היכן היה אלוהים בשואה?

היכן היה אלוהים בשואה?

הארי קרישנהכל שנה ביום השואה עולה השאלה הזו מחדש. כל שנה אני מתלבט אם לכתוב ומחליט שלא, אולי שנה הבאה.

השנה החלטתי שכן.

נושא השואה הינו הרגיש ביותר בחברה הישראלית בפרט והיהודית בכלל, לכן כל-כך קשה לגעת בו. גדולי הרבנים וההוגים היהודים ניסו להסביר, למצוא תשובה, אך מכיוון שנושא השואה הינו טאבו, שאסור לפתוח ולנתח הם נשארו תמיד לצד הנושא, ואף פעם לא נגעו בו באמת. היה זה הגרי"ד סולובייצ'יק שאמר ש"עדיין מוקדם לנתח מה היה שם ולמה, בעוד כמה דורות יתאפשר הדבר."

אכן, הפצע עדיין טרי, סיפורי האימה מוכרים היטב לאוזנו של כל ישראלי. ששת מיליון הנספים כל-כך חיים בתודעה הישראלית. ולכן מובן מאליו הדבר שקשה לנתח למה זה קרה, וכיצד האל שכולו טוב איפשר לתרחיש אימה שכזה לקרות. רבים  האנשים הטוענים שאם יש אלוהים הוא לא היה מאפשר לזה לקרות, ושהשואה הינה הוכחה לחוסר קיומו של האל.

מבחינה פילוסופית ברור למדי שהשואה לא מוכיחה דבר באשר לקיומו או לחוסר קיומו של האל, כי היא אינה מעלה תיאוריה כנגד, אודות בריאת העולם והתפתחות החיים. השואה אולי מעלה שאלות לגבי טובו של האל מחד, ומאידך לגבי יכולתנו המוגבלת להבין אותו ואת תוכניתו.

היכן היה האדם בשואה?
נניח לשנייה בצד את השאלה היכן היה האל, ובואו נעלה שאלה הרבה יותר מהותית, היכן היה האדם? אתיאיסטים ומאמינים כאחד טוענים שהאדם אחראי למעשיו ובהתאם לכך גם לגורלו, משמע לתוצאות מעשיו.

אם כך, היכן היה האדם? בסופו של דבר, היו אלו בני אדם, שלקחו בני אדם אחרים אל מחנות הריכוז ולבסוף גם אל מחנות ההשמדה. היו אלו בני אדם אשר לחצו על ההדק ועל הכפתור. היו אלו בני אדם שהפעילו את המשרפות. היו אלו בני אדם שערכו ניסויים מזוויעים בבני אדם אחרים. היו אלו בני אדם שרצו לכבוש את העולם. היו אלו בני אדם שרצו להשמיד את כל מי שלא משתייך לגזעם. היו אלו בני אדם שמחשש לחייהם שיתפו פעולה עם המרצחים. היו אלו בני אדם, שראו את האנשים נעלמים ברחבות ופשוט נשארו שותקים. וכן, גם היו אלו בני אדם, שישבו בפלסטינה, ודיברו הרבה למען אחיהם אשר במחנות, אך בפועל, עשו מעט.

מן הצד השני, גם היו אלו בני אדם אשר סיכנו את חייהם כדי להציל אחרים מבלי אפילו להכירם.

בסופו של דבר, האדם הוא זה שביצע את המעשים הנוראיים, והכול טופלים את האשמה על האל. במקום לשאול היכן היה אלוהים? הייתי שואל, איך אחרי כל זה, אפשר לסמוך על האדם שינהל את העולם?

בכל זאת, היכן היה האל?
"הריבון גם אינו אחראי לעוונותיו של איש, אף לא למעשיו הטובים. מכל מקום ישויות החיים עוטות-גוף מתבלבלות, בגלל הבערות שמסתירה מהן כל ידע אמיתי." (ב.ג. 5.15)

על-פי הסיפור הוֵדי, האחד (אלוהים) התרחב לרבים (אנו, ישויות החיים), לצורך יחסים. האל רוצה ליהנות מיחסי אהבה עם כל הנשמות. כדי שאהבתנו אליו תהיה טהורה, חייבת להיות לנו זכות בחירה. אם האל יכפה עלינו לאהוב אותו ולקבל את מרותו, אהבתנו אליו לעולם לא תהיה טהורה, כי אהבה אמיתית אינה יכולה לצמוח מכפיה, אלא רק מבחירה.

לכן, האל העניק לנו זכות בחירה. ישנן נשמות (אנו, הנמצאים בעולם החומר) שסירבו ליחסי האהבה שהוצעו על-ידי האל. נשמות אלו רצו להתענג בנפרד מן האל ולטעום את הטעם של להיות אלוהים.

להיות אלוהים, משמע להיות במרכז, להיות "הכי" מכולם. תדמיינו לכם שנייה, שכל-כך הרבה אנשים אנוכיים שרוצים להיות "הכי" מצויים במקום אחד, מה יקרה? כמובן, סכסוך, מלחמה וחורבן.

אלוהים כל-כך אוהב אותנו, כך שהוא מאפשר לנו חופש בחירה, ואף יותר מזה, הוא אינו מתערב בחייו של מי שלא רוצה אותו. הוא יצר את מידות הטבע ואת חוק הקארמה, הפועלים בדיוק מושלם, ומעניקים לכל אדם, את רצונו ואת המגיע לו. האל כל-כך אוהב אותנו שהוא מעניק לנו הזדמנויות כה רבות, להבין שאין ביכולתנו לשלוט בעולם. שההתענגות בנפרד ממנו אינה מקנה סיפוק אמיתי לנשמתנו. ושהרצון להיות במרכז, נוגד לחלוטין את טבענו.

אלוהים היה בשואה, הוא היה בלב המרצחים, ובלב הנרצחים, הוא הציע הצעות, אך אינו כפה את רצונו. מרוב אנוכיות, אנו בכלל לא מצליחים לשמוע את קריאתו.

היו ניצולים שעקב הטבח המחריד איבדו כל אמונה, והיו כאלה שבעקבותיו מצאו אותה בחזרה. כך האדם מתנהג, בכל אירוע טראגי שהוא, לפעמים הוא מאשים את האל ואף כופר בקיומו, ולעיתים, הקושי הרב גורם לו לפנות לאל ולבקש את עזרתו. בכל מקרה, המצבים הללו והתייחסות השונה של האדם כלפיי קיומו וטובו של האל, לא מורידים ולא מוסיפים מאומה לגבי נוכחותו של האל; רק התייחסות האדם השתנתה. האל נותר במקומו, ממתין בסבלנות וקורא לנו להתעלות מעל השמחה והצער, מעל הטוב והרע. האל רוצה שנפסיק ל"סחור" איתו, האל אינו מתעניין במסחר, הוא מתעניין באהבה.

האל תמיד טוב
האל תמיד טוב ותמיד רוצה את טובתנו. זו הנחת יסוד של כל הכתבים התיאיסטים.

האל אינו רשע, אינו אכזר, אינו עיוור ואינו חירש. איך לאור זאת התרחשה השואה? איך לאור זאת קיים סבל?

שוב, כדי שאהבתנו לאל תהיה טהורה חייבת להיות לנו זכות בחירה. לכן האל מנוע מלהתערב בבחירתנו. האל משול לאב שמספק לילדיו בובות ובית לבובה, ולאחר מכן עובר לחדר השני, כדי שהילדים יוכלו לשחק "באבא ואמא".  אם האל יהיה נוכח בכל עת לנגד עיננו, ויצווה עלינו, לנהוג כך או אחרת, איזה ערך יש להיותנו אנשים חושבים? איזה ערך יהיה לאידיאולוגיה ולערכים? איזו זכות בחירה תהיה בידנו? והכי חשוב, איך מיחסים כאלו תוכל לצמוח אהבה טהורה???

הרוע והסבל קיימים כי אנו בוחרים בהם!! אין מקום להאשים אחרים. למעשה, קיימות בפנינו שתי ברירות; האם לבחור באהבה או בתאווה. התאווה מקורה בהזדהות הכוזבת של האדם עם גופו. ברצון להיות במרכז ולשלוט. או במילים אחרות, ברצון האבסורדי להיות אלוהים.

לעומת זאת, ברגע שנרצה לשוב ליחסי אהבה עם אלוהים, נפסיק להתבונן בשוני שבין הגופים. נבין שלמרות שכל אחד מאיתנו הוא אינדיבידואל קיימת אחדות אינטרסים בין כולם. באהבתו של האל יש מקום לכולם, אין לאל שום מגבלה ושום בעיה לפתח אינסוף מערכות יחסים שונות עם כל אחת ואחת מבין ישויות החיים. כאשר נבין זאת, נשים את האל במרכז, והוא יהווה השורש שממנו כולנו נפרח. במצב שכזה, בתודעת שירות ונתינה, הלב נפתח כלפיי האחר ושום שואה לא יכולה להתרחש.

מה ניתן ללמוד מהשואה?
נכון שהפצע עדיין טרי, נכון שנהוג לא להתעסק עם השואה, אך בכל זאת, בואו ננסה, קצת לחדור אל מעבר לקליפה העבה. השואה הינה אירוע מכונן, השואה מוגדרת בקרב הוגים יהודים רבים "כמעמד הר סיני של הרוע". השואה מלמדת אותנו עד כמה ההזדהות הכוזבת של האדם עם גופו הינה הורסנית. עד לאן הרצון לשלוט יכול להוביל. ועד כמה הרצון האבסורדי להתענג בנפרד מן האל מוביל לאבדון. תעצרו לחשוב על זה, לנסות להשמיד עם שלם, רק כי הוא שונה מהעם שלי.

הגוף נולד והגוף ימות, למה להזדהות איתו ועם סוגו? למה לחשוב סוג גוף אחד כזהה לי ואחר כאויב? למה לרצות לחיות בעולם שמתעסק כל הזמן בשוני ולא באחדות? וכמובן, מחובתנו כל שנה לשאול את שאלת השאלות, היכן היה צלם אנוש? היכן היה האדם בשואה?

אסיים מאמר זה בתפילה מתוך השרימד בהאגותם:

"מי ייתן ותשרור הברכה ביקום כולו, וכל צרי העין יפויסו. מי ייתן וכל ישויות החיים ימצאו רוגע בתרגול בהקטי-יוגה, שהרי באמצעות השירות המסור ילמדו אלה לראות איש את טובת רעהו. מי ייתן וכולנו נעסוק בשירותו של הנשגב העילאי, הריבון שְׂרִי קרישנה, ונהגה בו במחשבותינו תמיד." (בהאג. 5.18.9)



מאמרים נוספים מאת רז הנדלר

פעיל בעמותת "יוגה של אהבה". חוקר וכותב על הדתות והזרמים השונים. מחבר הספרים בעקבות הדרך, פנינים שזורות על חוט.

2 תגובות לפוסט "היכן היה אלוהים בשואה?"

  • צפורה גזית:

    תודה על כך שהחלטת לכתוב את מה שאתה מרגיש זה הרבה זמן. מאמר חשוב לוואי שכולנו נלמד מחוויה קשה זו לא איך לשלוט אלא איך להיות פשוט בן אדם.
    ברכות בכל אשר תלך.

  • הקבלה

    חנה:

    בדיוק מה שנאמר בקבלה.
    תודה על המאמר המשחרר.
    עזרת לריפוי
    ברכות

להגיב לפוסט צפורה גזית

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר