טבע של נתינה, טבע של יחסים

יוגה של אהבה"לעומת זאת מי שחופשי מכל התקשרות ודחייה, ומסוגל לרסן את חושיו באמצעות כללי הגאולה – הלה זוכה במלוא חסדו של האל." (ב.ג. 2.64)

מה הם אותם כללי הגאולה שדרכם ניתן לרסן את החושים ו"לזכות במלוא חסדו של האל"? מכיוון שאנו מותנים לחומר, ורואים דברים אך באופן מוגבל, אין ביכולתנו האישית להבין את הטבע הבלתי מוגבל ועם זאת האישי של אלוהים. הטענה של הגיטה היא שעל-ידי "כללי הגאולה", אלוהים ייתן לנו מחסדו, יפתח את עינינו הרוחניות, ויחשוף את עצמו בפנינו. או במילים אחרות, לא ניתן "לכפות" דבר על אלוהים ולא ניתן "להכריח" אותו להתגלות בפנינו. תרגולנו הרוחני מֵרַצה את האל וכך ברצונו החופשי הוא מתגלה בפנינו.

בברהמה-סַמְהיתָא (5.38) נאמר, "אני סוגד לגוֹוינְדַה (קרישנה), הריבון הבראשיתי, אשר נגלה תמיד לאותו דבק שעיניו מוצפות בדוק של אהבה."

כלומר רק בכוח האהבה ניתן "לכבוש" את האל, את אותה אהבה, לפי הגיטה נשיג באמצעות "כללי הגאולה", לכן שוב עולה השאלה, מהם כללי הגאולה?

רוחב האופקים של הגיטה
בגיטה (4.11) נאמר, "הו בן פְּרּיתְהָא, אני גומל לכול כפי התמסרותם לי, כולם פוסעים בנתיבי מכל בחינה." אלוהים אינו צר עין וצר השקפה; לכול אחד הוא מאפשר להתחבר אליו בדרך מסוימת וברמת האינטנסיביות שאותה הוא יכול להכיל. לכן, גם "כללי הגאולה" הינם רחבים ומאפשרים קשת רחבה של צבעים ואפשרויות.

הגיטה אינה כיתתית, היא אינה שייכת לדת מסוימת או לזרם כזה או אחר. הגיטה היא אוניברסאלית והיא מציעה דרכים רבות בהן כל אחד יכול למצוא את מקומו ואת הדרך המתאימה לו, אין זה משנה אם אנו מתרגלים חיים דתיים אלו או אחרים, או אף מגדירים את עצמנו כלא דתיים. הגיטה מאפשרת לכל אחד להתחיל את חייו הרוחניים ואת מסעו אל עבר האישיות המרתקת ביותר שקיימת – אלוהים.

ישנם כאלה המקיימים כללי דת כאלו ואחרים של מצוות "עשה ו"אל תעשה". אחרים מתבודדים מן העולם ומנתחים את מרכיביו בכדי להבין את המתחולל סביבם. מתרגלים נוספים מנסים להתחבר לאלוהי על ידי שליטה בגוף (היוגה הגופנית), שתוביל לשליטה בחושים שממנה תתפתח התחברות לאלוהי. הגיטה מתארת ומסבירה את כל השיטות הללו, אך מדגישה שבהקטי יוגה (שירות מסור) הינה הדרך הקלה ביותר להגיע לשלב העליון ביותר. למעשה, בהקטי יוגה, כפי שמוצגת בבהגווד-גיטה, אינה רק הדרך הקלה והמעשית ביותר להתחברות לאלוהי, אלא הדרך היחידה שמאפשרת חיבור שכזה, בשעה שהדרכים האחרות מהוות אמצעי ביניים התואם את טבעו הספציפי של כל אדם, להכין אותו לשלב הבהקטי, או השירות המסור. דבר זה מוסבר בפסוק הבא:

"ארג'ונה יקירי, רק באמצעות שירות מסור ללא סייג ניתן להבין אותי כמות שאני – שניצב לפניך וניגלה לעיניך במישרין. רק בדרך זו תוכל לחדור אל מסתורי הבנתי." (ב.ג. 11.54)

אם כך, כללי הגאולה נועדו לחבר אותנו לדרך האהבה לאלוהים, ומשתנים בין שיטות התרגול השונות. רֻוּפַּה גוֹסְוָאמי (1489-1564), מגדולי מורי הבהקטי, מלמד שכללי הגאולה של מתרגלי הבהקטי הם מאוד פשוטים; דבוק במה שמקדם אותך מבחינה רוחנית ותזנח את מה שמעכב אותך. אך כללים אלו עלולים להיות כלליים מדי ומשתנים בין אדם לאדם. המורה הרוחני מכיר את נפש תלמידיו ויודע להפעילם (איש-איש על פי טבעו) על בסיס עקרון זה שלימד רֻוּפַּה גוֹסְוָאמי. אך במאמר זה עלינו להיות יותר ספציפיים.

בחזרה להתחלה
נחזור לפסוק שפתח את המאמר, "מי שחופשי מכל התקשרות ודחייה ומסוגל לרסן את חושיו…" אדם שחושיו מרוסנים הוא אדם שחופשי מהתקשרות ודחייה. הוא אינו נקשר לַעולם, אך אינו דוחה אותו. הוא שווה ביחסו לכול, "אדם נחשב מתקדם עוד יותר, בשעה שבליבו יחס שווה לדורשי טוב ישרי-דרך, לגומלי חסד מיטיבים, לבלתי מעורבים, לבוררים, לצרי עין, לידידים ואויבים, ולצדיקים וחוטאים." (ב.ג. 6.9) אך כיצד ניתן להיות שווה לאוהב ואויב? כיצד ניתן לרסן לגמרי את החושים אשר רודפים אחר מושאיהם ולעולם אינם יודעים שובע? שאלות אלו מתחוללות גם בליבו של אָרג'וּנה, קרישנה עונה לו, "אפשר אולי, להגביל את הנשמה שבגוף מהנאה חושית גם בשעה שטעמם של מושאי החושים עדיין חי בה. אולם כאשר היא חדלה מפעילות כזו, לאור התנסות בטעם נעלה יותר, היא נשארת יציבה בתודעתה." (ב.ג. 2.59)

או במילים אחרות, כאשר נטעם את הטעם הרוחני, הגבוה והמספק, לא נמצא שום טעם בחיי החומר החולפים והמתים. לפי הגיטה הדרך לגבור על החושים העזים היא להעסיקם בפעילות רוחנית, כלומר בשירות האל. אך שוב חזרנו לנקודת ההתחלה – מהי הדרך או מה הם הכללים שאנו צריכים לדבוק בהם על מנת שנוכל לטעום את אותו טעם נשגב?

בספרו "surrender unto me" אומר בְּהוּריגַ'ן פְּרַבְּהוּ, תלמידו של שרילה פרבהופאדה כך: "אנו מוכרחים שיהיה לנו טעם גבוה יותר. זה דחוף. אנו צריכים לשמוע, לשנן ושתהיה לנו התרועעות טובה עם דבקים נוספים; אחרת, זה יהיה בלתי אפשרי עבורנו לסבול את דחיפות החושים לאורך זמן."

כלומר בְּהוּריגַ'ן פְּרַבְּהוּ נותן לנו שתי הוראות שדרכן נוכל לפתח את הטעם הנשגב, הנעלה יותר. האחת, דנו בה בהרחבה באתר זה והיא שינון שמות האל או מנתרת הרא קרישנה, (ראה מאמרים, "על מדיטציה ומנטרה" ו"מנטרה שחוצה כל גבול"). והשנייה היא התרועעות טובה עם מתרגלים נוספים.

התרועעות ושירות
לאחרונה קיבלתי מתנה נפלאה, את הספר צ'איטניה צַ'ריתָאמְרִּתַה בעותק אחד וענק. בעיקרון, ספר זה, הנחשב לספר מתקדם ביותר עבור הוַיְשְׁנַוים (מתרגלי תורת הבהקטי) מחולק לשבע-עשר כרכים. אני קיבלתי את כל הכרכים בעותק אחד עתיר ממדים.

בשיעור במלבורן, אוסטרליה, נשאל בְּהוּריגַ'ן פְּרַבְּהוּ על ההבדל שבין הבהגווד-גיטה לצ'איטניה צַ'ריתָאמְרִּתַה. תשובתו הייתה שהבהגווד-גיטה מלמדת אותנו כיצד לפעול במציאות החומרית והצ'איטניה צַ'ריתָאמְרִּתַה במציאות הרוחנית. כל יום אני פותח את הספר העבה במקום אחר וקורא מספר פסוקים. לא משנה היכן אני פותח תמיד נידונים שני דברים; שינון השמות הקדושים והתרועעות טובה בין המתרגלים השונים.

כלומר ההוראות של בְּהוּריגַ'ן פְּרַבְּהוּ לגבי אופן תרגולנו מבוססות על הספר ההמתקדם הזה אשר מלמד אותנו כיצד לפעול במציאות הרוחנית. המציאות הרוחנית היא טבענו המקורי, משום שאנו, כנשמות נצחיות, רוחניים בהווייתנו. כאשר אני קורא את הצ'איטניה צַ'ריתָאמְרִּתַה אני נדהם לראות את טבע הנתינה ואת הרצון העז ליחסים הקיים בין המתרגלים השונים.

הצ'איטניה צַ'ריתָאמְרִּתַה אינו מתאר אירועים שהתרחשו לפני אלפי שנים, מדובר במאה השש-עשרה, כלומר לפני חמש מאות שנה בלבד. גם אנו יכולים לשאוף ולהגיע אל אידיאל שכזה, בו אנו חושבים מה אני יכול לעשות בשביל האחר ולא מה לקחת ממנו. בשרימד בהאגותם (9.4.68) האל אומר,

"הדבקים (מי שדבק באל) מצויים בליבי תמיד, ואני תמיד בליבם. הם אינם יודעים דבר מלבדי, וגם אני איני מסוגל לשכוח אותם. יחסי עם דבקי הטהורים הינם קרובים מאוד. ומאחר שדבקים טהורים שכאלה, בעלי ידע מושלם, אינם מתנתקים מן המישור הרוחני לעולם, הרי שהם יקרים לי מאוד."

האל כל כך אוהב את דבקיו לכן אין זה מפתיע שהרצון לשרת ולתת להם יהיה הדבר שישמח אותו ביותר ויגרום לו להיחשף בפנינו במלואו ויאפשר לנו לטעום את הטעם הרוחני, הנשגב.

מציאות מופלאה
דמיינו לכם, איזה עולם זה, אשר בו כל אחד רואה את עצמו כמשרתו של האחר. עולם בו כל אחד חושב מה הוא יכול לתת ולא מה לקחת. עולם בו כל אחד נתפס כבן של אלוהים, כאח לך. עולם בו אין טובים ורעים, שחורים ולבנים, עולם ללא שניוּת, עולם שבו כולם פועלים בשיתוף פעולה מלא, על מנת לספק את העליון, שכאשר הוא מרוצה כולם מרוצים. עולם של הרמוניה עולם של אהבה. עולם כזה אפשרי רק כאשר נרצה לצאת מן המרכז, רק כאשר נרצה להתנקות מכל מניע אנוכי, רק כאשר האל האוהב והאהוב יהיה המרכז וכולנו נפעל למען סיפוקו המלא.

דמיינו לכם עולם שבו המלך אומר, "אלי, אני המשרת הכי צייתן של המשרתים שלך. תשוקתי היא שתקבל אותי כמשרת של המשרתים שלך." (צ'.צ'. מַדְהְיַה, 14.18)

כאשר אנו מתבוננים עמוק פנימה, ניתן לראות שנתינה היא הדבר שהכי מספק אותנו, היא טבענו האמיתי. היחסים ואווירת השירות המצויים בקרב מתרגלי בהקטי-יוגה, שאפשריים באמת רק באמצעות יחסי האהבה שמתפתחים בלב לאלוהים, הינם דבר נפלא ומתוק; הם שונים מכל חוויה שניתן לחוות. על-ידי נתינה במסגרת כללי הגאולה, הלב מתרכך וכך שמו של האל, אשר אינו שונה ממנו עצמו, מוצא אחיזה איתנה בלב המתרגל שחווה שמחה ואושר שאינם ניתנים לתיאור.



מאמרים נוספים מאת רז הנדלר

פעיל בעמותת "יוגה של אהבה". חוקר וכותב על הדתות והזרמים השונים. מחבר הספרים בעקבות הדרך, פנינים שזורות על חוט.

כתיבת תגובה

Bookmark and Share
וידאו
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה
הרשמה לניוזלטר