על אמון, אמונה בהקטי-יוגה
מאת: 
"אמונתו של אדם הינה תולדת המידות המשפיעות עליו. נאמר שישות החיים מפתחת אמונתה בהתאם למידות החומריות שחוברות לה."(ב.ג. 17.3)
האמונות שלנו מבוססות על גורמים רבים; העיקריים בהם הינם חינוך וסביבה. (האדם נולד עם מידות טבע מסוימות, משמע נטיות להאמין בהתאם לעבר שלו ומידות הטבע שלו. החינוך והסביבה מוסיפים על מידות אלו.) דרך החשיבה שלנו מותנת למנטאליות מסוימת, לחינוך מסוים וגם לסביבתנו יש חשיבות מכרעת על דפוסי החשיבה המניעים את חיינו.
כאמור, החינוך שקיבלנו בבית והסביבה בה אנו חיים משפיעה רבות על אמונתנו. במאה שערים כולם מאמינים באלוהים ובסגולת עמו הנבחר; בקרב הקיבוצים, אין אמונה באל, אך יש אמונה איתנה (לפחות כך היה בעבר), באדמה המקודשת ובחשיבות הלאום. ילד מתחנך וגדל על-פי האמונות של מחנכיו, הן בבית והן בבית ספרו ובסביבתו הקרובה. הילד מקבל כמובן מאליו את דבריי קרוביו ומסגל לעצמו את אורח חייהם כפי שבני דורו רואים לנכון.
אם נבחן מבחינה סטטיסטית, נגלה שלרוב ילד שנולד למשפחה דתית נשאר דתי והפוך (למרות שגם אחוז החוזרים בתשובה וגם החוזרים בשאלה גדל עם השנים). ילד שנולד לאבא כדורגלן לרוב מנסה להמשיך בדרך אביו.
המונחים "חזרה בתשובה" ו"חזרה בשאלה", נתפסים בקרב הציבור בצורה שגוייה בעיני. אדם המתקרב אל הדת נחשב לחוזר בתשובה, והמתרחק ממנה לחוזר בשאלה. הבה ונבחן זאת; נאמר שאדם גדל בחברה חילונית ומטריאליסטית ומאמין שאין תכלית ומטרה בעולם זה, אדם כזה, שחי את חייו רק כדי להשביע את חושיו ולספק את בני משפחתו. נניח שאותו אדם, עקב אירוע מסוים, מתחיל לשאול שאלות: מי אני? בשביל מה כל זה קיים? וכו'. ולבסוף לאחר חיפוש הוא מגיע אל חיק הרב והדת.
האם אדם זה חזר בתשובה או בשאלה?
כמובן שישנם מניעים רבים "לחזרה בתשובה", ישנם כאלה שפונים אל הדת ממצוקה נפשית קשה, הם רוצים להפסיק לחשוב ולהרגיש, עקב בעיותיהם בחיים, והדת משמשת להם ככר נח. אחרים מגיעים אל הדת ממצוקה כלכלית או עבר פלילי עשיר (החזרה בתשובה נתפסת כחרטה, ואופציה לשחרור מוקדם). נכון שבהרבה מקרים החוזרים בתשובה תופסים עמדה קיצונית, דבר שלא מצביע על מחשבה יתירה. אך במאמר זה איני מתמקד בכל חוזרי התשובה הללו, אלא רק בזה החוקר את האמת ומבקש לדעת את המוחלט.
נחזור אל אותו אדם, לפני "חזרתו בתשובה" הוא לא שאל שאלות, ראה את החיים חולפים אל מול עיניו ללא שום תהיות. הוא פשוט חי את חייו כפי שחונך. אך מאוחר יותר הוא התחיל לשאול ולחקור. היש חוזר בשאלה גדול ממנו? אנו מכנים אדם כ"חוזר בתשובה" מכיוון שהוא מקבל את דברי מורו ואת הכתבים בעניים עצומות. אך אדם חילוני המקבל את דבריו של המדען באותה קלות דעת מבלי יכולת לבדוק. במה הוא שונה מן האדם הדתי? אחד מאמין שהתשובה נמצאת פה והאחר מאמין שהיא שם. איזה הבדל יש ביניהם?
שוב, אנו בוחנים את המציאות על-פי אמונתנו שתלויה רבות בסביבה ובחינוך שקיבלנו. כלומר, אנו נולדנו לתוכה, האמונה עיצבה אותנו ולא אנו אותה. האמונה היא שקובעת את מעשינו ומעצבת את אורח חיינו. למשל, בנאדם משקיע בבורסה כי הוא מאמין שדרכה הוא יוכל להרוויח. האמונה דוחפת אותנו לבצע את פעולתנו. האמונה עיצבה את האופן בו אנו מבינים את המציאות, אך זו אינה כפופה לאמונות שלנו ולדרך הבנתנו אותה. ילד קטן המשחק עם בובה, מאמין שהבובה חיה ומתייחס אליה בהתאם, אך אמונה זו לא מעניקה לבובה חיים. עבור הילד הבובה אכן חיה, אך אם נצבוט אותה היא אינה תרגיש בדבר. אמונה יכולה להיות עיוורת ולמעשה לא להתבסס על כלום מלבד תחושה או דעה קדומה, וכאן האמון נכנס לתמונה.
ההבדל שבין אמונה לאמון, זהה להבדל שבין ברזל לזהב. גם ברזל וגם זהב הינם מתכות, אך מהו השווי והאיכות של הברזל לעומת הזהב?
בנאדם נמצא עם תיקו הכבד בתחנת הרכבת ושלפוחית השתן שלו מתפוצצת…. הוא סורק את הממתינים בתחנה, ולבסוף הוא ניגש לבחורה בגיל העמידה ומבקש ממנה לשמור לו על התיק. הוא מאמין שהיא אישה הגונה. לעומתו, אדם נוסף המצוי באותה הסיטואציה, פוגש במכר שלמד איתו בבית-הספר ומבקש ממנו לשמור על התיק. הוא מכיר את הבחור ויש לו אמון בו. כלומר, אמון הוא דבר מבוסס; אמונה לא בהכרח. האמונה מתבססת על תחושה ועל תבניות חשיבה שהוטבעו בתוכנו (על יהודי ניתן לסמוך ועל ערבי לא), ואילו אמון מתבסס על ניסיון העבר. אמון הוא דבר שנרכש עם הזמן.
אמון ורצון ראשוני
כדי להתחיל ולתרגל בהקטי-יוגה לא נדרשת שום אמונה, דרוש רצון ואמון ראשוני. ללא אמון ורצון למעשה אין ביכולתנו לעשות שום פעולה בעולם זה. למשל, כאשר מתעורר בי רצון לטוס לחו"ל, אני פונה לסוכנות נסיעות שיש לי אמון בה. בלי הרצון לטוס ואמון בסוכנות הנסיעות ובחברת התעופה, אין ביכולתנו אפילו לרכוש כרטיס טיסה.
בשיעור הראשון בפיזיקה המורה כותב נוסחה על הלוח, שאין לתלמיד שום סיכוי להבינה ולבדוק אם היא נכונה. אך התלמיד נותן אמון במורה ובתהליך ובסוף השנה הוא יוכל להסביר את אותה נוסחה גם לאחרים. גם למתרגל בהקטי-יוגה יש בהתחלה ספקות, אך הרצון והאמון הראשוני במורה, בכתבים ובתהליך גורמים לו להתחיל ולתרגל, וככול שהוא מתמיד בתרגולו ורואה על עצמו את התקדמותו הרוחנית, האמון גובר והספקות יורדים.
מתרגל הבהקטי אינו עונה על הגדרה של החוזר בתשובה הקלאסי וגם לא על זו של החוזר בשאלה. במובן מסוים המתרגל מצוי במישור "התשובה" עקב שאיפתו להתקרב אל אותה אמת מוחלטת שלא תלויה בשום אמונה; אמת, שאינה תלויה בזמן ובמקום; אמת, שלעולם לא משתנה. אך מצדו השני של המטבע המתרגל לעולם לא מפסיק לשאול ולחקור.
שרילה פרבהופאדה בהתעמקותו בבהגווד-גיטה, פרק עשירי פסוקים 4-5 אומר כך: "חופש מספקות ואשליה יכול להשיג מי שגבר על החשש, ומבין את הפילוסופיה הנשגבת. לאט אבל בטוח הוא משתחרר מבלבול. אין לקבל דבר באופן עיוור, אלא בקפדנות ובזהירות."
כאשר עולים ספקות צריך להתעמת איתן ולבדוק אותן ולא להדחיקן. הפילוסופיה של היוגה מחנכת את המתרגל לשאול ולחקור כל הזמן. בראשית דרכו, מתרגל הבהקטי שואל "האם"? אולם כאשר האמון מתגבר, שאלותיו הן "כיצד", כיצד להתקדם. בהתחלה השאלות עולות ממקום של ספק, ואילו בהמשך הן מגיעות מתוך רצון לדעת עוד ולהתבסס יותר ויותר בידע.
אנו בעולם המערבי מתבססים על הנחות יסוד רבות שאין ביכולתנו להוכיח. למשל, לפני כך וכך שנים לא היו בני-אדם. למה לא היו? כי לא מצאנו שרידים. העובדה ששרידים לא נמצאו לא מוכיחה שלא היו בני-אדם. אם לא מצאנו זה אולי סימן שאין, אבל לא בהכרח. כמה דברים לא מצאנו בעבר ועכשיו הם בנמצא; שלדים, קברים, מקדשים עתיקים, מגילות גנוזות ועוד. וכך ישנן עוד הנחות יסוד רבות לא מבוססות שלא כאן המקום לפרט עליהן. היוגה מכל מקום לא מקבלת הנחות אלו כמובן מאליו, וחוקרת לעומק. למעשה מתרגל הבהקטי הינו חוזר בשאלה הגדול ביותר. היוגה בוחנת בכליה כל הנחת יסוד מחדש ולא משאירה מקום לאמונה. אך כן, דרוש אמון כדי להתחיל ולצעוד בנתיבותיה.
הפילוסופיה של היוגה מושתתת על שתי הנחות יסוד שאם נבחן אותן ממש בקצרה נמצא אותן הגיוניות לחלוטין.
הנחות היסוד של היוגה:
1. אינני גוף זה
זו היד שלי, זו הרגל שלי, זה הראש שלי וזו הבטן שלי. אם נחלק את הגוף על פי עקרון זה נמצא שהגוף הוא שלי. אך איפה אני? גם האוטו הוא שלי; אך איני האוטו. גם הבית הוא שלי; אך איני הבית. פעם הייתי בגוף של ילד, כיום אני בגוף של גבר ובעתיד אהיה בגוף של זקן. התאים והרקמות המרכיבים את גופי התחלפו. טעמיי, אמונותיי, פעולותיי ודרך חיי השתנו לחלוטין במרוצת השנים. אך עדיין ישנו איזה שהוא ניצוץ שנשאר זהה, למרות כל השינויים הרבים – אני תמיד נשאר אני. ממש כמו שיר הילדים המפורסם: "לפעמים אני שמח, לפעמים עצוב, אבל אני תמיד נשאר אני".
אני חי, מרגיש וחווה. אני לא גוש הכימיקלים המת שמרכיב את גופי. חתן פרס-נובל לפסיכולוגיה ורפואה, אלברט סזנט גיורגי אמר פעם: "חיפושי אחר סוד החיים נסתיימו באטומים ואלקטרונים, שהם חסרי חיים לחלוטין. במקום כלשהו לאורך הדרך חמקו החיים מבעד לאצבעותיי. לכן עתה, לעת זקנה, אני מתחקה על עקבותיי." יהיו כאלה שיגידו, ש"אני", זה בעצם המחשבות והרגשות שלי, אך לפעמים אני מנסה להתרכז וללמוד למבחן אך המחשבה נודדת ממני, אני מנסה להשיבה, אך לשווא. אם אני הייתי המחשבות שלי אז יכולתי לשלוט בהן וכמובן שהן לא היו נפרדות ממני. אותו עקרון פועל גם לגבי הרגשות.
לפעמים אני מנסה להביע רגש, אך הוא תקוע. לפעמים אני מנסה להדחיק אך הרגש יוצא החוצה. גם הרגשות והמחשבות בדומה לגופי; הן שלי אך הן לא אני. בנוסף, גם זכרוני בוגד בי. מי הוא אותו בי שבו הזיכרון בוגד? תמיד יש לנו תחושה שאנו נפרדים לא רק מן הגוף, אלא גם מן הנפש המהווה את תפקודי הרגש, החשיבה והרצון.
מהו ההבדל שבין גוף חי לגוף מת? למה מכונת כביסה, רכב וחללית לאחר שהתקלקלו תמיד ניתן לתקן (לפעמים מבחינה כלכלית הדבר אינו משתלם), אך גבעול קטן של עשב לאחר שניתק משורשו כבר לעולם לא נוכל להשיב לחיים? גופי עשוי מאותם הכימיקלים בשינוי מרקם שמהם עשויים רכב, חללית ומכונת כביסה. אך מכונה אינה חפצה בדבר, היא חומר מת העשוי מאותם היסודות בשינוי מרקם – שמהם עשויים האדם והכלב. אך לאדם ולכלב יש רצון, אינטליגנציה וכוח חיוּת שלמכונה אין; לאדם ולכלב יש תודעה!
התודעה היא ההבדל שבין גוף חי לגוף מת. כאשר גופי מודע, אני מרגיש כל נגיעה קלה שנוגעים בו. אך לאחר רגע המוות, גם אם יבתרו את הגוף איני ארגיש דבר, כי גופי נמצא ללא תודעה, משמע ללא רוח חיים.
"ממש כמו השמש האחת שמאירה את היקום כולו, מאירה ישות החיים האחת שבגוף את הגוף כולו בתודעה."(ב.ג. 13.34)
היוגה מלמדת אותנו שאנו לא הגוף הזה, אלא הנשמה הנמצאת בתוכו המאירה את הגוף כולו בתודעה.
2. חיים מקורם מחיים
זו ההנחה השנייה של היוגה וניתן לראות אותה בטבע הלכה למעשה. שתי גופות מתות לא יכולות ליצור גוף חי; משמע שתא חי אחד יוצר תא חי אחר ולא תרכובת כימיקלים כזו או אחרת.
אנו יכולים לראות שכל יצור חי נולד. לכל נולד ישנו מוליד. יצור חי מוליד יצור חי אחר, זהו חוק הטבע, לכן כדי שחיים היווצרו חייב להיות גם היצור החי הראשון שלא נולד ותמיד היה (אלוהים) שהוליד את המולד הראשון. הגיון פשוט. כך מדע עובד. מעלים לאוויר הנחות יסוד הגיוניות ולוקחים לבדיקה במעבדה.
בהקטי-יוגה הכוללת בתוכה מדיטציה, תפילה, תזונה מסוימת ואורח חיים מתחשב – ונותן לאל, לבריאה ולברואים מהווה את הדרך (הניסוי) לבחון ולאמת הנחות יסוד אלה. רק אם ננסה נדע. אין כאן כל עניין של אמונה – אנו מדברים מבחינה מדעית.
ההבדל שבין אמונה למדע
ההבדל שבין אמונה למדע הוא שאמונה מושתתת על חינוך מסוים שעליו גדלנו, ועל דעה אישית שלרוב לא ניתן לערוך בה ניסויים. ואילו מדע בוחן הנחות יסוד וברות ניסוי. להלן דוגמא: ישנם מדענים הטוענים שחיים מקורם בחומר. כמובן שהם מודים שצריך תנאים מאוד מסוימים וקיימת הסתברות מאוד נמוכה, אך בסיטואציה מסוימת תרכובת כימיקלים אכן יוצרת חיים. כאשר אנו שואלים את אותו מדען, מתי תוכל ליצור חיים? הוא יגיד שבעתיד. בעתיד זה אמונה – זה לא מדע! אם כרגע המדען מצליח לייצר רכב שנוסע 20 קמ"ש, והוא יגיד שבעתיד הוא יצליח לייצר רכב שיסע 80 קמ"ש, אני אתן לו צ'אנס,מפני שזה הגיוני ולוגי. אבל עד עכשיו לא הצלחת ליצור שום יצור חי, מה מניע אותך לחשוב שבעתיד תצליח?
האמרה שחיים נוצרים מחומר הינה אמונה. בעוד שלהגיד שחיים נוצרים מחיים זה מדע, וניתן לראות זאת הלכה למעשה בכל לידה ולידה.
אם נמשיך ונחקור לעומק את הפילוסופיה של היוגה נגלה שהרבה מהנחות היסוד "המדעיות" שלנו, אינן עומדות בסטנדרט המדעי. איך שהוא לאורך הדרך כביכול התהפכו היוצרות, המדען מנסה לחקור את המטאפיזי, שכבר מעצם הגדרתו אינו ניתן לחקר בכלים מדעים החוקרים רק את הפיזי. בגלל חוסר יכולתו הוא מפתח השערות ותאוריות, או במילים אחרות: אמונות! ואילו הבהקטי-יוגי שחוקר ובוחן כל דבר מחדש מתבסס על הנחות יסוד הגיוניות ודרך התרגול הרוחני מאמת אותן.
לסיכום, הפילוסופיה של היוגה דנה במדע הרוחני. ספרי היוגה; הבהגווד-גיטה והשרימד בהאגותם מעניקים לנו את הידע, והתרגול הרוחני עצמו מאמת בתוכנו את הנחות היסוד ומגביר את האמון במורה, בכתבים ובדרך.
מאמרים נוספים מאת רז הנדלר
 |
פעיל בעמותת "יוגה של אהבה". חוקר וכותב על הדתות והזרמים השונים. מחבר הספרים בעקבות הדרך, פנינים שזורות על חוט.
|
שייך לקטגוריות 
תגים: 8 תגובות לפוסט "על אמון, אמונה בהקטי-יוגה"
כתיבת תגובה
|
מהי מטרת החיים?
שיחה על הצורך הבסיסי של כל בני האדם - לאהוב ולהיות אהוב |
|
עולם מעבר לשמים
קליפ תמונות מוורינדאוון - הודו, המלווה בשירו של מייקל קסידי |
|
פרות שמחות
ארגון "הגנה על פרות" בהודו דואג לפרות ושוורים פצועים בדרך מיוחדת במינה |
או התנסות שלילית גם בחיים רוחניים, לא?
לא תיתכן התנסות שלילית בחיים רוחניים. התנסות שלילית תיתכן רק בהתנסות חומרית במסגרת מה שנקרא "חיים רוחניים". כשאדם מתרגל חיים רוחניים אמיתיים, אפילו בתחילת דרכו, הוא חווה השתחררות מסבל חומרי, וכול חייו הופכים למבורכים. מתרגל בהקטי רציני חווה שאפילו אירועים שנראים שליליים, או מכשולים בדרך הרוחנית, למעשה אלו התנסויות שאלוהים מעביר את הדבקים בו כדי לקדם אותם בחייהם הרוחניים. מי שלוקח אותם כך, יתקדם בחייו הרוחניים וחייו יהיו מבורכים, אפילו לנוכח הקשיים הגדולים ביותר, אך מי שקשור עדיין לחומר, מכשולים אלו, שנועדו לשחרר את המתרגל מאמונותיו החומריות, יהוו מה שנקרא 'התנסות שלילית בחייו הרוחניים'.
במילים אחרות אם לא נוצרים תנאים טובים והקשר והאמון מתחלשים וגוועים אז האדם ימצא את עצמו מחוץ לתהליך?
הגיוני. אולם, בחסדו של האל, לאור התנסות שלילית בחיים חומריים ו/או מפגש מרגש על משרת גדול של האל שבא לעזרתו, מתישהו האמון יגדל מחדש, והמתרגל שנפל מהדרך ימשיך את התהליך מהמקום שהפסיק אותו.
יחסים נכונים וטובים
אמון וספק יושבים כל אחד בצד השני של המאזניים. ככל שהאמון עולה הספק יורד ולהיפך. כאשר נוצרים יחסים טובים עם המתרגלים הנוספים האמון עולה בצורה כזו שהספקות נעלמים וכך מתבססים בחיים רוחניים.
שלום יש לי שאלה- כתבתם פה על אמון ולא אמונה, כמו בכל דבר זה תהליך ולוקח זמן לרכוש אמון באדם או בתהליך מסוים, על כן השאלה היא מה אדם צריך לעשות כשהוא רק מתחיל לתת אמון וכשזה הפעם הראשונה שהוא עושה משהו?הרי הפעם הראשונה היא מעיין סיכון הלא כן?
כל התהליך הרוחני מבוסס על אמון גדל והולך באלוהים ובנציגיו. באופן טבעי,בהתחלה האמון קטן. אם נוצרים תנאים חיוביים שמחזקים את האמון, האמון מתחזק, אם לא, הוא ייחלש ואף ייגווע. הסוד של חיזוק האמון זה להתרועע עם מי שיש לו אמון חזק. לשְֹרילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה היה אמון עצום בקְרישְׁנַה, לכן מי שהולך בעקבותיו ובעקבות תלמידיו הנאמנים, האמון שלו בקרישנה הולך ומתחזק.
מאמר מבריק ומדהים! תודה
נראה לי שאני צריך לקרוא אותו עוד כמה פעמים עד שכל ההברקות שלך יהיו גם מנת חלקי…
הייתי מוסיף גם לגבי המחשבות והרגשות שהן לא שלנו כי אנו יכולים לצפות בהם מהצד ו/או לקרב אותן ולהרחיק אותן מאיתנו.