כבר זמן מה אני עוקב אחר הנושא החם בשיח הציבורי הישראלי – הדרת נשים, או "הרחקת נשים מהמרחב הציבורי".

בוודות (הכתבים ההודיים העתיקים) נאמר שנשים הן כמו אש וגברים הם כמו חמאה. בשעה שחמאה באה במגע עם אש, היא נמסה. על פי דימוי זה, גברים שמתרועעים באופן לא נכון עם נשים, אש התאווה מתעצמת בהם, והם מאבדים את יכולת הריכוז והשלווה שלהם והופכים לחומרניים, כלומר, מתמקדים בחומר על חשבון התפתחותם הרוחנית.

פעמים רבות אדם חדל ללכת בדרכי הדת ומאבד אמונתו באלוהים עקב אש תאווה זו. על פניו נראה שהיחס לתאווה שונה בחברה החרדית לעומת החילונית. חרדים רבים נראים כתופסים את התאווה כאיום, ואף מתעבים אותה, בשעה שרבים מבין החילונים כמו מברכים עליה כסם שמעניק להם חיוניות.

בבהגווד-גיטה (3.37) התאווה נחשבת לאויב האנושות הגדול ביותר: "האל אמר: זו התאווה בלבד, ארג'ונה, אשר נולדת ממגע עם מידת הלהיטות ואחר הופכת לזעם. היא אויבו שטוף החטא והמשחית כול של עולם זה."

חברה שנתונה לתאווה, או ככול שהתאווה מתעצמת בה, כך חבריה יהיו יותר קשורים לגוף וצרכיו, אנוכיותם תגבר, ובהדרגה זו תדרדר אותם למידת הבערות. מבערות צומחים כל סוגי העוול הקיימים בחברה המודרנית, כולל הדתית.

על פניו נראה שהשיקולים של החרדים להדיר את הנשים מהמרחב הציבורי יש להם בסיס הגיוני. נשים הן מכשול בפני הגבר החרדי ללמוד בשלווה את תורתו.

הדרה בתנועת הרא קרישנה
גם בחברה המסורתית של הודו קיימת הדרה של נשים. בהודו יודעים שאשה צנועה ונאמנה לבעלה ומשפחתה הינה נכס שלא יסולא בפז למשפחה ולחברה ככלל.

שרילה פרבהופאדה, מייסד תנועת הרא קרישנה, הגיע למערב בשנות השישים כדי להנחיל למערביים את יסודות הבהקטי – שירות מסור ואוהב לאלוהים – כדרך לשיבה לעקרונות הדת המקוריים, לפתח אהבה לאלוהים, ובדרך זו להתעלות מעבר לכל מצוקות הקיום. הוא חפץ גם לבסס תרבות שתתמוך בדרך הבהקטי.

הוא בא מחברה שבה כיבדו מאוד את האשה, אך שמרו עליה מפני חשיפה מוגזמת במרחב הציבורי, כדי שלא תמשוך את תשומת הלב של גברים אחרים ותסיח את דעתם, אם במודע אם שלא במודע, גם לשמור עליה מצידם של גברים לא אחראיים, שלא יפתו אותה לוותר על צניעותה ונאמנותה לבעלה ומשפחתה, ולהיות כלי לצרכיהם האנוכיים.

בבואו למערב, שרילה פרבהופאדה שם לב שהמציאות המודרנית לא מאפשרת יותר הדרה של נשים כדרך המסורת ההודית. הוא הבין שבעידן המודרני, לא הדרה של נשים היא הפתרון, כי אם יציאתן למרחב הציבורי כאשר הן מחוברות כראוי לתרבות רוחנית ונאמנות לבעליהן ומשפחתן. זה יביא אותן להיות מסופקות בתוך עצמן, וכך צנועות ואמהיות כלפי הגברים ככלל.

שרילה פרבהופאדה נוכח שהדתות המודרניות, כמו יהדות, נצרות ואסלאם, מלמדות אומנם כללי מוסר ודת חשובים, אך אלה לא מספיקים כדי לחבר את האדם לאהבת אלוהים טהורה, שבלעדיה שום דת לא יכולה לעמוד בסחף של החיים המודרניים ולעמוד בתוצריו – תאוות שאין להן גבול, הזדקקויות, וכול שאר ההתמכרויות הנובעות מחיים שכאלה ומנמיכים את רוח האדם לחומרנית יותר.

אתה לא הגוף הזה
אדם שעוקב באופן נכון אחר הדרך הרוחנית, ומפתח אהבה לאלוהים, חדל בהדרגה להבדיל בין אדם לחברו על בסיס הגוף. במילים אחרות, הוא לא יראה אשה כאשה, אלא כנשמה רוחנית, גם אשה לא תראה גברים כגברים אלא כנשמות, ובכך מתמעט המתח בין המינים והשלכותיו על החברה.

תרגול בהקטי יוגה מתחיל משחרור מהגדרות גופניות. "אתה לא הגוף הזה" הינה נקודת המוצא של בהקטי יוגה.

ללא שחרור זה מהגדרות גופניות, דת אינה אלא מטריאליזם מוסווה, שלא יכול באמת לשחרר את האדם מכבלי התאווה. אדם הנתון לאשליה חומרית מזהה עצמו עם גופו ומגדיר עצמו על-פיו. אדם כזה מגדיר גם את האחר על פי גופו החומרי – כיהודי או כמוסלמי, כגבר או כאשה – ונמשך או נדחה מהם בהתאם לגופם החומרי. באופן זה אין ביכולתו לראות את המהות האנושית והרוחנית האוניברסאלית שבכל אדם ואדם, וחיבורם לאלוהים מעבר לכל הגדרה או זהות חומרית.

ללא ראיית האחר כישות רוחנית, לא ניתן למנוע את התאווה. אם אדם לא משוחרר מהגדרת זהות חיצונית חי בתרבות ששוללת את הסימפטומים של תאווה, זו תופיע באופן אחר, ממש כמו שאדם שחדל לעשן, אך לא מטפל בשורש הצורך בעישון, מתחיל באכילה אובססיווית.

תאווה ותיעוב
אין דבר פסול ברצונם של החרדים להגן עליהם מפני התאווה, בצורת הדרת נשים, כל עוד שזו לא הופכת לקיצונית. נהפוך הוא, יש להעריך הדרה שכזאת. אולם אני מאמין שמה שגורם למחאה בקרב שכבות רבות בציבור אינה הדרת הנשים, כי אם רגשות תיעוב של אחדים מהחרדים כלפי נשים, שהתבטאו (כפי שקראתי) ביריקה של אחד מהם על ילדה שלא הייתה לבושה עם גרביים ראויות. תיעוב שכזה מצביע על משיכה מעוותת לנשים.

התנהגות קיצונית כמו אלימות כלפי השונה, תיעוב נשים, שנאת האחר, חוסר סובלנות וכו', הם סימפטומים למשהו לא פתור באישיות. הציבור מצפה מאדם דתי שמקיים את דתו באופן רציני ונכון, לפתח תכונות של סָאדְהוּ: "מאפייניו [של סָאדְהוּ] הם סובלנות, חמלה, ואהדה לכלל החיים. הוא גם אינו רואה איש כאויב, הוא שליו, פועל בהתאם לכתבי הדת, ואישיותו כולה מוארת בידע רוחני." (שׂרימַד-בּהָאגַוַתַם 3.25.21)

אדם מפותח רוחנית לא מתעב, אלא יודע להתעלות, להכיל, לסלוח, לחמול ולעודד. בטוחני שהתייחסות כזאת מצד אנשי הדת לבעיית הלבוש הלא צנוע במרחב הציבורי תזכה להערכה בקרב החילונים המפותחים יותר, וזה ירומם את כלל האוכלוסייה.

נשים חזקות מהגברים
בתקופה המודרנית, נשים רבות הינן בעלות עוצמה לא פחותה מהגברים (תאווה מחלישה גברים ונשים כאחד, אך בסביבת התאווה, נשים חזקות יותר מהגברים). אם נדע לנתב עצמה נשית זאת באופן חיובי, נוכל למנוע תגובות קיצוניות לבעיה זו בקרב שני המגזרים – החרדים והחילונים, ולהשתמש בעצמה זו להעשיר את החברה.
לפי העקרונות של תנועת הרא קרישנה, אם יחנכו את הנשים כראוי בטכניקות של בהקטי יוגה, ביוגה של שירות מסור לאלוהים, הן תוכלנה לא רק להשתחרר מתאווה בעצמן, אלא גם למתן את התאווה במרחב הציבורי.

נשים מתקדמות בבהקטי יוגה תשאפנה לא להתבלט בפני גברים שלא לצורך, כאקט של חמלה כלפיהם.

נשים שהן צנועות, אמהיות, ומעל לכל, מקור לאינספירציה רוחנית, תרומתן לחברה בריאה, לא רק בתחום המשפחה, לא תסולא בפז.

הפתרון לתאווה
הפתרון האולטימטיבי לבעיית התאווה הוא חיבור אמיתי לאלוהים. בחיבור זה, אנו מקבלים שאלוהים הוא ה"גבר" העליון, משמע שהוא השליט העליון והכול נועד לסיפוקו, וכולנו – בין אם אנו בגוף גבר או אשה – נשיים כלפיו, או משרתים אוהבים שנועדנו לספק אותו.

רק כאשר אדם מקדיש עצמו לספק את אלוהים, ביכולתו להיות מסופק לחלוטין בתוכו. זה עקרון היסוד של בהקטי יוגה. בתודעה שכזו, אנחנו משתחררים מתודעה אנוכית, גברתנית, משמע, תודעה שבה אנו חפצים לאכוף את הזולת להשתמש בו לצרכינו האנוכיים.

איננו מבקשים עוד להתענג או לשלוט על הזולת לסיפוק האגו שלנו, אלא, כמשרתיו האוהבים של האל, אנו מתייחסים לכל – בין אם נשים, בין אם גברים, בין אם בגוף יהודי או בגוף ערבי, בין אם בגוף בעל חיים או בצמחים – כיצירי אלוהים, ושהדרך לספקו היא, בין השאר, לשרת גם אותם ולעזור להם לצמוח אליו. רק בתודעה כזאת ניתן בסופו של דבר להתגבר על האגו החומרי, מקור וסיבת התאווה, גם ליצור חברה בריאה יותר, נטולת אובססיות מיניות.

אדם הצועד בדרך הבהקטי לא מחשיב עצמו חופשי עדיין מתאווה, ומודע לאפשרות של חולשה זמנית בדרכו לשלמות, בדרך לחופש מוחלט מתאווה. לכן הוא נזהר מלהתרועע עם נשים, גם נשים נזהרות להתרועע עם גברים, אלא במסגרת השירות לאל. רק במסגרת כזאת מתרגל הבהקטי מוגן בידי האל מפני התאווה, שהינה, כפי שמצאנו בבהגווד-גיטה, האויב מספר אחד של החיים הרוחניים.

בריאה אלוהית מושלמת
הבריאה האלוהית היא מושלמת. אין דבר בבריאה הזו שבמהותו הינו שלילי, או שראוי לתיעוב. כל דבר הוא יציר האל, ולכן חיובי מעצם מהותו. אם מתייחסים אליו כיאות, ניתן להפיק ממנו ברכה רבה.

אי-צניעות אינה לכן סיבה לתיעוב, אלא להתייחסות נכונה. עבור אדם שרציני להגיע לאל, אפילו מפגש עם אי-צניעות יכול להוות קטליזטור לבחינת מצב הלב שלו, לדחיפה לתרגול יותר עמוק, ולרגשות חמלה על הלא צנוע.

תאווה מינית קיימת קודם כל בלב שלנו; אשה היא אך קטליזטור לתאווה זאת. אפילו בובה או צל של אשה יכולים לסובב ראשו של אדם שנתון לאובססיה של תאווה.

בלי לטפל בשרשי התאווה בתוך ליבנו, כל התרגול הדתי או הרוחני חסרי ערך. במקום להצביע רק על נשים כבעיה (או על החילוניים או הגויים כבעיה), אולי הגיע הזמן לשאול לגבי טיב התרגול הדתי שיוצר ציבור של אנשים, שעל אף תרגולם האדוק, נתון כל כך לתאווה, תיעוב, שנאה, גזענות וחוסר סובלנות.

לבסוף, חברה שניחנת בחכמה אמיתית תדע להשתמש באנרגיה העצומה של הנשים לא רק כדי להביא ילדים לעולם, כי אם גם לרומם את העולם רוחנית, בשוויון מלא כמו הגברים, ובו זמנית תדע כיצד למנוע מהגברים, החמאה, להתמוסס באש התאווה.

מאמרים נוספים מאת גוּנָאוַתַר דָאס

• אמונה באלוהים
• מדיטציה
• שנה טוב לכוּוּוּוּלם
• יום הולדת לקרישנה
• חיי משפחה רוחניים
• צמחונות, אי אלימות וחיים רוחניים
• מדריך לבחירות 2015
• חיים רוחניים ויתושים
• הסיפור האלוהי – האחד הפך לרבים לצורך יחסים
• עוד...

7 תגובות לפוסט "הדרת נשים"