר חיים, ואיננו מתאוות לשום דבר אחר.״

מאמרים נוספים מאת ספרי בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה

• סיפורי קרישנה: פרק 90 – סיכום עלילותיו של קרישנה
• סיפורי קרישנה: פרק 89 – כוחו המופלא של קרישנה
• סיפורי קרישנה: פרק 88 – הצלתו של שׂיוַה
• סיפורי קרישנה: פרק 87 – תפילותיהם של נציגי הוֵדות
• סיפורי קרישנה: פרק 86 – חטיפת סוּבְּהַדְרָא, וקרישנה מבקר אצל שְׂרוּתַדֵוַה ובַּהוּלָאשְׂוַה
• סיפורי קרישנה: פרק 85 – קרישנה נותן הוראות רוחניות לוַסוּדֵוַה ומשיב את ששת בניה המתים של דֵוַקִי
• סיפורי קרישנה: פרק 84 – וַסוּדֵוַה מבצע טקסי קרבן
• סיפורי קרישנה: פרק 83 – דְרַוּפַּדִי נפגשת עם מלכותיו של קרישנה
• סיפורי קרישנה: פרק 82 – קרישנה ובַּלַרָאמַה פוגשים את תושבי ורינדאוון
• עוד...